הנאשם הורשע לאחר שהודה בביצוע עבירות בניגוד לסעיפים 67, 10(א), ו – 62(4) בפקודת התעבורה תשכ"א-1961 ובניגוד לסעיף 2(א) בפקודת ביטוח רכב מנועי.

בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 31.3.20 בשעת בקר בישוב עומר, נהג הנאשם רכב עד שנחסם על ידי שוטרים שביקשו לעכבו. כאשר התבקש להזדהות, מסר לשוטרים שם של אדם אחר, ובדיעבד התברר כי הנאשם נהג רכב בעודו תחת פסילה פעילה, ללא רישיון נהיגה תקף משנת 2014 וללא ביטוח חובה תקף.

ביום 17.6.20 הודה הנאשם במיוחס לו וביום 23.6.20 טענו הצדדים בפני לעונש.

ב"כ המדינה עתרה לענישה מחמירה הכוללת רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח.

לשיטת המדינה עברו התעבורתי המכביד של הנאשם הכולל ביצוע עבירה זהה של נהיגה בזמן פסילה לאחרונה מצדיק את חלקו העליון של מתחם הענישה לו הפנתה.

המדינה הגדירה את הנאשם רצדיויסט ובהישען על פסיקה שרלוונטית לטענת המדינה, ביקשה לגזור עונשים מחמירים הנשענים על שיקולי גמול והרתעה.

ב"כ הנאשם טען כי נאשם זה נקלע למעשה למערבולת בירוקרטית שלו באשמתו:

פסילותיו של הנאשם אשר ניתנו לו עקב פקיעת תוקף רישיונו, נגזרו בהעדרו לאחר שלא הבין כי רישיונו פקע. לטענת ב"כ הנאשם, מערכת הדואר במקום מגוריו אינה פועלת באופן סדיר ולכן הוא לא קיבל כל הודעה לפיה רישיונו פקע.

לטענת ההגנה רק ב-2016 הודיע לנאשם שוטר על פסילותיו והוא הבין לראשונה כי נפסל בהעדרו.

כאשר נהג לאחר מכן לראשונה בזמן פסילה הוא גם נעצר ובמהלך ריצוי מאסרו הוחתם על ידי שב"ס על תצהיר לפיו רישיונו מופקד מבלי שהבין כי ההפקדה תחול על תיק המאסר בלבד.

הנאשם סבר, כך טוען בא כוחו, כי פסילותיו יימנו במצטבר זו לזו ולכן עת נהג בפרשה זו היה בטוח כי אין הוא עוד תחת פסילה.

תום ליבו של הנאשם, מצדיק לשיטת ההגנה ענישה מקלה שתהיה נמוכה מחלקו הנמוך של מתחם העונש הנוהג וזאת משיקולי צדק (ראה בעניין זה את פסיקת בית המשפט העליון בפרשת לופליאנסקי

ע"פ 566/14).

דיון וגזירת העונש –

ביום 20.1.20 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופטת שלו, בעפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים (להלן – פרשת גניים) את הדברים הבאים:

"לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זלזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק. עוד נקבע, כי "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת" (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11)‏‏). יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07):

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'".

על כן, נקבע בפסיקה ענפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)). הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (‏6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ):

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק... בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש".

גם העבירה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע לתקופה ארוכה, היא עבירה שהערכים המוגנים בגדרה דומים, ושלא ניתן להקל ראש בחומרתה; כאשר ככל שתקופת הפקיעה ארוכה יותר, ראוי להתייחס אל הנהג כמי שאינו מורשה כלל לנהיגה, כך שפוטנציאל הסכנה לציבור הטמון בנהיגתו, גבוה."

בפרשת גניים קיבע בית המשפט המחוזי כמתחם ענישה ראוי עונש מאסר בפועל שנע בין 6 ועד 20 חודשי מאסר.

במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע

בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל (להלן:פרשת זידאן):

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מתחם הענישה המתאים למקרה הנדון.

בפרשה שבפני מיוחסת לנאשם נהיגת רכב בזמן פסילה ללא ביצוע עבירות נלוות זולת נהיגה בזמן שרישיון נהיגתו פקוע משנת 2014 (כ- 6 שנים). יחד עם זאת, מיד עם תום נהיגתו ברכב, וכאשר נדרש להזדהות בפני השוטרים, מסר הוא להם שם כוזב של אדם אחר ובכך החמיר את נסיבות האירוע כולו.

