לפני: כב' השופט יוחנן כהן

פסק דין

1. התובע הוכר על ידי הנתבע כמי שיש לו דרגת נכות כללית בשיעור 49% וכן דרגת אי-כושר בשיעור 100%, החל מיום 1.1.2011.

2. לטענת התובע, יש להורות למוסד לביטוח לאומי להשיב לו את דמי הביטוח ששולמו על ידי מעסיקים שעבד אצלם, למשך 7 שנים לאחור, וזאת – על פי הוראת סעיף 351(ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), שלפיו מי שזכאי לקצבה לפי פרק ט' לחוק, אמור להיות פטור – בעד אותו זמן – מתשלום דמי ביטוח.

3. הנתבע – לעומת זאת – טוען כי החובה להודיע למעסיק על הפטור מתשלום דמי ביטוח מוטלת על המבוטח. התובע פנה למחלקת נכות כללית בבקשה להחזר דמי ביטוח רטרואקטיבית 7 שנים אחורה.

בהתאם לסעיף 342 (ב) לחוק, המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו. כפועל יוצא מכך, המעביד הוא זה שגם חייב בהחזר תשלום דמי ביטוח ששולמו ביתר, וההחזר יבוצע מתוקף סעיף 362 לחוק.

דיון והכרעה

4. בהתאם לסעיף 342 (ב) לחוק, חובת תשלום דמי הביטוח מוטלת על המעביד ועליו בלבד.

5. במידה ונוכה סכום ביתר, והועבר למוסד – לא קמה כתוצאה מכך יריבות בין העובד למוסד, והעובד יוכל לתבוע את הסכומים שנוכו ביתר מהמעביד בלבד (ראה לעניין זה: דב"ע (ארצי) מה/1-7 אלימלך דיאמנט נ' מועצה אזורית עזתה והמוסד, פד"ע יח' 188).

6. נוכח האמור לעיל, עולה כי לשון החוק ופסיקת בית הדין ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים.

לפיכך, הנני מקבל את טענת המוסד, כי אין יריבות בין התובע לבין המוסד, ויש לדחות התביעה נגד המוסד.

7. סוף דבר – דין התביעה להידחות מחמת העובדה כי חובת תשלום דמי הביטוח על המעביד וכי אין יריבות בין התובע למוסד לביטוח לאומי.

8. בשל העובדה שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו טבת תשפ"א, (30 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.