ב"כ המבקשים: עו"ד יוסף קיוורקיאן

ב"ה המשיב: עו"ד תומר אשרוב

1. ביום 24.3.20 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשיב. בהחלטתי מאותו יום קבעתי כי הבקשה תידון במעמד הצדדים ביום 26.3.20. הואיל והמשיב לא התייצב לדיון שנקבע, למרות שהוזמן, נעתרתי לבקשת המבקשים ונתתי נגד המשיב צו מניעה כמבוקש. לאחר מכן המשיב הגיש בקשה לביטול הצו. במסגרת בקשת הביטול נשמעו ראיות בשני מועדים. לאחר שמיעת הראיות הצדדים הגישו סיכומים בכתב. עניינה של החלטה זו הוא בבקשת המשיב לביטול צו המניעה הזמני.
2. במוקד הדיון ניצב הסכם מכר שנכרת ביום 19.7.11 בין בני הזוג שמעון ואורלי דהן לבין המשיב, אשר על פי הכתוב בו, בני הזוג דהן מכרו למשיב דירה הנמצאת ברחוב רשב"ג 19 בירושלים, תמורת סכום של 1,700,000 ₪.
3. המבקשים טוענים, כי הם הקונים "האמיתיים" של הדירה, שהייתה דירת משפחת המבקשים במשך עשרות שנים לפני שהמבקשים נאלצו למכור אותה, בשל מצוקה כלכלית, לבני הזוג דהן. לטענת המבקשים, כאשר בני הזוג דהן החליטו למכור את הדירה, המבקשים ביקשו לקנות אותה מהם בחזרה. לטענת המבקשים, לנוכח חסרון כיס בו הם היו מצויים באותה עת, ובשל חוסר יכולתם ליטול הלוואת משכנתא, ואפשר שגם משיקולים נוספים, הם (למעשה מדובר במבקש 3 שפעל מטעם המבקשים) באו בדברים עם המשיב והגיעו איתו להסכמות הבאות:
4. המשיב יתקשר עם בני הזוג דהן בהסכם מכר שבהתאם לו המשיב ירכוש מבני הזוג את הדירה תמורת סכום של 1,700,000 ₪. סכום של 600,000 ₪ (או סכום קרוב לכך) ישולם על ידי המבקשים לבני הזוג דהן. סכום של 1,100,000 ₪ ישולם לבני הזוג על ידי המשיב, באמצעות הלוואת משכנתא אותה הוא ייטול מהבנק.
5. הדירה תושכר לאביהם של המבקשים (שהתגורר בה עוד בעת שהיא הייתה עדיין בבעלות בני הזוג דהן) או לשוכרים אחרים, ודמי השכירות יועברו במלואם למשיב. לדברי המבקשים, דמי השכירות החודשיים היו גבוהים מתשלומי המשכנתא החודשיים, ועל כן לאחר שהמשיב היה משתמש בדמי השכירות לצורך פירעון ההלוואה, היה נותר בידו סכום כסף שהוא היה זכאי לקבלו, כרווח מהעסקה.
6. בעת שהמבקשים יודיעו למשיב כי הם מעוניינים לרכוש את הדירה, המשיב יהיה חייב למכור להם את הדירה ולשתף איתם פעולה לשם כך, וזאת בתמורה לכך שהמבקשים ישלמו לו את כספי המשכנתא ששולמה על ידו, וישחררו אותו מכול חוב בקשר עם הדירה.
7. לטענת המבקשים, המשיב, שרשם את הדירה על שמו, "התהפך" בינתיים (כלשונם), וכיום הוא מתכחש להסכמות אליהן הצדדים הגיעו, כמפורט לעיל. לטענת המבקשים, מי שעומד מאחורי המשיב הוא גיסו, מר משה ברששת, אשר ככל הנראה נמצא בסכסוך עם המבקשים בעניין אחר. מכאן התביעה שהמבקשים הגישו ומכאן הבקשה למתן צו מניעה זמני שבצידה, אשר נועדה להקפיא את המצב הקיים עד לדיון ומתן הכרעה בתיק העיקרי.
8. המשיב, כאמור, כופר בטענות המבקשים. לדבריו, הוא רכש את הדירה בעצמו ולעצמו, ואין למבקשים כל נגיעה וקשר להסכם המכר שבגדרו הוא רכש את הדירה, ולדירה עצמה.
9. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו על ידי הצדדים ונתתי את דעתי לטענות שהועלו על ידם, הגעתי לכלל מסקנה שעלה בידי המבקשים להניח את התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לצורך מתן הצו המבוקש על ידם. אעמוד בקצרה על הטעמים לכך.
10. ראשית, משום שיש הגיון פנימי בגרסת המבקשים: מדובר בדירה שבה משפחת המבקשים התגוררה במשך עשרות שנים, ואשר בה אבי המשפחה המשיך להתגורר, בשכירות, גם לאחר שהמבקשים נאלצו למכור אותה בשל מצוקה כלכלית. מכאן, שטענת המבקשים כי הם ביקשו להשיב אליהם את הדירה מתקבלת על הדעת.
11. שנית, משום שהמבקשים מסרו כי הם ביקשו מעו"ד רון סמוראי, שהיה עורך הדין של הצדדים לעסקת המכר (היינו, לעסקה שבין בני הזוג דהן לבין המשיב), כי יערוך הסכם נאמנות בין המבקשים לבין המשיב, אשר יפרט את ההסכמות שאליהן לטענתם הם הגיעו עם המשיב, כמפורט לעיל. לדברי המבקשים, בין הצדדים הוסכם, כי המשיב ייתן לעו"ד סמוראי ייפוי כוח, אשר יסמיך את עו"ד סמוראי להעביר את הדירה על שם המבקשים בהתקיים תנאי ההסכם שנכרת ביניהם. אין חולק על כך שהמשיב חתם על ייפוי כוח כזה, ואין חולק על כך שעו"ד סמוראי הכין נוסח של הסכם המשקף את ההסכמות שהמבקשים טוענים כי הגיעו אליהן עם המשיב. אין חולק על כך שהמשיב לא חתם על ההסכם שנוסח על ידי עו"ד סמוראי. לדברי המבקשים ולדברי עו"ד סמוראי שהעיד בהליך שלפניי, המשיב לא חתם על ההסכם בטענה שהוא צריך להתייעץ לגבי עניין זה עם אשתו. אני סבור, שגם אם המשיב לא חתם על ההסכם, הרי שטיוטת ההסכם המונחת לפנינו תואמת את הגרסה העובדתית לה טוענים המבקשים, ויש בה כדי לתמוך בגרסה העובדתית לה הם טוענים.
12. שלישית, המשיב לא הצביע על המקור הכספי שממנו הוא שילם, לפי טענתו, את התשלום הראשון עבור הדירה בסך 600,000 ₪.
13. אכן, בשלב זה התמונה המונחת לפני בית המשפט אינה מלאה. הדעת נותנת שבמסגרת ההליך העיקרי יובאו ראיות נוספות, כגון עדותיהם של בני הזוג דהן; עדות אנשי עמותת שק"ל שבשלב מסוים שכרו את הדירה מהמשיב; ואפשר שגם עדותו של מר משה ברששת. ואולם כאמור, בשלב זה ולצורך הליך זה, די בתשתית הראייתית שהובאה על ידי המבקשים כדי לבסס את מתן הצו.
14. ואשר למאזן הנוחות – מטרת צו המניעה הזמני היא להקפיא את מצב הדברים עד למתן פסק דין בתיק העיקרי, במיוחד על ידי מניעת העברת הזכויות בדירה לצדדים שלישיים. סעד מסוג זה דרוש על מנת שלא יווצר מצב בלתי הפיך. על פני הדברים מתן הצו לא עלול לפגוע במשיב בצורה ניכרת, לנוכח הודעתו כי אין בכוונתו למכור את הדירה (עמ' 5 ש' 15-10).
15. התוצאה היא, אפוא, שאני מחליט לדחות את בקשת המשיב, ואני מותיר על כנו את צו המניעה הזמני שניתן על ידי ביום 26.3.20. בנוסף להתחייבות שניתנה על ידי המבקשים, עליהם להפקיד עירבון בסך 10,000 ₪ בתוך שבוע ימים.
16. בצד החלטה זו נקבע בזה, כי ככל שהמשיב יהיה מעוניין לצמצם את היקף הצו, כגון על ידי מתן היתר להשכיר את הדירה לאחרים, הוא רשאי להגיש בקשה מפורטת, וזו תידון על פי טעמיה.
17. המשיב יישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.
18. המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"ב, 19 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.