1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור (להלן: "הבקשה").
2. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות להשכרת דירת מגורים הממוקמת ברחוב אשר 1א בחיפה (להלן: "המושכר") לתקופה של שנה, כשהמשיב השכיר למבקש את המושכר.

הצדדים הגישו האחד נגד השני תביעות הדדיות, כשכל אחד טוען, כי השני הפר את הסכם השכירות (תא"מ 19788-11-18 בבית משפט השלום בחיפה).

1. בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי הוא לא שוכנע בגרסת המבקש אשר לא נשמעה משכנעת ולא גובתה בראיות נדרשות. מאידך, קבע בית משפט קמא כי גרסת המשיב הינה הגיונית, סבירה וגובתה במסמכים.

עוד נקבע בפסק הדין, כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו, לצורך הוכחת תביעתו ולא הניח תשתית ראייתית מספקת.

בסופו של יום קיבל בית משפט קמא את תביעתו העיקרית של המבקש רק לעניין תיקון המזגן, וחייב את המשיב בתשלום בסך 500 ₪ למבקש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.8.18.

כמו כן, בית משפט קמא קיבל את תביעתו הנגדית של המשיב וחייב את המבקש בתשלום דמי שכירות לתקופה שמחודש ספטמבר 2018 ועד תום התקופה החוזית, בסך של 10,800 ₪, החזרת הוצאות פריצת הדלת והחלפת מנעול בסך של 350 ₪, סך עלות השיפוץ בסך של 15,500 ₪.

בית משפט חייב את המבקש לשלם למשיב סך כולל של 26,150 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 4,700 ₪.

1. המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין והגיש את הבקשה.

טענות המבקש;

1. לטענת המבקש, פסק הדין הומצא לו כדין ביום 30.1.20.

המבקש פנה למספר עורכי דין לצורך ייצוגו בהגשת הערעור, אולם נענה על ידי חלק, כי ייצוגו בתיק אינו משתלם כלכלית, כאשר עורכי הדין שניאותו לייצגו, דרשו שכר טרחה גבוה.

1. ביום 11.3.20 פנה המבקש לב"כ על מנת שייצגו והאחרון ניאות, אלא שלא עלה בידו ללמוד את התיק עד המועד הקבוע בחוק, להגשת הערעור.
2. לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים בשים לב לשגיאות פסק הדין.

טענות המשיב;

1. לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות.
2. המבקש לא עומד בתנאים המנויים בפסיקה ובדין לצורך קבלת הבקשה.

המבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" בעטיו יש להיעתר לבקשה, שכן מדובר במחדל שנוצר כתוצאה מהתנהלותו; המבקש לא צירף לבקשה העתק מכתב הערעור אותו הוא מתעתד להגיש, ככל שתתקבל הבקשה.

1. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, טוען המשיב, כי בשים לב לאמור בפסק דין, סיכויי הערעור נמוכים.

עוד מוסיף המשיב לטעון, כי תמוה הכיצד מחד גיסא טוען ב"כ המבקש, כי בשל מורכבות התיק, לא יעלה בידו ללמוד התיק ולהגיש הערעור במועד ומידך גיסא, סבור כי סיכויי הערעור גבוהים.

כמו כן, טענות המבקש עוסקות רובן ככולן בהתרשמותו של בית משפט קמא מעדים שהעידו בפניו (אלה הם המבקש והמשיב), כשבהתאם להלכה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות אלה.

טענות המבקש כפי העולות מתגובתו;

1. המבקש חוזר על טענותיו וטוען, כי פעל לצורך מציאת באי כוח, אולם לא עלה בידו למצוא מהטעמים שפורטו.

לטענתו, הבקשה הוגשה במועד ובהתאם, לא נבנה אינטרס ההסתמכות של המשיב.

עוד טוען המבקש, כי קבלת הבקשה, לא תגרום למשיב נזק, שכן עסקינן "בקבלן עתיר נכסים, העוסק כבשגרה בהשכרת דירות כחלק מנכסיו".

1. בהמשך טוען ב"כ המבקש, כי עד מועד זה לא עלה בידו להיפגש עם המבקש, זאת בשל מצב החירום (נגיף הקורונה) שפקד את המדינה, ובשל העובדה שנחשף לחולה קורונה ונדרש להימצא בבידוד למשך שבועיים ובהמשך, נידרש להימצא בבידוד נוסף כתוצאה מתסמינים שגילה.
2. טענות המשיב בכל הנוגע לסיכויי הערעור הן טענות סתמיות. המבקש חוזר על טענותיו ומפרטן.

