1. בפנינו ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה (הגב' יעל ליבוביץ) (להלן: "המפקחת") מיום 27/01/20 בתיק 8/271/2018 ובתיק 8/110/2018 במסגרתה קיבלה המפקחת את רובה של התביעה שהגיש המשיב ודחתה את רוב התביעה שהגישו המערערים.

2. בתמצית ייאמר כי המערערים והמשיב מתגוררים בבית המכיל 3 דירות (תתי חלקות 2, 4 ו-5) ברחוב צידקוב 10 בחדרה, הידוע כחלקה 241 בגוש 10016. הבית נרשם כבית משותף בשנת 1971, כאשר המערערים הם בעלים במשותף של תת חלקה 5 לה צמודה חצר בשטח של 154.94 מ"ר ואילו המשיב הינו הבעלים של חלקה 4 לה צמודה חצר בשטח של 133.46 מ"ר.

3. ביום 28/04/04 ועוד בטרם רכשו המערערים את דירתם, נחתם הסכם מכר בין הבעלים הקודמים של חלקה 5 משפחת בר, לפיה מכרה משפחת בר למשיב מחצית מזכויות החזקה והבעלות של החנייה בצד השמאלי לכיוון מזרח וכן מחצית מזכויות החזקה והבעלות בשביל האספלט המוביל לחניה של הקונה. בהסכם צוין כי צורף לו כנספח ב' תשריט, ואולם זה לא הוגש במסגרת הראיות בתיק, הגם שלטענת המערערים מבסס התשריט את טענתם כי מחצית הזכויות שנמכרו על ידי המשיב בשביל הן מסויות וסומנו בתשריט.

4. ביום 18/10/16 מכרה משפחת בר למערערים את זכויותיהם בדירה, תת חלקה 5, תוך שצוין בהסכם המכר כי המכירה כפופה להסכם שנחתם בין בר לבין המשיב.

5. במסגרת התביעות שהתבררו בפני המפקחת עתר המשיב למתן צו עשה אשר יחייב את המערערים לאפשר לו לשתול צמחייה בתווך בין השביל המוביל מהרחוב אל חניות הצדדים; למתן צו עשה אשר יחייב את המערערים להקים ביחד עמו גדר אבן מצידה המערבי לצידה המזרחי של החלקה, שתפריד בין חצרות הצדדים להליך; למתן צו עשה שיורה למערערים להסיר את כל המצלמות שהתקינו, אשר מכוונות לשטחו של המשיב; למתן צו מניעה שיאסור על המערערים להחנות את רכבם מול שער הכניסה לביתו של המשיב, במרחק שלא יפחת מ-1 מטר מכל צד של שער הכניסה; למתן צו מניעה שיאסר על המערערים להחנות את הקטנוע שלהם, או כל כלי תחבורה אחר, בצד המערבי של החלקה, בסמוך לחנייתם; למתן צו עשה אשר יחייב את המערערים לשמור על ניקיון שביל הגישה לחנייה, ויורה על סגירת פח האשפה המשותף; למתן צו עשה אשר יחייב את המערערים לשנות את תוואי קו הביוב המשותף, שעובר בשביל הגישה, באופן שהוא לא יעבור דרך חצר המשיב, אלא ימשיך ישירות משביל הגישה לרחוב.

6. המערערים הגישו תביעה שכנגד בה עתרו למתן הסעדים הבאים: להורות למשיב לפרק את מסתור פח האשפה שבנה ולהעתיקו למקום המודגם בהיתר הבנייה; לחייב את המשיב לפרק את הקונסטרוקציה שבנה על קיר החנייה של המערערים, ולחילופין, לחייבו במחצית עלות הקמת קיר החניה; לחייב את המשיב במחצית עלויות בניית ותחזוקת הגדר הקיימת המפרידה בין חצרות הצדדים להליך, ולחילופין, וככל שתורה המפקחת על הקמת גדר על ידי הצדדים, להורות על קיזוז עלות הקמת הגדר הקיימת מחלקם של המערערים בעלות הגדר שתוקם; להורות לנתבע לפרק את הגדר הנמוכה שהתקין בשביל האספלט בסמוך לפרגולה שלו; להורות למשיב לסלק כל חפץ המצוי בשביל הולכי הרגל המצוי בצד שביל הגישה לבית; להורות למשיב לשנות את מיקום המצלמות שהתקין ואשר פונות לשטחי המערערים; לחייב את המשיב להשלים את תיקן רישום צו הבית המשותף ולשאת בעלויות הכרוכות בכך במלואן בהתאם להתחייבותו בהסכם המכר עם משפחת בר.

7. בתאריך 21/02/19 קיימה המפקחת ביקור במקום בנוכחות הצדדים ובאי כוחם וביום 19/06/19 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העידו המשיב והמערער וכן מר ליאור אריה, אשר סלל את השביל.

