פתח דבר

1. לפניי בקשה למתן סעדים זמניים אשר הוגשה מטעם המבקשות, דברת שכטר שירותי ניהול בע"מ (להלן: "חברת דברת שכטר") והגב' אביטל דברת שכטר (להלן: "הגב' שכטר") ("חברת דברת שכטר" ו" הגב' שכטר", להלן ביחד: "המבקשות"), כנגד המשיבים – הנתבעים בגדרי ההליך שבכותרת: מינימל קומפקט אחזקות בע"מ (להלן: "מינימל קומפקט") וה"ה מר חיים מלכה (להלן: "מר מלכה") ומר ברק צור (להלן: "מר צור") ("מינימל קומפקט", "מר מלכה" ו – "מר צור", להלן ביחד: "המשיבים") (להלן: "הבקשה").
2. הבקשה הוגשה במעמד צד אחד, ובהתאם להחלטתי מיום 11.03.2020 דחיתי את בקשת המבקשות למתן צווים ארעיים, והורתי על קבלת תגובתם של המשיבים לבקשה (להלן: "ההחלטה בבקשה למתן צווים ארעיים").

ודוק: עוד במסגרת החלטתי בבקשה למתן צווים ארעיים, עמדתי על הקשיים הניצבים בפני המבקשות לצורך קבלת הסעדים הזמניים המבוקשים על ידן, וכל שכן במעמד צד אחד – בפרט הדגשתי, כי במסגרת הבקשה לא הרימו המבקשות את הנטל להוכחת "הדחיפות" הנטענת על ידן, וכך בהחלטה:

"לאחר שקראתי את נימוקי הבקשה, לא השתכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשת המבקשות, כל שכן במעמד צד אחד.

מן הבקשה עולה כי הצדדים חלוקים באשר לפרשנות ס' 9 להסכם, המעגן את התחייבותם של המשיבים לפעול לצורך קבלת אישור הנערבים בדבר הפטרתן של המבקשות מערבויות אשר ניתנו על ידן עובר לחתימת ההסכם. בעוד שהמבקשות סבורות כי היה על המשיבים לפעול כאמור במסגרת 60 ימים ממועד החתימה, סבורים המשיבים כי חובתם הינה לפעול ב"שקידה ראויה" לטובת כך, וללא קשר לסד הזמנים האמור.

בין כך ובין אחרת, הרי שלפי פרשנותן של המבקשות עצמן – מדובר בהתחייבות אשר הופרה לכאורה לפני למעלה מ- 7 חודשים, ואשר עד לחודש פברואר 2020 (עת בוצעה פנייתן הראשונה של המשיבות לב"כ המשיבים), לא פעלו המבקשות לאכיפת התחייבות זו, בכל דרך שהיא. הלכה ידועה היא שהגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות [ר' רע"א 8530/05 ניר שיתופי – אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, פסקה 6 (10.04.2007)].

כך גם ביחס לדחיפות הנטענת בבקשה אציין, כי המבקשות לא הרימו הנטל הנדרש להוכחת הקשר בין מעשיהם ו/או מחדליהם של המשיבים לבין הנזק הנטען מאי קבלת ההלוואה, וזאת מבלי להידרש לשאלה האם עניין זה מצוי באחריות של המשיבים אם לאו, וכל שכן כאשר הפטרת המבקשות עצמן מן הערבויות הינה פעולה אשר במהותה תלויה גם בצדדי ג'.

גם בבואי לבחון את מאזן הנוחות, לא השתכנעתי כי זה נוטה לטובת קבלת הבקשה במעמד צד אחד".

1. לצורך שלמות התמונה אציין, כי מצויים אנו בעיצומו של משבר עולמי חסר תקדים אשר תקף את מחוזותינו לפני שבועות מספר, בעקבות התפשטותו של נגיף ה"קורונה". כפועל יוצא, הכריזו מדינות רבות ברחבי העולם, ובתוך כך גם מדינתנו, על מצב חירום מיוחד, תוך נקיטת צעדים חריגים וחריפים לצורך התמודדות עם המשבר.

בתוך כך, ניתנו על ידי שר המשפטים צווים שונים מכח תקנות בתי המשפט ולשכות הוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ"א-1991 (להלן: "תקנות החירום"), ומערכת בתי המשפט נאלצה אף היא להמשיך ולפעול תחת מגבלות שונות, המחייבות ביצוע התאמות נדרשות, מראש ו"תוך כדי תנועה", בהתאם לאילוצי הזמן והשעה, ותוך מתן "אוזן קשבת" למגבלות השונות אשר חלות על בעלי הדין ו/או באי כוחם.

1. נוכח האמור, הצעתי לצדדים כי החלטתי בבקשה תינתן על יסוד כתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים בלבד, וללא צורך בקיום דיון בפני בית המשפט. כך גם, הודיעו המשיבים כי המצהירים מטעמם מצויים בבידוד, כך שממילא לא יוכלו להיחקר על ידי המבקשות בפני בית המשפט, גם אם יתקיים דיון כאמור.

בסופם של דברים, הסכימו הצדדים כי החלטתי בבקשה תינתן על בסיס כתבי הטענות בלבד – ועל יסוד כך ניתנת החלטתי זו.

1. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים, נתתי דעתי לטיעוניהם, ושקלתי את מכלול השיקולים הדרושים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה, על כל חלקיה – להידחות. אבאר מדוע.
2. אציין כבר עתה, כי בשלב זה של ההליך אינני נדרש להכריע במחלוקות הצדדים מעבר לרף הדרוש למתן סעדים זמניים, וממילא סוגיות אלו טרם התבררו במלואן שעה שלא הוצגו בפני בית המשפט מלוא ראיות הצדדים, וכל שכן כאשר טרם נחקרו עדי הצדדים בפניי, וזאת נוכח אילוצי מצב החירום ונגזרותיו. בכלל זאת, אינני בא לקבוע ממצאים בדבר תום הלב של הצדדים בסכסוך ביניהם ו/או בכל הנוגע לטענות ההדדיות המועלות בין הצדדים. סוגיות אלו תידונה ותתבררנה בהמשך הדרך, ובגדרי ההליך העיקרי שבפניי, ככל שהדבר יידרש.

הצדדים בתיק ותמצית העובדות הדרושות

1. המבקשת 1 והמשיבה 1 היו שותפות בשותפות גזוז ניהול ואחזקת חופים שותפות מוגבלת שמספרה 559275598 (להלן: "השותפות") כאשר חברת גזוז ניהול חופים בע"מ ח.פ. 515671170 (להלן: "החברה המשותפת") הייתה השותף הכללי בשותפות, אשר בעלי מניותיה היו המשיבה 1 והמבקשת 1.
2. המשיב 2 והמשיב 3 הינם בעלי המניות במשיבה 1.
3. המבקשת 2 הינה בעלת המניות במבקשת 1.
4. השותפות הוקמה לצורך פתיחת עסק ב"חוף ירושלים" שבעיר תל אביב.
5. בעקבות מחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים בקשר לניהול השותפות, החליטו הצדדים להביא לסוף שותפותם העסקית, ולשם כך הוסכם בין הצדדים כי המבקשת 1 תמכור למשיבה 1 את מלוא החזקותיה בשותפות ואת מלוא מניותיה בחברה המשותפת – הסכמות אשר עוגנו בהסכם להעברת זכויות אשר נחתם בין הצדדים ביום 03.06.2019 (להלן: "ההסכם").
6. זיקוק המחלוקת הניצבת כיום בין הצדדים הינה האם עמדו המשיבים בהתחייבותם כלפי המבקשות בכל הנוגע להפטרתן מערבויות שונות אשר ניתנו על ידן עובר לחתימת ההסכם בקשר עם חובות השותפות או החברה המשותפת – התחייבות זו מעוגנת בס' 9 להסכם, אשר הצדדים חלוקים ביחס לפרשנותו, וזו לשונו:

"מוסכם על הצדדים כי מינימל מתחייבת לפעול בשקידה ראויה ולעשות מאמצים סבירים בשיתוף פעולה של אביטל ככל שנדרש ממועד חתימת הסכם זה על מנת לקבל אישור הנערבים לכך שאביטל ודברת יהיו מופטרים באופן בלתי חוזר מערבותם, ככל שקיימת, בנוסח המצ"ב כנספח 5 או בנוסח סביר אחר שיאושר על ידי עוה"ד, וזאת בתוך 60 ימים ממועד חתימת הסכם זה".

(ההדגשות אינן במקור; ח.כ)

1. כן יצוין, כי לצורך הבטחת התחייבותם של המשיבים מכח ס' 9 להסכם, חתמו המשיבים על כתב שיפוי, במסגרתו נקבע, בין היתר, כדלהלן:

"הואיל ובהתאם לסעיף 9 להסכם מיום 3/6/19 (להלן: ההסכם") להעברת ומכירת כל זכויותיה של דברת שכטר שירותי ניהול בע"מ ח.פ. 515171155 (להלן: "דברת") ב- גזוז ניהול ואחזקת חופים שותפות מוגבלת שמספרה 550275598 (להלן: "גזוז השותפות") וכן להעברת ומכירת כל מניותיה של קומפקט אחזקות בע"מ ח.פ. 513037788 (להלן: "מינימל"), התחייבה מינימל לפעול בשקידה ראויה ולעשות מאמצים סבירים בשיתוף פעולה שלכם על מנת לקבל אישור הנערבים לכך שתהיו מופטרים באופן בלתי חוזר מערבויות שנתתם לספקים שונים כמפורט בהסכם להתחייבויותיהן של גזוז השותפות ו/או גזוז החברה הכל כאמור בהסכם (להלן: "הערבויות");

והואיל והוסכם כי ככל שלא יתקבלו הפטרים כאמור או חלקם, יחתמו הח"מ חיים מלכה וברק צור, על כתב שיפוי ביחס לערבויות כאמור המותנה בהעברת המניות והזכויות בשותפות כאמור בהסכם למינימל;

אשר על כן אנו מתחייבים כדלדמן:

(1) לשפות את דברת שכטר שירותי ניהול בע"מ ח.פ. 515171155 וכן אביטל דברת שכטר ת.ז. ________ ביחס לכל תשלום שיידרש מהן בקשר עם הערבויות כהגדרתן לעיל וזאת בתוך 14 ימים ממועד מתן פסק דין ביחס לדרישה.

