1. לפניי בקשת התובע לפסילת חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי ומינוי מומחה אחר תחתיו, או לחלופין, מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום זה (להלן: "בקשת הפסילה").
2. התובע, יליד 1983, הגיש תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים בה היה מעורב כנהג ביום 13/05/2018 (להלן: "התאונה").
3. לטענת התובע בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה הוא סובל מכאבים בצוואר ובגב התחתון וממגבלות תפקודיות עקב כך. בד בבד עם הגשת התביעה עתר התובע למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ובהחלטה מיום 07/12/2020 מונה ד"ר מיכאל רייכל, מומחה לכירורגיה אורתופדית ומנתח עמוד שדרה, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה" או "ד"ר רייכל").
4. במסגרת חוות דעתו מיום 13/03/2021 סקר ד"ר רייכל את התיעוד הרפואי בעניינו של התובע לרבות בדיקות ההדמיה שבוצעו לו. ד"ר רייכל ציין, כי על פי התיעוד הרפואי, בבדיקת CT עמוד שדרה מותני שבוצעה לתובע לאחר התאונה לא הודגמו ממצאים חבלתיים. ד"ר רייכל עיין בעצמו בבדיקת ה-CT עמוד שדרה מותני מיום 02/09/2018, וקבע כי בבדיקה זו הודגם בלט דיסק קל מאוד בגובה חוליות L5-S1 ללא לחץ על אלמנטים עצביים. ד"ר רייכל קבע, כי על אף שבבדיקות שנעשו לתובע במסגרת קופת חולים תועדו הגבלות תנועה, בבדיקתו את התובע הפגין התובע חוסר תנועות מוחלט. עוד קבע, כי בבדיקה לא הודגם ספאזם שרירים או חסר נוירולוגי בגפיים. על יסוד המסמכים הרפואיים ובדיקתו, קבע ד"ר רייכל כי בעקבות התאונה סבל התובע מנכות רפואית זמנית בשיעור 30% מיום 13/05/2018 ועד ליום 30/09/2018, וכי פרט לכך לא נותרה לו נכות רפואית אורתופדית צמיתה.
5. נוכח קביעותיו של המומחה ביקש התובע לחקור אותו וכמובן נעניתי לבקשתו. ביום 19/10/2021 התקיים דיון שבו נחקר ד"ר רייכל על חוות דעתו. במהלך חקירתו הנגדית של המומחה ביקש ב"כ התובע להציג בפניו מסמכים רפואיים אשר לא הומצאו לו ולא הועברו לעיונו טרם שערך את חוות דעתו, ביניהם מסמכי מעקב רפואי מקופת חולים מחודש 06/2021, וכן מסמך "סיכום רפואי" ערוך על ידי ד"ר קורן מיום 21/09/2019 במסגרתו ישנה התייחסות לממצאי בדיקת CT מיום 19/09/2021, אשר לא עמדה גם היא בפני המומחה. התנגדות ב"כ הנתבעת להצגת מסמכים אלה התקבלה על ידי, תוך שהובהר כי שמורה לתובע האפשרות להגיש בקשה להמצאת תיעוד רפואי נוסף למומחה ככל שירצה בכך (ראו עמ' 15, שור' 18-12 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/2019). יצוין, כי בהמשך חקירתו של ד"ר רייכל הסכים ב"כ הנתבעת כי רק התיעוד הרפואי מקופת החולים יוצג בפני המומחה, וד"ר רייכל התייחס אליו בעדותו תוך שקבע כי אין בו כל שינוי לעומת המסמכים שעמדו בפניו בעת עריכת חוות הדעת (עמ' 16, שור' 30-21).
6. בתום הדיון ביקש התובע שהות על מנת לשקול עמדתו לגבי אופן המשך ההליכים בתיק, לרבות לעניין הגשת בקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר רייכל ושהות כזו ניתנה לו.
7. בהמשך הגיש התובע בקשה להעברת חומר רפואי נוסף לד"ר רייכל לצורך קבלת התייחסותו, במסגרתה ביקש כי יועברו לעיון המומחה בדיקת CT עמ"ש צווארי ומותני מיום 19/09/2021 (להלן: "הבדיקה העדכנית") וכן הסיכום הרפואי שערך ד"ר קורן מיום 21/09/2021 שלהצגתו התנגדה הנתבעת במהלך חקירת המומחה. הנתבעת הגישה תגובה במסגרתה התנגדה להעברת החומר הרפואי הנוסף, וביום 03/01/2022 התקיים דיון במסגרתו הוצע לצדדים כי פענוח בדיקת ה- CT ותקליטור הבדיקה יועברו למומחה ואילו בכל הנוגע למסמך שנערך ע"י ד"ר קורן תידחה הבקשה. לאחר שהצדדים הודיעו על הסכמתם להצעת בית המשפט ניתנה החלטה מיום 04/10/2022 במסגרתה הותר לתובע להמציא את בדיקת ה-CT העדכנית לעיונו של ד"ר רייכל שהתבקש לבחון האם יש בבדיקה זו כדי לשנות ממסקנותיו בחוות דעתו.
