21 יוני 2022

לפני:

כב' השופטת שגית דרוקר

החלטה

1. בפני בקשת המבקשת לעיכוב ההליך שבכותרת מפאת ניגוד עניינים ו"הליך תלוי ועומד". המשיבים 2-3 (להלן – המדינה) הצטרפו לבקשה והגישו תגובה מטעמם ביום 1.6.22.

הרקע לבקשה

1. התובע, ד"ר דרור אלעזרא (להלן – התובע) הועסק בתפקיד הפיסיקאי הראשי במכון לרדיותרפיה במרכז הרפואי ע"ש שיבא, החל משנת 1991 ועד לפיטוריו בשנת 2019.
2. ביום 17.3.20 הגיש התובע תובענה בהליך דנן שעילתה הינה פיטורים שלא כדין, פרסום מכפיש, אי צבירת ימי חופשה כדין, אי תשלום עבור 4 ימי מחלה ומסירת תלושי שכר כוזבים.
3. לאחר הגשת התובענה דנן, הגיש התובע ביום 17.10.21 כנגד המבקשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית, מכוח חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו 2006 במסגרת הליך ת"צ 40170-10-21 (להלן – ההליך הייצוגי).

1. ביום 26.10.21 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב תביעה במסגרתה ביקש למחוק מכתב התביעה המקורי את הסעדים ז'-ט' שעניינם פיצוי כספי בגין צבירת ימי חופשה שלא כדין ואי תשלום דמי מחלה עבור 4 ימים וכן פיצוי ללא הוכחת נזק בשל מסירת תלושי שכר כוזבים, זאת נוכח היותם הסעדים המבוקשים בהליך הייצוגי. בית הדין נעתר לבקשה והסעדים כאמור נמחקו מכתב התביעה.
2. ביום 11.1.22 הגישה המבקשת לתיק של ההליך הייצוגי בקשה לעיכוב ההליך מחמת הליך תלוי ועומד ומפאת ניגוד עניינים של התובע. ביום 1.5.22 התקיים דיון בבקשה בפני חברי כב' סגן הנשיאה, השופט ספיבק במסגרתו ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה. וכך נקבע:

"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום במקרה שלפניי לחרוג מההלכה כפי שנקבעה על ידי בית הדין הארצי בעניין עע 59849-05-19 צ'ידיאברי נ' דקא ניקיון ורעיון (13/01/2020) שבו נקבע כי בד"כ ובשם האינטרס הציבורי כאשר תלויים ועומדים בפני בית דין זה הן הליך אישי והן בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אין מקום לעיכוב ההליך הייצוגי ובד"כ יש מקום לעיכוב ההליך האישי".

1. ביום 4.5.22 הודיע התובע על הפרדה מוחלטת ומלאה בין העילות והסעדים הנתבעים בהליך דנן לבין אלה שנתבעים בהליך הייצוגי.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקשת, הלכת צ'ידיאברי (ע"ע 59849-05-19 צ'ידיאברי נ' דקא ניקיון ורעיון (13.1.2020), (להלן – הלכת צ'ידיאברי)) קובעת מפורשות ובאופן חד משמעי, כפי שאף כתב כב' השופט ספיבק בהחלטתו בבקשה בהליך הייצוגי, כי יש לעכב את ההליך האישי. במקרה דנן, עיכוב התביעה האישית על כל עילותיה וסעדיה מתחייב גם בשל ניגוד העניינים המהותי והקשה בו מצוי התובע, השימוש לרעה שעושה התובע בהליכי משפט ובשל חפיפה אסורה בין העילות והסעדים שבתביעה האישית והייצוגית. ההליך האישי שהגיש התובע מתנהל למעלה משנתיים. מכאן שהתובע אצר בתוכו את הרצון להגיש תביעה ייצוגית במשך כשנתיים בשל האינטרס האישי שלו, עליו הוא עומד גם היום.

