1. לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף. הבקשה הוגשה ע"י הנתבעת, שירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת"), בתביעה שהגיש התובע, מר שלמה וייס (להלן: "התובע"). הבקשה נסמכת על שתי טענות: טענת השתק שיפוטי ו/או השתק עילה ו/או מעשה בית דין (להלן: "השתק שיפוטי") ולחלופין ומבלי לפגוע בטענה הקודמת -טענה למיצוי סכום התביעה. אדון בטענות כסדרן – ראשית, בטענת השתק שיפוטי; ושנית, בטענת מיצוי הסכום.

הרקע להגשת הבקשה

2. עניינה של התביעה, בנזקים שנגרמו למנוח רן וייס ז"ל, יליד 12.10.1984 (להלן: "המנוח") אשר סבל מלידתו מאוטיזם והיה חוסה בהוסטל אלו"ט באבן יהודה.

ביום 8.1.2016 הובהל המנוח לבית החולים, עם אבחנה של היפונתרמיה על רקע של עודף בשתיית מים. ביום 11.1.2016 נקבע שהמנוח נפטר - מוות מוחי.

התביעה הוגשה ע"י מר שלמה וייס, שהינו אביו ויורשו של המנוח.

3. במסגרת התביעה שלפניי, אשר הוגשה ביום 7.4.20 נטען, בין היתר, כי רשלנותו של בית החולים מאיר היא שהביאה לתוצאה הקשה של פטירתו של המנוח, לנוכח "מסכת מצערת של רשלנות רפואית בדרגה החמורה ביותר, העולה כדי זלזול ואדישות לחיי אדם, אשר הביאה לתוצאה הקשה של פטירתו של המנוח...עקב וכתוצאה ממעשים ומחדלים חמורים שנעשו כלפיו ע"י" בית החולים (ראו סעיף 1 לכתב התביעה).

4. עובר להגשת התביעה, הוגשה בגין אותו אירוע תביעה קודמת, ביום 22.3.16, בתיק 49100-03-16, כנגד אלו"ט הבית באבן יהודה (מפעילת המעון בו שהה המנוח), הגב' אורנה זיו (מנהלת המעון) ומדינת ישראל משרד הרווחה (מי שהפנתה את המנוח למעון). במסגרת התביעה הקודמת נטען, כי הנתבעים בתיק אלו"ט הם אלו שאחראים למותו של המנוח, "כתוצאה ממעשים ומחדלים חמורים שנעשו... בפזיזותם ו/או ברשלנותם הפושעת וזלזול בחיי אדם, בהפרת חובתם לדאוג לשלומו ולשמור על חייו, בהיות המנוח חסר ישע ותלוי באופן מוחלט בנתבעים".

כמו כן נטען כי מות המנוח "אירע באשמתם ו/או בפזיזותם ו/או ברשלנותם המלאה והבלעדית...אשר התבטאה במעשיהם", בין היתר, בכך שלא פיקחו על המנוח ולא מנעו ממנו לפגוע בעצמו באמצעות שתיית מים מופרזת (ראו סעיפים 1 ו- 15 לכתב התביעה).

ביום 23.3.20 נמסרה הודעה לבית המשפט בתביעת אלו"ט, כי הצדדים הגיעו להסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. כב' השופט תדמור אישר את הסדר הפשרה וציין בפסק הדין: "לבקשת הצדדים, בעקבות הסדר פשרה אליה הגיעו מחוץ לכותלי בית המשפט (בעקבות הליך גישור) אני נותן בזאת תוקף של פסק דין להסכמתם, כי התביעה הנדונה תידחה, ללא צו להוצאות...".

כאמור, התביעה בתיק שלפניי (תיק מספר 8956-04-20) הוגשה ביום 7.4.20, היינו בחלוף 15 ימים בלבד, לאחר שבית המשפט אישר את הסכם הפשרה בתביעה הקודמת כנגד אלו"ט.

5. התביעה בתיק 49100-03-16 תכונה להלן: "התביעה נגד אלו"ט" או "התביעה הראשונה". התביעה בתיק 8956-04-20 תכונה להלן: "התביעה נגד בית החולים" או "התביעה השנייה".

