לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה מסוג ברירת משפט מיום5.8.19.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב , לא מצאתי צידוק לזמן לדיון.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בגין עבירות מסוג ברירות משפט והפעולות מכוחו מוגבלות בזמן מטעמי יעילות וסופיות הדיון.

השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם

שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ (עיין: רע"פ 9303/16 אורגל נ'
מדינת ישראל (21.12.16) ,רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מ"י, הש' א. שהם, 29.11.12, רע"פ
1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן, 2.6.09, ע "פ (ב"ש) 7270/05 אלעסם דאהש
ואח' נ' מ"י , הש' א. יוסף, 18.8.05 , עפ"ת 13936-05-11 מלמד נ' מ"י , הש' כ. סעב, 11.6.11 ).

המבקש עותר לבטול ההרשעה בטענה, כי הגיש בקשה להישפט בתוך התקופה שנקבעה בחוק אך מסיבה שלא ידועה לא נתקבלה במשרדי מפנ"א.

נטען בבקשה כי היתה פנייה למשטרת ישראל, וכי המשטרה השיבה בשלילה במכתב מיום 18.9.19.

עיון במסמכים שצורפו נראה כי אכן היתה פנייה לבטול הדוח.

בשים לב למועד העבירה 5.8.19 ומועד תשובת המשטרה אין ספק כי הפנייה למפנ"א היתה בתוך ה 90 יום שנקבעו בחוק .

נראה כי נפלה טעות ברישום המועד שצויין בסעיף 4 לתגובה .

לגופו של ענין נטען לכפירה.

אמנם המבקש לא פרט כנדרש את הכפירה ולא עמד בדרישת הפרוט שנקבעה בין היתר בע"פ 9142/01 .

עם זאת בית המשפט עיין בתגובת הנהג כפי שנרשמה במעמד ייחוס העבירה שם טען כי משהו אחר שהיה ברכב החזיק במכשיר.

בית המשפט תמה מדוע אף שתשובת המשטרה נשלחה ב 18.9.19 לא היתה פנייה למשטרה בבקשה להישפט בסמוך לקבלת התשובה השלילית וכן מדוע הבקשה לבית המשפט הוגשה אך ב 6.4.20 , בשיהוי של כ 5 חודשים.

מדובר במחדל.

עם זאת לאור כל האמור לעיל ועל מנת למנוע מחשש לעיוות דין, נעניית לבקשה להארכת מועד להישפט, ברם המבקש ישלם הוצאות 360 שח', שישלומו תוך 45 יום.

דין ההוצאות כדין קנס אם לא ישולמו במועד.

המשטרה תשלח הזמנה .

ניתנה היום, ח' תמוז תש"פ, 30 יוני 2020, בהעדר הצדדים.