8. ד"ר רייכל עיין בתקליטור הבדיקה העדכנית ובפענוח ובהתייחסותו מיום 22/01/2022 קבע כי בהדמיית עמ"ש מותני הודגם לורדוזיס מותני שמור וכן בלט דיסק קל בגבהים L5-L4 ו- S1-L5 ללא לחץ בעל משמעות קלינית על אלמנטים עצביים. בכל הנוגע לעמ"ש צווארי קבע ד"ר רייכל, כי בבדיקה הודגם לורדוזיס מותני שמור, ירידה במרווחים בין חולייתיים C5-C7 וכן בליטות דיסק קלות בגבהים C5-C7 ללא לחץ משמעותי על אלמנטים עצביים. ד"ר רייכל קבע, כי הממצאים שהודגמו הן בעמ"ש מותני והן בעמ"ש צווארי מהווים שינויים ניווניים רגילים לאוכלוסייה בגילו של התובע ואין בהם שינוי מהותי מהממצאים שהודגמו בבדיקת ה- CT הקודמת שבוצעה ושעמדה לעיונו בעת עריכת חוות דעתו. על כן, הוא קבע כי אין בבדיקה העדכנית כדי לשנות ממסקנותיו.
9. לאחר קבלת התייחסות זו של ד"ר רייכל, הגיש התובע בקשת הפסילה הנוכחית. הנתבעת הגישה תגובתה לבקשה ובה התנגדה לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת התובע, המומחה התבצר במסקנה כי התובע אינו סובל מנכות לאחר שהתרשם שהתובע אינו משתף פעולה בבדיקה הקלינית, זאת לאור קביעתו בחוות הדעת כי בבדיקה אצלו הפגין התובע חוסר תנועות מוחלט. התובע טען, כי במצב דברים זה היה על המומחה לדחות את הבדיקה למועד אחר ולחילופין להודיע לבית המשפט כי אין באפשרותו לערוך חוות דעת. התובע הוסיף וטען, כי על אף שבפענוח שתי בדיקות CT שונות בגב התחתון נמצא לחץ על השק התקאלי לא הסכים ד"ר רייכל עם ממצאים אלה, דבר שמוכיח כי דעתו "ננעלה" לחובתו של התובע. נוכח האמור טען התובע, כי בחוות דעתו של המומחה נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין ומחייבים את פסילתה ומינוי מומחה אחר, ולחלופין מינוי מומחה נוסף שיבחן את מצבו של התובע באופן ענייני ולא מוטה.
2. הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה, כי בנסיבות העניין לא הוכח שנגרם לתובע עיוות דין כלשהוא והטעמים שהציג התובע בבקשתו אינם נכנסים לגדר המקרים הנדירים והקיצוניים המצדיקים פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית משפט. לטענת הנתבעת, המומחה ביצע עבודתו נאמנה, פעל בתום לב, לפי שיקול דעתו המקצועי, סקר את התיעוד הרפואי בעניינו של התובע, התייחס לממצאי הבדיקות באופן מקיף, לרבות בדיקת ההדמיה העדכנית, וכן נתן דעתו לתלונותיו של התובע ולפגיעתו, אולם הגיע למסקנה כי לא נותרה לתובע נכות. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי מינוי מומחה נוסף הינו צעד חריג ולא יתכן כי בכל פעם שבעל דין אינו שבע רצון ממסקנות המומחה תיפסל חוות דעת המומחה על פי בקשתו מטעמים אסטרטגיים של הגדלת הפיצוי.

פסילת חוות דעת או מינוי מומחה נוסף, אימתי?

