לפניי ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (מפי כב' הדיין ח' גוגנהיים) מיום 4.2.2020 בערר (י-ם) 3817/19, בו אושרה החלטת מנכ"ל המשיבה 3 לדחות את בקשת המערער לקבלת מקלט מדיני בישראל, וכן החלטה לדחות על הסף בקשה לעיון מחדש.

רקע

1. המערער הינו אזרח סרילנקה, יליד שנת 1987. המערער נכנס לראשונה לישראל ביום 27.10.2010 באמצעות אשרת שהייה ועבודה (ב/1) ושהה בישראל עד ליום 27.4.2011. לאחר תקופה זו שב המערער למדינת מוצאו.
2. ביום 21.12.2011, לאחר למעלה משבעה חודשים מיום יציאתו, נכנס המערער בשנית לישראל באמצעות אשרה שהייה ועבודה, מכוחה שהה בישראל עד ליום 18.6.2012. אף לאחר תקופה זו חזר המערער למדינת מוצאו.
3. ביום 18.11.2013, לאחר כשנה וחצי מיום חזרת המערער למדינת מוצאו, נכנס המערער לישראל בפעם השלישית, באמצעות אשרת שהייה ועבודה, אך ביום 12.5.2014 נטש את מעסיקו, כך שהיה עליו לצאת את ישראל.
4. הלכה למעשה, מאז ועד ימים אלה נמצא המערער בישראל.
5. ביום 22.10.2014 הגיש המערער בקשה לקבלת מעמד של פליט בישראל, במסגרתה טען כי משתייך למפלגת UNP – United National Party בסרילנקה. המערער טען כי הוא מהווה מושא לרדיפה של כנופיות מפלגת השלטון בהנהגתו של מהינדה ראג'פקסה.
6. לאחר שנערך למערער הליך רישום וזיהוי ביום 25.2.2015, ניתן למערער ביום 1.3.2015 רישיון ישיבה זמני מכוח סעיף 2(א)5 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל).
7. בחודש מרץ בשנת 2018 הגיע המערער לראיון במשרדי המשיבים. הריאיון נדחה בטענה שהמערער הגיע ללא מתורגמן. בהמשך, משבראיון הנדחה גם לא הובא מתורגמן, נסגרה הבקשה מחמת היעדר שיתוף פעולה. ביום 7.5.2018 הגיש המערער ערר לבית דין לעררים בירושלים (ערר (י-ם) 3174-18) כנגד החלטת המשיבים בדבר סגירת הבקשה מחמת היעדר שיתוף פעולה. לאחר שהמשיבים איתרו מתורגמן לשפה הסינהלית והסכימו לפתוח את תיק בקשת המקלט של המערער, התייתר הערר ונמחק, תוך שהמשיבים חויבו בהוצאות.
8. ביום 8.7.2018 נערך למערער ראיון לצורך בחינת בקשתו לקבלת מקלט מדיני בישראל. לדבריו שם, עזב הוא את סרילנקה עקב התנכלויות ואיומים בשל פעילותו הפוליטית עבור מפלגת UNP. המערער טען כי במסגרת פעילותו הוא תלה כרזות ועזר בארגון מפגשים של המפלגה בכפר מגוריו. עוד טען המערער בראיון כי בשנת 2009 החל לקבל איומים חוזרים ונשנים מצד תומכיו של מהינדה ראג'פקסה, נשיא סרילנקה דאז. המערער ציין כי אביו נפגע בתאונת דרכים אשר נעשתה במכוון בידי אנשי ראג'פקסה.
