1. לפניי תביעה כספית על סך 33,800 ₪ שעניינה חוב נטען בגין אי תשלום שכר דירה, אי תשלום עבור חוב מים וגז, נזק שנגרם לדירה וכן החזר הוצאות בגין אי פינוי הדירה במועד.
2. התובעת היא הבעלים של דירה בשדרות רגר 49/9 בבאר שבע (להלן: "הדירה").
3. הנתבעים 1-4 שכרו הדירה מהתובעת למשך 12 חודשים החל מיום 9.7.17 ועד ליום 7.7.18 וזאת בהתאם להסכם שכירות שנחתם על ידי הצדדים ואשר צורף כנספח 1 לכתב התביעה.
4. לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבעים 1-4 ביקשו לשלם את שכר הדירה אשר עמד על סך של 4,800 ₪ לחודש וכן דמי ניהול בסך 480 ₪ לחודש באופן הבא: סך של 3,000 שיתקבל באמצעות משרד השיכון עבור הנתבעים 1 ו-2 ואילו סך נוסף של 1,500 ₪ שיתקבל באמצעות משרד השיכון עבור הנתבעים 3 ו-4. כמו כן, סך של 300 ₪ לכל חודש ישולם בשיק.

נטען כי בהתאם לכך ניתנו לתובעת 12 שקים על סך 300 ₪ כל אחד וכן 12 שקים נוספים על סך 480 ₪ כל אחד לתשלום דמי הניהול. נטען כי מחודש יולי 2017 חוללו השקים שניתנו בהעדר כיסוי מספיק. נטען כי הנתבעת 1 ביקשה כי השקים לא יופקדו במועדם ותחת זאת תשלם במזומן. נטען כי התשלומים עבור שכר הדירה שמקורם במשרד השיכון שולמו בזמן עד לחודש ינואר 2018 ואז הופסק לגמרי התשלום בסך 3,000 ₪ למעט בחודש מרץ אשר שולם סך של 1,500 ₪. נטען כי התשלומים ממשרד השיכון עבור הנתבעים 3 ו-4 בסך 1440 ₪ שולמו עד לחודש יולי 2918. נטען כי חובות הנתבעים ביחס לשכר הדירה שלא שולם עד ליום 5.9.18 עומד על סך של 27,360 ₪.

1. בכתב התביעה נטען כי ביום 19.10.17 נשלח לנתבעים מכתב התראה ביחס להפרת ההסכם על ידם בגין חילול שטרות שניתנו על ידם, חוב ארנונה בסך 4,000 ₪, חוב מים וכן נמסרה הודעה לפיה החוזה לא יאורך לשנה נוספת. נטען כי ביום 7.7.18, המועד החוזי לסיום ההסכם, לא פינו הנתבעים הדירה ועל כן הוגשה מטעם התובעת תביעה דחופה לפינוי מושכר (תא"ח 62951-05-18). נטען כי ביום 17.7.18 התקיים דיון בתביעה לפינוי מושכר ונקבע כי הנתבעים יפנו הדירה תוך 14 יום ממתן פסק הדין. נטען כי בשל אי פינוי הדירה נאלצה התובעת אשר מכרה דירתה בדימונה ופינתה אותה ביום 20.8.18 לשכור מקום לאחסון תכולת ביתה והתארחה עם ילדיה אצל בני משפחתה. נטען כי ביום 5.9.18 עת נכנסה התובעת לדירה לאחר שזו פונתה על ידי הנתבעים מצאה כי נגרמו נזקים לדירה. נטען כי התובעת נאלצה לשאת בחובות אותם השאירו הנתבעים. נטען כי הנתבעים חבים לתובעת הוצאות פינויים מהדירה. התובעת העמידה סכום תביעתה על סך 33,800 ₪ על מנת שזו תוגש בבית המשפט לתביעות קטנות.
