עניינה של החלטה זו בשאלת זהות הגורם שיממש את דירת מגורי החייבים והיקף הסידור החלופי לו הם זכאים.

1. לבקשת החייבים ניתן בעניינם צו לפתיחת הליכים (באפריל – מאי 2020). החייב בן 36 והחייבת בת 33 ולהם שלושה ילדים קטינים. החייבת עובדת דרך חברות כוח אדם במפעל והכנסתה מתחת לשכר המינימום, החייב מוכר כנכה בשיעור שך 50% עם אי כושר מלא של 100%, אולם למרות דרגת נכות זו עבד לסירוגין במקומות עבודה שונים, אולם לאור מגבלותיו לא מצליח להתמיד במקום עבודה.

בדיון מיום 16.3.21 ניתן צו לשיקום כלכלי כנגד החייבת, וביחס לחייב נקבע כי הוא פטור בשלב זה מתשלום צו תשלומים, עד להכרעה בשאלת אופן מימוש דירת המגורים של בני הזוג. הנאמן ציין כי שיעור החובות לנושים לא מובטחים עומד על כ- 325,000 ₪, ורוב החובות חופפים לשני החייבים.

2. הנושה המובטח (להלן: הבנק) עותר לאפשר לו להמשיך בהליכי מימוש בתיק ההוצל"פ אשר נפתח ביום 30.5.19, ובו מונה ב"כ ככונס נכסים ביום 13.2.20. לפי שמאות של הבנק משנת 2018 שווי הדירה, ברחוב דב ברייר 8/22 באשקלון, הוא 1,160,000 ₪ וניתן להפחית 15% במימוש מהיר. יתרת סילוק ההלוואה נכון ליום 5.4.21 היא בסך של 584,477 ₪, מתוכה חוב פיגורים של כ- 90,000 ₪ שכן החייבים לא שילמו תשלומים שוטפים תקופה ממושכת.

עוד פירט הבנק כי ההלוואה נלקחה לאחר 16.5.09 ולכן זכאים החייבים לקבל תשלום עבור שווי סידור חלוף לפי סעיף 38ג' לחוק ההוצל"פ, לתקופה של עד 18 חודשים בלבד. עוד ציין כי יתרת חוב לנושה מובטח נוסף, בנק מזרחי, מסתכמת בכ- 100,000 ₪ וחוב מסחרי לבנק בסך של 202,000 ₪ ויתר הנושים כ- 114,000 ₪ בלבד.

לאור היקף הנשייה של הבנק סבור הוא כי עליו לממש את הדירה בהוצל"פ, נוכח האינטרס שלו לקבל תשואה מעבר להיקף החובות כלפיו כנושה מובטח. בסעיף 16 לבקשתו מציין כי גם את תמומש הדירה במימוש מהיר, לאחר התשלום לנושים המובטחים ודיור חלוף של 18 חודשים במחיר של 4,500 ₪ לחודש, תיוותר יתרה של 220,000 ₪ לפני הוצאות ההליך.

3. החייבים מפנים לסעיף 229 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי וטוענים כי נקודת המוצא היא זכותם לדיור חלוף למשך 4 שנים. החייבים עותרים לסידור חלוף לתקופה של 10 שנים, וזאת נוכח נכותו של החייב והעובדה כי יש לבני הזוג שלושה ילדים, הבכור בן 9 שנים בלבד. לטענתם דמי שכירות הינם לכל הפחות 4,000 ₪ לחודש למשפחה בת 5 נפשות במקום מגוריהם, ולכן עותרים לסכום של 480,000 ₪.

להשלמת טיעון מטעם החייבים צירפו מודעות מאזור מגוריהם מהן עולה כי דמי השכירות המקובלים נעים בין 3,400 – 5,500 ₪ וחזרו על בקשתם לסידור חלוף למשך 10 שנים.

עוד מבקשים החייבים כי הדירה תמומש על ידי הנאמן ולא בתיק ההוצל"פ. בתגובתם ציינו כי מבדיקת עסקאות דומות שווי הדירה 1,265,000 ₪.

