לפני תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

טענות הצדדים

בהתאם לכתב התביעה, ביום 7.1.20 בירושלים, נסע רכב התובעת בנתיב נסיעתו כאשר לפתע, סטה רכב הנתבעים שנסע בנתיב משמאל, חדר לנתיב נסיעתו, צמצם את מרחק הבלימה וגרם לתאונה ולנזקים ברכב התובעת בסך כולל של 8,832 ₪.

הנתבעים בכתב ההגנה טענו כי רכבם נסע בנתיב השמאלי מבין שניים ואז סטה רכב צד ג' לנתיב נסיעתם ואילץ את הנתבע לסטות ימינה לעבר נתיב נסיעת רכב התובעת. על כן, על התובעת להפנות תביעתה לצד ג'.

בהמשך, שלחו הנתבעים הודעת צד ג' לצדדים השלישיים, שם פרטו טענותיהם וציינו כי רכב צד ג' האחראי הבלעדי לתאונה.

צד ג' 2 (להלן: "חברת הביטוח שומרה") ציינה בכתב הגנתה כי במועד התאונה נהגה צד ג' 1 (להלן: "נהגת צד ג'") כשרשיון נהיגתה נשלל/נפסל לפי שיטת הניקוד ועל כן נהגה שלא לפי תנאי הפוליסה וכפועל יוצא, לא היה לה כיסוי ביטוחי. לטענת חברת הביטוח שומרה, שלילת רישיון הנהיגה נכנסה לתוקף עוד ביום 24.7.18 וללא הגבלת זמן וצירפה טופס מעקב משלוחי הדואר לפיו נהגת צד ג' קיבלה ביום 25.7.18 את ההודעה ממשרד הרישוי אודות כניסת התליית הרישיון לתוקף.

צד ג'1, הנהגת ברכב, ביקשה לדחות את ההודעה כנגדה על הסף. לטענתה, היא לא גרמה נזק למי מהצדדים אלא עמדה לתומה במופע האור האדום ברמזור, כאשר לפתע ספגה פגיעה בחלק האחורי של רכבה. הנהגת הוסיפה כי לא יכולה היתה לצפות את פזיזותו של הנהג שפגע ברכבה והיה עליו לשמור מרחק. עוד טענה, כי התובעת לא הוכיחה את תיקון הנזק והתשלום וציינה את האמור בחוות דעתו של השמאי, שם לא יוחסה ירידת ערך מאחר והרכב ניזוק באותו המקום בתאונה קודמת בה היה מעורב. על כן, סבירות גבוהה היא כי הנזק שברכב, הוא בגין התאונה הקודמת ולא הנוכחית. באשר לתוקף רישיון נהיגתה, טענה, כי ככל הידוע לה רישיון נהיגתה לא נשלל ומידע זה הוצג לפניה לאחר קרות התאונה. עוד טענה כי משרד התחבורה ביטל באופן רטרואקטיבי את כל ההתליות נוכח נגיף הקורונה, כך שאין ממש בטענת חברת הביטוח שומרה. נהגת צד ג' המשיכה וטענה כי מאז התאונה נעצרה מספר פעמים לביקורת ע"י משטרת התנועה ולא נאמר לה דבר אודות השלילה. הנהגת הוסיפה, כי בהתאם לפסיקה, כאשר קיימת התלייה בגין שיטת הניקוד, לא ניתן לשלול כיסוי ביטוחי ועל הנהגת לדעת באופן פוזיטיבי אודות השלילה. על כן, לשיטתה, אין לסמוך על חזקת המסירה שבתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה.

דיון והכרעה

האחריות לתאונה

נהגת רכב התובעת, תמר גרוזמן, העידה בבית המשפט כי נסעה בנתיב השני מימין המיועד לנסיעה ישר או ימינה כאשר רכב הנתבעים הגיע בפתאומיות מהנתיב השמאלי, נכנס לנתיב נסיעתה ומאחר ולא הספיקה לבלום, פגעה בו מאחור. לפי עדותה, רכב הנתבעים לא נסע בנתיב נסיעתה לפניה, אלא בנתיב משמאלה וסטה לכיוונה. הנהגת העידה כי לא הבחינה ברכב צד ג' ("הטויוטה").

