בפניי בקשה לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס, שהנה ברירת משפט.

1. העובדות הצריכות לעניין:
2. ביום 11.9.19 נערכה כנגד מר ראגח אבו סריחאן (להלן: "המבקש") הודעת תשלום קנס שמספרה 90120059234 (להלן: "הדו"ח") בגין שימוש בטלפון נייד בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. באותו המועד, הדו"ח נמסר לידי המבקש וביום 7.4.20 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו (לאחר שבקשה קודמת שהוגשה לבית המשפט לתעבורה בבאר-שבע ביום 15.3.20 נמחקה מחמת חוסר סמכות מקומית (המ"ש 5781-03-20)).
3. טענות הצדדים:
4. המבקש טוען כי ביום 29.11.19 הוא פנה למשרדו של בא כוחו על מנת שיטפל עבורו בהגשת הבקשה להישפט. עוד טוען המבקש כי כיומיים או שלושה לאחר מכן, שלח בא כוחו את הבקשה להישפט למרכז פניות נהגים ארצי (להלן: "מפנ"א") במשטרת ישראל. המבקש טוען כי כאשר בא כוחו פנה טלפונית למפנ"א על מנת לברר אודות הבקשה להישפט, נמסרה לו כי לא התקבלה בקשה כאמור. אז, התברר לבא כוחו של המבקש כי עקב טעות משרדית, הבקשה נשלחה בדואר רגיל ולא בדואר רשום.
5. המבקש סבור כי היעתרות לבקשה נדרשת על מנת למנוע עיוות דין.
6. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין כל בדל של ראיה שבקשה להישפט אכן הוגשה.
7. כמו כן, לטענת המשיבה, טעות משרדית של עורך הדין המייצג, חוסר תשומת לב המבקש וכן טענות של בלבול או שכחה, אינן מצדיקות היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.
8. זאת ועוד, המשיבה מפנה לכך שמעיון בתגובתו הראשונית של המבקש בדו"ח, עולה כי המבקש הודה בכך שהטלפון נפל והוא הרים אותו וטוענת כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין.
9. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

1. סעיף 230 לחוק קובע, בין היתר, כי "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
2. בסעיף 229(ה) לחוק נקבע כי "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
3. כלומר, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מועד, עליו לבחון תחילה האם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט.
4. אולם, ככל שהתשובה לכך היא שלילית, הרי שלא די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה. בהתאם להלכה הפסוקה, על בית המשפט להוסיף ולבחון האם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין (ראו לדוגמה רע"פ 8353/12 בן ישראל נ' מדינת ישראל (29.11.2012)).
5. באשר לקיומה של סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור, הרי שיש להידרש תחילה לטענת המבקש לפיה הוגשה מטעמו בקשה להישפט במועד, אלא שעקב טעות משרדית היא נשלחה בדואר רגיל.
6. ראשית, יש לציין כי לא צורפה כל אסמכתא לכך שבקשה כאמור אכן נשלחה (גם אם לא בדואר רשום). כך לדוגמה, לא צורפה הבקשה עצמה וכן לא צורף אישור על משלוח הדואר כאמור. במצב דברים זה, לא ניתן לדעת האם אכן נשלחה הבקשה להישפט והאם היא נשלחה למפנ"א במועד (ראו לדוגמה המ"ש (י-ם) 5357-06-20 עמר נ' מדינת ישראל (21.6.20) וכן החלטה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 6.7.20).
7. שנית, לא ניתן להתעלם מכך שטענתו של המבקש הינה עובדתית ומתייחסת לפעולות שבוצעו לכאורה על ידי בא כוחו ו/או מי ממשרדו. לפיכך, ברי כי המבקש אינו יכול להצהיר מידיעה אישית לעניין פעולות אלו, שלא בוצעו על ידו, ותצהירו לעניין זה נעדר כל תוקף ומשקל. זאת, כאשר הבקשה לא נתמכה בתצהיר נוסף מטעם בא כוח המבקש ו/או מי ממשרדו. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003) לפיהם: "הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש".
8. לאור האמור, לא ניתן לקבל את טענת המבקש לפיה הבקשה להישפט אכן הוגשה במועד.
9. במצב דברים זה, ובהיעדר כל טענה אחרת מאת המבקש לעניין האיחור בהגשת הבקשה להישפט, עלינו לבחון האם דחיית הבקשה עלולה להוביל לעיוות דין. לטעמי, אף התשובה לשאלה זו הינה שלילית.
10. כאמור, מדובר בדו"ח שנמסר לידיו של המבקש עוד במועד ביצוע העבירה, כאשר אין חולק על כך שהמבקש הוא שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה.
11. כך גם, לא ניתן להתעלם מכך שמעיון בדו"ח עולה כי המבקש אכן הודה בביצוע העבירה ("רק הרמתי") וכי עתה הוא לא העלה כל טענה לעניין עצם ביצוע העבירה.
12. לאור כל האמור, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אב תש"פ, 09 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.