לפני תביעת התובע כנגד דואר ישראל בגין עסקה מיום 11.12.19 למשלוח כמות גדולה של מעל 1,000 מכתבים. התובע טען, שביקש לשלוח דברי דואר בסניף דואר שטנר בכמות גדולה בדואר מהיר 24 ושגבו ממנו מחיר מלא 4.2 ₪ עבור כל בול במקום לחייב כדואר כמותי ובהנחה בסך של 2.22 ₪ למכתב. התובע טוען לגניבה על ידי סניף הדואר ועובדיו.

לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים ואת הקלטות השיחות שהוגשו, התביעה נדחית מהנימוקים שלהלן:

כתב התביעה נוסח בלשון רבים ש"פנינו לדואר" ו"התווכחנו איתם" ו"חייבו אותנו" ועוד. מכתב התביעה משתמע שהתובע היה נוכח בעצמו בסניף הדואר במעמד משלוח המכתבים. גם בטופס התביעה שהוגש לתיק ביום 14.5.21 כתב התובע וחתם שהאמור בכתב התביעה ידוע לו מידיעה אישית (סעיף 3ג(2)). גם בעדותו טען שנכנס לסניף לשלוח דואר (ע' 1 ש' 19-20).

בדיון התברר שעדי התובע מר וייסשטיין ומר ויסברוד, עובדיו של התובע, הם שנכנסו לסניף הדואר בשליחותו על מנת לשלוח כ-1,200 מכתבים ואילו התובע כלל לא היה נוכח במקום פיזית (ע' 3 ש' 14 וש' 20-21 וש' 27 וע' 4 ש' 14).

טענת התובע בתביעתו, ש"הפקידים הכחישו את האפשרות לשלוח דואר כמותי" נדחית. ראשית, התובע לא היה במקום בעצמו כך שלא שמע את דברי הפקידים. שנית, הטענה נסתרה מדברי העדים מטעמו. מר וייסשטיין סיפר על שארע. לדבריו, הוא ושותפו מר ויסברוד נכנסו לסניף הדואר כדי לשלוח כ-1,200 מכתבים. בקופה נאמר להם שכל בול יעלה 4.3 ₪. לדבריו הוא והשותף אמרו שידוע להם שעל משלוח כמות יש הנחה ואילו הפקידים לא ידעו על מה מדובר. לדבריו, הגיע המנהל שהפנה אותם לתעריפון של הדואר שהיה תלוי והראה להם שהנחת כמות אפשר לקבל רק בתשלום Paper Pay (להלן – P.P משולם). מר וייסברוד סיפר שהגיע בשליחות התובע עם מר וייסשטיין לשלוח את המכתבים והיה כתוב באתר שאם שולחים יותר מ- 1,000 מכתבים משלמים 50 אחוז. הפקידים לא ידעו שיש הנחה ולמקום נקרא מנהל הסניף שהסביר שצריך P.P משולם והם בלל לא ידעו במה מדובר. האמנתי לדברי העדים.

דהיינו, נסתרה הטענה שבסניף הדואר הכחישו את האפשרות לשלוח דואר כמותי בהנחה, והוכח במאזן הסתברויות מעדות עדי התובע שהוסבר התהליך הנדרש לצורך קבלת ההנחה במשלוח כמות בדואר 24. מר וייסשטיין אמר שעשה "שגיאה אישית" שלא פנה לתובע בעניין לפני המשלוח באמצעות בולים ללא הנחה (ע' 2 ש' 34 עד ע' 3 ש' 5 וש' 23-25; ע' 4 מש' 14). לציין שדבריו אלה אינם מתיישבים בקלות עם דברי התובע שהוא היה בשיחה און ליין (ע' 3 ש' 18).

עלה מדברי עדי התובע, שלמרות ההסבר הם החליטו לקנות בולים במחיר מלא ואז לדבר עם שירות הלקוחות לגבי החזר כי היו "לחוצים לשלוח" והיו חייבים לשלוח את המכתבים (ע' 3 ש' 5; ע' 4 ש' 21). דהיינו, עדי התובע עשו את השיקול שלהם והעדיפו להביא למשלוח מיד במחיר מלא. אין מחלוקת שהמכתבים נשלחו באותו יום וכי עובדי הנתבעת סייעו לתובעים להדביק את הבולים. דהיינו, ניתנה התמורה עליה שילמו עדי התובע.

טענת התובע שהוא כלל לא רצה לקנות בולים (ע' 2 ש' 18) נדחית. הטענה נסתרה מדבריו של מר וייסשטיין שקנו בולים אחרי שהבינו שלא יוכלו לקבל הנחת כמות בהעדר P.P משולם וכיוון שרצו לשלוח באותו יום. נאמר להם לקנות בולים וכך עשו (ע' 3 ש' 4-6).