הגב' שיר שפר, שישבה עם התובעת ברכב, העידה אף היא כי לא הבחינה ברכב צד ג' (בטויוטה) וכי רכב הנתבעים סטה מהנתיב השמאלי, לנתיב נסיעתן, בלם, ומאחר ודובר במרחק קצר, נהגת רכב התובעת לא הספיקה לבלום.

הנתבע 1, נאור זוהר, פקח בעיריית ירושלים שנהג ברכב הנתבעים, העיד כי נסע בנתיב הנסיעה השני מימין כאשר לפניו רכב צד ג' (הטויוטה). לפתע, החליט רכב צד ג' ברגע האחרון לבלום ולפנות שמאלה. הנתבע, מתוך אינסטינקט בלם בחוזקה והסיט את ההגה מעט ימינה כדי לחמוק מפגיעה אך בכל זאת פגע ברכב צד ג' מכה קלה.

הנתבע נשאל לגבי גרסתו בנ/1 – טופס דיווח התאונה בעיריית ירושלים, שם מסר כך: "נהגת רכב צ"ג סטטה מנתיב ימני לנתיב שמאלי נתיב נסיעתי וחסמה לי את הנתיב..." ובהמשך נרשם "שאלתי את צ"ג מדוע סטטה לנתיב נסיעתי בפתאומיות ענתה לי, הוויז בלבל אותה, והיא לא מכירה את הדרך" (השגיאות במקור).

הנתבע המשיך והעיד כי נהגת רכב התובעת נסעה מאחוריו באותו נתיב נסיעה זאת למרות שציין בנ/1 (טופס ההודעה) כי "נהגת רכב צ"ג נוסף מאחור שנסעה בנתיב הימני לא הצליחה למנוע פגיעה עם חזית שמאלי של רכבה בפגוש ובקלית פנס אח' ימין של רכבי".

הנתבע הסביר כי יתכן והתבלבל במידע שמסר בנ/1 ועל פי התמונות שרעננו את זכרונו, רכב התובעת נסעה אחריו באותו הנתיב ולא בנתיב ימני. בהמשך עדותו, העיד הנתבע כי בתחילה אכן רכב צד ג' נסע בנתיב הימני הקיצוני בכביש, אך לאחר מכן עבר לנתיב נסיעתו ואז החליט לסטות לנתיב שמאלי יותר, בלם ואז התרחשה ההתנגשות. לשיטתו, השלב שעברה נהגת צד ג' לנתיב נסיעתו, ארך שניה. וכך העיד: "השלב הזה היה לשניה" (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 16). עוד העיד הנתבע כי נהיגתה של צד ג' היתה מרושלת: "אני נוסע ישר, הטויוטה ראו עליה בנסיעה שלא יודעת לאן רוצה לנסוע, היא נסעה בנסיעה מאוד מרושלת" (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 23-24).

הנתבע שב והכחיש כי נסע בנתיב השמאלי (עמוד 13 לפרוטוקול שור 10) ועמד על כי גרסתו לא השתנתה.

מטעם הנתבעים העיד אף גולן בראשי, שנסע יחד עם הנתבע ברכב. העד העיד כי נסעו בנתיב השני מימין כאשר לפניהם נסע רכב צד ג' ב"נהיגה מהוססת", הנהגת עברה בין הנתיבים ומטרים ספורים לפני הצומת כאשר מופע האור בכיוון נסיעתם היה ירוק, בלמה לפתע צד ג' וסטתה לנתיב השמאלי יותר. הנתבע בלם, סטה, ניסה לחמוק ורכב אחר פגע בהם מאחור. העד חיזק את עדות הנתבע לפיה לא נסעו בנתיב השמאלי אלא השני מימין אך לא זכר אם רכב צד ג' עבר בשלב מסוים לנסיעה בנתיב הימני ביותר.