9. ביום 21.8.2018 ניתנה חוות דעת מקיפה מטעם יחידת ה-RSD בבקשתו של המערער. צוין כי עולות תהיות באשר לפחד הסובייקטיבי: כך, המערער תאר אירועים שאירעו במהלך שנת 2009 אשר בבסיס הפחד הסובייקטיבי שחווה לטענתו בסרילנקה, אך בפועל רק באוקטובר 2010 עזב את מדינתו, לאחר שהמתין 3 חודשים לקבלת ויזת עבודה בישראל, ואף המתין בהקשר זה עד הגיעו לגיל 23; כמו כן, בהמשך, חזר למדינתו לתקופה בת חצי שנה ולתקופה בת שנה וחצי. אשר למצב האובייקטיבי – צוין כי בראשית שנת 2015 הפסיד הנשיא ראג'פקסה בבחירות, והוקמה ממשלה שרוב שריה הם חברי מפלגת UNP. נוסף על כך, בחוות הדעת צוינו התפתחויות שלטוניות בסרילנקה, שעל פי מקורות מידע מלמדות כי בפני המערער עומדת אפשרות להיעזר ברשויות החוק במדינה, ככל שאכן חושש הוא מפגיעה. זאת בפרט משאנשי מפלגת UNP נמצאים בעמדות מפתח במדינה כעת. עוד צוין כי למערער קיימת האפשרות לשוב לסרילנקה ולהתגורר באזור אחר. בהקשר זה גם צוטטה תשובת המערער לשאלה בנושא זה, לפיה למעשה לא חשב על אפשרות של מעבר לאזור אחר בסרילנקה לצורך פתרון בעיותיו. עוד הוזכרה העובדה שרק לאחר ששהה בארץ תקופה ארוכה, הגיש המערער בקשה להכרה בו כפליט, ללא הסבר מניח את הדעת לכך. כן הוזכר כי עזב את סרילנקה עם דרכונו, באופן חוקי ומבלי שחווה קושי מול הרשויות בהקשר זה. נוכח כך קבעה חוות הדעת כי המערער אינו עומד בקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים לקבלת מקלט מדיני שכן לא הוכיח פחד מבוסס היטב לפגיעה חמורה בחייו או בחירותו אם ישוב למדינתו.
10. ביום 20.9.2018 ניתנה חוות דעתו של יו"ר הוועדה המייעצת לענייני פליטים אשר לאחר בחינת בקשת המערער וחוות דעת יחידת ה-RSD, הגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשתו של המערער.
11. ביום 2.10.2018 החליט מנכ"ל המשיבה 3 לקבל את המלצת יו"ר הוועדה המייעצת בעניינו של המערער ולפיכך דחה את בקשתו לקבלת מקלט מדיני בישראל.
12. ביום 4.11.2018 התקבלה אצל המשיב בקשה מטעם המערער לעיון מחדש בבקשתו. בבקשה נטען כי מי שסומן בסרילנקה כתומך מפלגת UNP ממשיך להיות נרדף על ידי תומכי ראג'פקסה, ללא קשר לגורמי השלטון. נטען כי המערער חזר בכל פעם למדינתו מתוך תקווה כי רדיפתו תיפסק וזאת לצד רצונו לדאוג לאביו כפי שטען בעבר. כמו כן נטען כי הוא איננו נרדף על ידי הרשויות בארצו אלא על ידי גורמים פרטיים המקבלים מידע מגורמים ברשויות. עוד נטען כי המערער נרדף על ידי מוסלמים בארצו, וכי העניין לא צוין בבקשת הפליטות המקורית, משום שהמערער לא היה מודע לכך שעליו לציין נושא זה בנפרד.
13. ביום 23.5.2019 ניתנה חוות דעתה של יחידת ה-RSD בבקשת המערער לעיון מחדש. בחוות הדעת נקבע כי הבקשה אינה מכילה פירוט של שינוי נסיבות רלוונטיות, וכי אין בנטען בה כדי לשנות מההחלטה בעניינו של המערער. עוד נקבע כי הבקשה אינה מספקת הסבר לסוגיית השתהות המערער במדינתו לאחר האירועים בהם איימו לטענתו על חייו. אשר לטענת המערער לפיה הוא נרדף דתית על ידי מוסלמים בארצו, נקבע כי הבקשה אינה מספקת הסבר מניח את הדעת לעובדה כי המערער לא הצהיר אודות אירועים אלה במהלך הטיפול בבקשתו טרם דחייתה, אף שנשאל מפורשות האם קיימות לו בעיות על רקע דתי בארצו. לאור כל זאת יחידת ה-RSD המליצה למחוק על הסף את בקשתו של המערער לעיון מחדש. ביום 26.5.2019 הודע למערער כי בקשתו לעיון מחדש לא העלתה עילה, כך שעליו לעזוב את ישראל.
