1. תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין פסוריאזיס ארטריטיס (דלקת מפרקים), נדחתה על ידי הנתבע במסגרת מכתב דחיה מיום 16/4/19 מהטעם שמבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו ומהטעם שמחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתו.

כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. בתאריך 24/11/20 התקיימה ישיבת הוכחות, בתחילתה הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מוותר על חקירת התובע היות והוא אינו חולק על תנאי עבודתו כפי שאלו מצאו ביטוי בתצהירו ובהודעתו לחוקר הנתבע, אלא טוען כי אותם תנאים אינם

מצדיקים מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

בשים לב לדברים הנ"ל ביקש ב"כ התובע, אשר צירף לתצהיר מרשו גם את ההודעה שנגבתה ממנו וגם את ההודעה שנגבתה ממנהלו - מר קלאודיו לסכם טענותיו בעל פה ולאחר שגם ב"כ הנתבע הודיע על הסכמתו לעשות כן, סיכמו הצדדים את טענותיהם ולאחר שעשו כן הודיע בית הדין כי "החלטה או פסק דין יינתנו לפי תורם".

לפיכך ניתן בזאת כעת פסק דיננו.

3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מתצהיר התובע ומהודעתו לחוקר הנתבע:

א. התובע יליד 1951, הינו פנסיונר מאז חודש 8/2018

ב. התובע, במקצועו, הינו טכנאי קירור מערכות גדולות, כאשר משנת 1981 ועד חודש 7/2018 (קרי - 37 שנים) עבד ב"גליל חברה לקרח וקירור בע"מ" (להלן - המפעל).

ג. היקף עבודתו של התובע במפעל היתה 5 ימים בשבוע 9 שעות כל יום וכן תורנויות בכל שבת שניה או שלישית.

ד. במסגרת עבודתו היה התובע אחראי על תחום האמוניה במפעל, כשהכוונה גם לעבודת תחזוקה שוטפת של בית הקירור וגם לעריכת בדיקות יומיות ותקופתיות ותיקונים של חדרי המכונות.

ה. לאורך שנות עבודתו של התובעת היו במפעל דליפות אמוניה בתדירות ממוצעת של פעם עד פעמיים בחודש, כאשר הטיפול בדליפות הקטנות נמשך בין 5 דקות ל - 10 דקות בעוד שהטיפול בדליפות הגדולות נמשך עד שעה.

ו. במפעל היו אמצעי מיגון אך פעמים רבות כאשר היתה דליפה היה דואג התובע, קודם כל, לסגור את הברזים ולנטרל את הדליפה ורק לאחר מכן לשים אמצעי מיגון.

ז. בשנים הראשונות לעבודתו של התובע לא היו במפעל גלאים ואלו הותקנו רק בסוף שנות ה - 80

4. להלן טענות ב"כ התובע בשלהן ביקש כי ביה"ד יורה על מינוי מומחה רפואי מטעמו:

א. הבעיה המשפטית המרכזית שיש בתיק זה היא תדירות החשיפה, כאשר אין ספק שאם התובע היה נחשף לחומרים שהוזכרו בתצהירו בתדירות גבוהה יותר, היה מסכים הנתבע למינוי מומחה, אלא שיש להבחין בין

פגיעה מיקרוטראומטית למשל בתחום האורתופדי, שאם במקרה שכזה אדם מבצע תנועות חוזרות ונשנות, רק פעם או פעמיים בחודש לפרקי זמן של בין חמש, עשר דקות ועד שעה. לבין חשיפה לחומר כה רעיל ומסוכן כמו גז קירור למשל מסוג אמוניה.

ב. בהתאם להלכה הפסוקה - ספק צריך להטות את הכף לטובת העובד.

ג. התובע נחשף במשך תקופה של מעל 30 שנה לאמוניה, כאשר חלק מהחשיפות, שאמנם היו בתדירות נמוכה של עד פעמיים בחודש, היו למשך של שעה ומכאן שמדברים על הצטברות של נזקים.

ד. בית הדין הארצי קבע בנוגע לחומרים מסוכנים ורעילים שאין סף בניגוד לפן הנזיקי. כלומר שאין תקן שמעליו ימונה מומחה ושמתחתיו לא. כלומר - די בחשיפה לאורך שנים רבות, גם בכמות מועטה ביותר, כדי למנות מומחה.

5. להלן טענות ב"כ הנתבע, בשלהן ביקש כי התביעה תידחה אף מבלי למנות מומחה רפואי מטעם הית הדין:

א. לצורך הכרה בתאונת עבודה התווה המחוקק במסגרת סעיף 79 חוק הביטוח הלאומי את התנאים להכרה במחלות כפגיעה בעבודה והכוונה לסעיף 79 לחוק, כאשר תאונה מוגדרת כתאונת עבודה ככל שניתן יהיה לאתר אירוע תאונתי במקום ובזמן ולחלופין לפי סעיף 85 לפי רשימות מחלות מקצוע.