בהודעת התובע בעניין הפרדת העילות והסעדים מיום 4.5.22, התובע מודה שקיימת חפיפה בין העילות והסעדים בתביעה האישית ובהליך הייצוגי. הפסיקה הכירה בכך שיש חשש לניגוד עניינים אינהרטי ומובנה בניהול מקביל של תביעה אישית ותובענה ייצוגית על ידי אותו תובע, גם כאשר אין חפיפה בין העילות והסעדים. בשים לב, כי התובע לא הגיש בקשה לפיצול סעדים כמתחייב על פי דין וכן הבקשה לתיקון כתב תביעה לא כללה מחיקה מהתביעה האישית של כל העובדות, העילות והסעדים שמופיעים בבקשת האישור. התובע סירב בתוקף לעיכוב ההליכים בהליך הייצוגי, תוך שהוא טוען באותו הליך כי יש להחיל את הלכת צ'ידיאברי ולהעדיף את ההליך הייצוגי על פני ההליך האישי.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי בענייננו מתקיימות מספר הצדקות להחיל את דוקטרינת "הליך תלוי ועומד" על מנת למנוע הליכי סרק, הכבדה על היריב והלכות סותרות. כאמור, משהתובע לא הפריד את העילה הייצוגית בכללותה מהעילה האישית, הרי שהשאלה העומדת לדיון הן בהליך האישי והן בהליך הייצוגי היא שאלה זהה והכרעה בה במסגרת התביעה האישית תיצור, לכל הפחות, השתק פלוגתא בהליך הייצוגי.

1. לטענת המדינה במקרה דנן עלולה להתעורר ביתר שאת "בעיית הנציג" וקיים חשש שהסדר פשרה שיכול להיחתם בין הצדדים לא יביא בחשבון את האינטרסים הכלכליים של חברי הקבוצה המיוצג ותחת זאת יינתן משקל לאינטרסים האישיים של התובע, בתביעתו האישית, אשר זרים לתובענה הייצוגית ולאינטרסים של הקבוצה.

בהקשר זה קבע בית הדין הארצי, בנסיבות של עיכוב הליכים, כבעניננו את הלכת צ'ידיאברי אשר הינה הלכה עקרונית המתייחסת לעילות נפרדות באשר הן ומשכך חלה על עניינו של התובע. בנוסף, הלכת צ'ידיאברי קובעת כי דרך המלך היא לעכב את התובענה האישית.

המדינה מוסיפה וטוענת שתביעת התובע אומנם כוללת סעד של השבה לעבודה אולם התובע פוטר לפני כשנתיים וחצי, ועד למתן פסק הדין יחלוף זמן נוסף ולפי הפסיקה חלוף הזמן מהווה שיקול כנגד אי אכיפת יחסי עבודה. התובע גם הגיש צו מניעה זמני כנגד החלטת הפיטורים ומחק את הבקשה. על כן, סיכויי התביעה בנוגע לסעד זה, לפי הפסיקה, הם קלושים ובהתאם נותרה חלופת הסעד הכספי.

יתרה מכך, סעד של השבה לעבודה, יחד עם סעד כספי, מחדד את ניגוד העניינים הקיים במקרה דנן, באשר סעד זה נועד מלכתחילה לשרת את עניינו האישי של התובע, בדרך של הפעלת לחץ על המעסיק.

1. התובע מתנגד לבקשה מאחר והבקשה הוגשה באיחור ניכר אשר הביא לפגיעה בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של התובע. כמו כן, קבלת הבקשה תהווה סתירה וניגוד להלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון בבג"ץ אלישע (בג"ץ 4485/08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל-אביב (פורסם בנבו, 5.10.2009) (להלן – עניין אלישע) ביחס לחובה לנהל הליכים שעניינם השבה לעבודה ללא דיחוי. עוד טוען התובע כי, במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ההליך הייצוגי הציעה המבקשת פרשנות מצומצמת להלכת צ'ידיאברי וטענה כי ההנמקה בפסק הדין בעניין צ'ידיאברי לאקונית ושנסיבות המקרה בענייננו שונות מזה שנדון בעניין צ'ידיאברי, וכעת המבקשת בוחרת לפתע להישען בכבדות על האמור בעניין צ'ידיאברי.

