08 ספטמבר 2020

לפני:

כב' הרשמת סימה קרמר

החלטה

1. לפניי בקשה לחייב את התובע, בעל דרכון סודני, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות סולל בונה – צמנטכל מקבוצת שיכון וניבוי בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), בגין התביעה שהגיש נגדוה ונגד 3 נתבעים נוספים (להלן: "הבקשה").
2. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל יתר המסמכים שבתיק בית הדין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל מן הטעמים שיפורטו להלן.
3. נקודת המוצא בבואנו לדון בבקשה להפקדת ערובה הינה הוראת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן: "התקנות") וכך היא קובעת:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

הנה כי כן, ככל שמדובר בתובע אשר אינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה אלא אם כן הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון במקרה שיפסקו נגדו הוצאות או שמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.

1. יודגש, כי אין די בהצגת ראשית ראיה לקיומם של יחסי עובד-מעביד כעולה מדברי ההסבר לתיקון לתקנות, כי:

"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראייה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לתובע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].

במילים אחרות, על תובע להראות ראשית ראיה לקיומו של החוב הנטען, זאת מעבר לקיומם של יחסי עובד-מעביד.

1. במקרה דנן, לא צורפו לכתב התביעה ראיות אולם לתגובה לבקשה צירף התובע דוחות נוכחות בטענה, כי יש בהם להוות ראשית ראיה שכן הן מצביעות על כך כי התובע הועסק על-ידי הנתבעת 2 למשך תקופה העולה על 9 חודשים.

יצוין, כי התובע לא צירף תצהיר לתגובתו.

1. נתבעת 2 דחתה טענה זו בתשובתה וחזרה על טענתה בבקשה ובכתב ההגנה לפיה היא מעולם לא העסיקה את התובע ולא התקשרה עם יתר הנתבעות בהסכם לאספקת שירותי כוח אדם אלא התקשרה עם צד ג'.

יצוין, כי הסכם התקשרות עם צד ג' צורף כנספח לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 והטענות בבקשתה נתמכו בתצהיר ערוך כדין.

1. עוד טען התובע, כי אישור הדרכה בגובה המצוי בידיו ואותו צירף לתגובתו, בתוקף בין התאריכים 3.16 עד 3.17 ואשר ששולם ובוצע על-ידי הנתבעת, מהווה אינדיקציה לכך כי הנתבעת 2 הסכימה להעסיקו בחצריה במשך תקופה העולה על 9 חודשים. עם זאת, מתשובת הנתבעת 2 עולה, כי האישור שצורף הינו על שמו של עבוד אחר.

לא למותר לציין, כי אף אילו היה באישור האמור כדי להוכיח את "כוונת" הנתבעת 2 להעסיק את התובע במשך שנה, ולא שוכנעתי בכך, ברי, כי לעניין תקנה 116א, אין די בהוכחת כוונה אלא שמוטל על התובע להציג ראשית ראיה ביחס לעצם ההעסקה, משכה וגובה הרכיבים שתבע מהנתבעת 2.

1. אוסיף, כי שמות הנתבעת 2 והתובע אינם מופיעים על כל הדוחות שצורפו וכי מכל מקום, לא די בצירופם משלא צורפו תלושי שכר לצורך הצלבת הנתונים המופיעים בהם. ערה אני לטענת התובע, כי לא נמסרו לו תלושי שכר אך לא זו בלבד שהטענה לא נתמכה בתצהיר מטעם התובע אלא שהתובע גם טען, באותה נשימה (סעיף 27 לכתב התביעה), כי לא נמסרו לידיו דוחות נוכחות ואולם הם צורפו לתגובתו לבקשה.
2. מכל מקום, אין די בהוכחות נוכחותו של התובע בחצריה של הנתבעת 2 כדי לבסס את טענתו בדבר היותה מעסיקתו, לא כל שכן על רקע טענתה, כי החברה אשר סיפקה לה שירותי כוח אדם בהתאם לחוזה שצורף לתגובתו, כלל לא נתבעה. לא זו אף זו, כפי שנפסק לא אחת, לא די בהבאת ראשית ראיה לקיומם של יחסי עובד מעביד לצורך עמידה בדרישת התקנות שכן מוטל על תובע להציג גם ראשית ראיה לרכיבים שנתבעו. זאת, התובע לא עשה.
3. יודגש, כי אין באמור לעיל כדי להביע עמדה באשר לסיכויי ההליך.
4. באשר לחלופות שבתקנה 116א(ב), התובע לא הראה כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם תביעתו תידחה בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה כדרישת הפסיקה. כמו כן, לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימים טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לפטור את התובע מהפקדת ערובה.
5. אין די בהעלאת טענה בכתב התביעה כדי להרים את הנטל המוטל על תובע בנוגע להפקדת ערובה בהתאם לתקנות ומשלא הובאו ראיות לכאורה להוכחת התביעה נגד הנתבעת 2, לא מצאתי כי יש בכתב התביעה יסוד ולו לכאורה לכך שהיה עליה לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בכתב התביעה.

לפיכך, הבקשה מתקבלת.

1. אשר לסכום הערובה: באיזון שבין זכות הגישה לערכאות, בפרט בעת הגשת תביעה למימוש זכויות סוציאליות מכוח חקיקת המגן לבין זכותם של נתבעים שלא להיגרר להליכי סרק שאף יקשה עליהם להיפרע את הוצאותיהם בגינם, בהתחשב בגובה התביעה ובהתאם לשיעורים המקובלים בפסיקת בתי הדין לעבודה, תופקד בקופת בית הדין ערובה בסך כולל של 2,000 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו.

לא תופקד הערובה במועד – תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

1. לאור חיוב התובע בהפקדת ערובה, ועל מנת להימנע מהכבדה יתירה, אינני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו, והן תילקחנה בחשבון עם סיום ההליך.
2. המזכירות תעלה את התיק לעיון ביום 11.10.20.
3. התיק מוחזר לכב' השופט ת' סילוורה להמשך טיפול.

ניתנה היום, י"ט אלול תש"פ, (08 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.