הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה בשתי הזדמנויות שונות וסמוכות מבחינת הפרש הזמנים ביניהן (כחודשיים הפרש).

אין חולק כי רישיון נהיגתו של הנאשם פקע בשנת 2011 ולא חודש וכי נהג ברכב כאשר ביטוח החובה ברכב לא היה תקף.

באירוע הראשון נהג הנאשם רכב בעיר באר-שבע ואילו באירוע השני נהג הנאשם בדרך עפר בישוב אבוקוידר.

ב"כ המדינה טענה לעונש ביום 15.3.20 תוך שעתרה לענישה הכוללת מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה התלוי כנגד הנאשם במצטבר, מאסר מותנה, פסילה ממושכת, פסילה מותנית וקנס.

לשיטת המדינה עברו התעבורתי של הנאשם הכולל רכיב של מאסר מותנה מצדיק את שליחתו אל מאחורי סורג ובריח בפרשה זו.

ב"כ הנאשם הסביר כי נאשם זה לקח אחריות מלאה אגב "ניקוי שולחן" במסגרתו צרף תיק זהה נוסף ובנסיבות של לקיחת אחריות מלאה ללא כל הסדר טיעון וללא כל תיקון של כתב האישום, יש הצדקה להקל בענישת הנאשם.

עוד הדגיש ב"כ הנאשם כי בפרשה זו נעצר הנאשם מאחורי סורג ובריח, ורק בשל התדרדרות קשה במצבה הבריאותי של בתו התינוקת (אשר הלכה לעולמה במהלך הניהול של תיק זה) שוחרר הנאשם ממעצרו ביום 15.3.20 לאחר שהיה עצור מאחורי סורג ובריח שלושה ימים.

ב"כ הנאשם הבהיר כי ברור לו שהמאסר המותנה התלוי כנגד הנאשם הוא חב הפעלה, אך בהינתן שאין לנאשם כל עבר פלילי (מעצרו בפרשה זו היה הראשון בחייו), לא בוצעו עבירות נלוות והוא מורשה לנהיגה במקור, אין הצדקה להפעלת המאסר המותנה לריצוי בפועל, ויש הצדקה לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

הערך המוגן בעבירה של נהיגה של בזמן פסילה הוא שלום הציבור.

בפרשה זו ראוי לנתח את המתחם הראוי ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, שכן פקיעת תוקף רישיון הנהיגה קצרה מעשר שנים (חידוש הרישיון בפקיעה מתחת לעשר שנים מותנה בתשלום אגרה בלבד) ואילו עבירת הביטוח היא נגזרת של העבירה המרכזית והיא עבירה בעלת אופי כלכלי.

מבחינת נסיבות ביצוע העבירות, נהיגה אחת הייתה אמנם בשטח עירוני, אך הנהיגה האחרונה התבצעה בשטח עפר שאינו כביש בו תנועת כלי רכב ערה.

הנאשם עצמו מורשה במקור לנהיגה (עבר כנדרש את מבחני הרישוי בשנת 2009) כך שהכיר את חוקי התנועה והוכשר לנהיגה בצורה מסודרת במקור.

אין חולק כי לא בוצעו על ידי הנאשם באף אחת מהפרשות עבירות נלוות אותן ניתן להגדיר כבריונות כבישים (הוא לא ניסה לברוח מהשוטרים, לא נסע בפראות ולא היה תחת חומרים משני תודעה).

בנסיבות המתוארות לעיל מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן אינה ברף גבוה ולמעשה היא קלה עד בינונית.

ביום 20.1.20 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופטת שלו, בעפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים (להלן – פרשת גניים) את הדברים הבאים:

"לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זלזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק. עוד נקבע, כי "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת" (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11)‏‏). יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07):

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'".

על כן, נקבע בפסיקה ענפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)). הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (‏6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ):

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק... בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש".

גם העבירה של נהיגה כשרשיון הנהיגה פקע לתקופה ארוכה, היא עבירה שהערכים המוגנים בגדרה דומים, ושלא ניתן להקל ראש בחומרתה; כאשר ככל שתקופת הפקיעה ארוכה יותר, ראוי להתייחס אל הנהג כמי שאינו מורשה כלל לנהיגה, כך שפוטנציאל הסכנה לציבור הטמון בנהיגתו, גבוה."

בפרשת גניים קבע בית המשפט המחוזי כמתחם ענישה ראוי עונש מאסר בפועל שנע בין 6 ועד 20 חודשי מאסר.

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים:

"בענייננו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לבטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק."

במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע

בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מתחם הענישה המתאים למקרה הנדון.

כפי שקבעתי לעיל, בנסיבות הספציפיות של פרשה זו (המורכבת משני אירועים דומים) מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה עד בינונית, ולכן אני קובע כי מתחם ענישה ינוע בפרשה זו בין 2 חודשי מאסר בפועל (שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות) ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

מתחם הפסילה בפועל ינוע בין 6 חודשי פסילה ועד ל- 40 חודשי פסילה בפועל.