6. במסגרת סעיף 38 לתביעה נגד בית החולים נטען, כי התובע הגיש תביעה קודמת כנגד אלו"ט שהסתיימה בהסדר פשרה וכי הסכומים הנתבעים בתביעה נגד בית החולים "הינם מעבר ובנוסף לכל סכום ששולם".

7. התובע לא חשף מיוזמתו את הסכומים שקיבל בתביעה כנגד אלו"ט, ועשה כן רק בהמשך לקדם המשפט שהתקיים ביום 17.3.21, אז התברר, כי הנתבעים בתביעת אלו"ט שילמו לתובעים, פיצויים בסכום כולל של 350,000 ₪.

במסגרת קדם המשפט, נשאלה ב"כ התובע, האם בכל מקרה לא צריך להפחית את הסכום הנ"ל מהתביעה כנגד בית החולים וב"כ התובע השיבה: "אני אומרת שמדובר בשתי תביעות שהמעשה ו/או המחדל הם שונים והנזק שנגרם בגין כל אחת מהתביעות הוא שונה".

8. מיותר לציין, כי משרד עורכי הדין כרמי בוסתנאי ייצג את התובעים בשני התיקים.

הבקשה

9. במסגרת הבקשה שלפניי (בקשה מספר 2), עותרת הנתבעת להורות על סילוק התביעה על הסף, זאת בשל השתק שיפוטי ו/או השתק עילה ו/או מעשה בית דין, שעה שהתובע הגיש שתי תביעות נפרדות בטענות עובדתיות סותרות, בגין הנסיבות שהביאו לפטירת המנוח ואשר במסגרתן הוא מבקש להיפרע פעמיים, בגין אותו נזק.

10. במהלך הדיון שהתקיים ביום 17.3.2021 ,בית המשפט הורה על פיצול הדיון, כך שתחילה תתברר הבקשה לדחייה על הסף. במסגרת אותה החלטה, בית המשפט אפשר לצדדים, להגיש את כל הראיות שהם מבקשים להסתמך עליהם, ביחס לבקשה זו וכן הורה על הגשת עיקרי טיעון בשאלות המשפטיות השנויות במחלוקת.

11. הצדדים הגישו את כל המסמכים שהם מתכוונים להסתמך עליהם וכן עיקרי טיעון בכתב. הצדדים נמנעו מהגשת ראיות באמצעות עדים.

12. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 1.6.21 השלימו הצדדים את טענותיהם בע"פ. כל צד לשיטתו – הוא.

טענת השתק שיפוטי

13. כאמור, הנתבעת טוענת שיש לסלק את התביעה על הסף, משום שחלה בענייננו דוקטרינת השתק שיפוטי. אחת הטענות העיקריות של התובע, בתשובתו לכך, הייתה שהדוקטרינה איננה יכולה לחול בענייננו, שכן ההליך הקודם שנוהל בגין נזק זה הסתיים בפשרה. אם כן, אדון ראשית בטענה זו.

14. דוקטרינת ההשתק השיפוטי נדונה רבות בפסיקה. בדומה לפסיקה האנגלית ולפסיקה האמריקאית, גם בפסיקה הישראלית קיימות דוגמות רבות להחלת השתק שיפוטי. בפרשת Interlego A/S קבעה השופטת דורנר שהכלל בדבר השתק שיפוטי הוא, שאם בעל דין טען טענה בהליך אחד וטענתנו התקבלה – הוא יהיה מושתק מלטעון טענה הפוכה, אף בהליך נגד יריב אחר (ראו ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S. A., פ"ד מח (4) 133, פס' 4 לפסק דינה של השופטת דורנר (1994)).