8. המפקחת דנה ביסודיות ובפירוט בכל הסוגיות שהובאו לפניה ולצורך בחינת עתירתו של המשיב למתן היתר לשתילת צמחיה או להקמת גדר בין השביל לבין דירת המשיב דנה גם במשמעות של הסכם המכר שנכרת בין משפחת בר והמשיב. המפקחת ניתחה את תניות הסכם המכר ומשלא הובא לעיונה התשריט שצוין כנספח ב' להסכם, קבעה כי לצורך הכרעתה, כי בשונה מהחנייה שנמכרה במסגרת ההסכם ואשר הייתה מסוימת, היא החנייה השמאלית שבבעלות המשיב, לא הוגדרה בהסכם המכר מחצית מסוימת מהשביל. לפיכך, ובהיעדר התשריט, לאור לשון הסכם המכר והמצב בשטח, קבעה המפקחת כי לא הוכחה טענת המערערים שרכישת הזכויות של משפחת בר אשר הועברה למשיב מתייחסת לרכישת מחצית מסוימת של השביל הנדון.

9. לאחר קביעתה זו הגיעה המפקחת למסקנה כי השביל כולו מגבול החלקה המערבי ועד קיר דירת המשיב מהווה רכוש משותף אשר לכל אחד מהצדדים להליך מחצית בלתי מסוימת בו, באופן שהשביל יירשם כשביל משותף לצדדים להליך במועד רישום הצו לתיקון הבית המשותף. לאור האמור והגם שהמדובר ברכוש משותף, התירה המפקחת למשיב לשתול על חשבונו צמחיה ברצועה או להעמיד ברצועה אדניות ובלבד שהצמחייה לא תשתרע מעבר ל-70 ס"מ מערבה מקיר דירתו של המשיב, ויוותר שביל גישה ברוחב של כ-5 מטר. המפקחת הורתה בנוסף למערערים להנמיך את המצלמות ולהפנותם לשטחם. כן הורתה המפקחת כי שער הכניסה יוותר ברוחב הקיים ויועתק לתוואי שיקבע על ידי מודד שימונה על ידי המפקחת, ככל שהדבר יעלה מחוות דעתו של המודד. עוד קבעה המפקחת כי הצדדים יבנו גדר אבן משער הכניסה ועד גבולה המזרחי של החלקה ומשער הכניסה ועד גבולה המערבי של החלקה, כאשר גדר האבן תיבנה בגבול שבין ההצמדות בהתאם לתשריט תיקון צו רישום הבית המשותף, באופן שעובי הגדר חציו יהיה בשטח המערערים וחלקו בשטח המשיב והצדדים יישאו בחלקים שווים בעלות הקמתו. לבסוף הורתה המפקחת כי תיאסר חניית רכבים לאורך השביל. מנגד דחתה המפקחת את העתירה לסילוק קו הביוב, וכן את העתירה להעתקת פחי הזבל ומסתור האשפה.

10. המערערים מיאנו להשלים עם פסק דינה של המפקחת והגישו הודעת ערעור ארוכה ומפורטת בה השיגו על פרשנות המפקחת את הסכם המכר בכל הנוגע לזכויותיהם בשביל וטענו כי המפקחת חרגה בקביעותיה אלה מסמכותה ואף דנה בסוגיה שלא נמנית על הסעדים שנתבעו בפניה. עוד טענו המערערים כי טעתה המפקחת בקביעותיה לגבי בנית גדר בין שטחי ההצמדות, בכל הנוגע להימנעותה מלהורות על העתקת פח האשפה ולאיסור שניתן על ידה ביחס לחניית קטנועים בשטח הרכוש המשותף.

11. המשיב טען כי אין מקום להתערב בפסק דינה המפורט והמנומק של המפקחת. לעמדתו נימוקי הערעור מופנים רובם ככולם ביחס לקביעות עובדתיות של המפקחת שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. עוד נטען על ידי המשיב כי פרשנות הסכם המכר ביחס לזכויות הצדדים בשביל הינה נכונה ואף אם סוגיית פרשנות הסכם מכר אינה בסמכותה, פעלה היא בסמכות שבגררא ובקביעותיה לא התכוונה להכריע בזכויות הקנייניות של מי מהצדדים בפסק דינה.

12. נקדים ונציין כי מקובלת עלינו קביעתה של המפקחת כי מהוראות הסכם המכר שנקשר בין משפחת בר והמשיב ולאחר שהמערערים לא הגישו לבית משפט קמא את התשריט המבסס לטעמם את העובדה כי המערערים רכשו זכויות במחצית מסוימת מן השביל, כי השביל הנדון מהווה רכוש משותף של הצדדים, מסקנה הנתמכת גם מאופן התנהלות הצדדים במקום לאורך השנים, כפי שציינה המפקחת בפסק דינה.

