בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום באשדוד (כב' השופט יהודה ליבליין) מיום 11.02.20 בת"א 26778-11-18, לפיה דחה את בקשתם לפיצול סעדים.

לאחר שעיינתי בבקשה כמו גם לאחר שעיינתי בתיק קמא, מסקנתי הינה שדין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה בהתאם לתקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

ברקע הדברים, תביעה שהגישו המבקשים כנגד המשיבים 1-2, כאשר בהתאם לאמור בה, טוענים המבקשים כי חדר בדירת המשיבים 1-2 הינו חדר שצריך להיות חלק מהדירה שלהם, ולפיכך ביקשו סילוק ידם של המשיבים 1-2 מחדר זה. בנוסף, בסע' 59 ואילך ביקשו היתר לפיצול סעדים. בית המשפט קמא דחה את הבקשה נוכח האמור בסעיפים 59 ואילך לכתב התביעה שם הוזכר הנושא הכספי.

במסגרת בקשת רשות הערעור, ביקשו המבקשים להבהיר את האמור בסע' 59 ואילך לכתב התביעה וטענו שבית המשפט לא הבינם. כשיטתם, מדובר בסעדים עתידיים, למקרה שבו תביעתם לפינוי תתקבל, אז תתגבש עילת תביעה כספית מלאה , שאז יגישו תביעתם. זאת, לאור כך שהסעד העיקרי והמהותי בתיק קמא הינו סילוק היד ולא הסעד הכספי, וכי אין מדובר בעילת תביעה אחת אשר ממנה ניתן לטעון לסעדים שונים אלא מדובר בשתי עילות תביעה שונות, הכספית עתידית לתביעה נפרדת שתוגש אם יצליחו בתביעה קמא שעילתה כשיטתם אך ורק סילוק יד.

כאמור, דין הבקשה להידחות.

אילו התובעים לא היו מגישים את תביעתם שכוללת את סעיף 59 ואילך, אלא מתייחסים רק לשאלת סילוק היד, הרי שלכאורה, לא היה כל צורך בבקשה לפיצול סעדים, שכן עילת התביעה בשל טענות הנוגעות לסילוק יד הינה עילה אחת, ועילת תביעה כספית הינה עילה אחרת ונפרדת. אלא שהמבקשים, בפועל התייחסו לנושא הכספי, הגם שבסיפא לתביעה הסעד המבוקש כשיטתם נוגע רק לנושא עילת סילוק היד. משכך, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטה קמא ולפיה לאור כך שבתביעה שבפניו, מצוי סעד כספי, הגם שמעורפל ולכאורה לא ממש מחייב ולא נדרש סעד אופרטיבי, מכל מקום, בכתב התביעה מצויה גם עילת התביעה הנוספת הנוגעת לכספים, בסע' 59 ואילך, ומשכך, מדובר בהליך הכולל סעד כספי שיש למצותו כאשר פיצול הסעדים הינו חריג, ובית המשפט קמא לא סבר שענייננו בחריג ואין הצדקה להתערבות במסקנתו זו.

לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

משלא ביקשתי תשובה, איני עושה צו להוצאות.

העירבון שהופקד יושב למבקשים באמצעות בא כוחם.

ניתנה היום, ט' אייר תש"פ, 03 מאי 2020, בהעדר הצדדים.