תביעת נזקי רכוש רכב.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות שהוגש, מצאתי כי יש לחלק את האחריות לקרות תאונה בין שני הנהגים (הנתבעת 1 ועד הנתבעת 3) כך שהנתבעת 1 תישא באחריות בשיעור 35% ונהג הנתבעת 3 באחריות בשיעור 65%.

נהג הנתבעת 3 טען כי אינו קשור לתאונה. ברם, הוא יצא מחניה, שדה הראיה לאחור פתוח לחלוטין כפי שעולה מהתמונות, ולכן הוא היה חייב להבחין ברכב הנתבעת 1 (אף אם הגיעה מהנתיב השמאלי מאחוריו) טרם יציאתו מהחניה ולאפשר לה לחלוף ואז לצאת. הוא לא הבחין בה, אלא רק לאחר שיצא מהחניה, במראת רכבו, כפי שהעיד. מהתמונות נחזה כי רכבו מצוי בזווית קלה לשמאל, דבר שמאשש את גרסת הנתבעים 1-2 שלפיה הוא לא הספיק להתיישר לחלוטין מהיציאה מהחניה. כך גם עולה ממיקום הפגיעה בין נהג הנתבעת 3 לרכב התובעת (פינה שמאלית קדמית בפינה שמאלית אחורית, בהתאמה) ומהנתון שלפיו נהג הנתבעת 3 לא חנה הרחק מרכב התובעת בטרם יציאתו מהחניה. כלומר, אף אם הספיק להתיישר או כמעט להתיישר, מדובר בתאונה שהתרחשה בצמוד ליציאה מהחניה, ואין עסיקנן במצב שבו נהג הנתבעת 3 סיים לחלוטין לצאת מהחניה וכבר נסע קדימה בנתיבו מספר מטרים. כלומר, יש קשר הדוק בין יציאת נהג הנתבעת 3 מהחניה, לבין התאונה, ואלמלא יציאה לא זהירה זו (מבלי להבחין ברכב הנתבעת 1 מגיע מאחור) לא הייתה מתרחשת התאונה. מן העבר האחר, גם לנתבעת 1 אחריות. זו נלמדת ממיקום הפגיעות בין רכבה לבין רכב הנתבעת 3, פינה קדמית לפינה קדמית, וכן ממיקום רכב הנתבעת 1 לאחר התאונה, מעט לפני רכב הנתבעת 3, חלק מרכבה (פחות ממחצית) בנתיב השמאלי, והיא נמצאת בהטיה שמאלה. נתונים אלה תומכים בטענת נהג הנתבעת 3 שלפיה רכב הנתבעת 1 הגיע מכיוון הנתיב השמאלי. המיקום הקדמי של הנזקים מלמד על כי גם הנתבעת 1 התרשלה באופן נסיעתה ואילו הייתה נזהרת יותר הייתה יכולה להימנע מהתאונה.

ובכל זאת, מאחר שנהג הנתבע 3 הוא שיצא מחניה והיה עליו ליתן זכות קדימה לנתבעת 1, עיקר האחריות מוטלת עליו.

אחריות הנתבעים 1-2, ונהג הנתבעת 3, כלפי התובעת, הינה ביחד ולחוד. יחד עם זאת, לא מצאתי כי הוכחה אחריות כלשהי של הנתבעת 3 עצמה, שהיא רק הבעלים של הרכב, ואילו הנהג הוא גרושה. הנתבעת 3 לא התרשלה במאום, ולכן התביעה נגדה צריכה להידחות. אציין כי פסק הדין ניתן לאחר שב"כ הנתבעת 3 הסכימה להחלפת הנתבעת 3 והנהג מטעמה כנתבעים. ההחלפה לא בוצעה, בהיעדר בקשה פורמאלית. בנסיבות אלה, לא יינתנו הוראות לעניין חובת תשלום על ידי נהג הנתבעת 3.

סוף דבר, הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעת סך של 9,526 ₪, בצירוף האגרה כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪. התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית. אין בכך כדי למנוע מהנתבעים 1-2 לבקש להיפרע מכל גורם האחראי לטעמם לתאונה, ביחד ולחוד עמם.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, א' שבט תשפ"ב, 03 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.