1. בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות לפי הוראות תקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") שהגישה הנתבעת.

2. לפי טענת הנתבעת, וכפי שיפורט בהמשך, בהנתן מועד חתימת החוזה, מועד מסירת החזקה, מועדי תקופת הבדק והאחריות, וכפי עילות התביעה המפורטות בכתב התביעה, הרי שעסקינן בתביעה אשר הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות להגשתה, ומכאן, דינה להידחות על הסף ,מנימוק זה בלבד, ללא דיון לגופו של עניין.

3. עיון בכתב התביעה מעלה, כי עסקינן בתביעה כספית, חוזית שעניינה ליקויים ואי התאמות שהתגלו בדירת התובע אותה הוא רכש מהנתבעת

4. גובה נזקי התובע עומד על סך 174,330 ₪ כפי הקביעות אשר נכללו בחוות דעת מומחה מטעמו, הוצאות שכר מומחה ,דיור חלופי לתקופת התיקון , ופיצוי בגין עגמת נפש, הטרדה ואי נוחות .

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים :

1. בין הצדדים נחתם בתאריך 27/7/2009, הסכם לרכישת דירה בפרויקט סביוני ים, קריית ים, פרוייקט אשר נבנה ע''י הנתבעת ועליו חלים הוראות חוק החוזים(דירות), תשל''ג-1973.

2. הדירה נמסרה לתובע בתאריך 8.2.2011.

3. כתב התביעה הוגש בתאריך 23/3/2020.

4. התובע טוען כי סמוך לסוף שנת 2014, בעקבות כמות ניכרת של גשמים, הוא פנה לנתבעת ולקבלן המבצע מטעמה, לצורך הסדרת ליקויי רטיבות שהופיעו בתקרת הדירה בשל הגשמים.

5. התובע טוען כי הנתבעת ו/או מי מטעמה, לא טיפלו בגורם לבעיית הרטיבות למרות פניותיו אליהם לאורך השנים, ועל כן, הוא פנה לקבל חוות דעת מומחה בדבר הליקויים.

6. בתאריך 8/3/15, ניתנה חוות דעת ע''י חברת בדק בית, בהזמנת התובע, ולאחר שנערכה בדיקה של דירת התובע, כאשר מחוות הדעת עולה כי לצד בעיית הרטיבות , קיימים ליקויי בניה רבים ונוספים, שהתובע לא היה מודע לקיומם.

7. לפי התובע , מאז אותו מועד, עד להגשת התביעה, הוא פנה פעם אחר פעם ,לאורך כל השנים האלה לנתבעת ולא קיבל מענה.

8. לטענת התובע, בשלב מסויים , נודע לו גם, כי הקבלן מטעמה של הנתבעת פשט רגל.

9. במהלך שנת 2019 הזמין התובע חוות דעת עדכנית, שעל פי ממצאיה נקבעו הליקויים הקיימים בדירתו, אותם הוא תובע במסגרת ההליך עסקינן.

10. עילות התביעה, כמפורט בכתב התביעה, הן עילה כספית, חוזית, בטענה של הפרת התחייבויות הנתבעת על פי הסכם המכר, וכן הפרת חובה חקוקה להוראות סעיף 4 לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר דירות").

11. הנתבעת מעלה טענת סף של התיישנות, ועל כן , היא הגישה בקשה זו לדחיית התביעה על הסף, משהוגשה לאחר חלוף תקופת הבדק והאחריות על פי חוק המכר.

12. לפי הנתבעת גם לפי הוראות סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), הרי שתביעתו של התובע התיישנה, ואין להתיר דיון בה.

13. עילת התביעה , כך הנתבעת, נולדה עם מסירת החזקה בדירה לתובע,8/2/2011, מאותו מועד חלפו להן תשע שנים תמימות , כאשר התובע משתהה ונמנע מלהגיש את תביעתו משך כל השנים הנ''ל , ללא נימוק , ומיצה את זכותו להגשת התביעה, משחלפה לה תקופת ההתיישנות, כאמור.

14. נוסף לכך, כך הנתבעת, שיהוי כה ניכר בהגשת התביעה, מצבה של הנתבעת הורע, שכן החברה הקבלנית אשר בנתה את הפרויקט עברה תהליך של כינוס נכסים ופירוק והנתבעת אינה יכולה להיפרע ממנה.

15. לטענת הנתבעת, אין התובע יכול לטעון לקיומו של פגם נסתר, הואיל והליקויים להם הוא טוען , הינם בגין חוסר או העדר ביצוע של פרט זה או אחר על פי ההסכם/ המפרט הטכני , כך שהם היו קיימים עוד ביום מסירת החזקה בדירה.

