עובדות המקרה והמחלוקת בין הצדדים:

1. בין הצדדים נכרת חוזה שכירות בלתי מוגנת (להלן: "חוזה השכירות") בקשר לדירה ברחוב הדקלים 9, רמת גן (להלן: "הדירה"). התובע הוא השוכר, והנתבעת היא המשכירה. תקופת השכירות על פי ההסכם הייתה ל-12 חודשים, החל מיום 1.12.18 ועד ליום 31.11.19.

2. לצד חוזה השכירות חתמו הצדדים על מסמך נוסף: "תנאים נוספים להסכם שכירות", שבו צוין בין היתר, כי השוכר מתחייב בסוף תקופת השכירות להחזיר את הדירה נקייה, צבועה ומסוידת בצבע לבן, וכי ככל שיש ליקויים בדירה, שאינם קשורים למבנה, הם יטופלו על ידי השוכר.. בנוסף נקבע בתוספת, כי ובמידה ולא יתמלאו תנאי ההסכם ע"י השוכר, יהיה המשכיר רשאי להשתמש בביטחונות שקבל מהשוכר.

3. לקריאת סיום תקופת החוזה, קבעו הצדדים מפגש לצורך סגירת חשבונות ומסירת הדירה. אולם, בסמוך למועד המפגש, שלח התובע לנתבעת הודעה שבה ציין כי הוא כבר פינה את הדירה והשאיר המפתחות על אדן חלון השירותים.

4. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית ומשפטית: בשאלה העובדתית חלוקים הצדדים האם הדירה נמסרה "נקייה, צבועה ומסוידת בצבע לבן", וללא ליקויים בהתאם להסכם שביניהם. לטענת הנתבעת, הדירה לא נצבעה כלל, כאשר המועד שתואם למסירת המפתחות והחזרת החזקה, נועד בדיוק על מנת למנוע מחלוקת מעין זו. מאחר שהתובע בחר לא להיות נוכח בדירה באותו מועד, ובחר על דעת עצמו להשאיר המפתח על אדן החלון, נטל האחריות להוכיח כי לא היו ליקויים מוטל עליו. גרסת הנתבעת נתמכה בצילומים בנוגע לליקויים הנטענים בדירה, מכתב מטעם השוכר החדש, וקבלה על סך של 2500 ₪ עבור התיקונים שבוצעו. מנגד, התובע טוען כי הדירה נמסרה צבועה, נקייה ומסוידת, וכי הצילומים שהציגה הנתבעת אינן מהדירה ו/או שהן צולמו ממרחק קטן ונקודתי או שמדובר בבלאי סביר. התובע צרף לכתב התביעה צילומים בדבר מצב הדירה בעת עזיבתה.

5. בנוסף, השאלה המשפטית שעומדת בפנינו היא: האם יש חובה על השוכר בתום חוזה השכירות לבצע תיקונים בדירה לרבות, התיקונים שנטענו ע"י הנתבעת. במידה והתשובה לשאלה זו חיובית, אבחן האם התיקונים שבוצעו ע"י הנתבעת בעלות של 2,500 ₪ היו סבירים ונעשו בתום לב, ומה רף הגבול החורג מאחריותו של התובע בנוגע לתיקונים אלה.

דיון והכרעה:

חובת התובע לבצע תיקונים:

6. במסמך "תנאים נוספים להסכם שכירות" שנחתם בין הצדדים, צוין בס' 1 כי: "השוכר מתחייב להחזיר הדירה נקייה, צבועה ומסוידת בלבן". בנוסף לפי ס' 6 למסמך צוין כי: "ליקויים בדירה שאינן קשורים למבנה יטופלו ע"י השוכר". לפי המסמך, במידה והשוכר לא עומד בתנאי ההסכם המשכיר ישתמש בביטחונות השוכר. מלשון ההסכם, עולה כי חלה על התובע חובה לבצע את התיקונים הנדרשים כדי למסור את הדירה במצב טוב כשהיא נקייה ומסוידת. ככל שלא יעמוד בתנאים הללו, קמה זכותה של הנתבעת להיפרע מהביטחונות שיש בידה. בנוסף, לפי ס' 25י (ג)(2) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 (להלן: "חוק השכירות") רשאי המשכיר לממש ערובה שנתן לו השוכר במקרה והשוכר לא תיקן ליקוים שהוא אחראי לתיקונם, לכן ככל שיוכח כי התובע לא בצע תיקונים הנדרשים מכוח ההסכם, הייתה הנתבעת רשאית להיפרע מהביטחונות עד לגובה עלות התיקונים.