עולה מהמתואר על ידי עדי התובע שעובדי הנתבעת עשו כל הניתן כדי לסייע במשלוח המכתבים באותו היום למרות הכמות גדולה. הפקיד אליו ניגשו הביא להם, לאחר שהסכימו לשלוח עם בולים ללא הנחה, 500 בולים או יותר שהיו אצלו בקופה. כיוון שלא היו לו מספיק בולים הוא שלח אותם לקופה אחרת לפקיד אחר, כדי לקבל את יתרת הבולים שהיו צריכים. עולה שנאמר לעובדי התובע, שהתשלום יעשה חלק אצל הפקיד הראשון וחלק אצל הפקיד השני, דהיינו ב- 2 קופות שונות (ע' 3 ש' 6-7). אכן העסקה חוייבה ב- 2 חשבוניות/קבלות. האחת בשעה 12:56, והשניה בשעה 12:57 (ת/4/1). התובע טען, כי מדובר בגניבה מתוחכמת על ידי פקידי ומנהלי הדואר שגבו מחיר מלא.

מנהל הסניף נתן הסבר לפיצול לפיו יש הגבלה של סכום ההפקדה עד לתקרה של 3,000 ₪ לעסקה (ע' 5 ש' 11-12 וע' 6 ש' 7-8). טענת זו נתמכה בהנחיה של אגף כספים ובקרה מיום 10.5.05 לנציגי שירות ומכירות (נ/1). עד התובע מר וייסשטיין לא שלל שהפיצול בתשלום בין שתי קופות נעשה בשל כך שהבולים הגיעו משתי קופות שונות (ע' 3 ש' 8-10). הדבר גם עולה מכתב התביעה בו נאמר "בנוסף הם חייבו אותנו בשני פעמים על בולים וחילקו את הכמות לשניים, כשהם מנמקים זאת בכך שאין להם בקופה אחת כמות גדולה כזו של בולים". לאור האמור לא שוכנתי שניתן להסיק מהפיצול של העסקה גניבה מתוחכמת כנטען על ידי התובע על יד הסניף ועובדיו והטענה נדחית.

טענת התובע, שאפשר להפקיד עד 20,000 ₪ באשראי הוכחה אך לא בהקשרה. התובע הגיש עמוד אחת מתוך מדריך הדואר לשנת 2020 ולא ניתן ממנו להבין את ההקשר של האפשרות להפקיד 20,000 ₪ (ת/3/1). מנהל הסניף טען, כי חברה שעושה P.P שולם יכולה להפקיד עד 20,000 ₪ באשראי (ע' 2 ש' 31). לציין כי מסמך ת/3/1 תומך בגרסת הנתבעת כי בשירות P.P משולם דברי הדואר ישאו סימן היכר מיוחד (סעיף 2.3.2 בת/3/1; ע' 7 ש' 28).

אני מקבלת את דבריו של מר וייסשטיין שהוא חזר לסניף באותו יום כי התובע אמר שצריך לבטל את העסקה. לדבריו, התובע אמר שראה שיש הנחה ולא הסכים בשום אופן למחיר במשלוח בבולים (ע' 3 מש' 12). לדברי מר וייסשטיין הוא ומר ויסברוד חזרו לסניף, והתקשרו מהסניף לתובע והיה ויכוח מה מופיע באתר של הנתבעת (ע' 3 ש' 13 וש' 29 וש' 35-36). השתלשלות העניינים שתוארה על ידי עדי התובע, מלמדת כי מדובר בחרטה בדיעבד או בניסיון בדיעבד לקבל החזר כספי בניגוד להנחיות הנתבעת על משלוח דואר בכמות.