צד ג' 1 (נהגת ה"הטויוטה") הגב' קלרי אהרנפלד, העידה כי הגיעה ממחלף קרית מרדכי, פנתה שמאלה, נסעה בנתיב הימני ואז פנתה שמאלה ומאחר והאור האדום ברמזור דלק, עצרה ולאחר מספר שניות שמעה חבטה ברכבה מאחור. צד ג' אישרה כי עברה לנתיב הנסיעה השמאלי לאחר שהבינה פתאום כי אינה בדרך הנכונה ואמה הדריכה אותה (עמוד 19 לפרוטוקול שורה 10) אך ציינה כי עשתה זאת בזהירות לאחר שהביטה במראה ווידאה כי נתיב הנסיעה פנוי (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 26-27).

מטעמה של צד ג' העידה ביתה, הגב' תמר טיקוצקי. העדה העידה כי ישבה ברכב צד ג' במושב האחורי, לא שמה ליבה לדרך כאשר דעתה היתה נתונה לטלפון הנייד. העדה המשיכה והעידה כי כאשר כשנסעו בנתיב השלישי משמאל, סבתא צעקה לאימה הנהגת (צד ג'), כי יש לפנות שמאלה, צד ג' פנתה ועצרה (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 28-31). את עצם נסיעתן בנתיב שמאל ראתה העדה רק לאחר שרכבם עצר. העדה אישרה כי היה וסבתה לא היתה מתריעה על הצורך במעבר לנתיב השמאלי, היו "מפספסות" את הרמזור (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 1-2), לא ידעה לומר מדוע רכבן היה בהטיה ואישרה כי המופע הרמזור לנסיעה ישר היה ירוק בעוד לנסיעה שמאלה- אדום.

לאחר ששמעתי עדויות הנהגים המעורבים, עיינתי במסמכים שהוגשו וצורפו ובמיוחד בתמונות ממקום התאונה, מצאתי לאמץ את גרסת הנתבע.

הנתבע העיד כאמור, כי נסע בנתיב הנסיעה השני מימין כאשר לפניו רכב צד ג' ("הטויוטה"), שלפתע סטה לנתיב נסיעתו ובלם. הנתבע, לא הספיק לחמוק מהפגיעה, הסיט באופן אינסטינקטיבי את ההגה שמאלה ופגע בכל זאת ברכב צד ג' מכה קלה.

איני יכולה לקבל את גרסת התובעת. נהגת רכב התובעת והעדה מטעמה העידו כי רכב הנתבעים נסע בנתיב משמאלן "חתך" אותן ונכנס לנתיב נסיעתן. גרסה זו אינה מתיישבת עם התמונות ממקום התאונה שם נראה רכב הנתבעים כולו בנתיב נסיעת התובעת (מלבד שלשל שמאל שנמצא על קו ההפקדה המקווקו). כלומר, רכב הנתבעים הספיק להיכנס במלואו לנתיב התובעת. מצב זה מתיישב יותר עם גרסת הנתבע לפיה נסע בנתיב זה ורק הסיט את ההגה ימינה כדי לנסות ולחמוק מפגיעה ברכב צד ג'.

זאת ועוד, נהגת רכב התובעת והעדה מטעמה העידו כי כלל לא הבחינו ברכב צד ג'. היה ורכב הנתבעים נסע משמאלן, היה עליהן לראות את ארכב צד ג' כי שדה הראייה היה פתוח במקרה שכזה. הנהגת והעדה לא הבחינו ברכב צד ג' מאחר ורכב הנתבעים נסע לפניהן באותו הנתיב והסתיר את שדה הראיה כך שלא ראו את רכב צד ג'.

