1. בפני בקשה להארכת פסילת רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים, זאת מכוח סעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה").

2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות (שני מקרים) – לפי סעיפים 64 ו- 40 לפקודה, וכן נהיגה רשלנית וגרימת חבלות של ממש (5 מקרים) עבירה לפי סעיף 62(2) + 38 לפקודה.

1. למקרא כתב האישום, עולה כי ביום 22/12/19 , בשעה 5:40, או בסמוך לכך, נהג המשיב רכב מסחרי בו 7 מקומות ישיבה פרט לנהג, והסיע 7 פועלי בניין למקום עבודתם, בשלב מסוים נסע עם רכבו ברחוב אלוף שדה מכיוון מזרח למערב, בואכה למנהרת אלוף שדה.
2. עם יציאתו מהמנהרה, סטה מנתיב נסיעתו ימינה והתנגש בעוצמה בחלקה האחורי של משאית אשר עצרה בנתיב הימני ביותר.
3. כתוצאה מהתאונה נהרגו יונס חראז ז"ל יליד 1996 וסאמי יאסין ז"ל יליד 1976, חמישה פועלים נוספים נפצעו בחבלות של ממש.
4. ביום 12/3/20 הוגש כתב אישום כנגד המשיב ועמו הבקשה דנן, הדיון בבקשה נדחה מעת לעת תוך כדי הסכמת הצדדים להמשך פסילת רישיון הנהיגה של המשיב, כעת עתר המשיב לקיים דיון בבקשה.
5. הסנגור המלומד, לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה, טען כי גם אם קיימות ראיות לכאורה, קיימת רשלנות תורמת משמעותית של נהג המשאית אשר עצר את רכבו על נתיב נסיעה, ביציאה מהמנהרה, בעיקר טען כי חלפו קרוב ל 3 שנים מאז שנפסל המשיב ויש מקום בשלב זה לקצוב את פסילת רישיונו.
6. ב"כ המשיבה המלומד טען כי הראיות בתיק מלמדות כי היה על המשיב להבחין במשאית אשר בנתיב הימני, לא לסטות עם רכבו ובכך למנוע את התאונה, וכי למעשה פרשת התביעה הסתיימה ופרשת ההגנה לקראת סיום, כך שהתיק לקראת סיום. עוד נטען כי המשיב אחז ברישיון נהיגה משנת 2009 לחובתו 4 הרשעות קודמות אשר 3 מתוכן נעברו בשנת 2019, שנה קודם לאירוע התאונה.

דיון והכרעה

1. במסגרת תיקון 78 לפקודת התעבורה נקבע בסעיף 46ב: "הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו".

דהיינו פסילת הרישיון היא לא עד תום ההליכים, ולא עד למתן הכרעת דין – אלא עד למתן פסק דין בעניינו. קרי כוונת המחוקק הייתה פסילת רישיון עד לסוף ההליך ממש – מתן פסק דין.

"בדברי ההסבר להצעת החוק הובהר כי מדובר בפסילה אוטומטית, אשר מטרתה להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן בנהיגתו את הציבור, אלא אם ישתכנע בית המשפט שנהיגתו אינה מהווה סכנה לציבור...אמור מעתה, כי סעיף 46ב לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריכה" – בש"פ 8645/07 חדש נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 29.10.07.

1. במסגרת בש"פ 5092/11 צ'צ'לינצ'קי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 10.7.11, עלתה השאלה האם הלכת צעלוק (בש"פ 8514/05 צעלוק נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 18.9.05) תקפה כיום לאחר תיקון 78 לפקודה. בית המשפט המחוזי מרכז קבע כי ההלכה אינה רלוונטית עוד לאור התיקון, שכן התיקון אינו קובע הגבלת זמן על פסילת רישיון עד לתום ההליכים בתאונה בה נגרם מותו של אדם.

בהמשך דחה בית המשפט העליון את הבקשה לרשות ערעור, בית המשפט העליון קבע כי סעיף 50(ב) לפקודה אשר מגביל את תקופת הפסילה, אינו חל על ההוראה הקבועה בסעיף 46ב.

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שקראתי הבקשה, האזנתי קשב רב לטיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה אשר צורף לעיוני, אינני סבור כי חזקת המסוכנות הסטטוטורית, עפ"י סעיף 46ב לפקודה הוסרה ע"י ההגנה.
2. המשיב, לכאורה, סטה עם רכבו אל עבר משאית חונה, כאשר לכאורה היה בידו שדה ראיה מספיק על מנת להימנע מסטייה זו .
3. עסקינן בהליך המצוי לקראת סיומו – מכאן הדעת נותנת שיש מקום להורות על הארכת הפסילה, זאת בשים לב שחזקת המסוכנות לא הוסרה.
4. מדובר בתאונה קשה בה נגדעו חייהם של שניים ונפצעו רבים אחרים, בנסיבות אלו מצאתי להיעתר לבקשה ולהאריך את פסילתו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

5129371זכות ערר כדין.

54678313

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשפ"ג, 20 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.