1. בפני בקשה "לעיון מחדש" בהחלטת בית המשפט מיום 26.7.20, להורות על הארכת מועד להישפט וכן בקשה לעיכוב הליכי הגביה שננקטים בקשר לקנס נשוא הבקשה.
2. מעיון במסמכים שהוגשו בתיק זו ובהחלטות קודמות שניתנו בתיק זה, עולה כי למבקש נרשם ביום 18.10.18 קנס מנהלי מס' 2100096 בגין עבירה מנהלית בתחום הגפ"מ.

עוד עולה מהמסמכים כי הקנס נשלח אל המבקש בדואר רשום ביום 27.12.2018 וחזר בציון "לא נדרש" ביום 29.1.19.

ב"כ המבקש פנה בכתב בחודש אוגוסט 2019 ופנה בשנית בחודש אוקטובר 2019 אל המשיבה בנוגע לקנס, טען כי המבקש לא קיבל את הודעת תשלום הקנס וביום 30.10.2019 נשלחה אליו תשובת המשיבה המתייחסת להמצאת הודעת הקנס תוך צירוף מסמכים נלווים, והפנייה לסגירת החוב אל המרכז לגביית קנסות.

1. ביום 11.3.20 הגיש המבקש לבית המשפט "בקשה דחופה" להורות על הארכת המועד להישפט בגין הודעת הקנס האמורה.

ביום 15.3.20 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה "יש לתמוך את הבקשה בתצהיר עובדתי מלא, ולא בתצהיר בג"צי וכן לצרף אסמכתאות, הכל תוך 30 יום".

התצהיר עם האסמכתאות, לא הוגש תוך 30 יום אלא רק ביום 23.7.20, בחלוף למעלה מארבעה חודשים.

ביום 26.7.20 קבע בית המשפט כי "על פי ההחלטה מיום 15.3.20 המועד חלף כעבור 30 יום. הבקשה נדחית על הסף".

1. מאז אותה החלטה חלפו שנה וחצי, וביום 25.1.22 הגיש המבקש את הבקשה שמונחת בפני, שעניינה, כאמור, בקשה לעיין מחדש בהחלטה שניתנה ביום 26.7.20, בקשה להורות על הארכת מועד להישפט וכן בקשה דחופה לעיכוב הליכים.

נימוקי הבקשה הם: למבקש הגנה טובה, המבקש לא קיבל את הדוח, המבקש פנה אל המשיבה וטרם קיבל תשובתה, ודחיית הבקשה תגרום למבקש נזק רב, בפרט על רקע תקופת הקורונה.

1. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, ביקש לדחותה על הסף תוך חיוב המבקש בהוצאות. ציין כי אין בבקשה הנוכחית כל נימוק שיש בו כדי ללמד על שינוי נסיבות או עובדות חדשות שנתגלו לאחר מתן ההחלטה הקודמת, שיהיה בו כדי להצדיק עיון מחדש. לדברי ב"כ המשיבה, השינוי היחיד מאז שניתנה החלטה קודמת הוא שינוי המותב שיושב בדין, ובקשה זו הוגשה תוך ניסיון לקבל סעד שלא מגיע למבקש ובחוסר תום לב.
2. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי שאין מקום להעתר לבקשת המבקש.
3. מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור/ערר על מותב קודם, וככל שהמבקש לא מצא להשלים עם ההחלטה שניתנה לפני שנה וחצי, היה עליו לפנות לערכאה גבוהה יותר על מנת ולנסות לשנותה.
4. די באמור לעיל כדי לדחות הבקשה, ניתן היה לסיים את הילוכנו כאן, עם זאת למעלה מן הצורך אתייחס למספר עניינים נוספים.
5. ב"כ המשיב ציין כי הליך עיון מחדש הוא חריג, ואומר: ספק אם החריג הנ"ל בכלל קיים ביחס לעיון מחדש בבקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה מנהלית. המחוקק לא הסדיר בחוק העבירות המנהליות הליך של "עיון מחדש" או "עיון חוזר" בהחלטה שדנה בשאלת הארכת מועד להישפט, [כפי שהסדיר בסעיף 52 בחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו 1996 (להלן – "חוק המעצרים")].

גם אם מבקש ב"כ המבקש לאמץ את רוחו של סעיף 52 לחוק המעצרים לבקשה שבפני, הרי שסעיף 52 קובע תנאי סף שרק אם עומדים בהם ניתן לפנות בבקשה לעיון חוזר. תנאי הסף הם: אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

1. המבקש לא הצביע על אף עובדה חדשה או שינוי בנסיבות ולא הציג כל נימוק מכל סוג שמצדיק לעיין מחדש בהחלטה. כל הנימוקים שהוצגו על ידי ב"כ המבקש בבקשה זו, כבר הוצגו בבקשה המקורית.
2. זאת ועוד, אין בבקשה לעיון מחדש כל הסבר מכל סוג, לשיהוי הממושך של שנה וחצי מאז שהתקבלה ההחלטה מיום 26.7.20 ועד הגשת בקשה זו.

אף אין כל ניסיון להסביר את אי העמידה במועדים שקצב בית המשפט בהחלטתו מיום 15.3.20, שגם שם השתהה המשיב למעלה מארבעה חודשים עד שצירף התצהיר והאסמכתאות.

לא זו אף זו, אין כל הסבר גם לשיהוי בהגשת הבקשה מרגע שנודע למבקש על קיומה של הודעת הקנס (באוגוסט 2019 על פי מועד פניית בא כוחו למשיבה) ועד שפנה ביום 11.3.20 לבית המשפט – גם כאן עסקינן בשיהוי של כששה חודשים. (והרי סעיף 8(ו) לחוק העבירות המנהליות קובע כי גם אם הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש, עליו להגיש הבקשה מיד לאחר שהוסרה המניעה).

1. ושוב למעלה מן הצורך, אציין כי טענות החפות שהעלה המבקש הן בבקשה המקורית והן בבקשה לעיון מחדש נטענו בעלמא ללא צירוף אסמכתאות.
2. לא הוצגו נימוקים מיוחדים (כמפורט בסעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות), לא בבקשה הראשונה שהוגשה ואף לא בבקשה לעיון מחדש.
3. מאחר והבקשה לא מגלה על פניה עילה לעיון מחדש, לא מצאתי לקבוע דיון במעמד הצדדים. מלכתחילה בבקשה להארכת מועד להישפט אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים [ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18)], קל וחומר כשעסקינן בבקשה ל"עיון מחדש" בהחלטה שכבר ניתנה.

1. לפיכך, הבקשה לעיין מחדש בהחלטה קודמת שניתנה בתיק זה – נדחית.
2. לפנים משורת הדין לא יחוייב המבקש בהוצאות בגין בקשה זו.
3. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אדר א' תשפ"ב, 18 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.