21 מרץ 2021

לפני:

כב' השופטת שגית דרוקר

החלטה

1. בעניינה של התובעת מונה פרופ' יורם בייט כמומחה, יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה"). משהתקבלו בבית הדין חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות הבהרה הגיש הנתבע את הבקשה שלפניי לפסול את חוות דעתו של המומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו.
2. השאלה שבמחלוקת היא, האם היעדרות התובעת מעבודתה בתקופה שמיום 7.7.19 ועד ליום 30.9.19 התחייבה בשל סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה המסכנים את התובעת בשל היותה בהריון או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב.
3. עמדת המומחה היא שהתובעת סבלה מכאבי גב בעמוד השדרה ובעצם הזנב. לעמדת המומחה מצבה הרפואי של התובעת בתקופה הרלוונטית הצדיק היעדרות מהעבודה ושמירת הריון, כפי שקבעה הרופאה התעסוקתית שטיפלה בתובעת.
4. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על עמדתו והסביר כי רופא אורתופד שבדק את התובעת המליץ על שמירת הריון בגלל תנאי העבודה של התובעת. המומחה הוסיף כי בדיקת הרופאה התעסוקתית אומנם אינה מעידה על סיכון לתובעת או לעוברה אולם מפרטת כי התובעת "אינה כשירה לעבודה פיזית עד ללידה".
5. בבקשה טוען הנתבע כי חוות דעתו של המומחה מאשרת שמירת הריון החל מיום 7.7.19, על אף שהמומחה השיב בשלילה על שאלת המסוכנות לתובעת ולעובר וכן לא התייחס להיבט נוסף – האם לאור מצבה הרפואי של התובעת ותנאי עבודתה קיים סיכון לגרימת תחלואה גופנית.
6. יתרה מכך, המומחה מסתמך על אישור אורתופד ללא ממצאים מתאימים ומניח הנחה שגויה כי מצבה של התובעת בתקופה שאושרה לה גמלה לשמירת הריון היה דומה לתקופה שבמחלוקת בנימוק כי המצב הרפואי אינו משתפר. המומחה מתעלם מדרישות המחוקק בדבר העילות המזכות בגמלה לשמירת הריון ומהפסיקה הענפה בעניין.
7. המומחה קובע מפורשות כי הכאבים מהם סבלה התובעת בזמן הריונה לא סיכנו אותה או את עוברה. על כן טוען הנתבע, כי הכשלים המפורטים מצדיקים את פסילת חוות דעתו של המומחה ומינוי מומחה רפואי אחר תחתיו.
8. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, הליך של פסילת מומחה נעשה במקרים חריגים בלבד ובמקרה דנן, אין כל הצדקה לפסול את חוות דעתו של המומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו. תשובותיו של המומחה תשובות מלאות אשר תואמות את התיק הרפואי. אין לפסול את חוות דעתו של המומחה רק משום שתשובותיו אינן מסתדרות עם דעתו של הנתבע, המומחה משיב על שנשאל באופן ממצה ואינו יכול להמציא מה שלא קיים בתיק הרפואי.
9. מסקנת המומחה מלמדת בצורה די ברורה כי מסוכנות היא שהובילה אותו ואת הרופאים המקצועיים להמליץ על שמירת הריון לתובעת. המומחה השיב על פי ניסיונו הרפואי (פרופסור) ובהתבסס על המסמכים המצויים בתיק. אין כל דבר חסר או פסול בתשובותיו ולבטח לא כזה המצדיק את פסילתו.

המסגרת הנורמטיבית

1. במסגרת הנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (מיום 10/9/19), הותוו כללים להנחיית בתי הדין והצדדים בהליכים שבהם מתמנים מומחים רפואיים. במסגרת ההנחיות נקבעו הכללים הבאים בנוגע למינוי מומחה נוסף או אחר:

"16. ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק, תוך 15 יום לכל היותר ממועד קבלת חוות דעת המומחה, או ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, במקרה שהעילה לבקשה נעוצה בתשובות אלה.

17. בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף אם מצא כי יש בדבר צורך.

18. בית הדין רשאי, בהחלטה מנומקת ובמקרים חריגים, להורות על מינוי מומחה אחר. מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה הראשון שמונה וכי בית הדין לא יזדקק לחוות דעתו של המומחה הראשון".

1. במאמרו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה כב' השופט (בדימוס) סטיב אדלר (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199), נאמר כי פסילת מומחה הנה צעד חריג שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום". סיבות אפשריות לפסילת חוות דעת היא כאשר חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין, כאשר מתברר שהמומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע, כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה, או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן. באשר למצב בו בית הדין מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, נמנו במאמר האמור, מספר סיבות וביניהן כאשר בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה.
2. לעניין מינוי מומחה רפואי נוסף כך נקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון רע"א 337/02 מזרחי – כלל חברה לביטוח בע"מ (מיום 13/3/2002):

"המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו". עוד נקבע בפסק הדין כי:

"פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב (ראו גם א' ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים [3], בעמ' 583-577). לעומת זאת מינוי מומחה נוסף יכול שייעשה, כאמור, גם בכל אותם מקרים שבהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו. כשתתקבל חוות-דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות-הדעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע בעת כתיבת פסק-הדין בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן".

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות דעתו של המומחה, תשובותיו לשאלות ההבהרה וכן כלל החומר אשר בתיק, הגעתי לידי מסקנה כי בענייננו, לא התקיימו אף לא אחת מהסיבות המצדיקות את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר. יחד עם זאת, מצאתי כי אכן מקרה זה נמנה עם המקרים בהם מוצדק למנות מומחה נוסף, כפי שיבואר להלן.
2. המומחה לא פירט מדוע מצבה של התובעת מצדיק היעדרות מעבודה לאור דרישת סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), לפיו נדרש כי מצבה הרפואי של המבוטחת או סוג עבודתה יהוו סיכון למבוטחת או לעובר, בכדי שתהא זכאית לגמלת שמירת הריון.
3. ויודגש, לא בכל מקרה בו הרופא המטפל יסבור כי יש הצדקה לשמירת הריון נובעת המסקנה כי המבוטחת זכאית לגמלת שמירת הריון מהנתבע, אלא רק במקרים בהם שמירת ההיריון עונה על דרישות החוק.
4. בנסיבות אלה עמדתי היא שאין צורך להידרש לטענותיו הנוספות של הנתבע, אולם אומר בקצרה כי לא מצאתי שהן מצביעות על טעויות המצדיקות לפסול את חוות הדעת.
5. לאור האמור לעיל, מצאתי כי הדרך הראויה בנסיבות העניין, הינה מינוי מומחה רפואי נוסף, שכן הדבר אינו עולה כדי פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר, אלא מצדיק מינוי מומחה נוסף.
6. החלטה על מינוי מומחה נוסף תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ח' ניסן תשפ"א, (21 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.