לפניי תביעה בסך 33,900 ₪  בגין הפרת הוראות חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 (להלן "החוק").

התובעת טענה כי היא ובעלה מנהלים אורח חיים מסורתי/דתי וכי הנתבעת מנהלת ומפעילה באמצעות זכיינים רשת "ג'פניקה" – רשת מסעדות אסיאתיות בכל רחבי הארץ לרבות סניף בראש פינה. התובעת טענה כי היא רוכשת ארוחות וסועדת בסניפי הנתבעת הכשרים וכי בתאריכים 12-14.7.18 התארחה יחד עם משפחתה (בעלה ושלושת בנותיה) בחופשה משפחתית בבית מלון "כפר המכבייה" ברמת גן (להלן "בית המלון") . עוד נטען כי ביום 12.7.18 התובעת חפצה להזמין ארוחת ערב לבית המלון מסניפי הנתבעת הכשרים שבבעלותה, חיפשה ברשת האינטרנט ומצאה כי קיים סניף כשר של הרשת ברמת גן (להלן "הסניף הכשר") סמוך לבית המלון, כי בהתאם לכך ביצעה הזמנה טלפונית של מספר מנות בעלות של 227 ₪, תוך שהיא מציינת מפורשות בפני הנציגה כי היא מבקשת לקבל את ההזמנה מסניף רמת גן הכשר ותוך כדי שהיא בטוחה , בהתאם למצג הנתבעת באינטרנט, ובפרט של סניף רמת גן, כי הנתבעת מציעה לציבור לרכוש ארוחות במקום וכן, ארוחות ב"טייק אווי" שמגיעות עם שליח לכתובת המבוקשת. התובעת טענה כי לאחר שקיבלו את המנות לבית המלון שהתארחו בו ואכלו אותן הבחינו כי בחשבונית שצורפה למשלוח צוין כי מדובר בהזמנה שהוכנה , נארזה ונשלחה אליהם מסניף גבעתיים ולא מסניף רמת גן וזאת בניגוד לרצונם לצרוך מזון כשר וכן, בניגוד לדין. התובעת טענה כי במעשיה ובמחדליה, הנתבעת הפרה את הוראות החוק וגרמה לתובעת ולמשפחתה תסכול ואכזבה , עוגמת נפש, תדהמה ובושה. התובעת צירפה לכתב התביעה צילום עמוד האינטרנט של סניף רמת גן של הנתבעת, צילום חשבונית הקנייה ובה צוין כי "מדובר בהזמנה מסניף גבעתיים", צילום עמוד האינטרנט של סניף גבעתיים של הנתבעת, תפריט והתכתבויות.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי היא מנהלת ומפעילה באמצעות זכיינים רשת מסעדות אסיאתיות כאשר 8 סניפים הינם בעלי תעודת כשרות אולם, לא מכל הסניפים מבצעים משלוחים ולא כל התפריטים בכל המסעדות זהים. עוד נטען כי מהסניף של רמת גן, ממנו התובעת טוענת כי ביצעה את ההזמנה, אין משלוחים וזאת ניתן לראות בבירור באתר האינטרנט של הסניף שם רשום רק "איסוף מהסניף" בניגוד לסניף גבעתיים בו קיימת האופציה של "הזמנת משלוח". עוד נטען כי בתפריט של סניף רמת גן לא מוגשות מנות עיקריות כלל אלא מנות פתיחה ומנות סושי בלבד. עוד נטען כי התובעת ביקשה לבצע משלוח למלון בכפר המכביה ואמרה שהיא נכנסת לתפריט באינטרנט ורואה רק מנות פתיחה וסושי וכי היא הזמינה מנות עיקריות שאינן בתפריט סניף רמת גן. עוד נטען כי לאחר ביצוע ההזמנה, הנציגה, חזרה על ההזמנה וציינה כי ההזמנה תצא מהסניף בגבעתיים לרמת גן לרחוב פרץ ברנשטיין. הנתבעת טענה כי היה על התובעת להתריע על היותה שומרת כשרות בפני הנציגה הטלפונית, על אחת כמה וכמה כאשר היא מזמינה מנות שאינן נמצאות בתפריט הכשר של רמת גן. עוד נטען כי הנתבעת לא הסתירה מהתובעת דבר ולא הטעתה אותה לחשוב כי המנות שהזמינה הוכנו בסניף כשר ומשכך ברור כי לא הפרה את החוק כך שלא נעשתה כל הטעייה וכמובן שלא יכולה לעמוד כל טענת "מרמה" ועל כן דין התביעה להידחות. הנתבעת טענה כי התובעת שהזמינה את המנות שאינן קיימות בסניף רמת גן, לא אמרה אף לא פעם אחת את המילה "כשרות".

הצדדים זומנו לדיון.

התובעת העידה כי עת נשאלה נציגת הנתבעת בשיחת ההזמנה מדוע אין את כלל המנות , הנציגה השיבה כי אין לה מושג במקום שתראה מקצועיות ותבדוק את נושא עם האחראי. התובעת טענה כי ברגע שביקשה סניף ספציפי המופיע באינטרנט ככשר, אינה חייבת להגיד את המילה "כשר".