התובע מוסיף וטוען, שעניין צ'ידיאברי אינו מלמד בהכרח כי יש לעכב את הליך הפרט ממספר טעמים. ראשית, משום שהליך הפרט נוגע להשבה לעבודה, מה שלא עמד על הפרק בעניין צ'ידיאברי. שנית, משום שבענייננו מס' נתבעים ושלישית, משום התנהלות המבקשת.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת התובע לבקשה, בתגובת המדינה לבקשה, בתשובת התובע לתגובת המדינה, בתגובת המבקשת לתשובת התובע, בתשובת לתגובה ובכל יתר המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ההליך דנא. להלן אפרט עיקר טעמיי.
2. בהתאם להלכה שיצאה מלפני בית הדין הארצי לעבודה בעניין צ'ידיאברי יש לעכב את בירור התביעה האישית עד לסיום ההליכים הייצוגיים. כך אף נפסק בבתי הדין לעבודה במספר מקרים לאחרונה (ר' לדוגמא סע"ש 28253-04-21 ג'בר נ' אינטלקט; סע"ש 63251-07-20 קרינה דוידוב - ספרינט מוטורס בע"מ) ואני סבורה שכך יש לנהוג אף במקרה שלפנינו לאור החשיבות שיש בקידום ההליך הייצוגי וכדי למנוע חשש לניגוד עניינים והכרעות סותרות, מאחר ולא ניתן יהיה לקיים דיון בתביעה האישית מבלי לברר במישרין ו/או בעקיפין גם את השאלות העולות בהליך הייצוגי.
3. לא מצאתי בטיעוני התובע כדי לסטות מהלכה זו ואסביר.
4. טענת התובע שאין לעכב את תביעתו משום שהינה תביעה להשבה לעבודה ובהתבסס על ההלכה שנקבעה בעניין אלישע, אינה מדוייקת שכן אמנם בכתב התביעה עתר התובע לסעד הצהרתי המכריז על בטלות פיטוריו ולצו שיורה להשיבו לעבודה אולם מאז חלפו למעלה משנתיים ימים ולאור ההלכה, אשר עליה חזר בית המשפט העליון בעניין אלישע, הרי שלכאורה הסעד הראוי בענייננו אינו עוד סעד האכיפה כי אם סעד של פיצוי כספי.
5. וכך נאמר בעניין אלישע: "חלוף הזמן מהווה לא פעם שיקול בדחיית סעד האכיפה, וזאת גם במקרים בהם האחריות להימשכות ההליכים אינה רובצת לפתחו של העובד... לכן, לעיתים אין מנוס מהתחשבות בהיבט הזמן שחלף, והדבר עלול להוות גורם מכריע בהעדפת סעד הפיצויים הכספיים על פני סעד האכיפה."
6. ויודגש, מלבד ההליך דנן, התובע הגיש בשנת 2019 לא פחות מ-5 הליכים נגד המבקשת וגורמים נוספים הכוללים תביעה ו-4 בקשות לסעדים זמניים, שנמחקו על ידי התובע בעצמו.
7. אוסיף לאמור את דעתו של כבוד הנשיא (בדימוס) אדלר בפרשת אלישע (בש"א 205/07 אוניברסיטת תל אביב נ' רבקה אלישע ([פורסם בנבו], 27.2.08), שבה בחן את סעד האכיפה גם בפרדיגמה של יחסי העבודה הרעועים בין המעביד לבין העובד, ואמר: "כשם שהעדר יכולתם של עובדת בכירה והממונה עליה לעבוד ביחד ולהביא לתפקוד תקין ויעיל של מקום העבודה מהווים סיבה סבירה להעברת העובדת לתפקיד אחר, ואף לפיטוריה; כך, בהתאמה, נימוק הזה נכון וישים בבואנו לשקול אכיפת יחסי עבודה בין המשיבה לממונה הישירה עליה וכיום בין המשיבה להנהלת האוניברסיטה, אפילו אם נפל פגם בהליך הפיטורים".
8. במקרה דנן אין עורר כי מערכת היחסים של התובע ושל מעסיקיו עלו על שרטון עוד קודם למועד פיטוריו של התובע, ובתובע הוטחו האשמות חריפות הנוגעות לתפקודו ולאמינותו, הן על ידי המבקשת והן על ידי המדינה כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות והמסמכים הרבים שהגישו הצדדים לתיק.