1. מומחה המתמנה מטעם בית המשפט נחשב כידו הארוכה של בית המשפט. מומחה רפואי משמש ""ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט"... האמון הרב לו זוכה מומחה מטעם בית המשפט, נובע, בין היתר, מחזקות התקינות והמקצועיות המיוחסות לו. הנחת המוצא היא כי המומחה הממונה על-ידי בית המשפט יבצע מלאכתו נאמנה, ויפעל בהגינות ובמקצועיות" [רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (03/05/2018), פסקה 12 (להלן: "עניין פלונית")]. משום כך, ברגיל ובהיעדר סיבה בולטת לעין, יאמץ בית המשפט את ממצאי ומסקנות המומחה מטעמו ולא יטה "לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" [ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31/12/1988), פסקה 4. ראו גם: ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28/10/2010), פסקה 22; ע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583 (2004), בעמ' 599 ז' – 600 רישא; וכן ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ (21/07/2003), פסקה 8].
2. עם זאת, על מומחה בית המשפט מוטלות חובות משני סוגים: הסוג הראשון, "הן חובות אמון, בגדרן נדרש המומחה לנהוג בתום לב, באובייקטיבית, ללא משוא פנים, בלא ניגוד עניינים, ותוך הקפדה על מראית עין של התנהלות תקינה", ואילו הסוג השני, "הן חובות מקצועיות, בגדרן נדרש המומחה לשקף בחוות דעתו את מצבו הרפואי האמיתי של הניזוק, על יסוד כל החומר הרפואי הרלוונטי והערכתו המקצועית" [עניין פלונית, פסקה 12].
3. "במקרים בהם המומחה מפר את החובות המוטלות עליו, בין אם חובות האמון ובין אם חובותיו המקצועיות, ובית המשפט מתקשה לאמץ על כן את חוות דעתו של המומחה מבלי שהדבר יוביל לפגיעה בהליך השיפוטי או במי מבעלי הדין, עומדות לפני בית המשפט מספר דרכי פעולה. דרך הפעולה הראשונה, המתונה ביותר, היא הכרעה בשאלות הרפואיות על בסיס חוות דעתו של המומחה והראיות הנוספות, וזאת אף מבלי לאמץ את מסקנותיו של המומחה ותוך אפשרות לסטות מחוות דעתו. הדרך השנייה העומדת לפני בית המשפט היא מינוי מומחה רפואי נוסף לצורך הכרעה בשאלות שברפואה. הדרך השלישית, והקיצונית ביותר, היא פסילת חוות הדעת שהגיש המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו" [עניין פלונית, פסקה 13. ראו גם: רע"א 6117/19 פלוני נ' מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר (09/12/2019), פסקה 12].
4. עוד נקבע כי פסילת חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט ומינוי אחר תחתיו תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים שבהם נפל בחוות הדעת או בהתנהלות המומחה פגם היורד לשורש העניין ואשר יש בו כדי לגרום עיוות דין לצדדים או למי מהם [עניין פלונית, פסקה 13; וכן רע"א 8152/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (10/02/2019), פסקה 5]. לפיכך, "גם כאשר מתגלים פגמים בחוות דעתו של מומחה, המסקנה לא צריכה להיות בהכרח פסילת חוות הדעת, אלא על בית המשפט לבחון אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין" [רע"א 7819/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (25/12/2016), פסקה 7].
5. באשר לאפשרות מינוי מומחה נוסף באותו תחום שבו כבר מונה מומחה, הרי ש"בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות־הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות־דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות־הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על־ידיו" [רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673 (2002), בעמ' 676 ו' – ז'. ראו גם: רע"א 7551/01 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור טלי (25/11/2001), פסקה 2; רע"א 4195/02 סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יורי ליפשיץ, פ"ד נו(5) 774 (2002), בעמ' 776 סיפא – 777 רישא, פסקה 2 סיפא; רע"א 329/02 דב זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (18.03.2002), פסקה 3; ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח (24/11/2005), פסקה 8; ע"א 1534/12 מוחמד זידאן נ' הראל חברה לבטוח בע"מ (14/02/2013), פסקה 6; וכן רע"א 1450/13 פארס נגאר בע"מ נ' אחמד גלאל (15/04/2013), פסקה 5]. "מהטעם הזה נקבע כי מינוי מומחה נוסף יכול שיעשה גם ביוזמתו של בית המשפט, בלא שקדמה לכך בקשה מטעם מהצדדים, ואף בשלבים מאוחרים של ההתדיינות המשפטית" [רע"א 7479/18 פלוני נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ (23/01/2019), פסקה 13].
