1. ביום 39.4.2014 כרתו הצדדים הסכם. להלן עיקרי ההסכם:

"4. הלקוח רוכש מידי חודש מחסניות חול ע"פ כמות החתולים על סף 75 ₪ לחודש הנגבים אחת למספר חודשים באמצעי התשלום. ...

7. במידה והמשיך מעבר לתקופת הניסיון הלקוח יישאר לוקח החברה ויחויב לרכישת מחסניות (אחת לחודש לפחות) למשך שנה.

8. הלקוח מחוייב לדאוג לתקינות המוצר ולדווח לחברה על כל תקלה במוצר, במידה והלקוח יפסיק את רכישת המחסנית יתחייב להחזיר את המכשיר לכתובת של בית העסק.

9. במידה ולא יוחזר המכשיר לחברה לאחר שבוע להודעת ההפסקה יחוייב הלקוח על המכשיר בעלותו סך הכל 959 ₪.

11. מובהר בזאת שקיים תשלום נוסף עבור משלוח המחסניות, ללקוח ידוע כי דמי המשלוח באחריותו המלאה".

1. בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים הבהיר התובע כי יש לו שני חתולים (ר' עמ' 2 ש' 19). גם לפי התכתובות בין הצדדים שצורפו לתביעה מובן כי יש לתובע שני חתולים וכי הוא הסכים לרכוש שתי חבילות לחודש (מייל מהתובע לנתבע מיום 30.8.2015, נספח ד' לתביעה).
2. לאור זאת, מובן כי העלות החודשית של החול שהתחייב לרכוש התובע מהנתבע היא 150 ₪. בהתאם לכך, העלות השנתית היא 1,800 ₪.

בהקשר לכך יאמר כי בדיון שהתקיים במעמד הצדדים טענו הצדדים גרסאות שונות ביחס לכמות החול אשר דרשו החתולים. התובע טען כי הנתבע היה צריך לרכוש בין 22 ל24 שקיות חול בשנה ואילו התובע טען כי הצריכה של החתולים שלו הייתה בערך 2 – 2.5 שקיות לחודש. דהיינו, גרסאות הצדדים לעניין זה דיי דומות. לא מצאתי לנכון ליתן משקל להערכות הצדדים ביחס לכמות האמורה, משעה שההסכם קובע בצורה מפורשת כי על התובע לשלם 75 ₪ לחודש בגין כל חתול, לא משנה מהי הכמות בפועל שהוא השתמש בחול האמור, שהרי הוא התחייב לכמות למינימלית, כאמור.

1. במשך שנים התנהלו הצדדים לפי הסכם זה. מעיון בכרטסת שצירף הנתבע לכתב ההגנה עולה כי החיוב שבוצע בגין החול הנרכש לא היה קבוע והחודש בו בוצע החיוב וההספקה היה משתנה. גם הסכומים של החיובים לא היו עוקבים וקשה ללמוד מהם הסכמה משתמעת לחיוב עתידי.
2. ביום 6.10.2019 שלח הנתבע לתובע משלוח של 25 מארזים של חול לחתולים ללא התראה מראש וללא כל בקשה מצידו של הלקוח. אין מחלוקת על כך שהתובע לא לקח את הסחורה ולמרות זאת הנתבע חייב אותו בכספים עבור המוצרים האמורים.
3. לאחר החיוב ניסה הנתבע לשכנע את התובע לפשרות שונות שלא כללו החזר של מלוא התשלום, אך ללא הועיל. הנתבע לא שלח לתובע הסבר מדוע חייב אותו בחוב האמור, לא פירט מדוע לא התריע בפניו טרם המשלוח ולמעשה פעל אל מול התובע משל היה מדובר ביחסי סוחרים ולא ביחסי עוסק – צרכן. התנהלות זו אינה מקובלת והיא בניגוד לדין כפי שיפורט להלן. סעיף 13ד1 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 קובע:

החזר בשל חיוב בסכום עודף בעסקה מתמשכת (תיקון מס' 35) תשע"ב-2012 (תיקון מס' 59) תשע"ט-2019

13ד1. (א)  בעסקה מתמשכת שבה מחייב העוסק את חשבונו של הצרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבון או לפי הרשאה לחיוב כרטיס אשראי כהגדרתו בסעיף 14ב(ב) –

(1)   טען צרכן כי העוסק גבה ממנו סכום נוסף על הסכום שהוא רשאי לגבות בהתאם לתנאי ההתקשרות (בסעיף זה – סכום עודף), יברר העוסק את טענותו בתוך עשרה ימי עסקים;

(2)   מצא העוסק כי גבה מהצרכן סכום עודף, ישיבו לצרכן בתוך ארבעה ימי עסקים, בתוספת הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום הגבייה ובתוספת תשלום בשל הוצאות הצרכן בסכום של 16 שקלים חדשים (בסעיף זה – סכום ההחזר); היה סכום ההחזר נמוך מחמישים שקלים חדשים, רשאי העוסק לזכות את הצרכן בסכום ההחזר במועד החיוב הבא, ובלבד שהודעת התשלום לעניין אותו חיוב נשלחת לצרכן בתוך 30 ימים מתום התקופה האמורה בפסקה (1).

          (ב)  עוסק ישלח לצרכן תשובה מנומקת בכתב על ממצאי הבירור, כאמור בסעיף קטן (א), בתוך 21 ימי עסקים מיום פנייתו. ..."

1. הנתבע לא פעל באופן שצוין לעיל. הוא לא המציא בכתב בירור מפורט של החיוב האמור, ניסה לכפות על התובע פשרה על ציוד שלא קיבל ומשעה שלא נענה לו הלקוח והתובע נאלץ לפנות לבית המשפט.
2. מעיון בנסיבות המקרה לא ברור כלל מדוע סיפק הנתבע לתובע את הסחורה ללא התראה מראש. הצדדים בדרך כלל היו מתאמים מועדי הספקת החול והתובע הבהיר לנתבע לא אחת כי עליו לספק שקי חול לפי דרישתו ולא לפי הערכת הנתבע. כך למשל כתב ביום 7.10.2018: "מעולם לא שלחת לי חול לפי מועדים קבועים. תמיד הזמנתי לפי הצורך". כן כתב בהמשך אותו יום "אני לא מוכן שתשלח לי בלי שהזמנתי".
3. התנהלות הנתבע ששלח לתובע סחורה שלא לפי ההסכם ולא לפי דרישתו אינה מקובלת עליי, ומשעה שאין חולק כי הסחורה כולה נמצאת בידיו של הנתבע, נחה דעתי לפסוק לתובע להשיב לנתבע את מלוא הכספים שנגבו. הצדדים עדכנו את בית המשפט כי המכשיר הוחזר לנתבע בחודש ינואר 2020 .

למעלה מהדרוש: גם לו היה מוסכם כי הנתבע ישלח לתובע סחורה ללא הסכמתו, לא היה עליו לשלוח סחורה בחודש אוקטובר 2019, שהרי בחודש ינואר 2019 (לפי הכרטסת שצירף הנתבע) סופקו לתובע שקיות בסכום של 1,910 ₪ - דהיינו סכום העולה על הנדרש לשנה.

1. לאור כל האמור לעיל אני פוסק כי הנתבע ישלם 1,910 ₪ בגין הסחורה שנלקחה בחזרה .משעה שלא הוצגו בפניי ראיות לעניין הפסד שעות עבודה, הוצאות חנייה והדפסות איני פוסק הוצאות בגין רכיב זה. בנוסף, ובהתחשב התנהלותו של הנתבע, אני פוסק כי הוא ישלם 200 ₪ הוצאות משפט לתובע.

סה"כ ישלם התובע לנתבע סך של 2,110 ₪ וזאת תוך 45 יום מהיום.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור למחוזי בתוך 15 יום מהיום.

ניתן היום, י"ב אב תש"פ, 02 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.