15. במהלך השנים הפסיקה התחבטה, באשר לעקרונות שנדרשים לחול לצורך סילוק תביעה על סף מכוח השתק שיפוטי. מקובל לחשוב שהדוקטרינה חלה כשמועלית טענה עובדתית חדשה הסותרת את הטענות שהועלו לפני הערכאה הדיונית הקודמת. כך, במספר מקרים, נדונה השאלה האם קבלת הטענה בהליך הראשון והצלחה באותו הליך היא תנאי לקיום השתק שיפוטי. לדוגמא, בעניין בית ששון, השופט רובינשטיין סבר כי: "באספקלריית תום הלב, או ההגינות, אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענת השתק שיפוטי. היסוד להשתק השיפוטי הוא יסוד מוסרי, קרי דרישה להתנהלות כנה, שאינה בנויה אך על צרכים טקטיים" (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, פסק דינו של השופט רובינשטיין (2005) (להלן: עניין בית ששון); בע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים, פס' 13 לפסק דינו של השופט דנציגר (פורסם בנבו, 1.8.2014)).

16. סוגיה זו הוכרעה בבר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשייה בע"מ (פורסם בנבו, 4.5.2015). נקבע שנוכח דוקטרינת השתק שיפוטי, צד שטען טענה בהליך שיפוטי אחד ובהמשך צמחה לו טובת הנאה במסגרת ההליך – לרבות במסגרת הסכם פשרה – יהיה מנוע מלטעון טענה המנוגדת לה בהליך מאוחר; זאת גם מקום שבית המשפט לא דן בטענה הראשונה לגופה.

17. בנסיבות העניין, התובע טען בתביעה הראשונה, כי אלו"ט, היא שגרמה למות המנוח ולה ההאשמה הבלעדית לכך (ראו סעיפים 15 ו-16 לכתב התביעה נגד אלו"ט). והנה בהליך שלפני, בתביעה נגד בית החולים, טוען התובע טענה הפוכה. בענייננו נטען שמותו של המנוח, אירע כתוצאה מהטיפול הרפואי הרשלני שהעניקה לו הנתבעת, וטיפול זה הוא הגורם לנזק (ראו סעיף 22 לכתב התביעה). לא זו בלבד, בסעיף 30 לעיקרי הטיעון והראיות מטעם התובע, הודגש שבפועל, אמנם אלו"ט גרמה למצב הרפואי שבגינו הובא המנוח למרכז הרפואי של הנתבעת, אך בית החולים הוא זה שגרם לפטירתו של המנוח. היינו, כי לפי טענה זו – אלמלא האבחנה השגויה של בית החולים, מות המנוח היה נמנע. טענה זו איננה מתיישבת כלל עם הטענה שנטענה בהליך הקודם, לפיה לאלו"ט האשמה הבלעדית למות המנוח. נמצא אפוא שנטענו שתי טענות הפוכות, בשני הליכים שונים הנוגעים לשאלה המהותית – מי המעוול שגרם למות המנוח.

גם אם הייתה מתקבלת טענתו של התובע שאין מדובר בטענות סותרות, אלא לכל הפחות במעוולים יחד (אלו"ט מצד אחד ובית החולים מצד שני), אשר אחראים לנזק אשר נגרם עקב עוולתם יחד ולחוד, הרי שגם במקרה כזה לא יכול התובע להיפרע מבית החולים וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת אלוניה, שם נפסק, כי במקרה כזה זכאי הניזוק לגבות רק את ההפרש ממי שלא שילם את חלקו, ובענייננו התשלום שנפסק בהליך הראשון שולם לתובע במלואו. נפסק, כי: "הניזוק רשאי לתבוע את כל המעוולים בתביעה אחת או לתבוע אותם בתביעות נפרדות, אך ריבוי התביעות אין בכוחו להגדיל את סכום הפיצויים המגיע לו מעבר לסכום שנקבע בפסק הדין שניתן ראשון" (ראו ע"א 236/76 אלוניה קואופרטיב נגד שלמה שלכט).

18. התובע אף הפיק טובת הנאה מטענתו נגד אלו"ט – והיא הפיצוי שקיבל במסגרת הליך הפשרה בסכום של 350,000 ש"ח. כאמור, ובניגוד לטענות התובע, ההלכה קובעת שאין בעובדה שטובת ההנאה התקבלה במסגרת פשרה, כדי למנוע החלה של השתק שיפוטי; ואין נפקות לכך שבית המשפט בהליך הראשון קיבל או לא קיבל את הטענה.