(2) תנאי לשיפוי הוא שיתאפשרו לנו להתגונן ביחס לתביעה או דרישה כאמור וכן כי לא תעשו כל הסכם פשרה ללא הסכמתנו.

(3) התחייבותנו זו תיכנס לתוקף החל ממועד העברת המניות בגזוז החברה ומלא הזכויות בגזוז השותפות למינימל בהתאם להסכם"

(ההדגשות אינן במקור; ח.כ)

1. עוד אציין, כי יריעת המחלוקת העובדתית בין הצדדים איננה גדולה, אולם פרשנות הסעיף – היינו האם מדובר בחיוב השתדלות של המשיבים או בחיוב מוחלט וקצוב בזמן, היא שעומדת ביסוד המחלוקת נשוא ההליך דנן.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת המבקשות, המשיבים הפרו התחייבותם מכח ס' 9 להסכם בכך שלא פעלו להפטרתן המלאה של המבקשות מערבותן לשותפות ולחברה המשותפת, וזאת במסגרת 60 הימים אשר נקצבו להם לשם כך בהסכם – היינו, פרשנותו של ס' 9 להסכם היא כי התחייבות המשיבים להפטרת המבקשות הינה מוחלטת ומוגבלת בזמן.

הימנעות המשיבים מלקיים התחייבותם כאמור, גורמת למבקשות, לטענתן, נזקים בלתי הפיכים, ובראשן מונעת מהן לקבל הלוואה מקרן להלוואות בערבות מדינה אשר תאפשר להן לפעול בעסקיהן האחרים – דבר הנחוץ להן ללא דיחוי, וכתנאי להמשך קיומן של עסקיהן האחרים; ושנית, מטילה צד כבד על יכולתם הכלכלית של המשיבים, ובתוך כך חושפת את המבקשות לתשלום חובותיהם של המשיבים לנושים וצדדי ג'.

על יסוד ההפרה הנטענת, עתרו המבקשות לקבלת צווים כדלהלן:

• 1. צו המחייב את המשיבים לעשות כל שנדרש, כדי לעצור את הפגיעה שנגרמת למבקשות;
  2. צו ארעי המחייב את המשיבים לפעול באופן מיידי לביטול ערבות המבקשות בבנק הפועלים, תוך חיוב המשיבים לנקוט בכל פעולה נדרשת לשם כך;
  3. צו ארעי המחייב את המשיבים לפעול באופן מיידי לביטול ערבות המבקשות בבנק המזרחי, תוך חיוב המשיבים לנקוט בכל פעולה נדרשת לשם כך.

1. לטענת המשיבים, התחייבויותיהם מכח ההסכם בכלל, ומכח הוראות ס' 9 להסכם בפרט, קויימו על ידם במלואן. לשיטתם, מלכתחילה הפטרת המבקשות לא היוותה תנאי לקיום ההסכם ו/או להעברת המניות מכוחו, וכך גם נלמד מטיוטות ההסכם אשר הוחלפו בין הצדדים בשלב המו"מ, ומהן עולה כי כל שהתחייבו המשיבים הוא לפעול ב"שקידה ראויה" ו"לעשות מאמצים סבירים", "בשיתוף פעולה של המבקשות", לצורך הפטרתן מן הערבויות כאמור- היינו, פרשנותו של ס' 9 להסכם היא כי התחייבות המשיבים להפטרת המבקשות איננה חיוב מוחלט, אלא חיוב השתדלות בלבד, וכאשר הטעם לכך הוא כי ממילא מדובר בהתחייבות התלויה בגורמים שלישיים, וזו גם הסיבה לסירובם המוחלט של המשיבים ליטול על עצמם אחריות כאמור, וכפי שעולה מטיוטות ההסכם.

במובן זה טוענים המשיבים, כי מנגנון כתבי השיפוי מהווה מנגנון משלים להתחייבותם כאמור, שבאם לא יוסרו כלל הערבויות בתוך 60 ימים, ייכנסו לתוקפם כתבי השיפוי אשר נמסרו לידי ב"כ המבקשות, ואלו ימומשו במידה ויינקטו הליכים כנגד המבקשות מכח הערבויות כאמור, ובהתאם לתנאי השיפוי. לכך לטעמם התייחסה מגבלת "60 הימים" בס' 9. הא ולו לא.

עוד נטען על ידי המשיבים כי ממילא הצווים המבוקשים אינם מופנים לגורמים הרלוונטיים אשר בכוחם להסיר את הערבויות כאמור (היינו, הבנקים); כי מדובר בסעד לאכיפת הסכם אשר אינו בר ביצוע ואכיפתו דורשת מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט, ובהתאם להוראות ס' 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970; כי המבקשות נקטו בשיהוי עקב חלוף הזמן ממועד "ההפרה" הנטען גם לשיטתן של המבקשות עצמן; כי המבקשות נגועות בחוסר תום לב בהתנהלותן, וזאת גם בהפרתן את ההתחייבות לפעול "בשיתוף פעולה" להסרת הערבויות, והגשת בקשה זו חותרת תחת שיתוף פעולה כאמור; כי לא בכדי כללה בקשתן בקשה לצווים ביחס לבנק הפועלים- שם כבר הופטרו המבקשות מן הערבויות; וכן כי כל תכליתה של בקשה זו להוות תשתית נוספת לתביעתו של פיצוי מוסכם כנגד המשיבים בהמשך.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

