1. לפניי התנגדות לביצוע שיק בסך 12,000 ₪ אשר חולל מסיבת נ.ה.ב.
2. תמצית טענות המבקשת, כי השיק הוצא ממנה ביום 1.11.19, בכפייה ובאיומים, עת הגיע המשיב לביתה ואיים עליה בגין התחשבנות שלו מול בן-זוגה. המשיב, כך נטען, איים לפגוע בבתה ואף לקח את רכבה כפיקדון. המשיב, כך נטען, נטל שיק זה, יחד עם שיק נוסף שנמסר לו בסך 6,000 ₪, בבריונות ובאיומים. אחר זאת, כך נטען, מסרה המבקשת למשיב ביום 10.11.19, מועד פירעון השיק, סך 12,000 ש"ח וסך 6,000 ₪ במזומן ומכאן שהיה עליו להשיב לידיה את שני השיקים, אך בניגוד להבטחתו, לא עשה כן. בהמשך, ביום 18.12.19, נפגשו הצדדים במשרד אמו של בן-זוג המבקשת, וסוכם כי בן-הזוג יחזיר למשיב סך 136,000 ₪, בכפוף להסכם שנערך ביניהם. המבקשת צירפה מסמך לפיו ביום 26.12.19, הגיש בן-הזוג תלונה במשטרה כנגד המשיב.
3. כידוע, בשלב ההתנגדות יש לוודא כי אין עסקינן בטענות הגנה מופרכות או סתמיות המהוות משום הגנת בדים. על המבקש רשות להתגונן להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו ולא להסתפק בטענות כלליות. ר' בר-אופיר, סדר הדין המקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שתים-עשרה 2014, עמ' 239.
4. המבקשת לא הצליחה לספק כל הסבר וודאי לא כזה המניח את הדעת מדוע לא הגישה תלונה נגד המשיב וזאת חרף הטענות בדבר אותו אירוע קשה ואלים שארע עת הגיע המשיב לביתה כפי שפורט לעיל. המבקשת גם לא הצליחה לייתן הסבר מניח את הדעת לכך שהתלונה הוגשה על-ידי בן-הזוג בחלוף כחודשיים לאחר אותו אירוע שבו נמסרו 2 השיקים. המשיב ציין בהקשר זה כי התלונה הוגשה יום לאחר הצגת השיק לפירעון בבנק, ביום 25.12.19.
5. יתרה מזאת, המבקשת לא הצליחה ליישב את אי ההתאמה בין הטענות בדבר כפייה ואיומים שבעקבותיהם מסרה למשיב 2 שיקים, לבין טענתה כי שילמה למשיב במזומן את 2 השיקים. במילים אחרות, אין הלימה בין הטענות בדבר נטילת 2 השיקים בכפייה ואיומים לבין הטענה כי 2 השיקים שולמו בחלוף תקופה למשיב במזומן.
6. אשר למועד תשלום השיקים למשיב במזומן. בסעיף 6 לתצהיר טענה המבקשת כי שילמה את השיק במזומן בסך 12,000 ₪ ביום 10.11.19, "באמצעות החבר". אולם, בעדותה טענה בשונה מכך כי המזומן נמסר על-ידה בנוכחות בן-הזוג ואמו (עמ' 2, שו' 32). ייתכן גם שהמבקשת התכוונה שהמזומן נמסר בפגישה שהתקיימה ביום 18.12.19, אך הדבר לא נרשם כך מפורשות בפרו' ואם לכך התכוונה, אזי מדובר בסתירה חזיתית לעניין מועד מסירת המזומן (ר' עמ' 2 למטה).
7. לא זו אף זו, המבקשת לא הציגה בדל ראיה לתמיכה בטענה כי השיקים שולמו למשיב במזומן, הגם שעל פניו יכולה היתה לעשות כן בנקל, שכן לטענתה במעמד מסירת המזומן נכחו כאמור בן-הזוג ואמו. ברם, תצהירים לא צורפו. יתרה מזאת, עיון בהסכם מיום 18.12.19 מעלה כי את חתימות בן-הזוג והמשיב על ההסכם אישר עורך-דין ידגרוב, כך שלא ברור מה היתה המניעה להציג ראיה להעברת הכספים בנוכחותו לכאורה, ככל שהועבר הכסף המזומן במועד זה.
8. להשלמת התמונה, המבקשת אישרה כי לבן-הזוג היה חוב למשיב במועד מסירת 2 השיקים (ר' עמ' 2, שו' 28).
9. לא ברורה הטענה בקשר ל"הלוואה חוץ בנקאית" אשר הועלתה לראשונה בסיכום בתום הדיון בכלליות ובאופן שלא ניתן להבין מהי בדיוק הטענה ולהידרש אליה. יוטעם כי ממילא לא נטען דבר בקשר לריביות חריגות או לגלגול של הלוואות ולפיכך על פניו אין לכך כל רלבנטיות שעה שסכום החוב הנומינלי ידוע וברור. ר' רע"א 2132/09 אברם אריה נ' ארנון בס, מיום 8.7.09.
10. מכלול הנסיבות מוביל לכך שטענות ההגנה של המבקשת הן דחוקות ועל סף הגנת בדים. לא ניתן לקבוע כי הן משוללות כל יסוד וכי דינן להידחות בשלב זה, אלא שהן קלושות ברמה המצדיקה הפקדה.
11. אשר על כן, מתן רשות להתגונן למבקשת תינתן בכפוף להפקדת סך 12,000 ₪ בקופת בית המשפט עד יום 28.2.21. היה ויופקד יינתנו הוראות להמשך. היה ולא יופקד, תידחה ההתנגדות. תפ

ניתנה היום, י"ח שבט תשפ"א, 31 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.