16. הבקשה לסילוק על הסף הועברה, כמצוות התקנות, לתגובת התובע, אשר היה אמור להשיב, בעיקר, לשאלת מרוץ ההתיישנות, המועד בו נולדה עילת התביעה, עילת התביעה מכוחה הוא תובע, והאם קיימות נסיבות המפסיקות את מרוץ ההתיישנות וכיו''ב טענות, אך בתגובתו , התובע העלה טענות כלליות שעיקרן טענות באשר להתנהלותה הבלתי הראויה של הנתבעת, כי הנתבעת מסתירה עובדות מהותיות מבית המשפט, לעניין פשיטת הרגל של הקבלן המבצע, ותולה את נזקיה בקריסתו של אותו קבלן, בעוד שהינה האחראית הבלעדית לכשלים שהוא ביצע בבנייה.

17. טענות אלו אין בהן כדי להעלות או להוריד לשאלה העומדת לדיון והיא, האם תביעתו של התובע התיישנה אם לא, כאשר, ההכרעה בשאלה זו תביא לסילוק התביעה על הסף על אתר, וללא רלוונטיות לטענות לגופה של המחלוקת בין הצדדים.

18. הטענה היחידה שהתובע העלה לגבי ההתיישנות היא הטענה כי חלק מן הליקויים התגלה רק עם בדיקת המומחה, כך שלא חלפה תקופת ההתיישנות . וכן, שהנתבעת לא פירטה את תקופת הבדק ביחס לליקויים שנטענו והסתפקה בטענה כללית, להתיישנות מרבית הליקויים.

19. התובע הוסיף כי לא בנקל יורה בית המשפט על דחייתה התביעה, ויפעל במשנה זהירות.

20. בתשובה לתגובת התובע, חזרה הנתבעת על האמור בבקשה מטעמה והוסיפה, כי טענות התובע רק מחזקות את דבריה, כן הוסיפה הנתבעת כי קריסת הקבלן הינה ידיעה שיפוטית, ולא תלויה בהצהרה שלה.

21. לפי הנתבעת, בניגוד לנטען על ידי התובע, היא כן פירטה בבקשתה תקופות הבדק ביחס לכל ליקוי. כן הוסיפה וסיכמה כי התביעה שהוגשה אינה תביעה נזיקית.

דיון והכרעה

22. לאחר עיון בבקשת הנתבעת ותשובתה, וכן בתגובת התובע, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו להלן.

23. כאמור, בהתאם לתקנה 101 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוסמך בית המשפט לדחות תביעה על הסף בגין "כל נימוק אחר". הוראה זו מתייחסת גם לטענת התיישנות. אם מסתבר כי עילת התביעה התיישנה, מוסמך בית המשפט לדחותה על הסף.

24. הנתבעת טוענת להתיישנות התביעה בגין כל הליקויים שפורטו בחוות דעת המומחה מטעם התובע, לאור הגשת התביעה זמן רב לאחר מסירת הדירה לתובעים בשנת 2011 ולאחר חלוף תקופות הבדק והאחריות הקבועות בחוק המכר דירות.

25. הוראות חוק המכר דירות מטילות את האחריות להוכיח את קיומן של אי ההתאמות אשר נתגלו בתוך תקופת הבדק, או במהלך תקופת האחריות, על המוכר וזאת בניגוד לדין הכללי ולפיו על הרוכש להוכיח את קיומה של אי ההתאמה במועד מסירת הממכר (ראה : רע"א 2988/11 שיכון עובדים בע"מ נ' זכאי בת שבע ואח' [פורסם בנבו] מיום 4.7.2011).

26. עילת תביעה בגין ליקויי בניה איננה עילת תביעה מתחדשת אלא זוהי עילה אשר נוצרת במועד שבו נמסרת לקונה הדירה הלקויה למעט אם מדובר בליקוי נסתר אשר התגלה רק בשלב מאוחר יותר שממנו מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות (ראה : בר"ע (מחוזי תל אביב) 1408/05 דור שמואל נ' מ.א. נתנאל חברה לבניין [פורסם בנבו] (29.6.05)).

27. בענייננו החזקה בדירה נמסרה בחודש פברואר 2011, אין המדובר בנזק נסתר, כן מדובר בתובענה אשר הוגשה מכח הוראות חוק מכר דירות ולא מכח הדין הכללי. בניגוד לטענת התובע שהועלתה בתגובה כי התביעה הוגשה ברשלנות נזיקין, התביעה –בין אם בכותרת בכותרת , בין אם בתוכן ובין אם במהותה, כפי עובדות כתב התביעה , איננה תביעה ע"פ דיני הנזיקין.