מתן סעדים זמניים

1. מטרתו של הסעד הזמני היא שימורו של מצב קיים במועד הגשת הבקשה, לצורך הבטחת מימושו של פסק הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי, כמו גם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין – וכאשר הוכח כי בלא מתן הצו, עלול המבקש למצוא עצמו בעת מימוש פסק הדין בפני שוקת שבורה [ראו למשל רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (28.11.2007); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 859-861 (מהד' 12, 2015) (להלן: "גורן")].
2. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1982 (להלן: "התקנות") קובעת את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להידרש לבקשה למתן סעדים זמניים, וכדלהלן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

1. על יסוד כך, וכפי שהותווה בפסיקה לא אחת, כאשר בית המשפט נדרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים: (1) סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים; (2) מאזן הנוחות נוטה לצדו של המבקש – היינו, הנזק שייגרם למבקש בלא מתן הסעד הזמני הינו גבוה אל מול הנזק שייגרם למשיב בעקבות מתן הסעד הזמני.

בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", במובן שככל שגובר משקלו של האחד פוחת משקלו של האחר [רע"א 4417/18 בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פסקה 15 וההפניות שם (3.12.2018) (להלן: "עניין בבלפור"); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' יצחק דהן עו"ד, פסקה 17 (26.4.2017); רע"א 972/15 אבו סמרה נ' עו"ד אלכס סקלר, פסקה 13 (17.2.2015); גורן, עמ' 864].

1. במסגרת בחינת נזקו האפשרי של המבקש, על בית המשפט לשקול כשיקול מרכזי את אופי הנזק הנטען – קרי, האם הנזקים הנטענים על ידי מי מהצדדים הם נזקים כספיים ברי פיצוי מעצם טבעם, או שמא מדובר בנזקים בלתי הפיכים (היינו, נזקים שאינם ממוניים גרידא) [עניין בבלפור, פסקה 25; ה"מ 440/79 מיקלוש נ' גולן גלובוס פרודקשנס בע"מ, פ"ד לה(2) 645 (1979)].
2. לצד כל אלו, ובין היתר מכוח חובת תום הלב החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, נדרש בית המשפט לשקול גם שיקולים שבצדק וביושר, ובתוך כך האם הבקשה הוגשה בתום לב, והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש [תקנה 362(ב)(2) לתקנות; גורן, עמ' 864-866].
3. בתוך כך, נדרש גם בית המשפט ליתן דעתו האם מבקש הסעד נקט בשיהוי, שכן הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות [ראו: עניין אלו עוז בע"מ, לעיל, בפסקה 11; רע"א 8630/05 ניר שיתופי- אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, בפסקה 6 (10.4.2007)].
4. לכל אלו נדרשתי בבואי להכריע בבקשה שלפניי, ועל יסוד אלו – מצאתי כי יש מקום לדחות את הבקשה, ואבאר מדוע.

פרשנות חוזה

1. נוכח העובדה כי יסודה של המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנותו של ס' 9 להסכם, מצאתי לנכון להתייחס בקצרה גם למסגרת הנורמטיבית הדרושה לעניין.
2. ככלל, הדרך בה על בית המשפט לפסוע בבואו לפרש חוזה מעוגנת בהוראות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:

"25.(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

(ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.

(ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.

(ג)  ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים.

(ד)  סעיפים 2, 4, 5, 6, 7, 8 ו-10 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, וסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על פירושו של חוזה, אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור."

1. מלאכת הפרשנות מבקשת לברור מבין מגוון משמעויות שניתן לייחס ללשון החוזה את התכלית שעמדה לנגד עיני הצדדים בעת התקשרותם בהסכם, קרי את "אומד דעתם". ודוק – אין חולק על כך שלשון החוזה היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני, וככל שלשון החוזה מצביעה באופן בהיר על אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת החוזה, שמורה לה הבכורה בהליך הפרשני [ע"א 7186/15 בורשטיין נ' שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ, פסקה 17 וההפניות שם (3.9.2019) (להלן: עניין בורשטיין)].
2. עם זאת, באותן נסיבות שבהן לשון החוזה איננה מובילה למסקנה ברורה, על בית המשפט להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים ולעשות שימוש בכלים שהוקנו לו בהוראות סעיף 25 לחוק החוזים, ובתוך כך לקחת בחשבון את התנהגות הצדדים במסגרת המשא ומתן שהביא לכריתת החוזה והתנהגותם במהלך הוצאתו לפועל [ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, פסקה 46 וההפניות שם (8.2.2018)].
3. בין הנסיבות החיצוניות לחוזה אותן ניתן לשקול באותם מקרים בהם לשון החוזה איננה ברורה כדי צרכה, ניתן למנות את הרקע לחתימה על ההסכם ואת טיוטות החוזה שהוחלפו בין הצדדים במסגרת המשא ומתן. כך, נקבע בעבר כי המשקל שניתן לייחס לטיוטת הסכם אומנם מוגבל כאשר מדובר במסמך בוסרי שלא השתכלל להסכם סופי, אך עם זאת יש ליחס לטיוטה משקל ככלי פרשני כחלק מנסיבות כריתת החוזה, ולעניין זה אף ניתן לייחס משקל לחלקים שנמחקו במסגרת החלפת הטיוטות בין הצדדים לשם פירוש חוזה שאינו ברור [עניין בורשטיין, פסקה 22; דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג', פסקאות 25.13 ו-25.27 (2003)] – וכך מצאתי לנכון לעשות בעניין שלפניי.
4. בענייננו, חרף טענות המבקשות לעניין זה, מצאתי כי לשון ההסכם איננה ברורה כדי צרכה ואיננה מאפשרת ללמוד מה היה אומד דעת הצדדים בעת החתימה על ההסכם. במצב דברים זה, עליי לפנות לנסיבות החיצוניות לחוזה. בענייננו, אומד דעתם של הצדדים והגיונו נלמדים בין היתר מהתנהלות הצדדים במסגרת המשא ומתן ביניהם והטיוטות שהוחלפו בין הצדדים. אפרט.