2. התובעת צירפה לכתב התביעה, הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים (נספח 1 לכתב התביעה), העתק השטרות שניתנו לה ואשר חלקם חולל בהעדר כיסוי מספיק ולאור היות החשבון מוגבל וכן צירפה פלטי השיקים וסיבת החילול (נספח 2 א); טבלת תשלומים שערכה (נספח 2 ב); מכתב התראה(נספח 3); מכתב התראה נוסף (נספח 4); תביעת הפינוי ובקשות בעניינה (נספח 5 ונספח 6 בהתאמה); פרוטוקול הדיון בתביעת הפינוי (נספח 7); פרוטוקול הדיון ופסק הדין בתביעת הפינוי (נספח 8); מסמכים המעידים על חוב גז על סך 810 ₪ לתקופה הרלוונטית ואשר שולם על ידי התובעת וכן חוב מים על סך 1,582 ₪ לתקופה הרלוונטית להסכם (נספח 9 א לכתה התביעה); אסמכתאות לעניין הוצאותיה בפינוי הנתבעים קבלות ואגרות ששולמו וכן קבלה ביחס לאחסון תכולה (נספח 9 ב).
3. הנתבעים 1-4 הגישו כתב הגנה וטענו כי יש לדחות התביעה. בין היתר, נטען כי מדובר במשפחה דלת אמצעים הנתמכת בכספי משרד השיכון. נטען כי משרד השיכון מממן את דמי השכירות לנתבעים 1 ו-2. נטען כי יש לדחות התביעה שכן הנזקים הנטענים מוכחשים וכך גם הוצאות התובעת. נטען כי התובעת גילתה עוז בפינוי הנתבעים באופן מידי וכי הנתבעת 1 חולה מאוד ומחוברת למכונת חמצן. נטען כי התובעת החליטה להוציאם מהדירה כאשר טרם חלפה שנה של שכירות ובכך הפרה ההסכם. נטען כי לא מצורפים חובות הגז, חשמל וארנונה הנטענים והנתבעים מכחישים טענת אי התשלום. נטען כי שילמו כל ההוצאות של חשמל, מים וארנונה אשר הוסבו על שמם. נטען כי התובעת קיבלה שיקים שנפרעו ולא דיווחה עליהם. נטען כי התובעת קיבלה כל המימון ממשרד השיכון וכי היה מקום לצרף את משרד השיכון לתביעה. נטען כי בידי התובעת המחאות שלא הוחזרו לנתבעים. נטען כי התובעת התפרצה לבית ונהגה באלימות כלפי הנתבעים, לקחה חפצים אישיים בלי רשות, שברה הטלוויזיה והחליפה המנעול בבית. נטען כי יש לדחות התביעה ולחייב התובעת בהוצאות. בשולי כתב ההגנה נטען כי התובעת התנהלה באופן מביש כלפי הנתבעים שהם מעוטי יכולת והיה מקום כי תהא קשובה לקהילה נצרכת ובעלת קשיים כלכליים. לכתב ההגנה צורפו אישור זכאות לקצבאות לנתבעת 1 ו אישור על תשלום קצבת אזרח ותיק, אישור על תשלום קצבת אזרח ותיק לנתבע 2 וכן מסמכים רפואיים באשר למצבה הרפואי של הנתבעת 1 עדכניים לחודש דצמבר 2019.
4. לדיון שהתקיים לפניי היום התייצבה התובעת והנתבע 2 בלבד. הנתבעת 1 לא התייצבה לדיון וזאת על אף שלא הגישה אישור רפואי עדכני ועל כן לא הייתה פטורה מהתייצבות לדיון כאמור בהחלטה מיום 26.7.20. כמו כן, הנתבעת 1 לא פעלה להודיע לבית המשפט האם לאור מצבה הרפואי הנטען היא מוכנה לקיום דיון בהיוועדות חזותית כאמור בהחלטה. כמו כן, יתר בעלי הדין - נתבעים 3,4 לא התייצבו לדיון כנדרש וזאת על אף שלא ביקשו ולא קיבלו כל פטור מהתייצבות לדיון. בהעדרם, ומשניתנה להם הודעה כדין על הדיון, הרי שהדיון התקיים בהעדרם.
5. בדיון שבה התובעת על האמור בכתב תביעתה ואילו הנתבע 2 טען כי החובות הנטענים על ידי התובעת מוכחשים וכי הנתבעים שילמו לתובעת . לשאלה מדוע לא פונתה הדירה במועד החוזי השיב הנתבע 2 כי עורך הדין האריך להם המועד בכמה חודשים. באשר להצגת קבלות או מסמכים על ביצוע תשלום השיב הנתבע 2 שאין בידו ואולם ניתן לבדוק הדבר בחשבון הבנק של התובעת, בבנק מסד ולראות שהיא קיבלה את כל הכסף. עת נשאל על ידי בית המשפט ביחס להמחאות שחזרו בהעדר כיסוי השיב כי אינו יודע אך אשתו, הנתבעת 1 שילמה לתובעת הכל. עוד אישר הנתבע 2 כי מועד עזיבת הדירה היה בחודש ספטמבר 2018 כפי שטענה התובעת.