6. ודוק, "אם דעתו של מי מבעלי הדין אינה נוחה ממסקנותיו של המומחה מטעם בית־המשפט – אין בית־המשפט מפיס את דעתו על־ידי מינוי מומחה נוסף" [ת"א (מחוזי י-ם) 1577/97 אחמד חזין נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (02/03/2001), פסקה 6]. "ההחלטה בדבר מינוי מומחה נוסף אינה יכולה להיות מבוססת על תחושותיו הסוביקטיביות של הנפגע וחוסר האמון שלו בחוות הדעת הרפואית. לו זה היה המצב, מינויו של מומחה רפואי נוסף היה הופך לעניין שבשיגרה" [רע"א 7551/01 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור טלי (25/11/2001), פסקה 4].
7. יצוין, כי לצורך ההכרעה בשאלות הרפואיות, על בית המשפט לבחון את מכלול החומר הרלוונטי, הכולל את חוות הדעת, תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו, ככל שנשלחו כאלה, וכן חקירתו הנגדית של המומחה בבית המשפט. אם כן, "משקלה הראייתי של חוות הדעת האמורה ייבחן במהלך שמיעת הראיות, על סמך תוכנה ועל סמך עדות המומחה" [ת"א (מחוזי ת"א) 12744-04-14 מרכז צלילה מנטה-ישרוטל ים סוף נ' אדריאן איצקוביץ (13/11/2015), פסקה 14. ראו גם: עניין ליפשיץ, בעמ' 777 ה' – ו']. לא בכדי נקבע כי "המועד המתאים לבחינת הבקשה לפסילת חוות הדעת הוא לאחר שלב חקירת המומחה, לאחר שמלוא הנתונים יובאו בפני בית המשפט" [רע"א 3889/16 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח פלוני ז"ל (10/08/2016), פסקה 4], שכן "מטרת החקירה הנגדית הינה לאפשר לצד לחקור על מנת שהמומחה יבהיר, יסביר ויתמודד עם אשר כתב בחוות דעתו" [כב' השופט נ' הנדל (כתוארו אז) ב-בר"ע (מחוזי ב"ש) 636/02 מסיקה רוי קטין נ' מסיקה טל (02/09/2002), פסקה 3].
8. וזאת חשוב להדגיש, לזכותו של המומחה המתמנה מטעם בית המשפט עומדת חזקת התקינות והמקצועיות. קרי, שהוא פועל במקצועיות, בהגינות ובתום לב על פי מיטב כישוריו וניסיונו המקצועי [רע"א 6264/15 פלונית נ' משרד הבריאות (10.11.2015), פסקה 12(ב); עניין אברהם שוחט, פסקה 4(א); רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח נ' עומר סאלח, פ"ד נה(3) 97 (2001), פסקה 3; וכן רע"א 6571/15 פלוני נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (01/02/2016)]. סתירת חזקה זו מחייבת הוכחת קיומן של אינדיקציות ברורות לכך שהמומחה לא פעל כאמור [רע"א 8869/13 נעמה פאור נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (19/01/2014), פסקה 6; וכן רע"א 6264/15 הנ"ל].

היישום בענייננו

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בחוות הדעת, בחקירת המומחה ובהתייחסותו הנוספת, לא מצאתי כי המקרה שלפנינו בא בגדר המקרים החריגים שיש בהם כדי להביא לפסילת חוות דעת המומחה ואף לא בגדר המקרים המצדיקים מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט, ולהלן אנמק החלטתי.
2. במקרה שלפנינו, תוקף התובע את חוות דעת המומחה מהפן המקצועי תוך שמלין על קביעת המומחה שלפיה לא נותרה לו נכות כתוצאה מהתאונה וכן על העובדה כי חרף העדר שיתוף הפעולה בבדיקה, המומחה לא עדכן כי אין באפשרותו לערוך חוות דעת. למעשה, הטענה היא כי יתכן ונותרה לתובע נכות כלשהיא, אולם בשל העדר שיתוף פעולה מצדו נכות זו לא באה לידי ביטוי במסגרת חוות הדעת.