19. התובע הוסיף, כי לא הוכח שנטענו טענות הפוכות בהליכים שונים, ולכן לא הונחה התשתית העובדתית הנדרשת להשתק שיפוטי. לא מצאתי ממש בטענה זו. לטעמי, כפי שהראתה הנתבעת, הניגוד בין הטענות עולה מכתבי התביעה עצמם באופן ברור ומפורש, והתובע לא סיפק לכך הסבר המניח את הדעת. כידוע, טענת השתק שיפוטי נטענת לשם סילוק תביעה על הסף. על כן, מטבעה היא נדונה בשלביה המוקדמים של התביעה. אם התובע סבר שהטענות העובדתיות אינן סותרות האחת את האחרת, היה עליו להסביר את דבריו והסבר כזה לא ניתן.

20. תכלית ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה באמון הציבור בבית המשפט, ולא לאפשר ניצול לרעה של המערכת השיפוטית. בבסיסה, דוקטרינה זו נובעת מחובת תום-הלב החלה על בעלי הדין. על כן ייתכנו גם מקרים בהם תידחה טענת השתק השיפוטי, אם בית המשפט ישתכנע שבנסיבות העניין, הצד שטען טענות הפוכות עשה כן בתום-לב (ראו, למשל, ע"א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פס' 9 לפסק דינה של השופטת חיות (פורסם בנבו, 26.3.2014)). בענייננו, אינני סבור שזה המצב.

21. הנתבעת ציינה שחוות הדעת מטעם התובע, בה נקבע לכאורה, כי בית החולים התרשל, הייתה בידי התובע עוד משנת 2016. משכך, היא העלתה את השאלה המתבקשת – אם ידע התובע בעת ניהול ההליך הקודם נגד אלו"ט, שקיימת לכאורה מעוולת נוספת שגרמה ברשלנותה למות המנוח, מדוע התובע לא צירף גם אותה לתביעה? שאלה זו, היא בסיס טענת הנתבעת לחוסר תום-הלב של התובע. בתשובה לכך, התובע צירף מכתב מטעם המומחה, פרופ' יהודה עדות, בו צוין, כי נפלה טעות בתאריך שנכתב בחוות הדעת. במכתבו הוא תיקן את הטעות, והדגיש שחוות הדעת הגיעה לידי התובע ביום 8.4.2019 ולא ביום 8.4.2016. התובע ממשיך ומראה שלאחר מכן הוגשה הודעת עדכון מתאריך ה-7.5.2019, בה הובהר כי עלה חשד לרשלנות רפואית ונשקלה אפשרות לתיקון כתב התביעה; "אולם התובע החליט שלא לעשות כן" (ראו סעיף 18 לעיקרי הטיעון מטעם התובע). נראה שאין חשיבות רבה למחלוקת בנוגע למועד של חוות הדעת, שכן אין חולק שחוות הדעת הייתה ברשותו של התובע זמן ארוך לפני שהתקשר בהסכם פשרה עם אלו"ט.

22. תשובתו של התובע, כי במסגרת התביעה נגד אלו"ט, החליט שלא לתבוע את בית החולים, ייתכן והייתה נכונה בשלב ההליך הקודם, אך היא אינה מספקת מענה לטענת חוסר תום הלב בתביעה הנוכחית כנגד בית החולים. יתרה מכך – היא מחזקת אותה. אסביר את דבריי. תביעת פיצויים מגורם אחד, בטענה שהוא הגורם היחידי למות המנוח, תוך שקיימת בידי התובע חוות דעת המצביעה על עובדות סותרות – מעלה חשש לחוסר תום-לב. לעניין זה, אין נפקות לכך שחוות הדעת ניתנה בשנת 2019 או בשנת 2016. הנקודה המהותית היא שהחשד על קיומו של מעוול נוסף, היה קיים בעת ניהול התביעה הקודמת נגד אלו"ט. אם כך, תשובה בלתי מנומקת, לפיה התובע בחר שלא לתקן את כתב התביעה, איננה מספקת והכרעה בענייננו דורשת הבנה עמוקה יותר.