6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות התובעת והנתבע 2 מצאתי לנכון לקבל התביעה במלואה כפי שיפורט להלן. על התובעת הנטל להוכיח את יסודותיה של עילת התביעה ואילו על הנתבעים הנטל להוכיח את רכיביה של טענת ההגנה שהם מעלים (י' קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת 2009, חלק רביעי, עמ' 1723-1726). ככל שהתובעת הביאה ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, יהא על בעל הדין שכנגד להביא ראיות שישמטו את התשתית הראייתית שהובאה לחובתו (ראו ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, נה (3) 117). כאמור על רקע הנסיבות שהובאו בפניי ובהתחשב בעדויות שנשמעו ובראיות שהוגשו, באתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה במשפט האזרחי ודין התביעה להתקבל.
7. עיון בהסכם השכירות (נספח 1) מלמד כי התובעת התקשרה בהסכם עם הנתבעים 1-4 לשכירת דירתה וזאת למשך שנה החל מיום 9.7.17 ועד ליום 7.7.18. יובהר כי ההגדרה "שוכר" בהסכם בין הצדדים התייחסה לכל ארבעת הנתבעים. סעיף 4 א להסכם מלמד כי עבור התקופה הקצובה היה על השוכרים לשלם לתובעת סך של 4,800 ₪ בעבור כל חודש מראש. כמו כן בהתאם לסעיף 5 א היה על השוכרים לשאת בתשלום כל החשבונות והחיובים שייווצרו בתקופה הקצובה וכן חלה חובת השבה למשכיר עבור כל סכום שהוציא ואשר החובה לשלמו חלה על השוכרים וזאת בהתאם לקבלות שימציא המשכיר. בסעיף 10 להסכם מעוגנת חובת השוכרים לפנות הדירה בתום התקופה הקצובה והשבת החזקה בדירה למשכירה. בסעיף 16 נקבע פיצוי בסך 50$ עבור כל יום איחור בפינוי הדירה וזאת מבלי לפגוע בכל סעד משפטי אחר לו זכאי המשכיר. יובהר כי בשולי ההסכם חתימות כל ארבעת הנתבעים.
8. טענות התובעת ביחס להפרת ההסכם על ידי הנתבעים הוכחה כנדרש שכן הנתבע 2 מאשר כי הדירה פונתה על יד הנתבעים במועד שהודיעה התובעת, קרי בחודש ספטמבר 2018 ולא במועד החוזי (יולי 2018). לא זו אף זו, התובעת העידה על ההודעה שמסרה לנתבעים ביחס להפרת ההסכם על ידם ותמכה הדבר בהעתק המחאות שנמשכו מחשבון הנתבעת 1 לפקודת התובעת וכן הציגה מסמכים המעידים על חילול ההמחאות שניתנו בהעדר כיסוי מספיק. כמו כן, צירפה לכתב התביעה מכתבי ההתראה שמסרה לנתבעים כבר באוקטובר 2017 על הפרת ההסכם ואי תשלום שכר דירה. כמו כן, מעדותה ומהמסמכים שצירפה לתביעה עולה כי ניתן נגד הנתבעים פסק דין בתביעת הפינוי שהגישה התובעת וזאת לאור העובדה כי התובעת לא קיבלה תשלום עבור השכירות מספר חודשים (נספח 8 לכתב התביעה).
9. התובעת העידה על החוב בגין השכירות וכן צירפה אסמכתאות למכביר ביחס לחוב וכן צירפה טבלה (ת/1) ובה פירטה ברחל בתך הקטנה כל התשלומים ששולמו על ידי הנתבעים כולל מספר השיק ותאריך בו חולל . כמו כן צירפה פירוט מחשבון הבנק שלה ביחס לכלל ההמחאות שניתנו לה על ידי הנתבעים ולכך שרב ההמחאות חוללו בהעדר כיסוי מספיק ומהטעם שהחשבון מוגבל. לטעמי די במסמכים האמורים כדי לקבוע כי התובעת עמדה בנטל הראייתי להוכיח את החוב בגין דמי השכירות ודמי הניהול. יש להוסיף כי התרשמתי לחיוב מעדות התובעת וכי עדותה הייתה מהימנה בעיניי ועמדה בקנה אחד עם כל הראיות שהוגשו מטעמה.