3. יש להדגיש, כי בענייננו הבהיר המומחה כי הוא לא הצליח לבצע בדיקה קלינית פשוטה של תנועות עמ"ש צווארי ומותני שכן התובע לא ביצע כל תנועה שהיא ולו המינימלית ביותר! בחקירתו הסביר המומחה כי ברגיל במסגרת הבדיקה הקלינית, נבדק טווח תנועות אקטיביות שמבצע החולה בעצמו וכן טווח תנועות פסיביות שאותן עוזר לו המומחה לבצע. במקרה שלפנינו, על אף ניסיונותיו למצות את בדיקתו של התובע לא ביצע התובע כל תנועה באופן אקטיבי, ואף התנגד לכל ניסיון לביצוע תנועה פסיבית בעזרת המומחה בטענה כי כואב לו וכי הוא אינו מסוגל לבצע תנועות אלה, על כן התרשם המומחה מחוסר שיתוף פעולה:

"בבדיקתי לא היה שיתוף פעולה בכלל, וזה מאוד חריג וזה קורה פעם בכמה זמן. עם כל הניסיון שלי לבדוק אותו אני לא מצליח לעשות בדיקה אורתופדית רגילה שהיא לא כואבת ולא אמורה לגרום לכאב. אנחנו לא מדברים על מישהו שנפצע ביום הבדיקה ועבר זמן רב אחרי אירוע תאונתי וזה חריג מאוד" (ההדגשה שלי, א"ס) (עמ' 1 לפרוטוקול, שור' 25-22)

עוד העיד המומחה :

"הוא לא הזיז את הראש מילימטר אחד ולכן אמרתי שהבדיקה חריגה. גם כשאמרתי להתכופף קדימה כל שעשה זה רק לשים את הידיים על הירכיים ולא הזיז את הגב בכלל לא קדימה ולא אחורה. גם בצוואר" (עמ' 7 לפרוטוקול, שור' 14-12. ראו גם: עמ' 6, שור' 33-15; וכן עמ' 7, שור' 10-9)

1. התרשמותו של המומחה בדבר העדר שיתוף פעולה התחזקה נוכח העולה מהתיעוד הרפואי בעניינו של התובע אשר אינו כולל ממצאים חבלתיים. המומחה הבהיר, כי במסמכים הרפואיים ובבדיקות ההדמיה אין כל ממצא אשר יכול להסביר חוסר תנועה מוחלט כפי שהפגין התובע בבדיקתו, ועדותו בעניין זה לא נסתרה (עמ' 7 לפרוטוקול, שור' 28-26).
2. עולה, כי בעת בדיקתו אצל המומחה נקט התובע בחוסר שיתוף פעולה מכוון, בוטה וקיצוני, תוך הצגת מצג שווא בעניין מגבלותיו, כאשר בהתנהלות זו ניסה באופן קיצוני להאדיר את נזקיו במטרה לזכות בפיצוי מוגדל מהנתבעת.
3. נשאלת השאלה כיצד יש לנהוג בתובע אשר פעל באופן האמור תוך ניסיון להטעות את המומחה וכפועל יוצא מכך את בית המשפט. לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לידי מסקנה, כי התנהלות מעין זו יש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, ובכלי החשוב של מינוי מומחה המשמש כאמור לעיל כידו הארוכה של בית המשפט, והדבר צריך לפעול לחובתו של התובע אשר אינו יכול לצאת נשכר מהתנהגות שכזו.
4. בפסק דינו של בית המשפט העליון ב-ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (01/05/2019), עמד כב' השופט א' שטיין על שלושה כללים עת שבעל דין נמצא משקר בעניין מהותי בבית המשפט, שניים מהם רלוונטיים לענייננו, הכלל בדבר "חזקת השקר" שלפיו מי שמשקר ביודעין בדבר אחד משקר בכל עדותו, והכלל האוסר על שימוש לרעה בהליכי משפט, אשר מחיל את החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בכל פעולה משפטית.