מנהל הנתבעת העיד באופן זהיר וניסה לדייק את תשובותיו. כשלא זכר אמר במפורש שאינו יודע ואינו זוכר (ע' 5 ש' 4 וש' 9 וש' 14-16; ע' 6 ש' 3-4). האמנתי לעדותו. מנהל הסניף של הנתבעת הסביר כי יש שתי אופציות משלוח לכמות. או הדבקת בולים ידנית או משלוח דרך מרכז החתמה במכונה ואותו הדבר כאשר רוצים לשלוח בדואר מהיר. הוא הוסיף כי יש צורך במדבקה יעודית של דואר 24 על המעטפות שבמקרה זה לא היו (ע' 7 ש' 34-35). עלה מעדותו שלא נסתרה, כי משלוח דואר בכמות בהנחה הוא דבר שנעשה עם הכנה מראש ולא ניתן פשוט להיכנס לסניף הדואר, לבקש משלוח מרוכז של כמות גדולה ולקבל במקום הנחה (ע' 7 ש' 31-35 ע' 8 ש' 3-5). מתקבלים דברי נציגת הנתבעת שההנחה ניתנת בגלל שהלקוח מסייע להעביר את הדואר בכמות דרך מכונות ולא דרך יד אדם (ע' 4 ש' 29-31). טענת התובע ועדיו שהפקידים בסניף אמרו שהם לא מכירים אפשרות של משלוח דואר בכמות בהנחה (ע' 1 ש' 25, ע' 3 ש' 1-2) מחזקת את המסקנה שכדי לזכות בהנחת כמות יש לעמוד בהסדר של P.P משולם וכי מדובר בהסדר מיוחד. לא הוכח ולא נטען כי התובע או מי מטעמו פעלו כנדרש כדי לזכות בהנחת כמות.

גם אם תתקבל הטענה שכל המעטפות שהובאו לסניף היו ממוקדות ובמיקוד רץ, למרות שמנהל הסניף אמר שרק חלקם היה עם מיקוד (ע' 5 ש' 33-36), או הטענה שאין כלל צורך במיקוד רץ (שיחה מס' 1) אין בכך כדי להועיל מאחר שעדי התובע עצמם אישרו שנאמר להם בטרם המשלוח כי יש צורך ב-P.P משולם ולא עלתה כלל טענה שדבר זה נעשה.

אשר לטענה בדבר הטעיה בפרסום באתר הנתבעת, טענה זו לא נטענה בכתב התביעה והיא מהווה הרחבת חזית והיא נדחית. לא ניתנה לנתבעת הזדמנות הוגנת להתמודד עמה לפני הדיון. גם לגופה הטענה לא הוכחה והיא נדחית. התובע הגיש בדיון מסמך (ת/1) וטען כי מדובר בפרסום מאתר הנתבעת. לא ניתן ללמוד מת/1 שהוא אכן פרסום מאתר הנתבעת ומנגד נציג הנתבעת לא ידע לאשר זאת. הוא גם לא ידע לומר אם באתר מצוינים הקריטריונים להנחת כמות (ע' 5 ש' 18).

זאת ועוד, התובע צרף תעריפון דואר כהוכחה לכך שהיה זכאי לשלם 2.22 ₪ על כל דבר דואר בכמות של מעל 1,000 יחידות (ת/1). בתעריפון נכתב במפורש שהגדרת סוגי דברי דואר ותעריפים ותנאי משלוח ניתן לקבל באשנבי הדואר או על ידי עיון במדריך הדואר. ת/1 שהגיש התובע מחליש את טענת ההטעיה.

אשר להקלטות ולתמלילים שהגיש התובע בדיון - התמלילים לא צורפו על ידי התובע לכתב התביעה וכך גם ההקלטות. על פי תקנה 3(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז -1976 תובע יצרף לכתב התביעה את כל המסמכים שהוא מבקש להסתמך עליהם במשפט אם הם מצויים ברשותו. התובע לא עשה כן ובכך לא אפשר לנתבעת הזדמנות הוגנת ומלאה להתמודד עימם. אם זאת, על פי תקנה 3(ב) רשאי ביהמ"ש להתיר לתובע להגיש מסמך שלא צורך לכתב התביעה אם מצא שהמסמך דרוש לצורך מתן פסק הדין או מכל סיבה חשובה אחרת. ביהמ"ש אפשר את צירוף התמלילים וההקלטות אך שבחן אותם לא רואה לתת להם משקל מהטעמים הבאים:

ההקלטות שהוגשו חסרות וקטועות. החלק הראשון של השיחות חסר (הכוונה לת/1/1 שיחה מספר 1 ושיחה מספר 2 ושיחה מספר 4).

בהקלטת השיחה הראשונה (ת/1/1), מדובר על 1,300 מעטפות ותעריף של 2.19. מדובר בכמות ובתעריף שונים מהנטען בכתב התביעה שלפני (1,200 מעטפות ותעריף של 2.22). עולה מההקלטה שהתובע מלין על אירועים בשני סניפי דואר שונים. אין ביהמ"ש משתכנע כי ההקלטה קשורה בהכרח לאירוע מושא תיק זה. בתחילת ההקלטה מדובר על סניף גאולה. בנוסף, בעדותו טען ומר וייסשטיין שהתובע דיבר עם שירות הלקוחות און ליין ביום האירוע, דהיינו, ביום 11.2.19 (ע' 3 ש' 29) ואילו ההקלטה היא מיום 18.12.19.

