1. לפניי תביעה לפיצוי התובעות בגין נזק שנגרם לרכב התובעת 2 כתוצאה מתאונה שארעה ביום 28.6.19 בהרצליה.
2. על פי הנטען בכתב התביעה רכב הנתבעים נסע לאחור ופגע ברכב התובעות.
3. בכתב ההגנה נטען כי רכב הנתבעים נסע לאחור בזהירות רבה על מנת להיכנס לחניה, לפתע הגיח רכב התובעות מבלי לשים לב למתרחש בדרך ופגע ברכב הנתבעים מאחור. בנוסף טענו הנתבעים כי לא נגרם נזק לכלי הרכב ועל כן הכחישו את גובה הנזק.
4. בדיון שהתקיים בפני העידו התובעת 2 והנתבע 1.
5. התובעת 2 (להלן: "התובעת") העידה כי הגיעה לרחוב ראש פינה בהרצליה, הבחינה ברכב הנתבעים נוסע באיטיות לא רחוק ממנה. כלי הרכב הגיעו לצומת בקצה הרחוב ורכב הנתבעים אשר נראה מהוסס פנה מעט שמאלה ולפתע עצר, שילב הילוך לנסיעה לאחור, נסע לאחור בעודה צופרת לו ופגע ברכבה.
6. הנתבע העיד כי נסע ברחוב, הבחין ברכב יוצא מחניה ונסע לאחור על מנת לחנות בחניה. לטענת הנתבע לפתע הרגיש מכה מאחור אולם המגע היה מינימלי ולרכבו לא נגרם כל נזק. עוד טען כי הסתכל לאחור ויש לא מצלמת רוורס ברכב. הנתבע שלל את הנזק שנגרם לרכב התובעת על סמך ניסיונו כבוחן רכב וטען כי על מנת לפגוע לה בפנס גם הפנס של רכבו היה אמור היה להיפגע.
7. לאחר ששמעתי את העדויות, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן:

הצדדים חלוקים הן לגבי האחריות והן לגבי הנזק.

באשר לאחריות, אין חולק כי התאונה התרחשה בעת שרכב הנתבעים נסע לאחור. שני הצדדים מתארים רחוב קטן שאליו הגיעו בפניה לשמאלה. התיאור של הנתבע שהבחין בחניה בסמוך לאחר הפנייה מתיישב ומחזק את עדות התובעת 2 לגבי אופן נסיעתו אשר תוארה כמהוססת. בנסיבות שתוארו על ידי הנתבע, כאילו הבחין ברכב יוצא מחניה ונסע לאחור על מנת להחנות את רכבו, הסבירות כי התאונה נגרמה כתוצאה מנסיעתו לאחור מבלי שהבחין ברכב התובעת גדולה מהסבירות שהתובעת המשיכה לנסוע בעודו נוסע לאחור ופגעה ברכבו.

לעניין הנזק – התובעות תמכו את גרסתן בחוות דעת של שמאי. מנגד הנתבעים לא הביאו ראיה כלשהי לסתירת חוות דעת השמאי. ניסיונו של הנתבע כבוחן תנועה או העובדה שברכבו לא נגרם נזק אין בהם כדי להחליף הצורך בהבאת עדות של מומחה על מנת לסתור את גרסת התובעות אודות הנזק ברכב התובעת. מכל מקום לא מצאתי בחוות דעת השמאי נזק לפנס כך שטענת הנתבע בעניין זה אינה רלבנטית. אמנם רכב התובעת נבדק כחודש לאחר התאונה, אולם עדות התובעת כי הרכב לא היה מעורב בתאונה במהלך החודש לא נסתרה. ובהינתן היקף הנזק ומיקומו אשר סביר כי לא היה בו כדי למנוע מהתובעת המשך נסיעה ברכב עד שהתפנתה לבדקו איני רואה בעובדה זו כדי לנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק ברכב התובעת.

1. סיכומו של דבר, אני מקבלת את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה, וקובעת כי מלוא האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע. כן אני מקבלת את גרסת התובעות בדבר הנזק שנגרם לרכב התובעת בהיעדר ראיה לסתור.
2. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות סך של 6,363 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, מלוא אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

ככל שלא שולמה מחצית שנייה של האגרה, המזכירות תשלח הודעת חיוב על מנת שתשולם ללא דיחוי.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' שבט תשפ"א, 17 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.