10. מנגד, הנתבעים מלבד טענה בעלמא בכתב הגנתם ובדיון על ידי הנתבע 2 כי שילמו החוב, לא הציגו כל ראיה לכך ששילמו הסכומים הנטענים על ידי התובעת כי לא שולמו לה. הנתבעים 1, 3 ו-4 אף לא טרחו להתייצב לדיון על מנת להעיד ביחס לטענות הנטענות נגדם. אוסיף כי לא התרשמתי לחיוב מעדות הנתבע 2 אשר שב וחזר על כך שדברי התובעת אינם נכונים ואולם, לא נתן תשובות סבירות לשאלות הקשות שנשאל על ידי בית המשפט ולא נתן כל הסבר לראיות שהביאה התובעת להוכחת טענותיה. גרסתו לא עמדה בקנה אחד עם הראיות החיצוניות שהוצגו על ידי התובעת ועל כן סברתי כי אין לתת כל אמון בגרסת הנתבע 2.
11. ברי כי צד הטוען טענת "פרעתי", מעביר נטל ההוכחה והשכנוע על כתפיו להוכיח כי אכן פרע החוב. יש לציין כי טענה זו כוללת בחובה הודאה בחוב. הנתבעים לא צירפו לכתב הגנתם אף לא ראשית ראיה להוכיח כי שילמו בגין דמי השכירות במהלך שהותם בדירה או כי שילמו עבור דמי הניהול של הדירה.
12. לא זו אף זו, התובעת הוכיחה גם הנזקים הנוספים שנגרמו לה כתוצאה מהעובדה שנאלצה לנקוט בהליך פינוי של הנתבעים 1-4 מדירתה. היא צירפה אסמכתאות באשר להוצאות עורכי הדין אליהם נאלצה לפנות על מנת שיגישו תביעת פינוי נגד הנתבעים וכן צירפה כלל האגרות ששילמה לצורך כך (נספחים 9 א ו-9 ב).
13. התובעת העידה על הנזק שנגרם לה כתוצאה גם מפינוי הדירה באיחור והנוגע לכך שנאלצה לאחסן את כל תכולת ביתה עד לפינוי הנתבעים מהדירה ולשם כך הציגה קבלה על דמי האחסון שנגבו ממנה (נספח 9 ב').
14. התובעת גם הציגה אסמכתא ביחס לתשלום גז ששילמה בעבור התקופה בה שהו הנתבעים 1-4 בדירה על סך 810 ₪. יש לציין כי על אף שהביאה אסמכתאות ביחס לאי תשלום מים, לא תבעה רכיב זה ברחל בתך הקטנה. כמו כן, לא הביאה קבלה ביחס לסכום ההובלה עבור מעבר דירה נוסף מטעמה ולא הביאה ראיות ביחס לנזקים לתכולת הדירה ועל כן איני פוסקת רכיבים אלה לטובתה.
15. לאור המקובץ, אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח רכיבי התביעה הבאים: חוב בגין שכר דירה שלא שולם על סך 27,036 ₪; חוב לחברת הגז בסך 810 ₪ בו נשאה בעצמה תחת הנתבעים; אגרות ששילמה בהליכי הפינוי בסך כולל של 1,029 ₪; תשלום עבור ייצוג משפטי בהליך הפינוי בסך כולל 3,290 ₪.
16. משכך, ישלמו הנתבעים 1,2,3,ו-4, יחד ולחוד, לתובעת סך של 32,165 ₪ וזאת תוך 30 יום. ככל שסכום זה לא ישולם במועד ובמלואו, יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה (15.3.20) ועד מועד התשלום המלא בפועל.
17. בנסיבות העניין ולאור מצבם הכלכלי הקשה של הנתבעים ולפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות נוספות וזאת על אף שהיה מקום לפסוק לחובתם גם הוצאות הדיון.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה היום, י"ג אב תש"פ, 03 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.