1. בפני בקשת רשות להתגונן.

2. המשיבה, בנק, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוב נטען בסך של 530,318 ₪ נגד ג'מבו ג'אד הום יבוא ושיווק בע"מ (להלן: החברה מושא התביעה); כן תבעה באותה תביעה שלושה ערבים נטענים לחוב, לרבות המבקש.

3. בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש, הודה המבקש כי חתם (יחד עם הנתבע 3) על כתב ערבות מתמדת ושיפוי מוגבל בסכום (לא צמוד). הוא הצהיר כי במועד שאינו זכור לו בשנת 2018 נעשתה חלוקת רכוש בינו לבין אחיו הנתבעים 2 ו-3, והחל מתחילת שנת 2019 כל אחד מהאחים התחיל לנהל את עסקיו בנפרד. הוצהר כי עד סוף שנת 2018 היו למבקש ולאחיו חברות משותפות, ולמרות שהמניות נרשמו על שם אחד מהאחים, שאר האחים היו שותפים בחלקים שונים. הוצהר כי עם ביצוע החלוקה, כל אחד מהאחים קיבל חברה מבין החברות והחל לנהל את ענייניה באופן עצמאי. נטען, כי הנתבע 2 קיבל את החברה מושא התביעה, והוא התחייב בפני כל האחים לנהל אותה, לשאת בכל ההתחייבויות שנטלה על עצמה, ולהביא לביטול הערבות עליו חתם המבקש כלפי המשיבה. המבקש הצהיר כי "בסמוך לביצוע החלוקה" הוא הופיע בסניף המשיבה בפני מנהל הסניף, הודיע לו על הסיכום בין האחים. לפי תצהירו של המבקש, הוא הודיע למנהל הסניף כי הוא אינו ערב יותר לחובותיה של החברה מושא התביעה, כי אין לו כל קשר אליה וכי הוא אינו בעל שליטה או מניות בה. המבקש הצהיר כי "מנהל המשיב" הסכים לבקשתו והודיע לו שהבנק לא יפנה אליו בקשר לחובות החברה מושא התביעה. המבקש הוסיף והצהיר כי המשיבה לא פנתה אליו בכל דרך כדי להעמידו על מצב החברה מושא התביעה, וכי כתוצאה מהתנהגותה "נגרם לי נזק רב ואני נדרש לשלם סכומים נכבדים ובמקביל אין לי כל אפשרות לקבל שיפוי מהנתבע מס' 2".

הטענה בענין הסכמת מנהל הסניף בעל פה לפטור את המבקש מערבותו – הגנת בדים

4. בדיון ביום 21.2.2021 הראתה המשיבה כי הגנת המבקש בענין סיכום עם מנהל סניפה, היא הגנת בדים:

א. סעיף 3(ב) לכתב הערבות עליו חתם המבקש קובע כי

"כל אחד מהערבים או – במקרה של פטירה, גריעת כושר, פשיטת רגל או פירוק – הבא במקומו יהיה רשאי לבטל את ערבותו, על ידי מתן הודעה בכתב לבנק לפחות שלושים יום מראש ובלבד שהודעת ביטול כנ"ל לא תפגע כלל באחריותם של שאר הערבים החתומים על כתב ערבות זה (אשר ימשיכו להיות ערבים כאילו כתב זה נחתם מלכתחילה על ידם בלבד ובתנאי ששום הודעת ביטול כנ"ל לא תפגע באחריות נותן ההודעה לתשלום סכומים מובטחים שהיו קיימים בעת הביטול (ובין אם הגיע זמן פירעונם ובין אם לאו) ולתשלום סכומים מובטחים שיגיעו לבנק מאת החייבים על חשבון, בגין או בקשר עם חיובים/התחייבויות שיווצרו עד לתום שלושים יום מהיום בו הבנק יקבל את הודעת הביטול (בין אם הגיע זמן פירעונם ובין אם לאו)".

המבקש, אישר בחקירתו הנגדית כי לא היה הסכם בכתב בענין סיום ערבותו להתחייבויות החברה מושא התביעה (ע' 1 ש' 27-26). המבקש אף טען בחקירתו כי הוא מעולם לא פנה בכתב לבנק בנוגע לערבות מושא תביעה זו (ע' 2 ש' 17-16).

ב. כאמור, המבקש העיד כי הוא מעולם לא פנה לבנק בכתב בענין הערבות מושא התביעה. עדות זו נסתרה עת הוצג בפניו מכתב הנחזה כמכתב שלו למשיבה בענין הערבות לחברה מושא התביעה, והוא אישר שהוא חתום עליו (ע' 3 ש' 17-16; מש/1). עת עומת עם מכתב זה גם אישר המבקש כי המכתב מוכר לו כשהוא מסתכל עליו (ע' 3 ש' 24-23). כאשר הוא נשאל "זה מכתב ששלחת לבנק, לסניף" הוא השיב "לא לסניף, לחיפה" (שם, פס' 22-21)).