ב. הפסיקה יצרה פיקציה משפטית לפיה גם ככל שמבוטח מוכיח תנועות חוזרות ונשנות בדמות של טפטוף של טיפות מים על סלע, גם אז יהיה ניתן להכיר בתאונות כפגיעה בעבודה ובמחלות של פגיעה בעבודה.

ג. ביחס לחשיפה לחומרים במהלך שנות עבודתו של מבוטח, התוותה הפסיקה דרך להוכחת דבר החשיפה לאותם חומרים, כאשר היא גם קבעה כי פירוט תביעות הנוגעות לנזקים המיוחסים לחשיפה לחומרים העשויים להמצא כרעילים הינו ענין מורכב גם בהיבט של הוכחת התשתית וגם בהיבט הקשר הסיבתי.

ד. היו מקרים בפסיקה שככל שהמבוטח לא הצליח להוכיח את היקף החשיפה מונה מומחה אלא שגם באותם מקרים היה מדובר בחשיפה יומיומית שלא ידעו היקפה (עב"ל 42833-09-14 חנה יעקובי - המל"ל), אלא שבמקרה של התובע אין מחלוקת על כך שהוא, גם לגרסתו, כפי שמסר לחוקר הנתבע, טיפל בתקלות פעם בחודש, כאשר בתצהירו טען - פעם או פעמיים בחודש וכאשר היקף הטיפול היה בין 10-15 דקות ולפעמים בתקלות גדולות כשעה, כלומר מדובר, לכל היותר, במקרה דומה למקרה שנדון ב בתיק עב"ל 477/08 שם דובר על חקלאי שעבד במשך ימים ספורים במשך השנה בריסוסים וגם במקרה זה בית הדין הארצי קבע שמלכתחילה לא היה צורך במינוי מומחה רפואי.

ה. כאשר בית הדין הארצי מינה מומחים רפואיים כאשר התשתית העובדתית לא היתה ברורה, לא היתה כוונה לכך שדי בתשתית רעועה הנוגעת לחומרים כאלה ואחרים כדי להצדיק מינוי מומחה שכן עדיין עמדה הדרישה שלפני בית הדין תוצג תשתית עובדתית משמעותית בנוגע לחשיפתו של מבוטח לחומרים.

ו. בנוסף יש לשים לב כי התובע התובע אפילו לא הביא ראשית ראיה לכך שקיים איזה קשר בין מחלת דלקת המפרקים לבין תנאי עבודתו וכל מה שעשה הוא שהגיש תביעה לנתבע תוך הפניה לכך שהוא סובל מדלקת מפרקים.

6. דיון והכרעה

בעב"ל 1206/04 רפאל דרעי - המוסד לביטוח לאומי (9.5.05) (להלן - עניין דרעי), פורטו התנאים הנדרשים לצורך הוכחת התשתית העובדתית על פי תורת המיקרוטראומה במקרה של חשיפה לחומרים רעילים, לרבות הדרישה להוכחתה של "חשיפה רציפה" לחומרים שכאלה במינון גבוה. זאת, כתנאי למינוי מומחה רפואי ובלשונו של בית הדין האזורי לאמור: "במקרה דנן, לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת לקיומה של עילת המיקרוטראומה. לא הוכחה חשיפה רציפה לחומרים מסוכנים. לא הוכח מהם בדיוק החומרים הרעילים שהמנוח עשה בהם שימוש בעבודתו. לא הוכחה תדירות השימוש באותם חומרים, ובעיקר לא הוכח באילו מינונים ובאיזה ריכוז היו אותם חומרים. למעשה אין תשתית מספיקה באשר לפירוט החומרים עמם יתכן כי המנוח עבד, או נחשף להם; וכלל לא הוכחה עצם החשיפה לחומרים מזיקים ושיעורם".

בעב"ל 42833-09-14 חנה יעקובי - המל"ל (להלן - עניין יעקובי), קבע בית הדין הארצי, בין היתר את הדברים הבאים:

"...נטייה שלא להסתייג ממינוי מומחה רפואי בתביעות מסוג זה גם שעה שקיימת עמימות בנוגע לחלק מן הפרמטרים הנדרשים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרוטראומה. זאת גם במקרים של ספק הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים כאמור (כגורמים אפשריים להתהוות איטית של נזק - "טיפות מים על סלע") הינה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק. משמע - מגמת ההגמשה המתוארת לעיל, נתנה ביטוי לשאיפה לצמצם את כמות המקרים שבהם עשוי בית הדין לדחות תביעות על סיפן בשל תשתית עובדתית חסרה. זאת, בנסיבות שבהן לו היה מתמנה מומחה רפואי הרי שיכול והיה מוצא כי די באותה תשתית כדי ללמד על קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגימה שממנה סובל המבוטח.

ביטוי לגישה גמישה זו ניתן למצוא לדוגמה בדבריו של בית דין זה בעב"ל (ארצי) 4834-01-12 בנימין כהן - המוסד לביטוח לאומי (16.8.15 להלן – עניין כהן) המתבסס על עב"ל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד לביטוח לאומי (10.12.09) שם נכתב כך:"...במקרים המתאימים [ניתן] לבחון קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין."