23. למותר לציין, שלתובע הייתה הזכות המלאה להחליט בזמנו לא לתקן את כתב התביעה. אף ניתן היה להבין את מעשיו לאור התקדמות המשא ומתן בין הצדדים, ורצונו המובן לסיים את הסכסוך ולהותיר לפחות את החלק המשפטי של אובדנו מאחוריו. זו אפשרות אחת להחלטתו שלא לתקן את כתב התביעה. אלא ששבועיים בלבד חלפו, מעת שקיבל הסכם הפשרה תוקף של פסק דין ועד שהוגשה התביעה דנן. זמן כה קצר בין שני ההליכים, אינו מעיד על נכונות האפשרות המוצעת. נהפוך הוא. עובדה זו דווקא מראה שהתביעה נגד אלו"ט הייתה בסך הכול השלב הראשון בתכנון באי כוחו של התובע והליך זה הוא השלב הנוסף.

24. התובע תמך את טענותיו, במסמך כתב הוויתור והסילוק שנחתם בתום התביעה נגד אלו"ט, בו התחייב, שאם אלו"ט תיאלץ לשלם הטבת נזק או הוצאות כלשהן, הוא ישיב לה את הוצאותיה. לטענתו, התחייבות זו מלמדת שהוא לא התחייב להימנע מהגשת תביעה נגד גורם נוסף - בגין האירועים שהובילו למות המנוח. טענה זו איננה מסייעת לתובע בלשון המעטה. כל שהיא עושה הוא לחדד את הסברה שהתובע ובאי כוחו כבר סברו בעת ניהול התביעה נגד אלו"ט, שקיים מעוול נוסף שגרם למות המנוח; וכל שמנע מהם לצרפו לתביעה היה תכנון מבעוד מועד לנהל נגדו הליך עתידי, בניגוד לדרך המקובלת ולתום הלב הנדרש בעת ניהול הליכים משפטיים. מעבר לכך, בכתב הוויתור והסילוק צוין כי: "האמור לעיל חל לגבי נזקים שהיו קיימים, אם היו, בסמוך לאחר האירוע נשוא התובענה והן לגבי נזקים שהתהוו או התגבשו לאחר מכן" – כלומר, הכוונה לנזקים שהתגבשו לאחר האירוע בתביעה נגד אלו"ט, דהיינו בתקופת רשלנותה הלכאורית של הנתבעת. יש במשפט זה מתוך כתב הוויתור והסילוק, כדי להכליל בפיצוי ששולם, את כל הנזקים שנגרמו לתובע בגין אותו אירוע.

25. הנה כי כן, האפשרות הראשונה שהצעתי כנימוק להחלטת התובע שלא לתקן את כתב התביעה, לא עמדה בבסיס שיקוליו. אולם כפי שנרמז, קיימת גם אפשרות נוספת לנימוק החלטה זו. ייתכן שהתובע העדיף למצות עד תום את התביעה כנגד אלו"ט, בטרם יתחיל הליך נוסף כנגד הנתבעת; ובכך קיווה להגדיל את סיכוייו לקבל פיצוי מקסימלי בגין נזקיו. אפשרות בלתי סבירה זו נתמכת גם בכך שהתביעה הנדונה הוגשה על ידי אותם באי כוח שניהלו את התביעה נגד אלו"ט, ותוך שבועיים בלבד מסיום ההליך. הנסיבות המתוארות מעלות חשש אמיתי לתכנון מראש של שני ההליכים (מרגע שהתקבלה אצל התובע חוות דעת המומחה), לשם מקסום הפיצוי לתובע ובחוסר תום-לב. על חשש זה, על התובע היה לכל הפחות לתת מענה. מענה כזה לא ניתן, נוכח תשובתו הלאקונית, שלא נימקה את ההחלטה שלא לצרף את הנתבעת להליך הקודם. משכך, לא רק שיסודותיה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי מתקיימות בענייננו; אף הוכח שהתובע נהג בחוסר בתום-לב חמור. אשר על כן, יש לקבל את טענת הנתבעת לסילוק על הסף מכוח השתק שיפוטי.