14. ביום 29.8.2019 הגיש המערער ערר בבית הדין לעררים בירושלים כנגד הוראה זו.
15. ביום 4.2.2020 ניתן פסק דינו של בית הדין בערר. בפסק הדין אישר בית הדין את מסקנת המשיב כי הבקשה לעיון מחדש לא הצביעה על כל שינוי נסיבות רלוונטי, לא הוספו מסמכים או ממצאים חדשים כלל, כך שבדין סולקה על הסף. בית הדין הוסיף ודן בהליך הטיפול בבקשת המערער ובהחלטת מנכ"ל המשיבה 3 שקדמה לבקשה לעיון מחדש, וציין כי נערך למערער ראיון עומק יסודי המשתרע על פני 16 עמודים ואף נערכה חוות דעת מנומקת המבססת היטב את המסקנה בדבר דחיית בקשת המערער, שאין עילה להתערב בה ובמסקנותיה המלמדות כי בדין סורבה בקשת המערער.

טענות המערער

1. לטענת המערער, שגה בית הדין במסקנתו. ראשית, לטענתו שגה בית הדין כשלא ייחס משמעות לסכנות הטמונות לעורר בארצו בעת הזו.
2. עוד טוען המערער כי שגה בית הדין כשסירב להיחשף לראיות שהוצגו למשיבים בראיונות השימוע. המערער טוען כי שגה בית הדין כשקבע כי אין מקום לראיות כבושות בהליך עיון מחדש. לטענתו, הבסיס להליך עיון מחדש הוא ראיות כבושות.
3. נוסף על כך טוען המערער כי שגה בית הדין כשקבע כי המערער לא מיצה חלופות מגורים. לטענתו, המערער ציין פעמים רבות כי ברח ממקום למקום בארצו עד שגמלה בליבו ההחלטה להגיע לישראל.
4. עוד נטען כי המערער אכן פנה פעמים רבות לרשויות בארצו למתן הגנה, וביניהן למפלגתו ולמשטרה המקומית. כל הגורמים הללו טענו כי אין הם מתערבים בסכסוכים פוליטיים וזאת בניגוד לקביעתו של בית הדין. עוד צוין כי לעובדה שהמערער ביקר בארצו פעמיים בין השנים 2012-2011, לא אמורה להיות נפקות, שכן בשנים אלו הסכנה הייתה פחותה, ואילו הסכנה והחשש הממשי והמידי לחייו החל מהליך הבחירות של חודש ינואר 2015.
5. המערער הדגיש כי לאחר עליית מפלגת SLLP לשלטון בשנת 2019, הרדיפה נעשתה קשה יותר, והיא באה לידי ביטוי בהלאמת קרקעות ורכוש.
6. בנוסף, בדיון לפניי ביום 14.9.2020 טען ב"כ המערער כי לפני חודשים אחדים, במרץ 2020, התנצר מרשו. נטען כי בסרילנקה קיים חוסר סובלנות כלפי נוצרים, כך שקמה עילה לעיון מחדש בעניינו של מרשו.

דיון

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונערך לפניי דיון ביום 14.9.2020, בו חידדו הצדדים את טענותיהם ואף נוספה טענה, כאמור, כי המערער המיר את דתו מהינדו לנצרות, וכנוצרי הוא עשוי להירדף בסרילנקה גם על רקע זה, באתי לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות.
2. המערער לא הציג טעמים משפטיים או עובדתיים המצביעים על פגם שנפל בפסק דינו של בית הדין.