ב"כ הצדדים האחרים טענו כי הנתבע שינה מספר פעמים גרסתו. איני רואה עין בעין את הדברים. הנתבע העיד כי נסע בנתיב השני מימין, לפני רכב התובעת. כך גם ציין בטופס ההודעה על התאונה (נ/1). לאחר שעיינתי פעם נוספת בטופס ההודעה, לא מצאתי כי הנתבע ציין עובדות העומדות בסתירה לעדותו בבית המשפט, ודאי לא מדובר בסתירות היורדות לשורשה של העדות. הנתבע ציין בנ/1 כי רכב צד ג' סטה מהנתיב הימני לשמאלי- נתיב נסיעתו, הוא נאלץ לבלום וסטה ימינה תוך כדי הבלימה. איני מוצאת כי מדובר בסתירה מעדותו בבית המשפט. סטייה אין בהכרח כוונה למעבר לנתיב אחר. סטייה יכול שמשמעה סטייה של הרכב בתוך נתיב הנסיעה וכך אף נראה בתמונה המחזקת את עדותו של הנתבע. אף עדותו בבית המשפט אינה סותרת את עצמה בוודאי כאמור, שלא בשורש הגרסה.

חיזוק לגרסתו זו של הנתבע, לפיה נהג בנתיב השני מימין ולא בשמאלי ניתן למצוא בעדותו של העד מטעמו, מר גולן בראשי ואף בעדותה של צד ג'. צד ג' העידה כי נסעה בנתיב ימני, הבינה לפתע שהיא צריכה לפנות שמאלה לאחר שאימה "צעקה" , סטתה, עברה לנתיב משמאל ועצרה. אף התמונה ממקום התאונה מתיישבת עם גרסה זו.

לאור האמור, מצאתי כי רכב התובעת נסעה אחרי רכב הנתבעים, וסטייתה של צד ג' לנתיב נסיעת רכב הנתבעים ובלימתה בסמוך לקו העצירה, בפתאומיות, הינה חריגה ובלתי צפויה מבחינת כלל המשתמשים בדרך.

מאחר ומצאתי כי רכב התובעת נסע אחרי רכב הנתבעים, הרי שהיה על נהגת התובעת לשמור על מרחק שיאפשר בלימת הרכב, מרכב הנתבעים. משלא עשתה כן, הרי שאף היא אחראית לתאונה.

סוף דבר, מצאתי לחלק את האחריות כך שצד ג' 1 אחראית ל-75% מקרות התאונה והתובעת אחראית ל- 25%. נוכח כך, התביעה כנגד הנתבעים נדחית וכפועל יוצא ההודעה לצד ג', נופלת.

תוקף רישיון הנהיגה של נהגת צד ג'

למעלה מן הצורך ומאחר וכל הראיות לפני, מצאתי לדון בקצרה, אף בשאלת הכיסוי הביטוחי של צד ג' 1.

חברת הביטוח שומרה, צד ג' 2, צירפה לטענותיה והגישה לבית המשפט מספר מסמכים:

תעודת עובד ציבור, מיום 15.12.21, מטעם ראש ענף נהיגה במשרד התחבורה לפיה רישיון הנהיגה של צד ג' 1 היה בהתלייה מיום 24.7.18 ובמועד התרחשות התאונה. עוד צורפה הזמנה לקורס בסיסי בנהיגה נכונה תוך פירוט העבירות שעברה הנהגת. צוין כי הנהגת סיימה את ההדרכה ביום 3.8.20.

צורף אף תדפיס התליה/תזכורת לפני התליה שיטת ניקוד. שם צוין כי בהתאם לרישומי משרד התחבורה הודעת ההתליה נשלחה לנהגת צד ג' לכתובת המגיד ממעזריטש 43/4 ביתר עילת. תאריך הנפקת ההודעה 23.7.18.

הנני מקבלת טענת צד ג' 2 לפיה אין המדובר בהתליית רישיון נהיגה מטעמים טכניים בלבד (כמו למשל אי תשלום אגרת חידוש תוקף רישיון הנהיגה), אלא מדובר בהתליה בהתאם לשיטת הניקוד המחייבת את הנהג לבצע אמצעי תיקון- קורס לנהיגה מונעת. עוד הנני מקבלת את טענת צד ג' 2 לפיה היה ויקבע כי רישיון הנהיגה של צד ג' 1 לא היה תקף, הרי שאין הכיסוי הביטוחי עומד לה.

