28 יולי 2020

ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20.1.20 אשר קבעה למשיב נכות בשעור 40% לפי פריט ליקוי 33(ב)(3). (להלן: ההחלטה, הוועדה).

רקע נדרש

1. הועדה התכנסה בהמשך לפסק דין שניתן בבית הדין הארצי בתיק בר"ע 47738-04-19 אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים ולפיה :

1. הוועדה דנה בעניינו של המערער וקבעה כי הוא זכאי ל40% נכות בגין סכיזופרניה כאמור.

המחלוקת

1. לטענת המערער לוקה החלטת הועדה בהעדר התיחסות לנימוקי הקביעות שבוועדה בדרג ראשון. בכלל זה לא התייחסה הוועדה לסרטון שהוצג בפני הוועדה מדרג ראשון.
2. עוד טוען המערער כי המסמכים שעמדו בפני הוועדה ואליהם התיחסה הם משנת 2019 בעוד למשיב תיק עב כרס. אף שאין הוועדה נדרשת להתיחס לכל מסמך ומסמך, עדיין היות ועסקינן בערר על החלטה משנת 2016, היה מקום כי הוועדה תדרש למסמכים דאז.
3. עוד טוען המערער כי הוועדה לא עמדה על מידת ההגבלה של כושר העבודה, וכן לא התיחסה לפרמטרים נוספים כנדרש ביחס לפריט הליקוי שציינה. משכך יש קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה.
4. אליבא דמשיב- אין ממש בערעור. ההחלטה בדרג הראשון בטלה נכותו של התובע רטרואקטיבית (ויצרה לו חוב נכבד). הערר נסוב על התחולה הרטרואקטיבית ובהעדר הנמקה לביטול הרטרואקטיביות הוחזר עניינו לועדה דכאן. ההחלטה של הוועדה מתיישבת עם עברו של המשיב המאובחן ומטופל שנים בשל המחלה ממנה סובל. ה"סרטון" אינו יכול לבטל ליקוי נפשי שמטופל שנים רבות- החלטת הוועדה מעידה על מודעותה לעולה מהמסמכים הרפואיים שלפניה והתרופות שנוטל המשיב.

הכרעה

1. לאחר שעמדתי על טענות הצדדים להלן מסקנותי-
2. עסקינן בערעור בהתאם לפסק דין מחזיר ועל כן ערעור יתייחס לעמידת הוועדה בהוראות הפסק המחזיר. עם זאת בענין דכאן כל שהורה פסק הדין המחזיר היה על העברה לדיון מחודש בפני הרכב חדש של וועדה.
3. הכלל הוא שועדה מדרג שני דנה למעשה בעננינו של מבוטח "דה נובו" וממצאיה נקבעים על פי בדיקתה ושיקוליה שלה. (תקנה 30).משכך בחירתה להתיחס או לא להתייחס לממצאים שעמדו בפני הוועדה מדרג ראשון, היא בגדר הפעלת שיקול דעתה המקצועי. לא למותר לציין כי יש ממש בקשר לכך בטענת המשיב כי במסגרת ההליך הקודם (ב"ל 42733-04-17 שנדון אף הוא לפני בית דין זה), טען המערער דכאן (המשיב דשם) טענות שאנין מתיישבות עם טענותיו בהליך זה- שם טען המערער דכאן כי החלטת הוועדה דאז לא הסתמכה על הסרטון ולא הוגש ע"י המשיב כל ערר מצידו על קביעת הוועדה דאז שלא הסתמכה על הסרטון. יש לתמוה איפוא על העלאת טענה הפוכה במסגרת הליך זה.
4. אשר לטענה בדבר הנמקת הוועדה בכל הנוגע למסמכים. הוועדה מתייחסת למסמך של ד"ר לרנר מ2016 , והיא מציינת מפורשות שהיא מודעת לכך שמדובר בהחלטה על דרג ראשון מאותה שנה. מכל מקום , המערער לא הצביע על מסמך ספציפי שהתיחסות אליו נעדרת ואשר לטעמו יש בו כדי להצדיק השבת עניינו של המשיב לדיון בפניה. למרות האמור ונוכח הקביעה להלן, תופנה הוועדה גם למסמכים האחרים.
5. עם זאת מקבלת אני את טענת המערער כי לא ניתן לעקוב אחר אומד דעת הוועדה בכל הנוגע לבחירה בסעיף הליקוי הספציפי. מעבר לציון הכללי של עיון במסמכים שהוצגו בפני הוועדה , לא ניתן לקשור בין הסעיף לבין הבחירה הספציפית בו נוכח מבחניו.

משכך יוחזר עניינו של המשיב לוועדה על מנת שזו תדרש שוב למצבו ותבחן מחדש לקותו ואת סעיף הליקוי ככל שמתאים לו תוך התייחסות ספציפית למבחני הסעיף על פרטיהם. הוועדה תדרש למסמכים שלפניה ובכלל זה למסמכים מהמועדים שעובר להחלטת הועדה מדרג ראשון.

המשיב יזומן לדיון בפני הוועדה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ז' אב תש"פ, (28 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.