אחריות התובע- השוכר לליקויים בדירה

7. ההתכתבויות שהציגה הנתבעת עם התובע בעניין קביעת המועד למסירת המפתחות, מעידות כי המועד תואם עם התובע, בהתאם להעדפותיו. ואולם, התובע בחר על דעת עצמו להשאיר את המפתחות על אדן החלון, למרות בקשתה החוזרת של הנתבעת שלא יעשה זאת. לכן, משבחר התובע לעזוב את הדירה, מבלי שהצדדים יערכו פרוטוקול מסירה וכל צד יוכל להעלות את השגותיו, הרי עליו הנטל להראות כי הליקויים לא נגרמו על ידו. במילים אחרות, במקרה זה נטל ההוכחה הוא על התובע לראות כי מדובר בצילומים שקריים, מטעים בגין נזקים שלא נגרמו בתקופת מגוריו בדירה. התובע הציג צילומים בהן הוא נראה צובע את הדירה, והדירה נראית נקייה וצבועה בלבן. צילומים אלו כשלעצמם אין די בהם כדי לשכנע, זאת משתי סיבות:: הראשונה לא ברור מתי צולמו הצילומים. הסיבה השנייה היא שהתובע לא הציג בצילומים את האזורים שצילמה הנתבעת, בהם כן היו ליקויים.

8. מנגד, ניתן להתרשם מהצילומים שהנתבעת צירפה לכתב הגנתה, כי מדובר בליקויים נקודתיים, שאינם מעידים כי הדירה בכללותה, אינה צבועה, נקייה או מסוידת. בחלק מהצילומים נראה כי החורים נסתמו ובוצעה צביעה לאחר מכן, אולם חורים אלו לא נסגרו בצורה נאותה, ונותרו סימנים בולטים על פני הקירות. אין גם חולק כי התובע התקין תנור בחדר האמבטיה, ולא דאג לסתום את החורים שנוצרו כחלק מההתקנה. ההתרשמות הכללית מכלל הצילומים היא כי מדובר בליקויים נקודתיים כתוצאה מצביעה לא מושלמת או לחילופין רשלנית, אולם אין בהם כשלעצמם להעיד על כך שמדובר בדירה שלא נצבעה כלל או נמסרה כשהיא מלוכלכת.

האם תובע אחראי לתיקון הליקויים או מדובר בתיקונים שחורגים ממסגרת ההסכם

10. השוכר התחייב להחזיר את הדירה כשהיא "נקייה, צבועה ומסוידת בלבן". נראה כי כל צד הציג צילומים חלקיים. התובע לא הציג את המקומות הבעייתיים, ואילו הנתבעת לא הציגה תמונה כללית של הדירה. נראה כי הצביעה ,שלפי הנטען בוצעה על ידי התובע עצמו, נעשתה בחלקה אופן לא תקין, כך למשל, איטום החורים שהותיר סימנים בולטים בקיר. בחלק מהצילומים ( למשל 4 ו-7 ) נראה כי התובע לא צבע ולא ניקה כלל. אולם, מדובר באזורים נקודתיים אשר הנתבעת צלמה אותם ממרחק קצר, מבלי שהציגה תמונה מלאה של הקיר או המקום. לכן, המסקנה כי מדובר בביצוע התחייבות חלקי מצד התובע או בביצוע רשלני, זאת בהתייחס להתחייבות על פי ההסכם על פיה היה על התובע לצבוע ולסייד את הדירה בצבע לבן.

קביעה בדרך של אומדנה

11. ב-רע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן, קבע כבוד השופט הנדל כי במצבים שבהם קיים קושי בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה. ראה גם, רע"א 2413/18 ‏דגנית פרץ קלופשטוק נ' זויה סטריקוב (4.9.18). במקרה דנן, הוצגה קבלה לפיה נשאה הנתבעת בסכום של 2500 ₪ בגין צביעת הדירה, אך איני סבורה כי על התובע לשאת במלוא הסכום, לאור הנימוקים שצוינו לעיל.

12. בהסתמך על התשתית הראייתית החלקית הקיימת, ועל דרך של אומדנה, אני סבורה כי על הנתבעת להשיב לתובע סכום של 1000 ₪ מתוך הסכום שגבתה באמצעות הביטחונות. לא למותר לציין כי מקום בו החורים לא נסתמו, כראוי יש להניח כי היה צורך לצבוע את כל הקיר, ולא ניתן היה להסתפק בצביעה מקומית.

13. אשר על כן אני מורה לנתבעת להשיב לתובע סכום של 1000 ₪ בצירוף הוצאות בסכום של 250 ₪. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

מזכירות תשלח לצדדים.

ניתן היום, כ' אב תש"פ, 10 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.