לפניי בקשה מטעם הנתבעת להארכת מועד להגשת כתב טענותיה העיקרי (כתב הגנה), עד לאחר ההכרעה העתידית בבקשת הסף אותה הגישה הנתבעת (בקשה לסילוק על הסף/תיקון כתב התביעה).

הבקשה נדחית.

עפ"י ההלכה הפסוקה [רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (פורסם בנבו, 5.2.07), רע"א 9030/04, 827/05 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' גדיש קרנות גמולים בע"מ (פורסם בנבו, 26.6.07) וכן רע"א 4108/10 אוזן נ' עו"ד צוריאל לביא, בתפקידו כמנהל מיוחד (פורסם בנבו, 16.6.10)], דרך המלך בה חייב נתבע ללכת היא, כי כתב הטענות העיקרי יוגש על-ידיו ביחד עם כל בקשות הסף מטעמו ולא ייעשה פיצול במועדי הגשת המסמכים ולא תיעתר בקשתו להארכת מועד להגשת כתב טענות עיקרי עד להכרעה בבקשת הסף, אלא אם מתקיים אחד מהמצבים החריגים ויוצאי הדופן, שבהם "מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. היחס בין שני התנאים האמורים ניתן להגדרה כמקבילית כוחות" (מתוך רע"א 10227/06 הנ"ל).

בבקשה שלפניי כלל לא נטען לתחולת החריג הנ"ל, וממילא לא הוכחה תחולתו, ולכן דין הבקשה להידחות. מעל הצורך יצוין מעיון במסמכי התיק, כי, על פניו, במקרה שלנו לא חלה הלכת בובליל כאשר מבקשת הנתבעת עולה כי התנאי להוכחה להשקעת משאבים רבים ביותר שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, לא הוכח ואף לא נטען לקיומו כלל, ודי בכך בכדי להביא לדחיית הבקשה על הסף.

לפיכך, בשלב זה לא תידון בקשת הסף, ועל הנתבעת להגיש תחילה את כתב הטענות העיקרי מטעמה בתוך המועד החוקי הקבוע לכך (ככל שמועד זה כבר חלף במועד החלטתי זו, רשאית הנתבעת להגיש את כתב טענותיה העיקרי בתוך 10 ימים מהיום).

מיותר לציין, כי אם בסופו של יום יתברר שהתובעת הטריחה לשווא את הנתבעת בהכנת והגשת כתב טענות, תוכל הנתבע לעתור לחיוב התובעת בהוצאות מיוחדות בגין הטרחת שווא זו, ואין להסיק מדבריי אלה כי במקרה זה מסתמנת הטרחת שווא כלשהי.

המזכירות תשלח החלטתי זו לכל הצדדים.

ניתנה היום, ח' תמוז תש"פ, 30 יוני 2020, בהעדר הצדדים.