3. כפי שצויין לא אחת, ארבע יסודות מצטברים נדרשים לשם מתן מעמד פליט: (1) פחד מבוסס היטב – סובייקטיבי ואובייקטיבי - מפני רדיפה; (2) עילת הרדיפה היא אחת מחמש העילות המוכרות; (3) מבקש המקלט נמצא מחוץ למדינתו בשל אותו פחד; (4) העדר יכולת להגנת מדינת המוצא מפני הפחד מהרדיפה.
4. על יסוד הראיון המפורט שנערך כמו גם מידע שנאסף, מצאו המשיבים כי לא התקיימו איזה מאותם ארבע יסודות מצטברים. בית הדין בחן מסקנה זו, ומצא כי היא מבוססת ואיננה מצדיקה התערבות, גם בהודעת הערעור לא הונחה עילה מספקת להתערבות.
5. כך, הטענה בדבר פחד סובייקטיבי לא נמצאה משכנעת, ובדין: כפי שצוין, עוד בתחילת הדרך, בשנים 2010-2009 בחר המערער להישאר במדינתו חודשים ארוכים, על אף שנטען שהייתה סכנה ממשית לחייו בתקופה זו, ועל אף שפתוחה הייתה בפניו אפשרות חוקית להגר באופן חופשי למדינות שונות, שאינן דורשות אישור כניסה מיוחד. לחילופין יכול היה להגר לאזור אחר במדינתו אך למרות זאת בחר להישאר באזור הסמוך למקום בו לטענתו ביצע את פעילותו הפוליטית. אף לאחר שהגיע המערער לישראל, בחר לחזור למדינת מוצאו ושם שהה לתקופה ממושכת, בשתי הזדמנויות, למרות החשש הנטען לחייו. המערער טוען כי חזר משום שקיווה לטוב, אך טענה זו איננה משכנעת בהתחשב בכך שהוא חזר בשתי הזדמנויות לתקופות לא קצרות.
6. נוסף על כך, המערער הגיש בקשה למקלט מדיני בישראל רק בשנת 2014, בתקופת שהייתו השלישית בישראל, אף שפתוחה הייתה בפניו האפשרות לבקש מקלט מדיני בכניסתו הראשונה, קרי בשנת 2010. מקובלת עליי עמדת בית הדין ועמדת המשיב, כי התנהלות מסוג זו איננה מצופה ולא תואמת לאדם שחייו עומדים בפני סכנה מוחשית. מצופה היה מאדם שחייו עומדים בפני סכנת חיים לנסות ולהעתיק את מגוריו בארצו או למדינה שכנה ולא להמתין עד לקבלת אישור עבודה מישראל.
7. כך גם באשר למסקנה בדבר היעדר ביסוס לפחד אובייקטיבי, אותה ביססו המשיבים על מידע שבידיהם אודות המצב הפוליטי בסרילנקה. גם בענין זה הציגו המשיבים נימוקים משכנעים, והמערער לא העלה עילה להתערבות בהם.
8. אשר ליסוד בדבר אי מיצוי חלופות מגורים בארצו – נושא זה העלה המערער גם בבקשתו לעיון מחדש, בטענה כי מסקנת המשיבים בדבר אי עמידה ביסוד זה של בקשה למקלט מדיני איננה מבוססת, וטען כי בראיון עמד על כך שעבר ממקום למקום בארצו.-
9. אלא שאף אם דברים אודות שהות במקומות שונים נאמרו בראיון, מנגד עומדים דברים ברורים שהשיב המערער בסוגיה זו במסגרת הראיון כשנשאל המערער בראיון אודות הענין עצמו: "ש. חשבת לנסות להיות לגור במקום אחר בסרילנקה במקום אחר, לא עם המשפחה שלך, במקום שאף אחד לא מכיר אותך?", השיב – "ת. אני לא יכול לומר כלום על זה. כי אני רוצה להישאר עם אבא שלי הוא חולה, אם אהיה אצלו הם יהרגו אותי. אני לא חשבתי על זה". הנה כי כן, מדבריו של המערער עצמו למדים אנו כי אף אילו היה משכנע כי עמד בפני סכנה מוחשית – והוא לא שכנע כי כך היה – ברי כי לא מיצה פתרון של חלופות מגורים בארצו.