בנסיבות המתוארות לעיל, כאשר הנאשם מורשה במקור לנהיגה, אך נהג בזמן פסילה, כאשר רישיונו פקוע 6 שנים והוא מוסר שם כוזב של אחר לשוטרים, פגע הנאשם פגיעה בינונית עד חמורה בערכים מוגנים של זכות הציבור לנוע בבטחון בדרכים מבלי שנהגים פקועי רישיונות הנתונים לפסילות של רישיונותיהם יסכנו את שלומו.

אני סבור כי בנסיבות המתוארות לעיל מתחם ענישה אשר נע בין 3 חודשי מאסר בפועל ועד 14 חודשי מאסר הוא מתחם סביר אל מול הפסיקה שבחנתי לעיל וקביעתו האחרונה של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

מתחם הפסילה שנקבע בפרשת זידאן לעיל הוא רחב מספיק לנסיבות ומתאים כמתחם לרכיב הפסילה גם בפרשה זו.

השאלה הניצבת להכרעה היא מה ענישתו הראויה של הנאשם בגבולות המתחם אותו קבעתי, והאם יש הצדקה לחרוג מגבולות המתחם בהתאם לשיקולי צדק כפי שטען ב"כ הנאשם בטיעוניו.

לצורך בחינת הענישה הראויה, אסקור להלן את עברו התעבורתי של הנאשם אל מול טיעוני ההגנה:

הנאשם נוהג משנת 2012 ולחובתו 16 הרשעות קודמות.

רישיון נהיגתו פקע ולא חודש משנת 2014.

"כדור השלג" שיתואר להלן משקף את מהלך האירועים התעבורתיים בחיי הנאשם מיום שרישיונו פקע:

ביום 14.1.15 נהג הנאשם לראשונה ללא רישיון נהיגה תקף וכתוצאה מכך קיבל דוח מסוג ברירת משפט (קנס) בסך של 250 ₪.

כשנה לאחר מכן, ביום 22.12.15 עת בוודאות ידע הנאשם כי רשיונו פקע (זאת בהמשך לדוח הראשון שקיבל משוטר), נהג הוא שוב ברכב וזומן למשפט אליו לא התייצב.

בהעדרו, גזר עליו בית המשפט קנס בסך 750 ₪ ופסילה מותנית.

חודשיים לאחר מכן, ביום 26.2.16 שוב נהג הנאשם רכב, נתפס וזומן שוב למשפט אליו שוב לא התייצב.

הפעם רישיונו נפסל בהעדרו ל- 4 חודשים והוא לא הפקיד רישיונו במזכירות כי לא הגיע למשפטו ולא טרח לברר מה עלה בגורל ההחלטה בעניינו.

שלושה חודשים לאחר מכן, ביום 11.5.16 שוב נהג הנאשם רכב, נתפס על ידי שוטר וזומן למשפט שגם אליו לא התייצב. בגזר הדין שניתן בהעדרו נפסל הוא לחצי שנה.

ביום 5.8.16 נהג שוב ברכב, נתפס על ידי שוטר, זומן למשפט אליו לא התייצב והפעם נגזר דינו בהעדרו ל- 16 חודשי פסילה בפועל.

כך בדיוק גם ביום 18.8.16 עת נהג וזומן למשפט שם התווספו לו עוד שישה חודשי פסילה בהעדרו, עד שביום 25.12.16 כאשר שוב נהג ברכב והפעם לאחר שהפסילות הודעו לו, נעצר הנאשם על ידי משטרת ישראל והובא לבית המשפט עצור.

משפטו התקיים ביום 27.12.16 בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב עת היה הנאשם מיוצג על ידי סנגור.

מפרוטוקול הדיון אותו הגישה המדינה בטיעוניה לעונש עולה כי בטיעוניו לעונש טען הנאשם באמצעות בא כוחו כי סבר שמיום 5.8.16 עת הודע לו על הפסילות טעה לחשוב כי פסילותיו נמנות. לטענת בה כוחו, בשל טעות זו לא הבין כי הוא נוהג בזמן פסילה.

על הנאשם נגזרו באותו היום 14 ימי מאסר במהלכם הוחתם הנאשם על ידי שב"ס על מסמך הפקדה לצורך ספירת פסילתו.

באופן מפתיע, בדיוק את אותו הטיעון שהעלה הנאשם ביום 27.12.16 בבית המשפט בתל-אביב, מעלה גם בא כוחו בפני.

לטענת ההגנה שוב טעה הנאשם לחשוב כי פסילותיו נמנות מיום החתמתו על ידי שב"ס והוא בעצם תם לב שכן סבר כי פסילותיו נמנות ברצף והסתיימו עת נהג ברכב.