נציגת הנתבעת העידה כי באתר של סניף רמת גן מופיע "איסוף מהסניף " בלבד ללא יכולת להזמנת משלוח וכי בתמלול עולה כי התובעת אישרה את ההזמנה מסניף גבעתיים. התובעת השיבה כי לא רשום המילה "בלבד" וכי האישור שלה, בעמ' 8 שורה 7 לתמלול, התייחס אך ורק למשך ההזמנה 50 דקות.

דיון והכרעה

פסק הדין יהיה מנומשק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובעת , החובה עליה להוכיח את תביעתה, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ולהלן אנמק:

1. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 3 לחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 (להלן "החוק") קובע כי :

3. (א) בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר.

ב) בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה.

בכך, החוק קובע מנגנון שנועד למנוע הונאת צרכנים בדבר כשרות המזון בבית אוכל, ובמסגרתו נקבע כי בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן, ניתנה לו תעודת הכשר וכי בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית אוכל המוצג בכתב ככשר לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה.

1. נציגת הנתבעת ציינה בדיון כי הנתבעת אינה מפרסמת את עצמה כרשת כשרה שכן, יש לה רק שמונה סניפים כשרים מתוך ארבעים ואחד סניפיה. גם התובעת מודעת לכך כי לנתבעת סניפים כשרים וכן, סניפים לא כשרים, עובדה היא כי ציינה בכתב התביעה כי לצורך ביצוע ההזמנה חיפשה ברשת האינטרנט סניף "כשר" מתוך סניפי הנתבעת וכך הגיעה לסניף הכשר - סניף רמת גן.
2. התובעת צירפה לתיק את תמלול שיחת ההזמנה מיום 12.7.2018 שבוצעה מול נציגת הנתבעת (להל: "שיחת ההזמנה").
3. תחילה איני מקבלת את טענת התובעת כי ביקשה מפורשות מהנציגה לקבל את ההזמנה מסניף רמת גן הכשר. עיינתי בתמלול של שיחת ההזמנה ,שהתובעת צירפה, ולא מצאתי כי התובעת ציינה ולו פעם אחת בפני הנציגה כי היא מבקשת להזמין אוכל כשר או מסניף כשר. עצם העובדה כי התובעת ציינה כי היא מבקשת להזמין מסניף רמת גן, אין בה לכשעצמה, כדי להוכיח כי ביקשה אוכל כשר או סניף כשר. במיוחד כאשר בית המלון אליו התבקשה ההזמנה נמצא ברמת גן.
4. כמו כן, לא מצאתי בתמלול כי נציגת הנתבעת הציגה את האוכל שהוזמן ככשר או כי הסניף ממנו מגיע האוכל, סניף גבעתיים, כסניף כשר.
5. מעיון בתמלול שיחת ההזמנה עולה כי התובעת הייתה מודעת לכך כי האוכל שהוזמן אינו נמצא בתפריט של סניף רמת גן הכשר. שכן, בתמלול התובעת ציינה "למה בתפריט יש רק את מנות הפתיחה" (עמ' 1 שורה 19 לתמלול) וכי "אני אגיד לך מה, אני נכנסת לתפריט שלכם באינטרנט ואני רואה רק את המנות פתיחה ואת הספיישל סושי, למה אין את המנות האחרות" (עמ' 3 שורה 10-12 לתמלול) ולכן, ביקשה סיוע של הנציגה עם המנות "טוב, אז תעזרי לי עם המנות, כי לא רואים את זה באינטרנט" (3 שורה 14-16 לתמלול) וכן, אישרה הזמנה של מנה שהיא במנות "עיקריות וגריל", שאינה בתפריט סניף רמת גן הכשר (עמ' 5 שורה 12-13 לתמלול).
6. כמו כן, מעיון בתמלול שיחת ההזמנה עולה כי לאחר שהנציגה ציינה כי האוכל מגיע מהסניף בגבעתיים לרמת גן (עמ' 8 שורה 2-3 , 7) , התובעת אישרה את ההזמנה. איני מקבלת את טענת התובעת כי האישור התייחס רק למשך ההזמנה שכן, הדבר צוין במפורש בשיחה ואם לתובעת הייתה התנגדות לקבלת אוכל מסניף אחר, לא סניף רמת גן, היה עליה לציין זאת בפני הנציגה או , לכל הפחות, לוודא כי מדובר בסניף כשר כמו סניף רמת גן.
7. בנוסף לכל האמור לעיל, התובעת הייתה מודעת לכך כי האוכל שהוזמן יישלח אליה עם שליח לבית המלון למרות שמעיון בנספח א' לכתב התביעה, צילום עמוד האינטרנט ביחס לסניף הכשר – סניף רמת גן, עולה כי צוין במפורש כי מדובר בסניף של "איסוף מהסניף".
8. חרף כל האמור לעיל, התובעת לא ביקשה לוודא במהלך כל שיחת ההזמנה כי האוכל שהוזמן, הוא כשר ומסניף כשר, לא מאת הנציגה ולא מאתר האינטרנט על אף שמהמסמכים שהוצגו לתיק עולה כי הנתבעת מציינת ליד כל סניף כשר, את היותו כשר.
9. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ולא הוכיחה כי הנתבעת הציגה את האוכל שהוזמן ככשר או את הסניף ממנו הוזמן כסניף כשר.
10. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
11. לפנים משורת הדין, איני מחייבת את התובעת בהוצאות.
12. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.
13. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אלול תש"פ, 13 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.