10. הנה כי כן, המערער לא הוכיח כי התקיים בו איזה מן היסודות הנדרשים לביסוס זכאות למעמד פליט. די היה באי התקיימות אחד מן היסודות כדי לשלול זכאות למעמד. קל וחומר כך משמצאו המשיבים כי לא התקיים איזה מהם. משכך מצאו המשיבים ומשלא הוצגו נימוקים משכנעים להתערבות, בגין נמנע בית הדין מלהתערב במסקנתם. כפי שנפסק לא אחת, למשיבים שיקול דעת רחב בהפעלת סמכותם המקצועית. בית משפט ואף בית הדין נוטה שלא להחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתו-שלו, אלא במקרים מוצגת עילה לכך. עלה כזו לא הובאה ובדין אישר בית הדין את החלטת המשיבים.
11. אשר לבקשה לעיון מחדש – סעיף 9 לנוהל מבקשי מקלט מדיני בישראל (נוהל שמספרו 5.2.0012) קובע כי במקרה בו חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים, רשאי מי שנדחתה בקשתו למקלט מדיני לפנות בבקשה לעיון מחדש. עוד נקבע בסעיף 9ב לנוהל כי "בקשה לעיון מחדש, אשר לא תוגש במועד או אשר לא תכלול פירוט של שינוי הנסיבות הרלוונטיות להחלטה, תימחק על הסף..".
12. מעיון בטענות המערער כפי שפורטו בבקשה לעיון מחדש, עולה כי אכן אין בהן כל טיעון של ממש אודות שינוי נסיבות, אשר הוא, כאמור בנוהל, היסוד לבקשה לעיון מחדש. מדובר בבקשה שאינה אלא חזרה על טענות שהועלו ונבחנו קודם לכן, ללא חידוש של ממש וללא צירוף אסמכתה לאישושן של הטענות שנטענו במקור, כך שבדין נדחתה בקשה זו (ראו עע"מ 5667/14 פלונית נ' ממשלת ישראל, פסקה 37 (פורסם במאגרים, 05.01.2016).
13. כך, בבקשה חוזר המערער על טענתו בדבר רדיפתו בידי תומכי ראג'פקסה, בהיותו מאנשי מפלגת UPN. טענה זו נדחתה בהחלטה המקורית תוך שנקבע כי לא הוכח פחד סובייקטיבי; לא הוכח פחד אובייקטיבי; ככל שקיים פחד, נראה כי ניתן לפנות למשטרה, ולקבל הגנה; וכן ניתן לעבור למקום אחר בסרילנקה. המערער לא הציג כל ראיה חדשה או נתון המצדיק עיון חוזר במסקנות אלו. כפי שציין בית הדין, טיעוני המערער נטענו באופן סתמי וללא כל ביסוס ונימוק מספיק, והמסקנה כי אין בהם כדי להצדיק בקשה לעיון מחדש מבוססת וראויה ובוודאי איננה מצדיקה התערבות.
14. אשר לטענה כי המערער נרדף בסרילנקה משום שנרדף בידי מוסלמים – כאמור, עיון מחדש יתאפשר במקרה בו חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה. הטענה בדבר רדיפה בסרילנקה מסיבות דתיות איננה מתיימרת להיות ענין שהתחדש, כך שעל פניה לא מזכה היא באפשרות לעיון מחדש. יתר על כן, כפי שציין בית הדין, נושא זה עלה בראיון שנערך למערער עוד ביום 8.7.2018 אז נשאל המערער באופן קונקרטי לגבי בעיות בארצו הקשורות לדתו, והשיב כי קיימות בעיות בארצו בתחום זה, אבל לו אין בעיות מסוג זה ("ש. האם יש בעיות בארצך בגלל שאתה בודהיסט? ת. יש בעיות, אבל לי אין").