מן הכלל את הפרט

1. כפי שעולה מכתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים, וכפי שפירטתי בפתח החלטתי זו, המחלוקת המונחת ביסוד הבקשה שבכותרת היא שאלת פרשנותו הראויה של ס' 9 להסכם, בראי אומד דעתם של הצדדים.
2. בהתאם למסגרת הנורמטיבית עליה עמדתי לעיל, אדרש תחילה לסיכויי התביעה ומאזן הנוחות, בשים לב למאזן הכוחות ביניהם. לאחר מכן אדרש גם לשיקולים של תום לב ושיהוי, אשר מהווים אף הם שיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה למתן סעדים זמניים, וכפי שיבואר להלן.

סיכויי התביעה

1. אשר לסיכויי התביעה, הרי שמבלי לקבוע מסמרות ביחס להליך העיקרי אשר יידון בפניי, ותחת הסייג כי נוכח מצב החירום לא היה בידי בית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותם של הצדדים במסגרת חקירתם בפניו – אולם לצורך הכרעתי בבקשה זו בלבד, הגעתי לכלל מסקנה כי על יסוד הראיות אשר הוצגו בפניי, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד. אבאר מדוע.
2. אשר לפרשנות ס' 9 להסכם וכפי שנלמד מן הטיוטות אשר הוחלפו בין הצדדים במסגרת המו"מ לניסוחו, על פניו, סבורני כי פרשנות ראויה יותר היא זו הוראה בהתחייבות המשיבים לפעול להפטרתן של המבקשות כחיוב השתדלות אשר אינו תחום במסגרת הזמן של 60 ימים, כטענת המבקשות – ומודגש, כי חיוב ההשתדלות אינו עולה בקנה אחד עם תחימת מסגרת הזמנים האמורה כתנאי להפרת ההסכם, שאם כך – הרי שאין כל טעם בדרישת נקיטתם של מאמצים סבירים ושקידה ראויה, אלא די בתחימת מועד קיומו של החיוב המוחלט.

כפי שציינתי לעיל, מקום בו מוצא בית המשפט כי לשון ההסכם עצמו איננה ברורה כדי צרכה ואיננה מאפשרת ללמוד מה היה אומד דעת הצדדים בעת החתימה על ההסכם – וכך בעניינו, נדרשתי לשקול את הנסיבות החיצוניות לחוזה, ובכלל זאת בחנתי את טיוטות החוזה שהוחלפו בין הצדדים במסגרת המשא ומתן ביניהם.

ודוק: מחלופת הטיוטות אשר הועברה בין הצדדים עולה, לכאורה, כי המשיבים לא הסכימו לדרישת המבקשות כי ההפטרה מערבות תהווה תנאי להעברת המניות; כך אף לעצם מאמצי ההשתדלות עצמם, "ריככו" המשיבים את דרישת המבקשות ועמדו על החלפת התיבה "כל לאל ידה" ל"מאמצים סבירים" ו"בשיתוף פעולה של אביטל ככל שנדרש"; כך גם, וכמנגנון חלופי ומשלים לביטולו של החיוב המוחלט, הוצע על ידי ב"כ המשיבים הוספתו של "מנגנון השיפוי", כפי שאפרט להלן; וכך גם, עולה כי המשיבים סירבו להכנסת התניה לפיה אי ביטול הערבויות תוך 120 ימים תהווה הפרה יסודית של ההסכם, ואכן תנאי זה לא נכלל בנוסח הסופי אשר נחתם.

1. אשר למנגנון כתבי השיפוי עליו הסכימו הצדדים, וכן נוסחו של כתב השיפוי עליו חתמו המשיבים והיווה חלק בלתי נפרד מן ההסכם, הרי שממנו נלמד כי הצדדים, וכך גם המבקשות, סברו כי אכן קיים סיכוי כי בתום 60 הימים (בהם יפעלו הצדדים בשקידה ראויה ותוך נקיטה במאמצים סבירים ושיתוף פעולה), לא תופטרנה המבקשות מכלל הערבויות – וכי בשל כך בדיוק, נקבע על ידם כמנגנון משלים, שבתום 60 הימים ייכנסו לתוקפם כתבי השיפוי, אשר מטרתם להגן על המבקשות מפני נקיטת הליכים כנגדן בגין הערבויות כאמור.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין, סבורני כי לכך כוון מועד 60 הימים הנזכר בס' 9 להסכם – היינו, מועד כניסתו לתוקף של כתב השיפוי, וזאת להבדיל מהפרשנות אשר ניתנת על ידי המבקשות, לפיה בתום תקופה זו תהווה אי הסרת ערבויות הפרה יסודית של ההסכם. כן מצאתי, כי קיים קושי עם פרשנותן הנטענת של המבקשות לפיה הפטרת המבקשות מערבותן היוותה תנאי מתלה להעברת המניות לידי המשיבים – ופרשנות זו אינה מתיישבת עם לשון ההסכם בכללותו ותנאיו.