5. כב' השופט שטיין עמד על הרציונל העומד בבסיס חזקת השקר ועל ההצדקה החברתית כלכלית להפעלת חזקה זו עת שמדובר בבעל דין ששיקר בנושא מרכזי להתדיינות המצוי בליבת המחלוקת:

"... ברוב רובם של מקרים כאלה, אם נכריע את הדין לחובתו של בעל דין ששיקר – וזאת, אף מבלי לנתח ראיות אחרות – לא נטעה. הסתמכות על חזקת השקר יכול שתובילנו להחלטה לא נכונה במקרים חריגים שבחריגים (אם לא נאמר זניחים). המשאבים השיפוטיים שאותם יש להשקיע כדי לאתר את המקרים הללו ולהגיע לחקר האמת גם בהם, יהיו כרוכים בעלויות מוגזמות מבחינה חברתית. עלויות אלו תהיינה גבוהות יותר מהמחיר של טעות בקביעת עובדות באותם מקרים חריגים שבחריגים. אשר על כן, הפעלתה השיטתית של חזקת השקר תמזער את העלות החברתית הכוללת של טעויות ושל האמצעים השיפוטיים שנועדו למנען – תוצאה רצויה לכל הדעות שכל מערכת משפטית צריכה לשאוף להגיע אליה" (שם, פסקה 27)

1. סבורני כי ניתן להקיש מכללים אלה ולהחילם על ענייננו. ככל שבדיקתו של התובע אצל המומחה לא הייתה מושלמת ולא שיקפה את מצבו לאשורו בשל חוסר שיתוף הפעולה מצד התובע, הרי שבמקרה כזה אין לו לתובע אלא להלין על עצמו. הענקת אפשרות לתובע שכזה לשפר את מצבו על ידי פסילת חוות דעת המומחה, או אפילו על ידי מינוי מומחה נוסף, חרף התנהלותו האמורה, כמוה כמתן פרס למי שמנהל ענייניו בחוסר תום לב, ובטווח הרחוק עלולה להוביל לעידוד התנהלות מעין זו בקרב תובעים-נפגעים פוטנציאליים: היה ויצליחו להטעות את המומחים הרפואיים – מה טוב, בכך הם יאדירו את נזקיהם ויזכו בפיצוי מוגדל שאינו משקף נכונה את נזקיהם האמיתיים, והיה ולא יצלח בידם הדבר – כי אז ימונה להם מומחה חדש לבקשתם, בין במקום ובין בנוסף, בבחינת מתן הזדמנות נוספת לתיקון לאחר שהניסיון להערים על המומחה כשל. זאת אין לאפשר. באשר לאיסור השימוש לרעה בהליכי משפט, הרי שגם לפי כלל זה אין לאפשר לתובע להיבנות מניסיונו לשקר למומחה ולהטעותו על ידי הצגת מצג שווא בנוגע למצבו הגופני שאינו מוסבר בצורה כלשהיא על ידי בדיקות הדימות.
2. מדיניות חברתית כלכלית ראויה וההשלכות של קבלת בקשת התובע בנסיבות כאלה, כפי שעמד עליהן כב' השופט שטיין בעניין חיון, מובילים למסקנה כי יש לנקוט בגישה אשר תרתיע מתדיינים אחרים מלפעול באופן שכזה. כל קביעה אחרת יש בה דווקא כדי לעודד תובעים-נפגעים פוטנציאליים לנסות ולהערים על המומחה מטעם בית המשפט ביודעם שלכל הפחות תהיה להם הזדמנות נוספת על ידי מינוי מומחה חדש, בין במקום ובין בנוסף. כמובן, מערכת משפטית תקינה לא צריכה להסכין עם תוצאה שכזו.
3. לא מצאתי לקבל את טענות התובע שלפיהן נוכח בדיקת התובע והיעדר שיתוף הפעולה מצדו, היה על המומחה לפסול את עצמו או להודיע כי אין באפשרותו לערוך חוות דעת. לא מצאתי כי המומחה לא נהג כשורה בעניינו וכי קיימת לו חובה כנטען והתובע אף לא הצביע על מקור כלשהוא בדין המעגן חובת המומחה לפעול באופן זה. האסמכתאות אותן הגיש התובע המתייחסות לאופן הפעולה בו נקטו מומחים אחרים במצב דומה, אין בהן כשלעצמן כדי להקים חובה על המומחה במקרה שלפנינו, מה גם שניתן ללמוד מהן כי הדבר נתון לשיקול דעתו העצמאי של כל מומחה, שכן בעוד שעל פי מכתב ששלח אחד המומחים לבית המשפט הוא פסל את עצמו, מומחה אחר מסר בחקירה נגדית כי במקרה של העדר שיתוף פעולה הוא מזמין את הנבדק לבדיקה נוספת בחלוף פרק זמן מסוים. כאמור, בהקשר זה על התובע להלין על עצמו בלבד, ואין הוא יכול לצפות כי ייבדק שוב ושוב עד שיואיל לשתף פעולה. על כן, החלטתו של המומחה להעריך את נכותו של התובע על סמך מכלול הממצאים, לרבות בדיקות ההדמיה, הינה סבירה בנסיבות העניין.
4. עוד הלין התובע על כך שהמומחה לא הסביר לו את הצורך לשתף פעולה במהלך הבדיקה. בעדותו הסביר המומחה כי הוא מציין בפני כל נבדק שיש באפשרותו לבקש לעצור באם חש כאב במהלך הבדיקה (עמ' 7, שור' 32-31), ולא מצאתי בכך כל דופי. נדמה כי כל אדם בגיר מן היישוב מבין את הצורך והחובה לשתף פעולה בבדיקה על ידי מומחה מטעם בית המשפט אשר נועדה לבחון את מצבו הרפואי, ובמקרה זה העדר שיתוף הפעולה נעשה לכאורה במכוון וביודעין.