28. חוק המכר דירות עבר מספר תיקונים, ובענייננו לא חל נוסחו הנוכחי של החוק, לאחר תיקון מס' 5, אלא נוסחו כאמור בתיקון מס' 3 בהתחשב במועד חתימת החוזה ומועד המסירה שפורטו לעיל, ובהתאם להוראות סעיף 11(ג) לחוק המכר דירות בנוסחו כיום, הקובע כי על דירה בבניין שבנייתה הסתיימה או שחוזה המכר לגביה נכרת לפני תחילתו של תיקון מס' 5 לחוק , יחולו הוראות החוק כנוסחו ערב יום התחילה של תיקון מס 5.

29. סעיף 4(א) לחוק המכר דירות, קובע באילו מצבים ייראה מוכר כמי שלא קיים חיוביו כלפי קונה במקרה של "אי התאמה" בדירה , " אי התאמה יסודית" , בתקופות הבדק, האחריות, וכן, ההתייחסות לאי התאמה יסודית, אף לפרק זמן ארוך יותר מתקופת הבדק והאחריות, והתנאים לכך.

30. אי התאמה שהתגלתה בתוך תקופת הבדק, זולת אם המוכר יוכיח שאי ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה (סעיף 4(א)(2)) , היא באחריות המוכר, אי התאמה שמתגלה תוך תקופת האחריות - תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק-תהיה באחריות המוכר, אם הקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים (סעיף 4(א)(3)).

31. תקופות הבדק, פורטו בתוספת לחוק, ממועד מסירת הדירה, אלא שאין בכך כדי לדחות את תביעה בגין ליקויים ואי התאמות מחמת התיישנות לאור הוראות סעיף 7 לחוק המכר קובע: "חוק זה אינו גורע מזכויות הקונה או קונה המשנה הניתנות לו לפי כל דין".

32. מכאן חשיבות ניסוח כתב התביעה, ועילות התביעה עליהן הוא מתבסס במסגרת תביעתו כאן.

33. בעניין רע"א 830/06 גלמן נ' כהן פיתוח-דרעד [פורסם בנבו] (2.04.2008) שם קבע בית המשפט העליון שיש להבחין בין נטל מסירת הודעה המוטל על קונה על פי חוק המכר דירות, כתנאי להסתמכותו על "אי ההתאמה", לבין מחסום ההתיישנות הקבוע בחוק ההתיישנות, כי בתביעות לתיקון ליקויי בניה בנסיבות בהן חלות הוראות סעיף 4 לחוק המכר דירות (כנוסחו אז), תחל תקופת ההתיישנות ביום קבלת החזקה בדירה. שכן אין לכרוך את מועד תחילתו של מרוץ ההתיישנות במשלוח ההודעה בדבר אי ההתאמה כאמור.

לעניין זה ראו דברי כב' כב' השופטת חיות, כתוארה אז , אשר קבעה כי:

נטל מסירת ההודעה שהוטל על הקונה על פי סעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות) כנוסחו טרם תיקון מס' 3 משנת תש"ן-1990 (להלן: התיקון מתש"ן), נוגע לרובד המהותי של תביעת הקונה בגין ליקויים ואי עמידה בו עלולה לשלול מידיו את הזכות המהותית להסתמך על אי ההתאמה ....... לעומת זאת מחסום ההתיישנות הקבוע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות הוא מחסום דיוני הקם באותם המקרים שבהם לא הוגשה התביעה (שאינה במקרקעין) בתוך שבע שנים מן היום שבו נולדה העילה. מבחינה עיונית מדובר, אפוא, בשתי "מלכויות" שהאחת אינה נוגעת בחברתה. לכן, גם אם נתן הקונה למוכר הודעה במועד בדבר ליקויים שמצא בדירה, כנדרש על פי חוק המכר (דירות), עלולה תביעתו להיחסם בשל התיישנות אם לא הגיש את התביעה בתוך שבע שנים מיום היוולד העילה.

34. באשר לטענת ההתיישנות בגין ליקויי הבנייה, מקובלת עליי עמדת הנתבעת לפיה חלפה לה זה מכבר , תקופת האחריות לליקויי הבנייה שנתבעו על פי הוראות חוק המכר דירות, הוראות אשר היו בתוקף במועדים הרלבנטיים, ואין לתובע יותר עילת תביעה בגין ליקויים אלו, כאשר גם לפי הקבוע בחוק ההתיישנות, התביעה התיישנה .

35. בתוספת לחוק המכר דירות נקבעו תקופות הבדק בכל הנוגע לליקויים שפורטו בתביעת התובע, שכן תחילת התקופה היא עם העמדת הדירה לרשות הקונה. מועד מסירת החזקה היה בשנת 2011, כך שבמועד הגשת התביעה בשנת 2020 תמו תקופות הבדק והאחריות ואין לתובע יותר עילת תביעה בגין ליקויים אלו.

