1. ענייננו בתביעה שהוגשה בשל פציעת התובע במהלך אימון ספורט, בקבוצה בהדרכת הנתבע 1. השאלה העומדת לדיון הינה, אם ראוי, בנסיבות מקרה זה, לפצל את הדיון ולהורות כי תחילה תידון שאלת האחריות, ורק אם יימצא כי המשיב אחראי לנזקי התובע, תידון שאלת הנזק.

2. ברע"א 1812/15 פלוני ו-108 אח' נ' הרשות לניירות ערך [16.03.2015], נקבע כי "ככלל, לטעמי יש להימנע מפיצולי דיון, העלולים לגרום לתקלות ולסרבול ורק במיעוט המקרים יש בהם כדי לייעל. על התקלות והקשיים הרבים והשונים אשר נגרמים בעקבות פיצולי דיון בערכאות הדיוניות עמדתי בעבר בהרחבה, תוך הבעת דעה כי לעיתים קרובות חסרונות הפיצול עולים בהרבה על יתרונותיו". בהחלטה זו, הפנה כב' השופט זילברטל להחלטתו ברע"א 4878/12 מנהלת המחלקה לרפואה תעסוקתית קופ"ח "כללית" נ' פלוני [10.10.2012], שם נקבע, בין השאר, כך: "ראיתי לנכון להרחיב את הדיבור בסוגיית הפיצול, שכן ראוי לשקול נושא זה היטב בטרם מתקבלת בו החלטה, לבל יביא הדבר לסיבוך, סרבול ועינוי דין כבמקרה זה. הנה כי כן, לפיצול עלולות להיות השלכות שליליות, הן באספקט של ההתנהלות הדיונית והן בפן המהותי. חשוב עד למאוד שבית המשפט יהיה מודע להיבטים אלה בטרם מוחלט על פיצול הדיון..." (כן ר' ע"א 1355/11 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' קופת חולים מאוחדת [09.02.2015], פסקאות 49-48).

3. נתתי דעתי במקרה דנן לעמדות הצדדים, אולם בעיקר, לסוגיות שיהא צורך להכריע בהן בשאלות החבות, וכן בשאלת הנזק: מדובר בפגיעה בזמן פעילות ספורט, לה היו ככל הנראה מספר עדי ראיה. לא מדובר בסוגיה שדורשת מספר רב של עדים, או מומחים, או שיש בה בעייתיות מיוחדת, שתצדיק סטייה מהכלל, כי ראוי לדון בהליך כמקשה אחת.

שאלת הנזק, אף היא אינה סבוכה באופן חריג: התובע טוען לנכות רפואית בשיעור של 10%. בכתב התביעה לא נטען כי התובע איבד באופן משמעותי את כושר השתכרותו, אלא (בהתאם לסעיף 43א לכתב התביעה), כי "נזקק לימי מחלה רבים... נדרש להפחית בשעות עבודתה" [הטעות במקור – ר.ה.].

לנוכח הדברים, לא מצאתי כי מקרה זה שונה ממקרים רבים אחרים שבהם יש צורך לדון בשאלת האחריות ובאם תימצא הנתבעת אחראית לאירוע מושא ההליך, ייקבע סכום הנזק, תיבחן שאלת האשם התורם ושאלות רלבנטיות נוספות, וייקבע סכום הפיצוי המגיע לתובע. על כן, אין מקום לפיצול שלב ההוכחות בהליך.

4. עם זאת, עמדת הנתבעת (כפי שנטען בבקשה), היא "שגם אם תוכח גרסת התובע במלואה, הרי שאין בו כדי להקים חבות כלשהי בנזיקין" [ההדגשה במקור – ר.ה.].

לפיכך, ככל שהנתבעת מקבלת את גרסת התובע במלואה ומבקשת לסכם בשאלת האחריות, ניתן לעשות כן.

באם הנתבעת, מנגד, סבורה שיש לשמוע ראיות בשאלת האחריות, הרי שאלה יישמעו ביחד עם הראיות בסוגיית הנזק, ולא בנפרד.

5. הנתבעת תודיע אם היא מקבלת את גרסתו העובדתית של התובע במלואה, כפי שפורטה בתצהיר הנסיבות שהוגש, ללא צורך בחקירה נגדית או שמיעת עדים נוספים. ככל שהתשובה חיובית, אורה על הגשת סיכומים בשאלה זו, ותינתנה הנחיות להמשך ניהול ההליך. הודעה מתאימה תוגש עד ליום 24.09.20.

בהעדר הסכמה כאמור לגרסתו העובדתית של התובע, במלואה (בתוך המועד שנקבע), נדרשת הנתבעת להגיש חוות דעת רפואית נגדית, או להגיע להסכמה דיונית עם התובע בנוגע לשיעור נכותו (לצורך ניהול ההליך כולו, ולא לצורך הגשת תחשיבים בלבד), בתוך 60 ימים מהיום.

התיק יובא לעיוני ביום 29.09.20.

ניתנה היום, ו' אלול תש"פ, 26 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.