נקבע בפסיקה כי שלילת הכיסוי הביטוחי מותנית בידיעתו הממשית של הנהג המבוטח על פסילת רישיונו. החבות של המבטח פוקעת רק לאחר שהנהג המבוטח מודע לפסילה, או שפסק הדין מכוחו נפסל רישיונו נמסר לו בדרך המקובלת. כמו כן, הנטל להוכיח את דבר ידיעתו של הנהג על הפסילה מוטל על חברת הביטוח הטוענת להעדר כיסוי ביטוחי ואין די בקיומה של ידיעה קונסטרוקטיבית. על כן, יש לבחון באם ידעה צד ג' 1 כי תוקף רישיון נהיגתה הותלה.

לביסוס טענותיה, צירפה צד ג' 2 לכתב הגנתה, טופס מסלול דבר דואר בעניין מסירת ההודעה על התליית הרישיון, לצד ג' 1. בהתאם לטופס שצורף דבר הדואר "נמסר לנמען" ביום 25.7.18.

לא מצאתי כי עלה בידי צד ג' 1 לסתור את חזקת המסירה הנ"ל, אלא נראה כי דבר הדואר נמסר לנמען, במועד קודם לתאונה.

לא זו אף זו, צד ג' 1 אישרה בעדותה בבית המשפט כי ידעה שעליה לעבור קורס לנהיגה מונעת. לטענתה, ההודעה על הצורך בקורס שכזה הגיעה לאחר שבעלה עבר עבירת תנועה והניקוד נזקף לחובתה מאחר והיא הבעלים הרשום של הרכב. צד ג' העידה כי התקשרה למשטרה או למשרד התחבורה, שם נאמר לה כי אינה צריכה לעבור את הקורס. צד ג' שלחה פניה למרכז לפניות נהגים ולאחר שבעלה קיבל דרישה לקורס לנהיגה מונעת, הבינה כי "הכל הסתדר" והיא כלל לא ידעה כי רישיון נהיגתה נשלל (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 26-31). צד ג' המשיכה וסיפרה כי לאחר שנודע לה כי רישיון נהיגתה נשלל, מיהרה ועברה את קורס הנהיגה המונעת (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 32-36).

צד ג' הודתה כי ייתכן וטעתה אך היתה בטוחה שהעניין סודר (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 7-8) ועמדה על כך כי לא קיבלה לידיה את המכתב בדבר התליית רישיון הנהיגה (בהמשך, שורות 18-20).

עוד אישרה צד ג' 1 כי ההזמנה לקורס נהיגה מונעת, נמסרה לידיה. הן ההודעה בדבר התליית רישיון הנהיגה ובן ההזמנה לקורס, נשלחו לאותו המען. מען אותו אישרה צד ג' 1 בעדותה בבית המשפט.

צד ג' 1 העידה כי היא בחרה להתעלם מההזמנה לקורס לנהיגה מונעת לאחר שסברה כי הסבת הניקוד על שם בעלה, "יסדר" את העניין והצורך בקורס- יבוטל.

מדובר בעצימת עיניים של ממש כאשר צד ג' 1 לא בררה באם אכן הצורך כי תשתתף בקורס התייתר.

זאת ועוד, בסופו של יום צד ג' 1 נאלצה לעבור את הקורס אליה הוזמנה ובעקבותיו הותלה תוקף רישיון נהיגתה. כך, שלא מדובר בעניין "טכני" בלבד אלא עניין מהותי של הצורך בהבהרת חוקי הנהיגה לצד ג' 1.

על כן, צד ג' ידעה כי עליה להשתתף בקורס, עצמה עיניה, ההודעה על התליית רישיון נהיגתה נמסר כחוק ולפיכך, לא עומד לה הכיסוי הביטוחי.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"ב, 31 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.