זאת ועוד, מלשונם של כתבי השיפוי עצמם נלמד, שלא רק שהמבקשות לקחו כאפשרות קיימת כי יכול ועד למועד העברת המניות (60 ימים) לא תוסרנה כל הערבויות כנגדן (וכלשון כתב השיפוי "לא יתקבלו הפטרים כאמור כולם או חלקם"), אלא אף יתרה מכך – כי המשיבות לקחו כסיכון סביר ואפשרי, כי אף יינקטו כנגדן הליכים משפטיים, מכוחם אף יכול ותחויבנה בהוצאות ו/או חיובים אחרים, ובשל כך בדיוק נקבע מנגנון השיפוי כאמור. אם כך הדבר, התקשיתי לקבל את הפרשנות הנטענת על ידי המבקשות, לפיה כוונתן הייתה כי בתום 60 הימים תופטרנה הן מכל הערבויות באופן מוחלט ובלתי מסוייג.

אם לא די בכך, הרי שמנגנון השיפוי ולשונם של כתבי השיפוי מלמדים כי אלו ימומשו כנגד תביעות ונזקים בלבד, להבדיל מאי הסרת הערבויות עצמן.

1. אשר לפעולות אשר כן ננקטו על ידי המשיבים לצורך הפטרת המבקשות בהתאם להתחייבותם, השתכנעתי כי על פניו פעלו המשיבים "בשקידה ראויה" ותוך נקיטת "מאמצים סבירים" לצורך הסרת מרביתן המוחלט של הערבויות – שכן אלו אכן הוסרו, והמבקשת הופטרה מחבותן בגינן (ולמעט ערבות בנק המזרחי כפי שאפרט להלן).

כך הוא לעניין ביטול ערבות בנק הפועלים, אשר אישור הביטול הועבר לב"כ המבקשות עוד ביום 30.07.2019 (וזאת בניגוד לסעד אשר נתבקש על ידי המבקשות בעניין, וגם בכך מצאתי טעם לפגם); וכך גם באשר לביטולן של שורת ערבויות והחלפת שטרי חוב, בהתאם לרשימה מפורטת אשר צורפה כנספח 6 לתגובת המשיבים לבקשה – והמבקשות לא חלקו על כך, גם לא במסגרת תשובתן לתגובה.

אשר לערבות בנק המזרחי, שהינה בערבות מדינה, ואשר אין מחלוקת בין הצדדים כי זו טרם הוסרה, הרי שגם לכך, מבלי לקבוע מסמרות ולצורך הכרעתי בבקשה זו בלבד, לא השתכנעתי כי המשיבים הפרו חובתם ו/או התרשלו ו/או נמנעו מלקוט פעולה כל שהיא לצורך קיום התחייבותם בעניין זה.

ההפך הוא הנכון, מחלופת תכתובות הדוא"ל אשר צורפו לתגובת המשיבים עולה כי עוד בחודש יולי 2019 הועברה על ידם בקשה לבנק המזרחי לפטור את המבקשות מערבותן, ובהמשך אף הועברו על ידם מסמכים שונים, מאזני בוחן, וכך גם כל דרישה אחרת אשר הועלתה מטעם הבנק – לא נותרה ריקא. כן התרשמתי, כי המשיבים אף פנו ביוזמתם ושלחו תזכורות לבנק, ובוודאי שלא ניתן לומר כי המשיבים טמנו ידם בצלחת והותירו את המבקשות לבדן במערכה.

זאת ועוד, נטל הסרת הערבויות הוגדר ונוסח על פי לשון ההסכם כמטלה משותפת אשר צריך שתעשה על ידי הצדדים ב"שיתוף פעולה", והרי לא בכדי – הדעת נותנת כי גם למבקשות עצמן אינטרס אישי, ואף גדול יותר, בהאצת הליך ביטולן. לעניין זה מצאתי טעם לפגם כי פנייתן הראשונה של המבקשות בעניין זה למשיבים נעשתה אך בחלוף זמן רב ממועד תום "60 הימים" כמועד ההפרה הנטען על ידן, וכעבור למעלה מחצי שנה ממועד זה.

1. אשר לסעדים אשר נתבקשו על ידי המבקשות לגופם, הרי שגם באשר לכך, ואפילו היו המבקשות עומדות בנטל ההוכחה הנדרש, מצאתי קושי במתן צווי עשה אשר תכליתם ליצור "חיוב השתדלות נוסף" של המשיבים (ובלשון הבקשה – צו "המחייב את המשיבים לעשות כל שנדרש.." או " לפעול באופן מיידי לביטול ערבות המבקשות"), וכל שכן כאשר לא השתכנעתי כי נכון לעת זו מפרים המשיבים התחייבותם ואינם נוקטים במאמצים סבירים ושקידה ראויה.