5. יתירה מזו, בענייננו קביעתו של המומחה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה, אינה נעוצה רק בהעדר שיתוף הפעולה אשר גילה התובע בבדיקה, אלא מהווה קביעה פוזיטיבית ונסמכת על התיעוד הרפואי בעניינו של התובע והממצאים שהודגמו בבדיקות ההדמיה, על כן, גם מטעם זה לא מצאתי כי יש מקום לפסילת חוות דעתו או למינוי מומחה נוסף.
6. המומחה הסביר באופן משכנע וברור, הן בחוות דעתו, הן בעדותו בבית משפט והן בהתייחסותו הנוספת, מדוע אין בתיעוד הרפואי ובממצאי בדיקות ההדמיה כדי להקנות נכות בגין התאונה נשוא התביעה. בחוות דעתו קבע המומחה, כי בלטי הדיסק שהודגמו בבדיקות הם קלים מאוד וללא לחץ בעל משמעות קלינית. המומחה הבהיר כי בדיקות CT שבוצעו לתובע לאחר התאונה לא הדגימו ממצאים חבלתיים כלשהם או ממצאים אחרים אשר ניתן לקשור לתאונה, וכי בלטי הדיסק שהודגמו הינם ממצאים ניווניים רגילים לאוכלוסייה בגילו של התובע (ראו עמ' 16 לפרוטוקול). יצוין כי בהתאם לעדות המומחה שכיחות הממצא של בלט דיסק בקרב אוכלוסייה אסימפטומטית הינו בשיעור 40% (עמ' 12, שור' 5).
7. כמו כן, המומחה הסביר, כי בניגוד לבקע דיסק (שהוא פריצת דיסק), בלט דיסק אינו ממצא חבלתי וככלל אינו נגרם כתוצאה מאירוע תאונתי, אלא אם מדובר בבלט גדול במיוחד במיקום ספציפי, דבר שלא הודגם בענייננו (עמ' 10, שור' 10-9, וכן שור' 30-23). המומחה שב על דברים אלה גם לאחר עיון בבדיקת ה-CT העדכנית לעמוד שדרה צווארי ומותני במסגרת התייחסותו מיום 22/01/2022, ולא מצאתי כי עלה בידי התובע לסתור אותם.
8. התובע עימת את המומחה עם עמדתו בתיק אחר (ע"ו 66098-11-19) אשר לטענתו עומדת כביכול בסתירה לעמדה שהביע במקרה שלפנינו. באותו מקרה היה מדובר בנפגע בקבוצת גילו של התובע ועמדתו של המומחה הייתה כי הממצאים בהדמיה אינם שכיחים בקבוצת גיל זו, אלא שכפי שהסביר באריכות המומחה וכפי שעולה מעיון בפסק הדין בתיק האמור, המדובר שם בממצא של פריצת דיסק אשר כאמור מהווה ממצא חבלתי אשר ניתן לקשור לאירוע תאונתי, ולא בממצא של בלטי דיסק כבענייננו, על כן עמדת המומחה שם כלל אינה עומדת בסתירה לקביעותיו בענייננו.
9. לא מצאתי לקבל את טענת התובע כי המומחה התבצר בעמדתו עת שלא הסכים עם פענוחי הבדיקות שבהם נרשם כי בלטי הדיסק הינם עם לחץ על השק. המומחה עיין בתקליטורי בדיקות ה-CT, לרבות הבדיקה העדכנית, פענח בעצמו את הממצאים העולים מהן, ועמד באופן עקבי על כך שבלטי הדיסק שהודגמו אינם גורמים ללחץ על אלמנטים עצביים ואינם בעלי משמעות קלינית (עמ' 9 לפרוטוקול, שור' 13-6; וכן סעיפים 2-1 להתייחסותו מיום 22/01/2022). המומחה הסביר כי בחלק מהמקרים הוא אינו מסכים לפענוח הכתוב והפענוח שהוא מבצע הוא הקובע מבחינתו (עמ' 8, שור' 28-261 עמ' 9, שור' 25-16), ומעדותו עולה כי בכל מקרה הן בהתאם לפענוח הרדיולוגים והן בהתאם לפענוח שלו עצמו, הממצאים אינם חבלתיים, אינם בעלי משמעות קלינית ואינם קשורים לתאונה (עמ' 16, שור' 16-14). לא מצאתי הצדקה עניינית שלא לקבל דבריו אלו של ד"ר רייכל.