4. הנאמן צירף שומה שנערכה בהתאם להחלטה בדיון וממנה עולה כי שווי הדירה, נכון ליום 7.2.21, הוא 1,100,000 ₪. (יוער כי לא ברור סכום זה שעה שהבנק טוען שבידיו שונה משנת 2018 בשווי גדול יותר, וידיעה שיפוטית היא כי מחירי הדירות רק עולים מאז ולא יורדים. אולם עניין זה מקומו להתברר בעת בחינת ההצעות שיתקבלו במכר).

על בסיס שווי זה סבור הנאמן כי יש לאפשר לו לממש את הדירה. ביחס לסידור החלוף, טוען לתקופה של 36 חודשים במחיר שכירות של 3,000 ₪, בשווי של 108,000 ₪. נטען כי מאחר והחייבים משלמים משכנתא בסך 2,700 ₪ לפי הדוחות שהוגשו, אזי אין ספק כי יוכלו לממן לעצמם מקום מגורים חלופי לשכירות. הנאמן סבור כי בגין אי סדרים בתשלום צו התשלומים, ראוי להסתפק בתקופה זו.

5. הממונה מציין כי לאור שווי הדירה, לפי סעיף 248(א)(1) היה מקום להורות על מימוש הדירה על ידי הנאמן, אולם לטעם הממונה מוצדק בנסיבות העניין לאפשר לנושה המובטח לממש את הדירה שעה שנושה גם בשיעור 62% מהנושים בדין רגיל. את הפיקוח אל הנושה המובטח ניתן להבטיח בפיקוח הנאמן על פעולותיו.

ביחס למשך הסידור החלוף, במאזן בין הוראות סעיף 38 לחוק ההוצל"פ לסעיף 229 לחוק סבור הנאמן כי ראוי לקבוע תקופה של 5 שנים. תקופה זו מתחשבת בכושר ההכנסה המוגבל של החייבים והחשש כי לא יוכלו לממן לעצמם מקום מגורים אחר. הממונה סביר כי החייבים יוכלו במידת הצורך לקבל סיוע בשכר דירה מהמדינה, ולכן מבקש תקופה זו. אשר לגובה דמי השכירות, נסמך על עמדת הנאמן לתשלום של 3,000 ₪ לחודש.

דיון והכרעה

אופן המימוש והגורם המממש

6. כפי שציין הבנק, תיק ההוצל"פ נפתח כבר ביום 30.5.19, וסמוך לאחר נטילת ההלוואה החלו החייבים ליצור חוב פיגורים. ב"כ הבנק מונה ככונס, לאחר הבהרות נדרשות להוצל"פ שעה שטרם הולם רישום הדירה כנדרש.

אין לקבל את טענת החייבים כי נקודת המוצא היא כי חלות הוראות סעיף 229 (ד) לחוק וברירת המחדל היא תקופת סידור חלופי של 4 שנים. מאחר ועל הדירה רובצת משכנתה והנושה המובטח ביקש לממשה, אזי חל סעיף 229(ז) לחוק המפנה לסעיף 38(ג) לחוק ההוצל"פ (לעניין זה ראה החלטתו המפורטת של כב' השופט ר' אילן מיום 23.2.21 בחדל"פ (שלום ת"א) 24067-02-20 בן טובים נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב)

סעיף 38 לחוק ההוצל"פ קובע:

"שווי הסידור החלוף יהיה בסכום המאפשר לחייב לשכור דירת מגורים באזור מגוריו התואמת את צורכי החייב ובני משפחתו הגרים עמו למשך תקופה שלא תעלה על 18 חודשים; ואולם רשם ההוצאה לפועל רשאי להעמיד לרשות החייב ובני משפחתו הגרים עמו סידור חלוף לתקופה ארוכה מהתקופה האמורה אם סבר שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת"

על כן, נקודת המוצא היא כי החייבים זכאים לסידור חלוף למשך 18 חודשים, אולם בנסיבות מיוחדות ניתן להאריך את התקופה.