13. איננו תמימי דעים עם טענת המערערים לפיה חרגה המפקחת מסמכותה עת דנה בזכויות הצדדים על פי הסכם המכר לצורך הכרעה בדבר אופן השימוש בשביל. יש לזכור כי סמכויותיו של המפקח על רישום מקרקעין זהות לסמכויותיו של שופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית. משכך הייתה המפקחת רשאית לדון בגררא בזכויות הצדדים בשביל שהכרעתה נדרשה לבירור עתירת המשיב לאפשר לו לשתול צמחיה או להציב אדניות צמחים בשביל. ראו: ע"א 1012/03 פת נ' קטלן אסלן (04/10/09).

14. מובן כי הכרעת המפקחת לגבי טיב זכויות הצדדים בשביל נדרשה לצורך עתירתו של המשיב בלבד, אין היא כשלעצמה מקימה זכויות קנייניות למי מהצדדים, ומשהחלטת המפקחת בסוגיה זו נתנה בגררא, הרי ככל שעניין זה שהוכרע בפסק דינה של המפקחת יתעורר בפני בית המשפט המוסמך עניינית לדון בסוגיה, לא יהא בכוחה של ההכרעה שנתנה בגררא על ידי המפקחת כדי לכבול את סמכותו של בית המשפט המוסמך עניינית לדון בסוגיה, ככל שהדבר יידרש.

15. יתר ערעורם של המערערים מופנה כנגד קביעות עובדתיות שנקבעו על ידי המפקחת. הלכה ידועה היא, שאין בית המשפט בערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים עובדתיים, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, הנעוצים בקביעות מהימנות, המבוססות על התרשמותו הישירה מן העדים. התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות תעשה רק במקרים חריגים, כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת או כאשר מתגלים בפסק דינו של בית המשפט קמא פגמים מהותיים, היורדים לשורשו של עניין, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות. ראו: ע"א 1278/15 מחמוד עבאס נ' מועצה מקומית ג'ת (30/08/16). ונסיבות חריגות מעין אלה אינן מתקיימות בעיננו.

16. עיקר קביעותיה של המפקחת סומכות על ממצאי עובדה מובהקים שנקבעו באופן מפורט לאחר שמיעת הצדדים, בחינה מעמיקה של הראיות וביקור במקום שקיימה המפקחת בשטח, ואין כל סיבה להתערב בממצאים אלה. ראו: ע"א 983/17 סעד נ' הימנותא בע"מ (25/11/18); ע"א 5619/16 סולטינאן נ' כהן (18/10/18); והדברים יפים במיוחד על רקע מהות תפקידה של המפקחת וניסיונה המקצועי, אשר מחייב, כך לשיטתנו, ליתן משקל רב לממצאיה ולהתרשמותה מן המצב בשטח. ראו: עש"א (חיפה) 35538-10-11 וייסבוך נ' שמיר (15/04/12); עש"א (מרכז) 10716-03-10 קו-אופ רשת הריבוע הכחול תל- אביב דן רמת השרון- הרצליה נ' נציגות הבית המשותף (31/03/11); ע"א (חיפה) 4913/07 קובה נ' שיינקמן (22/0/08).

16. משסבורים אנו כי לא נפלה שגגה בפסק דינה של המפקחת, אשר ניתחה באופן מפורט את העדויות אשר הובאו בפניה, נתנה דעתה לראיות הרלוונטיות, ונימקה את כל אחת מן המסקנות אליהן הגיעה, ואלה מעוגנות היטב בתשתית הראייתית שהונחה בפניה, וכן מנומקות ומבוססות על אדני הדין וההיגיון, אנו מאשרים את פסק דינה של המפקחת בהתאם לתקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ודוחים ערעורם של המערערים.

17. בבואנו להשלים את הדיון ולתת את פסק דיננו הגיעה הודעת המערערים לפיה הם עותרים למחיקת הערעור. בכפוף לאמור לעיל אנו מורים על מחיקת הערעור.

18. אנו רואים חשיבות לאמור בהודעה בה מבקשים המערערים למחוק את ערעורים, על רצונם של המערערים לנסות ולמצוא נתיב אחר ליישוב המחלוקות בינם לבית המשיב, כראוי בין שכנים. אנו מקווים ששני הצדדים ימצאו דרך להידברות, למציאת פתרונות משותפים ובעיקר לשיקום יחסי שכנות טובה.

19. בנסיבות העניין יישאו המערערים בהוצאות המשיב בסכום כולל של 4,000 ₪. הגזברות תעביר למשיב באמצעות בא כוחו את הסכום הנ"ל מן הפיקדון שהופקד, ככל שהופקד על ידי המערערים, והיתרה ככל שתיוותר תועבר למערערים באמצעות בא כוחם.

20. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תש"פ, 02 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.