15. בפסק דינו ציין בית הדין כי המערער לא הצליח להסביר באופן משכנע מדוע עד כה נמנע מלשתף את המשיב בעניין כה משמעותי שלכאורה מקיים את אחד מהיסודות על מנת לקבל מעמד של פליט בישראל.
16. אכן, ההסבר שהוצע, כי העניין לא הועלה כי המערער "לא הבין" שעליו להעלותו איננו משכנע.
17. בפרט אין הוא משכנע משום שמדובר, כאמור, בנושא שעלה בראיון. המערער נשאל שאלה ישירה בנושא, והשיב תשובה ברורה, כי איננו סובל מבעיות בארצו בשל דתו. לאור זאת לא ברור מה "לא הבין" המערער כשהשיב שאין לו בעיות בארצו בגלל דתו, אם למעשה, כטענתו בבקשה לעיון מחדש, נרדף הוא בידי מוסלמים מסיבות דתיות? זאת ועוד, משלא הוצג נימוק, וודאי לא נימוק משכנע, כנגד קביעת המשיבים בדבר קיומה של אפשרות למציאת פתרון במדינת המוצא של המערער, אם באמצעות המשטרה המקומית ואם על דרך שינוי מקום מגורים באותה מדינה, הרי שאין די בטיעון בדבר הרדיפה הדתית כדי להקים עילה לעיון מחדש.
18. יצויין כי למעשה הטיעון באשר לרדיפה או אי רדיפה דתית נראה כטיעון מתגלגל: בעוד שבראיון, בו נכחה גם באת כוחו דאז, השיב המערער בשלילה כשנשאל האם יש לו בעיות בסרילנקה מהיותו בודהיסט; בבקשה לעיון מחדש טען הוא את ההיפך, כי נרדף הוא בידי מוסלמים; ואילו בדיון לפניי נטען כי לפני חודשים אחדים המיר המערער את דתו, ועתה הוא נוצרי. נוכח כך לא בהקשר זה אפשר שיפים הדברים שנאמרו בעת"מ (י-ם) 43365-04-12 ג'וביטה נ' משרד הפנים, פס' 8 (19.7.2012):

"אין זה בלתי מקבל על הדעת, שמשכשלה בניסיונה לבסס טענה לפי האמנה, ניסתה לשכנע בדרך אחרת, תוך שהיא "מפיקה לקחים" מן המסקנות שהסיק המשיב מדבריה באותו ראיון"

1. אשר לטענת המערער בהודעת הערעור כי שגה בית הדין כשסירב להיחשף לראיות שהוצגו למשיבים בראיונות השימוע – טענה זו איננה ברורה כלל ועיקר. עיינתי בהודעת הערר, ולא מצאתי בה כל דרישה או הצעה להציג לבית הדין את הראיות שהוצגו למשיבים בראיון השימוע, ואף בפני לא הושמעה דרישה מעין זו. למעשה, לא ברור לי מה הן אותן ראיות שהוצגו, מלבד דבריו הכלליים של המערער, והטענה נדחית.
2. מטבע הדברים לא התייחס בית הדין לטענות חדשות שהעלה המערער לפניי כי לאחר עליית מפלגת SLLP לשלטון בשנת 2019, הרדיפה נעשתה קשה יותר, והיא באה לידיי ביטוי בהלאמת קרקעות ורכוש, וכי התנצר במרץ 2020. ברי כי לא ניתן לקבל טענות מסוג זה כנגד פסק הדין, ובהתאם הן נדחות.
3. אשר על כן, הערעור נדחה.
4. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪. הפיקדון שהפקיד יועבר לידי המשיבים, על חשבון החיוב בהוצאות.

ניתן היום, י"ח חשוון תשפ"א, 05 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.