על כן, הדרך הראויה היא כי בית המשפט של חדלות פירעון ייקבע את משך הסידור החלוף, גם אם יעביר את ביצוע המכירה בפועל ללשכת ההוצל"פ. לבית המשפט תמונה רחבה של חובות החייב, היקף הנשייה ונסיבות יצירת החובות, ולכן ראוי כי הוא זה שייקבע את משך הדיור החלוף בשים לב למכלול השיקולים בבסיס הליך חדלות הפירעון, לרבות הצורך בשיקומו של החייב שהוא יעד מרכזי בחוק.

7. באשר לגורם שיממש את הדירה, לא מצאתי בסיס לטענות הבנק כי לא מדובר במקרה בו אומדן שווי הנכס המשועבד גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח. אין מקום לצרף את החוב המסחרי לחוב המובטח ולחשב התמורה לפי שווי למימוש מהיר. אין כל סיבה בהליכי חדל"פ שלא לקבל שווי מלא לדירה, ללא הפחתה של מימוש מהיר, נוכח טיבם המתמשך של הליכים אלו והצורך להשיא התמורה לנושים הרגילים. על כן, גם לפי שווי של 1,100,000 פחות חוב משכנתא של 568,000 ₪ חלות הוראות סעיף 248(א)(1) והיה מקום לממש באמצעות הנאמן.

יחד עם זאת, יש לקבל את עמדת הממונה כי חל סעיף 248(ב) לחוק וזאת לאור שיעור החוב המסחרי כלפי הבנק מתוך מצבת הנשייה. יוער כי שעה שהממונה סבור כי אין מקום שהנאמן יממש, לטעמי הנאמן מנוע מלטעון אחרת, וזאת לאור ההיררכיה בחוק הקובעת כי הנאמן כפוף להוראות הממונה.

לטעמי גם אופן יצירת החוב כלפי הבנק, סמוך לאחר נטילת ההלוואה, מצדיק כי הבנק הוא זה שיממש, במיוחד נוכח העובדה כי תיק ההוצל"פ היה פתוח כשנה והכונס מטעם הבנק נדרש לפעולות שונות לצורך הגעה למצב בו ניתן לממש את הדירה.

יחד עם זאת, מאחר ולשיטת הבנק ניתן לממש במימוש מהיר וספק אם לפי התחשיב שלו ייפרעו כל החובות הרגילים, יש להורות כי מימוש הנכס המשועבד יבוצע על ידי הבנק, אולם בפיקוח הנאמן, כאמור בסעיף 248(ד).

על כן, הכונס מטעם הבנק רשאי לפעול למימוש הנכס המשועבד במסגרת תיק הוצל"פ 536414-05-19, אולם החייבים לא יפונו מהדירה בטרם ישולם להם שווי הסידור החלוף, שייקבע להלן. הכונס מטעם הבנק יפעל בשיתוף פעולה עם הנאמן ולא יגיש בקשה לאישור מכר ללא אישורו. במקרה של מחלוקת בין הכונס לנאמן תוגש בקשה להכרעת בית המשפט. בית המשפט ייתן את אישור המכר, ויתר הפעולות הטכניות של המכירה יבוצעו על ידי רשם ההוצל"פ.

היקף הסידור החלוף

8. כאמור לעיל, נקודת המוצא היא כי החייבים זכאים לסידור חלוף למשך 18 חודשים. יחד עם זאת, אין לקבל את עמדת הבנק כי יש להסתפק בתקופה של 18 חודשים בלבד. עמדת הנאמן מבוססת על ההנחה השגויה כי חל סעיף 229(ד) לחוק ולשיטתו ישנם טעמים המצדיקים קיצור התקופה לאור מחדלי החייבים ואי הקפדה על תשלום צו התשלומים. שעה שאין בסיס לעמדת הנאמן, אין מקום לקבל המלצתו. יוער רק כי היקף מחדלים נטען, תוך התחשבות בטענות החייבת כי הסירה מחדל של אי תשלום שני תשלומים לאחר הצו לשיקום כלכלי, אינו מצדיק הארכת התקופה.