ודוק: כידוע למבקשות, וכפי שציינתי עוד בהחלטתי בבקשה למתן סעדים ארעיים, הרי שהליך ביטולה של ערבות הינה פעולה אשר מטבעה תלויה גם בגורמים שלישיים אשר למשיבים אין שליטה מלאה לגביהם. זאת ועוד, סבורני כי על יסוד הבנה זו לא הסכימו הצדדים להגדיר חיוב זה כהפרה יסודית במסגרת ההסכם; לא הסכימו לקבוע כי התחייבות זו מוחלטת ומוגבלת בזמן; ולא הסכימו הצדדים כי זה יהווה תנאי להשתכללות ההסכם ו/או להעברת המניות כאמור. אולם מן הצד השני, סופקה למבקשות הגנה הולמת ומשלימה, והיא כתבי השיפוי אשר מגנים עליהן מפני הליכים אשר יכול ויינקטו כנגדן בגין ערבויות אלו.

ובעיקר, לא השתכנעתי בשלב זה כי המשיבים נמנעים מלפעול לצורך הסרת הערבות. אלא דווקא ההפך.

1. על יסוד כל האמור, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, ותוך שימת לב לכך שהצדדים לא נחקרו בפניי והחלטתי זו ניתנת על יסוד הראיות אשר הוצגו בשלב זה של ההליך בלבד – הרי שלצורך הכרעה בבקשה למתן סעדים זמניים, סבורני כי לא ניתן לומר בעניינו שסיכויי התביעה הם מן הגבוהים.

מאזן הנוחות

1. בשים לב ליחסי מקבילית הכוחות בין סיכויי התביעה לבין מאזן הנוחות, אציין כבר עתה כי ממילא בנסיבות העניין, המשקל אותו נדרשתי ליתן לנדבך זה הינו נמוך יחסית, וזאת בשים לב לנימוקים אשר פורטו על ידי לעיל בקשר עם סיכויי התביעה.
2. אולם אציין כי גם לעניין זה לא השתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן של המבקשות, וסבורני כי גם טענותיהן של המבקשות לעניין זה לא הוכחו במידת הנטל הנדרש לצורך היעתרותי לבקשה, ואנמק מדוע.
3. ראשית יובהר, כפי שציינתי לעיל, כי סבורני שמתן הסעדים המבוקשים ממילא לא יטיבו מצבן של המבקשות, וזאת שעה שלא יהא בהן כדי לקדם את עצם הסרת הערבות שנותרה – כאמור, המשיבים אינם כופרים בחובתם לעשות כן, וכך גם השתכנעתי כי הם אינם נמנעים מלעשות כן.
4. בנוסף לכך, מצאתי לנכון לציין כי סבורני שכטבעם של הסכמים, תפקידם הינו, בין היתר, להסדיר את היחסים, ההתפתחויות האפשרויות והסוגיות אותן ראו הצדדים כרלוונטיות בעת שכרתו את ההסכם. בתוך כך, נקבעים על ידם מגנונים שונים אשר תכליתם לספק דרכי שיפוי ופיצוי בגין תרחישים עתידיים אשר טרם באו לעולם במועד הכריתה, אולם יכול ויתממשו במהלך חיי קיום ההסכם עצמו. ואולם, אין הצדדים ניחנים בראיית העתיד וחדשות לבקרים המציאות מזמנת שאלות שלא זכו למענה ברור במסגרת ההסכם – וסבורני כי כך בעניין שלפניי. אבהיר.

סבורני כי הסיכון אשר התממש בסופו של יום על המבקשות (עיכוב בקבלת הלוואה), אינו מהווה חלק ממנגנון ההתחייבות הקבוע בס' 9 ובכתבי השיפוי עליהם חתמו המשיבים – שכן נראה, על פניו, שמטרתם של אלו הייתה להגן על המבקשות מפני נקיטת הליכי סרק, וחלילה חיובן בגין ערבויות אשר לא הוסרו כנגדן. אינני סבור כי הצדדים בכלל, והמבקשות בפרט, ביקשו כי מנגנון כתבי השיפוי ישמש מנגנון "ריפוי" במקרה בו נטילת הלוואה בגין קושי כלכלי, בלתי צפוי, בו נתקלו המבקשות, תתעכב בשל הימשכות הליך הפטרתן. אולם אדגיש כי גם בכך, אינני מכריע בשלב זה.