על דברים אלה חזר בית דין זה פעמים נוספות במקרים אחרים (ר' עב"ל (ארצי) 8965-08-14‏ ‏ניסים חיאייב נ' המוסד לביטוח לאומי (10.9.15); עב"ל (ארצי) 12074-07-14‏ המוסד לביטוח לאומי נ' איתן גטיה(18.10.15) ולאחרונה גם בעב"ל (ארצי) 10490-10-16‏ מועדים לשמחה מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי (19.10.17) שם נכתבו על ידי חברי, השופט איטח, הדברים הבאים:"...בין העדרו של פירוט מדוייק [בנוגע להיקף החשיפה לחומרים מסוכנים] ובין דחיית התביעה רק בשל כך המרחק רב ואינו מחוייב המציאות. אכן לא מן הנמנע כי לאחר שימונה המומחה הרפואי הוא יקבע כי אין בתשתית הקיימת כדי לבסס קשר סיבתי. במקרים שכאלה, החסרון הראייתי ירבוץ לפתחו של הנפגע, עליו הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי. במקרים מתאימים יתכן שלאור חוות הדעת יהיה צורך לחדד את התשתית העובדתית ולהשלימה."

.10.17בל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי

וכן נפסק בענין יעקובי כי "ניתן אפוא לסכם ולומר כי עמדה הלכתית זו נועדה לקדם את מיצוי הזכויות של המבוטחים, באופן המביא בחשבון את אוכלוסיית היעד ואת הקשיים הייחודיים העשויים לעמוד בפניה בדרך למיצוי זה. בעיקר באותם סוגים של תביעות שבהן חסר בידע מקצועי או קשיי הנגישות אליו עשויים להוות מכשול ממשי כבר בשלב קביעת העובדות".

ובמקביל נפסק שם:" באומרנו זאת, אין אנו מכוונים לכך שדי בתשתית עובדתית רעועה ונקובה ככברה, הנוגעת לחשיפה לחומרים שונים כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי. מדובר בעניין שבמידתיות וככל שבית הדין יתרשם כי הוצגה בפניו תשתית עובדתית משמעותית בנוגע לחשיפה של המבוטח במהלך עבודתו לחומרים שונים בעלי פוטנציאל מסוכנות - הרי שלא יהיה מקום לשלול את האפשרות למנות מומחה רפואי. זאת חרף החסר בתשתית העובדתית הרלוונטית".

מן הכלל אל הפרט - במקרה שלפנינו, עולה מתצהירו של התובע ומהודעתו לחוקר כי חשיפתו לאמוניה היתה בהיקף של בין פעם לפעמיים בחודש למשכי זמן של מספר דקות (בתיקון התקלות הקטנות שהן היו ההיקף הגדול יותר של תקלות) ועד שעה (בתיקון התקלות הגדולות). כלומר אין המדובר בחשיפה ממושכת ו/או על בסיס יומיומי ומכאן שלא מתקיימת התשתית העובדתית המינימלית הנדרשת גם עת מדברים בתביעות שעניינן חשיפה לחומרים רעילים/מסוכנים.

ראוי לציין כי להבדיל מעניין יעקובי ומקרים אחרים שאוזכרו בפסה"ד הנ"ל הרי שבמקרה שלפנינו מידת החשיפה (המזערית) כן ידועה והיא עולה מהודעתו התובע לחוקר (פעם בחודש) וכן מתצהירו של התובע (פעם עד פעמיים בחודש) ואף מהודעת מנהלו של התובע (דקות בודדות בחודש בממוצע) ולכן לא מצאנו כי ניתן לקבוע שהתובע הוכיח קיומה של תשתית עובדתית מספקת על פי תורת המיקרוטראומה על מנת לחלוף על פני המשוכה הראשונית הנדרשת לצורך בירור תביעתו וזאת מאחר ולא הצביע על חשיפה רציפה לחומרים רעילים לפרקי זמן משמעותיים, במהלך תקופת עבודתו שכן לטעמנו, חשיפה של פעם או פעמיים בחודש, לפרקי זמן של כמה דקות עד מקסימום שעה, לא עונה להגדרה של "חשיפה רציפה לפרקי זמן משמעותיים".

לאמור לעיל נוסיף כי נציג ציבור העובדים (מר מוני כהן) מצא קושי גם בעובדה

שהתובע אפילו לא הביא ראשית ראיה לכך שקיים איזה קשר בין מחלת דלקת

המפרקים ממנה הוא סובל לבין תנאי עבודתו, כאשר בהקשר זה ראוי לשים לב

כי במסגרת הודעת התובע לחוקר הנתבע, הוא ענה:"בינתיים לא" עת נשאל האם הוא מכיר מכיר עובדים נוספים הסובלים מאותו ליקוי (שורות 48-49 להודעת התובע).

7. לנוכח כל האמור לעיל הרינו מורים על דחיית התביעה.

8. אין צו להוצאות.

9. זכות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום - מוצאי שבת י"ב בכסלו תשפ"א, (28 בנובמבר 2020), בהעדר הצדדים.