אין לקבל טענת הנאמן כי יש להניח כי החייבים לא יתקשו לממן מגורים, לאור העובדה כי משלמים תשלומי משכנתא בסך 2,700 ₪. החייבים צברו חוב פיגורים משמעותי מאחר ולא שילמו תשלומי משכנתא וצברו את חובותיהם בהליך זה זמן קצר בטרם נפתחו ההליכים. אופן יצירת החובות היה מצדיק קיצור התקופה הקבועה בחוק.

מנגד, יש להתחשב במצבו הבריאותי של החייב וכושר ההשתכרות המוגבל של אשתו, ולחייבים 3 קטינים. החייבים צעירים יחסית, אולם כושר השתכרות שלהם מוגבל מאוד. נתונים אלו מצדיקים הארכת התקופה, אם החוק היה חל.

הממונה סבור כי יש סיכוי שבעתיד יידרשו לסיוע המדינה במימון שכר דירה ולאור נסיבותיהם האישיות, המליץ על תקופה של 5 שנים.

לאור גילם של החייבים ואופן יצירת החובות, ולמרות מצבו הרפואי של החייב, לא מצאתי כי ניתן לקבל את בקשת החייבים לסידור חלוף של 10 שנים. מנגד, יש מקום להאריך בצורה ניכרת את תקופת 18 חודשים הקבועה בחוק ההוצל"פ.

לאחר איזון מכלול השיקולים, לרבות הצורך בהליך זה להשיא התמורה לנושים, אני סבור כי לכל היותר יש להעמיד את החייבים במצב בו היה חל החוק ולא היו טעמים המצדיקים לסטות מהתקופה הנקובה בו. על כן, אני מעמיד את תקופת הסידור החלוף על 48 חודשים.

9. באשר לשיעור דמי הסידור החלוף לחודש, לא ניתן לקבל עמדת הנאמן, שלא נתמכת בכך ראיה, כי דמי שכירות לדירה באזור מגוריהם של החייבים ל- 5 נפשות עומדים על סך של 3,000 ₪. אפילו הנושה המובטח סבר כי דמי שכירות של דירה דומה הם 4,500 ₪ ורק החייבים הציגו ראיות לדמי שכירות לנכס דומה באזור. על כן, מצאתי מקום לאמץ את עמדת החייבים לדמי שכירות של 4,000 ₪ לחודש.

על כן, אני קובע כי יש להעמיד לחייבים כתנאי לפינוי. דמי סידור חלוף בסך של 192,000 ₪.

נדמה כי אם יפעלו הוכנס והנאמן להשיא התמורה, אשר נדמה כי היא מעל לשומה שהוגשה, ניתן יהיה לחלק דיווידנד גבוה לנושים הלא מובטחים.

יוער כי לפי תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002, שכר טרחה למימוש דירה בשווי של 1,100,000 ₪ מגיע לסך של כ- 72,662 ₪. לפי תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981, שכר מימוש עומד שכר הטרחה על סל של כ- 98,153 ₪, ונדמה כי הדבר מהווה טעם נוסף למימוש הדירה בהוצל"פ.

כך או אחרת סוגיית שכר הטרחה תוכרע בהמשך ההליך, תוך שאלת החלוקה בין הכונס לנאמן.

10. לאור כל האמור לעיל, יפעל הבנק בפיקוח הנאמן למימוש הדירה בכפוף להעמדת סידור חלוף כאמור בהחלטה זו.

הנאמן ידווח לאחר המכירה ויבהיר האם יש צורך בצו תשלומים לחייב, או ניתן להסתפק בתקבולי המימוש. במידה הצורך אדרש להכריע בשאלה זו לאחר המימוש.

ניתנה היום, כ"ד חשוון תשפ"ב, 30 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.