1. אדגיש גם, כי אינני מקל ראש במצוקתן הכלכלית של המבקשות כפי הנטען על ידן, ובוודאי בימים טרופים אלו. אולם עם כל הצער שבדבר, לא די בכך כדי ליתן סעדים וצווים כנגד המשיבים, אשר לא השתכנעתי בשלב זה, כי פעולותיהם לוקות בחוסר תום לב ו/או רשלנות ו/או כוונה אחרת להזיק או להרע עם המבקשות עצמן, וכך גם ביחס לסטייתם מההתחייבויות המעוגנות בהסכם.
2. אולם, גם לו היו המבקשות קושרות בין נזקיהן לבין ההפרה הנטענת, הרי שגם במישור העובדתי, הנזק הנטען עצמו – היינו, אי קבלת ההלוואה בשל מחדליהם הנטענים של המשיבים, סבורני כי זו לא הוכחה ברמה העובדתית די צרכה, ולעניין זה חסרה בקשתן של המבקשות בצירופן של ראיות אשר יהא בהן להוכיח במידה הנדרשת שאי מתן אישור למתן הלוואה בערבות מדינה, נמנע בשל קיומה של הערבות לבנק המזרחי, וכך גם לגבי מידת הנזק הנטען בגין כך (היינו, כי חרף העובדה שהמשיבות עשו כל שבידן על מנת לקבל את ההלוואה המבוקשת, משך זמן בלתי סביר - זו נמנעת מהן, וזאת אך בשל מחדליהם הנטענים של המשיבים). כך למשל, לא ניתן ללמוד מן הראיות אותן צירפו המבקשות אודות מועד פנייתן, התשובה שסופקה להן, נימוקיה, צפי טיפולה וכיו"ב. אולם אציין כי גם לעניין זה אינני קובע מסמרות בשלב זה, וגם סוגיה זו תידון במסגרת ההליך העיקרי שעוד יידון בפניי.
3. מכל אלו מצאתי, כי המבקשות גם לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה בנסיבות העניין לטובתן.

תום לב ושיהוי

1. זאת ועוד, תום לב וניקיון כפיים הם שיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון בבקשה לסעד זמני – מבלי להכריע בשאלת תום הלב ביחס למחלוקת נשוא ההליך שבכותרת כולה, אציין כי דעתי אינה נוחה עם העובדה כי נקיטת ההליך על ידי המבקשות אינה עולה בקנה אחד עם התחייבותן מכח ס' 9 להסכם נשוא המחלוקת דנן – היא התחייבותן לפעול ב"שיתוף פעולה" בקשר עם הסרת הערבויות, וכמטלה משותפת אשר לשני הצדדים עניין בהשלמתה. נראה על פניו כי דווקא המבקשות, הן שקפאו על שמריהן, ופנייתן למשיבים בעניין זה נעשתה אך בחלוף למעלה משמונה חודשים ממועד חתימת ההסכם בין הצדדים. וסבורני כי יש בכך טעם לפגם.

וכך, כאשר בוצעה פנייתן כאמור, השתכנעתי כי זו טופלה במהירות וביעילות על ידי ב"כ המבקשים אשר לא הותירו את המבקשות בפני שוקת שבורה, ופעלו לצורך קידום העניין מול בנק מזרחי, וכפי שאכן היה מצופה שיעשו בנסיבות העניין.

כך גם מקובלת עלי טענת המשיבים לפיה מטרתו של ההסכם הייתה, בין היתר, להימנע ולחסוך מן הצדדים הליכים משפטיים, ולא השתכנעתי כי בנסיבות העניין הגשת הבקשה דנן, כסעד זמני – על כל הכרוך בכך, היה הכרח אשר נכפה על המבקשות בעל כורחן.

1. אשר לשיקולי היושר והצדק, הפסיקה הכירה בכך כי יש ליתן משקל למועד בו פנה מבקש הסעד לבית המשפט. כידוע, בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני מקום בו לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת עוד בטרם הוכרעה התובענה. כפי שציינתי עוד בהחלטתי בבקשה למתן צווים ארעיים, הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית.

לעניין זה מצאתי טעם לפגם בעובדה כי הבקשה לסעדים זמניים הוגשה על ידי המבקשות אך בחלוף למעלה משישה חודשים ממועד ההפרה הנטען על ידן, וכי משך תקופה זו לא בוצעה כל פנייה של המבקשות – בין למשיבים ובין לבנק מזרחי עצמו, ובעצם השיהוי כאמור בהגשת הבקשה ממועד ההפרה הנטען על ידן, יש כדי לחתור תחת טענת הדחיפות במתן הסעד הזמני ונחיצותו המיידית בנסיבות העניין.

1. סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את כלל העילות על יסודן עתרו המבקשות לקבלת הסעדים המבוקשים, אזי במכלול הדברים, מצאתי כי המבקשות לא עמדו בנטל הנדרש, ובתוך כך, בשים לב למבחנים הקבועים בפסיקה ויחסי הכוחות ביניהם – לא השתכנעתי כי סיכויי התביעה, וכך גם בחינת נזקן של המבקשות אל מול נזקם של המשיבים, מצדיקים היעתרותי למבוקש.

על יסוד כל אלו – מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר

1. הבקשה למתן סעדים זמניים, נדחית.
2. יחד עם זאת, מצאתי לנכון לציין, כי טוב יעשו הצדדים אם ייפנו במשותף לבנק המזרחי – אשר הסרת ערבותן של המבקשות שם, הוא כל שנותר ביסוד ההליך שבכותרת, ויפעלו בשיתוף פעולה לצורך זירוז הליך הפטרתן של המבקשות מערבותן שם, שאם יעשו כן – יכול ויהא בכך כדי להביא לפתרון מלא של כלל מחלוקות הצדדים, וייתור ההליכים בגדרי ההליך שבכותרת.
3. לפנים משורת הדין, לא ניתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תש"פ, 01 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.