ג. תוכן מכתבו הנזכר של המשיב, אף עומד בסתירה לתצהירו ולעדותו. כאמור, בתצהירו ובעדותו העיד המבקש כי כבר בסוף שנת 2018 בוצעה החלוקה בין האחים בקשר לחברות (פס' 4 לתצהיר; ע' 4 ש' 29-28) וכי"בסמוך לכך" הוא הופיע בפני מנהל הסניף אשר הסכים והודיע לו שהבנק לא יפנה אליו בקשר לחובות החברה מושא התביעה (פס' 10-9 לתצהיר). בסעיף 5 למכתב זה – אשר נושא תאריך של כמעט שנה לאחר סוף 2018 (16.12.2019), כתוב "ראיתי לנכון להציע הצעה לבנק להוצאתי כערב לחובותיהם...", ובהמשך המכתב הוא מפרט את ההצעה שהוא מציע. כלומר בניגוד לעדות המבקש לפיה סמוך לסוף שנת 2018 מנהל סניף הבנק כבר הסכים לביטול ערבותו לחברה מושא התביעה, הוא פונה במכתב כמעט שנה לאחר מכן עם הצעה לעשות זאת (המבקש אף לא ידע להסביר כיצד במכתב הוא לא ראה לציין את הדבר הכי חשוב, טענתו לפיה כבר קודם לכן שוחרר מהערבות – ע' 4 ש' 19-5; בהמשך טען שמדובר בטעות או אי הבנה – עד 5 ש' 28-27). מזדקר עוד יותר העדרה, במכתב זה, של טענה בענין הסכם בעל פה עם מנהל הסניף, לאור העובדה שהמבקש ראה לציין בו הסכמה של אדם אחר להוציאו מערבותו – התחייבות של אחיו לעשות כן (פס' 4). על רקע הסתירות בעדות המבקש, אשר תחילה העיד כי מעולם לא כתב לבנק בענין הערבות מושא התביעה ואז שינה את עדותו, ואשר הצהיר כי סמוך לסוף שנת 2018 הסכים מנהל הסניף לבטל את ערבותו אך אישר את חתימתו על מכתב ממועד מאוחר יותר ובו הוא רק מציע לבטל את ערבותו, לא מצאתי כי השאלה והתשובה בחקירה חוזרת לפיהן מי שניסח את המכתב היה בנו (ע' 5 ש' 32-31), משנה את המסקנה לפיה בפנינו הגנת בדים, בכל הנוגע להסכמה הנטענת של מנהל הסניף, בעל פה, לבטל את ערבות המבקש. המבקש לא גילה מכתב זה בתצהירו ואף העיד עדות שאף לשיטתו אינה אמת כאשר מסר שמעולם לא פנה לבנק בכתב בענין הערבות מושא התביעה.

טענת ההגנה בדבר אי-משלוח הודעה על אי-קיום בידי החברה מושא התביעה ולנזק שנגרם מכך

5. כאמור לעיל, המבקש טען בנוסף כי המשיבה לא שלחה לו הודעה על אי-קיום התחייבויות החברה הנערבת, וכי נגרם לו נזק בגין כך. סעיף 26 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 קובע כי הנושה יודיע לערב יחיד בתוך 90 יום אם החייב לא קיים את חיובו, ו"לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך". המשיבה צירפה לכתב התביעה מכתב הודעה נטען הממוען למבקש, אולם כאמור המבקש הצהיר כי הוא לא קיבל כזה. המשיבה טענה בצדק כי טענת המבקש לפיה נגרם לו נזק נטענה בעלמא ללא כל פירוט של נזק שנגרם מאי-הקבלה הנטענת של הודעה כאמור, או של היקפו של נזק כזה. יפים לנסיבות אלה דברים שנכתבו בפרשה שנדונה ב-רע"א (חי') 55639-09-20 רוט נ' בנק אוצר החייל בע"מ (4.12.2020). באותה פרשה, קבעה הערכאה הדיונית כי המבקשים שם בין היתר לא העלו כל טענה שניתן ללמוד ממנה שנגרם להם נזק ממשי, שחולק בפועל דיבידנד או שיש לחייבת העיקרית נכסים מהם ניתן להיפרע (פס' 8). הערכאה הדיונית שם אמנם מצאה כי הטענה לנזק, על אף האופן הכללי והסתמי בו נטענה, היא טענה שמצדיקה בירור, אולם היא נמצאת ברף הנמוך ביותר הנדרש לצורך מתן רשות להתגונן. על כן נתנה הערכאה הדיונית רשות להתגונן כנגד הפקדת 85% מסכום התביעה. בבקשת הרשות לערער, קבעה כבוד השופטת ב' טאובר כי מסקנת הערכאה הדיונית לפיה סיכויי ההגנה של המבקשים לכאורה אינם מן המשופרים, נכונה, וכי לא נפלה טעות בשיקול דעתה ובהחלטתה להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה. עם זאת, הפחיתה השופטת טאובר את סכום ההפקדה לשיעור של 50% מהתביעה נוכח מחלוקת אמתית בשאלה אם המשיב שם יכול היה להיפרע בחלק מן החוב, ובשאלה בענין גובה החוב, ולאור אי-בדיקת יכולת המבקש להפקיד את הסכום שנקבע.

6. בענייננו, כמו בענין רוט, לא הצהיר המבקש אלא הצהרה בעלמא בענין נזק שנגרם לו מאי-קבלת הודעה על אי-קיום התחייבויות החברה הנערבת. על כן, בענייננו, כמו בענין רוט, סיכויי ההגנה של המבקש לכאורה אינם מן המשופרים, ויש מקום להתנות רשות להתגונן בהפקדה. אולם בשונה מענין רוט, אין בבקשת הרשות להתגונן כל מחלוקת בענין נכונות סכום החוב של החברה הנערבת, או בענין יכולת המשיבה להיפרע ממנה. מכאן, לא מתקיימות רוב הנסיבות בענייננו שבגינן הפחיתה השופטת טאובר את ההפקדה שקבעה הערכאה הדיונית על סך 85% מסכום החוב הנטען בתביעה.

7. לאור האמור, ניתנת בזאת זכות להתגונן למבקש בתנאי שיפקיד בתוך 14 יום סך של 320,000 ₪ בקופת בית המשפט. המבקש יגיש הודעה בענין ההפקדה במקביל להפקדתה. לא יפקיד כאמור, בקשת הרשות להתגונן תידחה.

8. לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות.

9. לעיוני בעוד 15 יום.

ניתנה היום, י"ח אדר תשפ"א, 02 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.