דיון והכרעה;

1. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

1. ככלל, על בעל דין לקיים מועדים הקבועים בדין. מקור הכלל בשיקולים כבדי משקל לפיהם באמצעות הקפדה על מועדים שנקבעו בחיקוק מוגשמות מטרות של יעילות, וודאות וסופיות ההליך ואף מובטח שוויון בין הצדדים. לא זו אף זו, שמירה על מועדים שנקצבו בחיקוק מבטיחה את בטחון אינטרס ההסתמכות של בעלי הדין ויכולתם לתכנן צעדיהם מבעוד מועד. ראו לעניין זה בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית, (פורסם במאגרים).

בבש"א 374/13 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים), נקבע כי: "טעם מיוחד הוא גמיש ואינו מהווה רשימה סגורה".

עוד ראו רע"א 4474/13 אסולין נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), (להלן: "ענין אסולין") שם חזר ביהמ"ש על ההלכה הידועה כי "אין הפרוצדורה מיטת סדום, אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום".

הוסיף בית המשפט בעניין אסולין וקבע, כי דרישת טעם מיוחד מאזנת בין עניינו של מבקש הארכה למצות את זכותו לערער על פסק הדין ומניעת תוצאה שרירותית מהפעלת סדרי דין מחד גיסא, למול אינטרס המשיב והציבור לסופיות ההליך, להשמת גבול להימשכות הליכים ולחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית מאידך גיסא.

משכך, נקבע בעניין אסולין כי שעה שבית משפט נדרש לבחון קיומו של טעם המיוחד, עליו לבחון את משך האיחור, מהות הטעם שהוצג לאיחור, תוך שבית המשפט הוסיף כי טעם המצדיק הארכת מועד הינו טעם מיוחד "שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסביר של מבקש הארכה; מידת ההסתמכות של הצד שכנגד, על פסק הדין, וכן סיכויי ההליך".

שיקול נוסף שעל בית המשפט לקחת בחשבון, הוא אינטרס ההסתמכות ובעניין זה ראו בש"א 10934/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה בארץ ישראל נ' בנק הפועלים (פורסם במאגרים), שם נקבע, בין היתר, כי מקום בו בעל דין היה מודע לכוונת הצד שכנגד להגיש ערעור, תוך המועד הקצוב לערעור, לא נפגע אינטרס ההסתמכות.

הפסיקה לא הגדירה מהו אותו "טעם מיוחד" שעל בעל הדין להראות כדי לקבל בקשתו.

טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין.

ומן הכלל אל הפרט:

1. בכל הנוגע לטענות המבקש בעניין "טעם המיוחד" לקבלת הבקשה, יש משמעות שאינה מבוטלת לעובדה שהבקשה הוגשה במסגרת לוח הזמנים אשר עמד לרשות המבקש.

לעובדה זו משמעות משני נימוקים: האחד, הבקשה מעידה על שקידתו של המבקש לטפל בעניינו. השני, הבקשה מונעת מהצד שכנגד (המשיב בענייננו) לפתח ציפיות בדבר סופיות ההליכים, בכך שהיא מביאה לידיעתו את כוונת המבקש להגיש ערעור על פסק הדין.

בפסיקה נקבע כי:

"הכלל הוא ש 'הודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של 'מעין חסינות' מפני המשך ההליכים. (....). כלל זה חל גם על בקשות להארכת מועד, המוגשות בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור".

ראו בש"א 3094/01 שמואל שמואלי נ' עתים – סוכנות החדשות הישראלית (פורסם במאגרים).

במקרה הנדון, שעה שהמבקש הגיש את בקשתו להארכת מועד בתוך המועד להגשת הערעור, מתקיים טעם מיוחד להארכת המועד.

הסתמכות המשיב על סופיות הדיון אינה במדרג גבוה ואינטרס ההסתמכות מבחינתו, לא נבנה. לא ניתן לומר, כי המשיב לא ידע על כוונת המבקש להגיש את הערעור. ההפך הוא הנכון.

כמו כן, יש להלום את טענת המבקש כי בגלל מצב החירום ושהיית בא כוחו בבידוד, יש בכך טעם חיצוני המצדיק קבלת הבקשה.

1. בכל הנוגע לסיכויי הערעור מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור גבוהים, זאת בשים לב לטענות הצדדים ולאמור בפסק הדין.
2. עם זאת באיזון הראוי בין הנזק שיגרם למשיב בקבלת הבקשה לבין מתן הזדמנות למבקש לטעון את טענותיו, מוחלט כי יש ליתן למבקש את יומו בבית המשפט ולפיכך, הבקשה מתקבלת.
3. ניתנת למבקש ארכה לצורך הגשת הערעור עד יום 4.6.20

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

1. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אייר תש"פ, 17 מאי 2020, בהעדר הצדדים.