1. לפניי בקשה מוסכמת לאישור הסתלקות המבקש מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), תוך פסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו.

2. במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית תואר כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 13א לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג- 1992 הקובע:

13א. (א) לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל ציוד גינון הגורם לרעש באזור מגורים בין השעות 19:00 ל-7:00 למחרת, בין השעות 17:00 ועד 9:00 למחרת בערבי ימי מנוחה, ובין השעות 14:00 ל-16:00 בימי מנוחה.

(ב) לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל מפוח עלים הגורם לרעש באזור מגורים.

(ג) לעניין תקנה זו, "מפוח עלים" – מכשיר ממונע המשמש לאיסוף עלים, לניקוי רחובות, חצרות וכיוצא באלה, באמצעות נשיפה של אוויר.

בבקשה תואר כי המשיבה, באמצעות עובדיה, הפעילה מפוחי עלים בניגוד לתקנה 13א (ב) הנ"ל ובכך גרמה למטרד רעש למבקש ולחברי הקבוצה. המבקש העמיד את סכום תביעתו האישית על סך של 100 ₪ ואת סכום התביעה הקבוצתית על סך 916,500 ₪.

3. בבקשה שלפניי, אשר נתמכת בתצהיר המבקש ובא כוחו, עותרים הצדדים במשותף להסתלקות המבקש מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית. לטענתם, לאחר הגשת הבקשה ולאחר שהצדדים שקלו במשותף את השלכותיה, הם מבקשים לאשר הסדר מוסכם תחת ניהול הליך משפטי, וזאת תוך שמירה על האינטרס הציבורי. לעיקריו של ההסדר, המשיבה תפרסם באתר המרשתת שלה כי על פי התקנות, חל איסור מוחלט על שימוש במפוח עלים הגורם לרעש באמצעות נשיפה של אוויר. המשיבה הצהירה כי רכשה מפוחים שקטים ולא תעשה עוד שימוש במפוח מכני שאינו עומד בדרישות החוק; המשיבה תנסח לעובדיה כללים ונהלים בעניין זה, תוך ציון איסור השימוש במפוח מכני, כאשר כל עובד שיימצא משתמש במפוח לא תקני יועמד לדין בגין אותה עבירת משמעת; המבקש ובא כוחו יוכלו לדווח למשיבה בכל עת על הפרות מצד עובדי המשיבה, והמשיבה תנקוט באמצעים המתאימים; המשיבה תרכז תלונות פוטנציאליות של תושבים במוקד 106, זאת לשם הפקת דו"ח שנתי אשר יכלול את מצב התלונה והטיפול בה; בתום שנה קלנדרית, למשך 3 שנים, תשלח המשיבה לב"כ המבקש את הדו"ח השנתי אשר יומצא לבית המשפט.

עוד סוכם כי כפיצוי לחברי הקבוצה, המשיבה תפעל להתקנת מסלול להולכי רגל, טיילת ושביל אופניים בכביש הכניסה לחצור בסך של 500,000 ₪ לפחות.

4. הצדדים מדגישים כי טרם התקיים דיון מקדמי בבקשה, בהתחשב בהסדר ובשלב המקדמי של ההליך, בו אף טרם הוגשה תשובה לבקשת האישור, וכי לא תצמח כל תועלת מניסיון לאתר תובע ייצוגי אחר. עוד טענו הצדדים, כי בנסיבות האמורות אין הצדקה להורות על פרסום הבקשה בהתאם לסעיף 16(ד)(1) לחוק. הצדדים הוסיפו כי המשיבה ערה לכך שהגשת בקשת האישור מטעם המבקש הייתה כרוכה במאמץ, הוצאות ונטילת סיכון, ועל כן נכונה היא לשאת בחלק מהוצאות המבקש בסך של 500 ₪ (כולל מע"מ) ולבא כוח המבקש סך של 30,000 ₪ (כולל מע"מ) עבור שכ"ט עורכי דין.

5. לאחר שעיינתי בבקשת האישור ובחנתי את המפורט במסגרת הבקשה להסתלקות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לה, כפוף לדברים שאפרוש להלן.

נוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך, וכאשר אין באישור בקשת ההסתלקות כדי ליצור מעשה בית דין כלפי מי מחברי הקבוצה למעט המבקש, אינני סבור כי טמונים יתרון ותועלת ממשיים בהמשך ניהול ההליך. כיוון שכך, איני רואה טעם מוצדק להורות על איתור תובע מייצג אחר או בא כוח מייצג חלופיים או על פרסום הודעה בדבר ההסתלקות, דבר שיהא כרוך בהכרח בהוצאות ניכרות ובסרבול ההליך שלא לצורך (השוו ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נגד כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.2010)).

6. אשר לפסיקת הגמול ושכ"ט עורכי דין למבקש ולבאי כוחו: בבוא בית המשפט לדון בבקשה לאישור הסתלקות שלצידה גמול למבקש ולבא כוחו, עליו לבוחנה בזהירות ראויה. סעיף 19(ו) לחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה" (הדגשה שלי- א"א).

השיקולים השונים בהם על בית המשפט להתחשב בבואו לפסוק גמול ושכר טרחה מפורטים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, ובין היתר עליו לשקול את מידת הטרחה, מורכבות ההליך, שלב ניהול ההליך, התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה ועוד כיוצ"ב שיקולים.

בנסיבות העניין סבורני, כי שכר הטרחה עליו הוסכם גבוה יתר על המידה, בהתחשב בכך כי טרם התקיים דיון מקדמי בבקשה, כאשר המבקש ובא כוחו לא נדרשו לניהול הליך מורכב או להגשת חוות דעת, ובדגש על העובדה כי הסכומים של שכר הטרחה והגמול מקורם בקופה הציבורית שהיא למעשה קופתם של חברי הקבוצה. מסקנה זו מתחזקת לאחר עיון בתובענות דומות אשר הוגשו בגין עילה זהה של מטרדי רעש בשל הפעלת מפוחים בניגוד לדין, ואשר הסתיימו בהסדרי הסתלקות בסכומים נמוכים משמעותית (ראו למשל ת"צ (חי') 66634-09-16 בכרי נ' מועצה מקומית בוענה (04.07.2017), שם נפסק גמול בשיעור של 1,500 ₪ ושכר טרחה בשיעור של 7,000 ₪; ת"צ (חי') 19911-10-17 פרץ נ' מועצה מקומית מג'ד אל-כרום (11.04.2018), שם נפסק גמול בשיעור של 1,000 ₪ ושכר טרחה בשיעור של 10,000 ₪; ת"צ (נצ') 13833-03-16 בכרי נ' עיריית צפת (03.08.2016), שם נפסק גמול בשיעור של 2,500 ₪ ושכר טרחה בשיעור של 10,000 ₪, וכאשר בתיק זה נדרש התובע להגיש חוו"ד מומחה).

בהתחשב בכל אלה אני מורה, כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 500 ₪ ולבאי הכוח שכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

7. נוכח כל האמור, אני נעתר לבקשה המוסכמת ומורה על הסתלקות המבקש מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית ועל דחיית תביעתו האישית של המבקש.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים וכן תעביר עותק ממנו אל מנהל בתי המשפט, לצורך רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, ח' ניסן תשפ"א, 21 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.