אני דוחה את טענות ההגנה בעניין זה ואסביר את עמדתי.

הנאשם בפרשה זו רחוק מלהיות תמים או תם לב.

מי שרישיונו פקע בשנת 2014 ומאז פעם אחר פעם נוהג ברכב כאשר רישיונו פקוע, ובמקביל מקבל הוא בגין כל נהיגה חדשה דוח נוסף הכולל זימון למשפטים אליהם הוא לא טורח כלל להגיע, אינו תם לב ככל שהדבר קשור לנהיגה ברכב.

הנאשם באופן שיטתי המשיך לנהוג רכב ללא רישיון תקף תוך שהוא מתעלם מזימונים למשפט אותם קיבל משוטרים לידיו, לא ביצע כל בירור באשר לתוצאות משפטיו, וגם כאשר שוטר בשנת 2016 מעדכן אותו על כל פסילותיו, הוא ממשיך לנהוג ברכב בזמן אותה פסילה עד שנעצר ונשלח לכלא.

טענתו לפיה הניח כי פסילותיו יימנו במצטבר ולמעשה היה זה שב"ס אשר "שם מכשול בפני עיוור", נדחות על ידי בשתי ידיים.

הנאשם גם בחר למסור לשוטרים שם כוזב וחזקה שלא היה עושה כך אם אכן בתום לב סבר כי פסילותיו הסתיימו ואין הוא מבצע כל עבירה.

חובתו של כל אדם שרישיון נהיגתו פקע להימנע מכל נהיגה ברכב עד לחידוש רישיונו.

חובתו של כל אדם להגיע למשפט אליו זומן, וככל שלא הגיע, לברר מה הוחלט בגזר דינו.

חובתו של כל אדם שנודע לו כי נפסל רישיונו, לברר היטב מה פרוצדורת הפקדת הרישיון (קל וחומר כאשר נפסל ביותר מתיק אחד) ואסור לו בתכלית האיסור לנהוג רכב בזמן שפסילתו עדיין פעילה.

הנאשם לא מתייצב למשפטיו, לא מברר מה דרך ריצוי פסילותיו, מניח הנחות עצמאיות על חישובי פסילתו, ולאחר שנוהג שוב בזמן פסילה מאשים צדדים שלישיים (שב"ס במקרה זה) במחדליו שלו עצמו.

אין אני סבור כי שיקולי צדק פועלים לזכות הנאשם כאשר אדרש לבחינת ענישתו הראויה אל מול מתחם הענישה שקבעתי.

תוצאה עונשית צודקת תהיה במקרה זה גזירת ענישה בהתאם לשיקולים להם עתרה המדינה.

המדובר בנהיגה שנייה של הנאשם בזמן פסילה.

הוא אכן הודה ולקח אחריות, נתון שיילקח לזכותו.

לא תלוי כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה, וגם זה נתון הפועל לטובתו.

יחד עם זאת, המדובר ברצדיוויסט אשר פעם אחר פעם נהג רכב כאשר רישיון נהיגתו אינו תקף, וזו הפעם השנייה בה הוא נוהג רכב בעודו תחת פסילה פעילה.

צרוף עבירה של מסירת שם כוזב לשוטרים עת עוכב רק מחמירה את מצבו של הנאשם ולכן אין אני מוצא הצדקה בנסיבות המתוארות לעיל לחלקו הנמוך של המתחם אותו קבעתי.

אני סבור כי תקופת מאסר בת 4 חודשים תשקף את משך המאסר הראוי לפרשה זו, זאת לאחר שלקחתי בחשבון לטובת הנאשם את השיקולים לקולה כמפחיתים את העונש הראוי אלמלא הודאתו והיעדר מאסר מותנה ברקע.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל, אני סבור כי תקופת פסילה בת שנה במצטבר לפסילות התלויות כנגד הנאשם, תייצר יחד עם פרק המאסר בפועל תמהיל ענישה שיענה על עקרון ההלימה הקבוע בחוק.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 1000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 120 יום מהיום.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 12 חודשים.

פסילת הנאשם תימנה במצטבר לכל פסילה אחרת התלויה כנגד הנאשם והיא תימנה בכפוף להפקדת תצהיר/רישיון במזכירות בית המשפט.

ג. הנני פוסל הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד. הנני גוזר על הנאשם 5 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה

של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רשיון נהיגה שאינו תקף והכל תוך 3 שנים מהיום.

ה. גוזר על הנאשם 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח.

הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 6.9.20 בכלא באר-שבע.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, ה' אב תש"פ, 26 יולי 2020, בנוכחות הצדדים.