10. לעניין פענוח בדיקות הדמיה על ידי מומחה אורתופד ראו, בין היתר, רע"א (מחוזי מרכז) 3866-12-21 פלוני נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ (08.12.2021), פסקאות 8 ו- 16; וכן רע"א (מחוזי מרכז) 39084-10-20 שירביט, חברה לביטוח בע"מ נ' ש. ל (21.10.2020), שבו נקבע כי "צדק בית משפט קמא בנמקו כי למומחה אורתופד ובוודאי אורתופד כירורג, כפי מומחיותו של המומחה דנן, יש ידיעה כזו או אחרת אף בניתוח הדמיות CT עניין המהווה כלי בסיסי בעבודתו והרי ניתוחים אורתופדים רבים נעשים על בסיס צילומים שכאלה ואין להתעלם מפענוחו של המומחה את אותה הדמיה" (שם, פסקה 8).
11. קביעות אלה של המומחה הינן קביעות מקצועיות גרידא ולא מצאתי מקום לפקפק בנכונותן ומקצועיותן, מקום שהוא עיין ופענח בעצמו את שתי בדיקות ההדמיה. כאמור, חזקה היא כי מומחה אובייקטיבי המתמנה מטעם בית המשפט עושה מלאכתו נאמנה ובמקצועיות, והתובע לא הצליח לסתור חזקה זו [רע"א 7098/10 אוהד טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית (31.01.2011), פסקה 5].
12. בעניין זה אני רואה לנכון לציין כי ד"ר רייכל הנו מנתח עמוד שדרה ומנהל יחידת עמוד שדרה במחלקה האורתופדית בבי"ח העמק ומכאן שלקביעותיו המקצועיות במקרה שלנו יש משקל רב.
13. עוד אציין כי עדותו של ד"ר רייכל הייתה עדות אמינה ומשכנעת והוא הותיר עלי רושם אמין, חיובי ומקצועי, וידע להסביר באופן משכנע את קביעותיו ולהתמודד ללא כל קושי עם כל השאלות שהופנו אליו במסגרת חקירתו הנגדית, ועל כן גם מטעם זה לא ראיתי כל סיבה שלא לקבל את דבריו וקביעותיו המקצועיות.
14. מששוכנע המומחה, חרף העדר שיתוף הפעולה בבדיקה, על סמך מכלול הממצאים והנתונים, לרבות התיעוד הרפואי, הבדיקה הקלינית ובדיקות ההדמיה, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה והוא שב וקבע זאת גם בהתייחסותו הנוספת וגם בעדותו בבית המשפט, לא מצאתי עילה לפסול את חוות דעתו. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי נפל פגם בשיקול דעתו המקצועי של המומחה או טעות מהותית בחוות דעתו באופן שלא ניתן לבסס עליה ממצאים ומסקנות כלשהן, ולא עלה בידי התובע להוכיח כי התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה לפסילת חוות דעת כאמור.
15. בשולי הדברים אציין, כי טענות התובע הנוגעות לפסילתו של המומחה בתיק אחר, שאינו קשור לתיק שבפני, אינן רלוונטיות לענייננו כלל וכלל ולא מצאתי כי יש בהן כדי להביא לשנות את המסקנה אליה הגעתי.

סיכום התוצאה

1. לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר רייכל ולחלופין למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדי, זאת לאור ניסיונו של התובע להאדיר את נזקיו ולהטעות את המומחה במטרה להגדיל את הפיצוי שיקבל, התנהלות אשר אין ליתן לה יד שמא נימצא מעודדים אותה בקרב נפגעים נוספים, וכן נוכח קביעותיו של ד"ר רייכל בדבר העדר ממצאים בעלי משמעות קלינית. ד"ר רייכל לא מצא בבדיקות ההדמיה ממצאים חבלתיים שיכולים להסביר קיומה של הגבלת תנועות בעמה"ש הצווארי והמותני, וכפי שהעיד המומחה "מה שקובע בסופו של דבר זה בדיקה קלינית ואם הממצאים שיש בהדמיה יכולים להסביר את הממצאים הקליניים. זה כלל ברפואה" (עמ' 19 לפרוטוקול, שור' 12-11).
2. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,500 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן – הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

ניתנה היום, ג' ניסן תשפ"ב, 04 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.