36. כעולה מכתב התביעה התובע לא פנה לנתבעת בתוך תקופת הבדק. התובע אף נמנע מלפרט מועדים הן בכתב התביעה והן בתגובה שהוגשה מטעמו, כך שלא ברור מתי הוא פנה בפעם הראשונה בתלונה אודות הליקויים, כל מה שהוא טען הוא שהקבלן לא הצליח לסדר ליקויי הרטיבות בכמה הזדמנויות שניתנו לו "בשנים קודמות".

37. התובע תולה את יהבו בטיעון בדבר הסתרת המידע אודות פשיטת הרגל של הקבלן, בעוד שמידע זה, ככל שהוסתר או גולה, אינו רלוונטי בכלל לדיון שלפנינו, איננו מעלה ואיננו מוריד לשאלת היחסים החוזייחם בינו לבין הנתבעת וההתחיבויות של הנתבעת כלפיו. עילת התביעה איננה קשורה כלל לאותו קבלן נעלם, ומכאן שכלל לא ברור טיעון זה של התובע ביחס לשאלת מרוץ ההתיישנות.

38. התובע ממשיך וטוען כי חלק מהליקויים נתלגו רק במסגרת בדיקת המומחה, ולגביהם התביעה לא התיישנה, אך כאמור תביעה לליקויי בנייה איננה תביעה מתחדשת, מה גם שליקויים אלה אינם ליקויים נסתרים , עילת התביעה נוצרת במועד שבו נמסרת לקונה הדירה הלקויה.

39. גם אם הייתה מועלית טענה של ליקוי נסתר, טענה זו הייתה אמורה לבוא לידי ביטוי בכתב התביעה עצמו, או למצער בכתב תשובה לכתב ההגנה, משהועלתה אותה טענת התיישנות, אך טענה זו לא הועלתה אלא במסגרת התגובה לבקשה עסקינן.

40. לא ניתן לקבל טיעון לפיו תחילת מירוץ ההתיישנות תהא תלויה בשאלה מתי פנה התובע לקבלת חוות דעת מקצועית, כך שתחילת מירוץ ההתיישנות תימצא לעולם בשליטתו הבלעדית של התובע, בניגוד לרציונליים שבבסיס חקיקת ההתיישנות, במיוחד עת מדובר בליקויים גלויים לעין.

41. התובע לא היה אמור לשקוט על השמרים זמן כה רב עד אשר פנה לקבל חוות-דעת מומחה מטעמו , ואין לו להלין אלא על עצמו.

42. לפי התובע, אין בתגובה שהוגשה מטעמו אמירה מפורשת או טיעון משפטי המפנה לחוק ההתיישנות, אך ככל שזו הייתה כוונת המשורר –שההתיישנות מתחילה מיום שנולדה התביעה – הרי גם לפי טיעון זה בהמשך לאמור לעיל התביעה התיישנה. ראה בע"מ 7465/16 פלונית נ' פלוני (9.11.16) נפסק כי:

"מקובל להבחין בין מועד התגבשותה של זכות התביעה המושגית – בהתקיים העובדות המגבשות את הזכות המהותית אשר בגין פגיעה בה זכאי התובע לסעד – לבין מועד היווצרותה של זכות התביעה הקונקרטית – כאשר התקיימו התנאים האובייקטיביים המאפשרים לתובע הקונקרטי להגיש תובענה לאכיפת הזכות המושגית בפני בית המשפט... יתכן אפוא פער בין שני המועדים, אשר נפקותו היא מניין תקופת ההתיישנות החל ממועד התגבשות זכות התביעה הקונקרטית".

43. ולענייננו, כפי הוראות חוק המכר דירות, עילת התביעה נולדה לכל המאוחר בשנת 2011, במועד שבו התגבשו העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על-ידי הנתבעת, היינו, מרוץ ההתיישנות החל ממועד זה בשנת 2011 , במועד שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית-המשפט ומוכיח את כל העובדות המהותיות, הוא היה זוכה בפסק-דין לטובתו.

44. סיכומו של דבר, המסקנה המתבקשת היא, כי בכל הנוגע לתביעה אודות הליקויים, באופן שהיא הוגשה, התביעה התיישנה. עם כל הצער בדבר אין מנס מדחיית התביעה וקבלת הבקשה.

45. משהתקבלה טענת ההתיישנות, הרי שמחסום זה מונע בירור התביעה לגופו של עניין, ואין כל רלוונטיות לשאלה אם יש ממש בטענות התובע, לגופו של עניין, מחסום ההתיישנות ימנע ממנו, כבר עתה, את בירור תביעתו וימנע את פתיחת שערי בית המשפט בפניו.

46. לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, התביעה נדחית , מפאת התיישנותה.

47. התובע יישא בהוצאות הנתבעת על סך 5,000 ש''ח אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מזכירות- להמציא החלטה זו לצדדים.

ניתן היום, ג' אלול תש"פ, 23 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.