9. לא מצאתי לקבל את טענת התובע שאין לעכב את התביעה משום שבענייננו מספר נתבעים מאחר ומדובר בנתבעים אשר העסיקו את התובע יחדיו והמבקשת הינה גוף הפועל לטובת בית החולים שיבא וכל הכנסותיו הן לטובת המדינה. בעניין זה מקובלת עלי טענת המדינה שתובענה ייצוגית נגד המבקשת יכולה להשפיע על המדינה שכן עבודת התובע במבקשת נלווית לעבודתו במדינה וכל החלטה בעניינו תשפיע במשותף על כל הצדדים הנתבעים.
10. כמו כן, לא מצאתי לקבל את טענת התובע כי הבקשה דנן הוגשה בשיהוי ניכר, עת התובע בעצמו הגיש את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית לאחר שנה וחצי מהגשת התובענה דנן ועת ההחלטה שלא לעכב את ההליך הייצוגי ניתנה רק ביום 1.5.22.
11. לכל האמור לעיל, מתווספת ההלכה בדבר עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד. ברע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ נקבע כי הרציונאל העומד בבסיס דוקטרינת ההליך התלוי והעומד הינו מניעת ניהול הליכי סרק וחיסכון בזמן שיפוטי, וכן מניעת הכבדה מיותרת על הצד שכנגד. עוד נקבע כי השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להורות על עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד חופפים לשיקולים בבסיס הדוקטרינה של מעשה בית דין, וביניהם זהות השאלות שבמחלוקת וזהות הצדדים, וכי לצורך בחינת ההצדקה לעיכוב הליך בתובענה בשל הליך תלוי ועומד ניתן להסתפק באפשרות שבהליך התלוי והעומד ייקבעו ממצאים שיכולים להוות מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא בתובענה שעיכובה מתבקש.
12. יתרה מזאת, שאלת הקדימות בזמן אינה השאלה המכרעת בבואה של הערכאה השיפוטית להכריע בזהות ההליך שיש לעכב. העיקר הוא קידום אינטרס היעילות (רע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נגד מועדון הכדורגל א.נ. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (6/11/13)).
13. התכלית בהגשת תביעה ייצוגית מתמצית, בין היתר, ביעילות דיונית, חסכון במשאבים וזמן שיפוטי ומניעת חוסר אחידות בפסיקה. בשל טבעה וטיבה של התובענה הייצוגית, ונוכח חשיבותה הרבה, גם בפן הכלכלי והחברתי הרחב, סבורה אני כי ראוי לעכב את התובענה דנן ולאפשר, בשלב זה, המשך ניהול ההליך בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, במיוחד עת נדחתה בקשת המבקשת לעכב את ההליך הייצוגי.
14. בחינת מכלול השיקולים הרלבנטיים מובילה למסקנה לפיה בענייננו יש להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ההליכים בתובענה דנן.
15. סוף דבר – הבקשה מתקבלת. 
16. ההליכים בתובענה דנן יעוכבו, עד להכרעה בבקשה לאישור תביעה ייצוגית בתיק 40170-10-21. המזכירות תפעל בהתאם.
17. שאלת ההוצאות תישקל בסיום ההליך.
18. דיון ההוכחות הקבוע ליום 6.7.22 מבוטל.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשפ"ב, (21 יוני 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.