קביעת העונש ההולם בגבולות מתחם הענישה שנקבע –

הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה ללא כל תיקון של כתב האישום וללא כל הסדר עם המדינה לעניין הענישה.

יש לקחת נתון זה לזכות הנאשם.

אין לנאשם עבר פלילי, אך מבחינה תעבורתית הוא בעל רישיון נהיגה משנת 2009 ולחובתו

10 הרשעות תעבורה שרבן עבירות קנס.

הנאשם לא גרם מעולם לתאונה, אך ביום 31.1.19 גזר עליו בית המשפט בפתח תקווה מאסר על תנאי של 5 חודשים (למשך 3 שנים) בגין עבירה ראשונה של נהיגה בפסילה אותה ביצע.

אין חולק כי מאסר מותנה זה הוא חב הפעלה בפרשה זו.

הנאשם עצמו הוא אדם כבן 30, אב ל- 7 ילדים שבתו התינוקת נפטרה ממחלה במהלך הניהול של תיק זה.

אסונו של הנאשם בהתדרדרות מצב הבריאות של בתו החל עת היה עצור בפרשה זו, ולאחר שלושה ימים של מעצר שוחרר על ידי כדי להיות ליד מיטת בתו התינוקת טרם הלכה לעולמה.

בשקלול הנתונים לעיל, לקיחת האחריות המלאה, היעדר עבר פלילי, אך שני אירועים של נהיגה בפסילה לאחר אירוע ראשון כתוצאה ממנו תלוי מאסר מותנה חב הפעלה, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות החריגות של הנאשם שאיבד את בתו התינוקת ממש לאחרונה והוא אב נורמטיבי ל- 6 ילדים שנותרו לו, החלטתי כי תקופת מאסר בת 3 חודשים תשקף את משך המאסר הראוי לפרשה זו, כאשר המאסר המותנה יופעל במצטבר למאסר זה, וכלל התקופה תרוצה על ידי הנאשם בדרך של עבודות שירות.

הגעתי למסקנה לעיל ביחס לרכיב המאסר בתיק זה, בהינתן שאין המדובר בעבריין תנועה סדרתי (מיום שקיבל הנאשם רישיון לפני כ-12 שנים, הוא צבר 10 הרשעות תעבורה שכמעט כולן עבירות קנס) ואין לחובת הנאשם כל עבר פלילי. ריצוי מאסר, ולו בדרך של עבודות שירות, אינו עונש קל למי שאיבד את בתו בנסיבות טרגיות רק לאחרונה, אך העובדה כי פרשה זו עוסקת בשני מקרים של נהיגה בפסילה, מחייבת בעיני רכיב מוחשי של ענישה, שימוקם בלב מתחם הענישה אותו קבעתי, ולא ניתן או מוצדק בנסיבות לחרוג לחלקו הנמוך של המתחם כפי שלא מוצדק בעיני בנסיבות ריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח.

אני סבור כי האיזון בין משך המאסר לדרך ריצוי המאסר עונה על עקרון ההלימה בפרשה זו.

ביחס לרכיב הפסילה, נכונה בעיני תקופת פסילה בת 30 חודשים אשר תיתן ביטוי אף היא לעובדה כי המדובר בשני אירועים של נהיגה בזמן פסילה כאשר רישיון הנהיגה של הנאשם היה פקוע תקופה ארוכה של שנים ומול נתונים אלה לקח הנאשם אחריות מלאה.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 120 יום מהיום.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 30 חודשים.

פסילתו של הנאשם תימנה מהיום במצטבר לכל פסילה אחרת שתלויה כנגד הנאשם ללא צורך בביצוע הפקדת רישיון נוספת לצורך תחילת חישוב הפסילה.

ג. הנני פוסל הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד. הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה

של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.

ה. גוזר על הנאשם 3 חודשי מאסר אותם ירצה הנאשם בדרך של עבודות שירות.

ו. מורה על הפעלת 5 חודשי מאסר מותנה, כפי שנגזרו על הנאשם ביום 23.1.19 בבית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה בתיק 6736-07-18 לריצוי באופן מצטבר למאסר שנגזר על הנאשם בסעיף ה' לעיל. גם מאסר זה ירוצה בדרך של עבודות שירות, כך שבסה"כ ירצה הנאשם 8 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות כתוצאה מגזר דין זה.

הנאשם יתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 21.2.21 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות שירות הצמודים לכלא באר-שבע. עבודות השירות עצמן יבוצעו בעיריית דימונה כפי שנקבע בחוות דעת הממונה.

ז. ככל שהיה הנאשם בתנאים מגבילים, אלה בטלים היום נוכח סיום ההליכים בתיק זה.

זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשפ"א, 12 ינואר 2021, בנוכחות הצדדים.