בהקלטת השיחה השניה מדובר על כך שיזכו את התובע בהפרש והוא מתבקש לשלוח קבלה. דא עקא, שבתיק שלפני דובר על שתי חשבוניות/קבלות (ת/4/1). כמו כן שיחה זו מסתיימת בכך שנאמר במפורש "אנחנו נבדוק את זה שוב ולפי זה אנחנו נחזיר לך את ההפרש". כלומר ההחזר כפוף לבדיקה נוספת.

בהקלטת השיחה השלישית, נשמעת הנציגה שואלת את התובע מה עם החשבונית (ביחיד) והתובע נשמע משיב "אדאג שיגיע אליכם" (ביחיד). גם בהקלטה זו מדובר על שני סניפים וש"בשני הסניפים האלה עשו לי את הבעיה". מטעם זה אין אפשרות לייחס את ההקלטה בהכרח לאירוע בסניף מושא תיק זה מה גם שבאירוע שלפני דובר על שתי חשבוניות/קבלות.

בהקלטת השיחה הרביעית, התובע נשמע מדבר על כך שהוא נכנס לשני סניפי דואר ומנהלי הסניפים אמרו לו שאין הנחה מעל כמות של 1,000 ₪ וכו'. ספק אם מדובר בהקלטה רלבנטית לתביעה שלפני שכן שוכנעתי שבמקרה שלפני התובע לא נכנס לסניף בשטנר ולא שוחח בעצמו עם מנהל הסניף וכו'. אם ההקלטה קשורה לאירוע מושא התיק שלפני בסניף שטנר הרי שהמצג שהציג התובע לנציגה בטלפון לא תאם את האירוע וטענתו שאמרו שאין הנחה מעל כמות של 1,000 נדחתה כמפורט לעיל. נדחית הטענה שיש לקבל את התביעה על בסיס דברי שירות לקוחות של הנתבעת הנובעים משיחה שניהל התובע, שהציג מצג שנכח באירוע בו לא נכח בעצמו ומסר פרטים לא מדוייקים על שהתרחש בו. בנוסף, הקלטה זו מדבר בעד עצמה לגבי השיח שהתנהל בין התובע לנציגה. יש ממש בטענת נציגת הנתבעת בדיון שהתובע לא נתן לנציגת השירות לדבר (ע' 6 ש' 20-21). בהקלטה נשמעת הנציגה אומרת, בין היתר, "אתה יכול לתת לי לדבר" ו"מה זה הדיבור הזה" נוכח הטענות על גניבה.

בהקלטה 036 – מדובר על פניה בעניין דואר 24 בסניף שערי גאולה. הנציגה נשמעת שואלת שאלות והנתבע אינו עונה אלא משיב בשאלות משלו. לשאלתה אם ישלח יותר מ- 1,000 מכתבים נשמעת הנציגה אומר שהיא צריכה לבדוק.

נציגת הנתבעת טענה שיש לנתבעת 140 נציגות שירות אך לא הצליחו לאתר את רונית (ע' 6 ש' 18-20). מנגד, מנהל סניף הנתבעת הכחיש ששוחחו איתו משירות הלקוחות (ע' 6 ש' 9-11). לא הוכחה טענת התובע כי הועברה בפועל הנחיה לסניף הדואר מושא תביעה זו, דהיינו, לשטנר, כנטען על ידו (ע' 6 ש' 12), כל המוכח הוא שנאמר שהדבר יעשה.

דהיינו, גם אם היה ביהמ"ש קובע שהועברה הנחיה לסניף כנטען ושהוכח שהייתה הסכמה להשבת ההפרש, כיוון שכל הנאמר על ידי שירות הלקוחות הוא על סמך מצג לא מדויק של התובע לגבי האירועים בסניף, אין לבסס את התביעה על דברים שנאמרו בהקלטות בסיטואציה זו.

טענת הגניבה המועלית על ידי התובע היא טענה חמורה שלא הוכחה במאזן הסתברויות והיא נדחית. נדחית טענת התובע כי הנתבעת הודתה שנעשתה גניבה. אין בסיס לטענה. טוב היה שהטענה לא הייתה נטענת בנסיבות המקרה ולאור עדות עדי התובע.

היה אפשר להוסיף עוד אך די באמור לעיל.

התביעה נדחית.

בגין דחיית התביעה ישלם התובע לנתבעת סכום של 750 ₪ בתוך 30 יום.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח אדר תשפ"א, 02 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.