26. התובע הזכיר את דברי בית המשפט בע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו, 4.6.2007) (להלן: עניין צוקית הכרמל), לפיהם, בית המשפט ישתמש בסמכותו לסלק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד המבוקש. מה שהתובע לא הזכיר הוא שהזהירות בסילוק על הסף נדרשת, משום שבבקשות אלו בית המשפט נדרש "לפלס את דרכו בין אינטרסים נוגדים – נוגדים לא רק בין בעלי הדין, אלא גם מבחינת המדיניות המשפטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט" (עניין צוקית הכרמל, פס' י"ב לפסק דינו של השופט רובינשטיין).

27. סבורני שבענייננו התובע אכן אינו יכול לקבל את הסעד המבוקש, וזאת גם מטעמים של מדיניות משפטית. אכן, דחיית תביעה על הסף בכלל, ודחיית הטענות הנדונות בפרט, היא בעלת השלכות קשות. עם זאת, השלכות קשות לא פחות היו נוצרות גם מקבלת טענות התובע. כפי שציינתי, השתק שיפוטי נועד לאסור על שימוש לרעה בהליכי המשפט. הדגש בכך הוא על היחס בין בעל הדין לבין בית המשפט. בעניין בית ששון כבוד השופט גרוניס הביע דעה נחרצת על התנהגות תובע שחל בעניינו השתק שיפוטי. לדבריו, "ניתן לדמות את המבקשים ללהטוטן בקרקס הרוכב בעת ובעונה אחת על שני זוגות אופניים. הדבר אפשרי בקרקס אך לא בבתי-המשפט". לכך הצטרף גם השופט רובינשטיין: "אי אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי-המשפט, יהיו לטוען בחינת 'תכנית כבקשתך'".

28. אין לי אלא להסכים לדברים אלו. לא זו בלבד שהתנהגות התובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, טענתו מייצרת עלויות ועומס שיפוטי בלתי מוצדקים. נוסף על כך, קבלתה פוגעת בוודאות הנדרשת להחלטות השיפוטיות ולהסכמי הפשרה; והיא עלולה ליצור תחושה שתוצאות בבית המשפט מתקבלות בשרירות.

29. די בטעמים אלו כדי לדחות את התביעה על הסף. עם זאת, בבחינת למעלה מן הצורך אדון גם בטענה השנייה של הנתבעת – מיצוי הסכום. אציין כבר עכשיו שמצאתי שגם טענה זו מתקיימת בענייננו.

טענת מיצוי הסכום

30. עיקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא, כי על המזיק להשיב את הנזק לקדמותו, ולא להעשיר את הניזוק. כמו כן, חזקה על התובע שהסכם הפשרה שקיבל במסגרת התביעה נגד אלו"ט ממצה את נזקיו בגין מות המנוח. על אף, שגם תביעה זו עוסקת באותם נזקים שנגרמו עקב אותן נסיבות מצערות, התובע עמד על כך שהסכומים הנתבעים בתביעה זו הם מעבר לסכומים ששולמו במסגרת הסכם הפשרה.

31. על פניו, קיימים ראשי נזק חופפים בין התביעה שהוגשה נגד אלו"ט – ובמסגרתה התקבל פיצוי – לבין התביעה דנן. כך למשל, הן בתביעה נגד אלו"ט והן בענייננו, נדרש פיצוי בגין כאב וסבל; קיצור תוחלת חיים; והפסדי שכר בשנים אבודות. אכן, בענייננו גם נתבקש פיצוי בגין הוצאות קבורה ועזרת הזולת, שלא נכללו בתביעה נגד אלו"ט. אלא שעובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה באשר לראשי הנזק הזהים שכבר פוצו לכאורה במסגרת הסכם הפשרה.

32. התובע טוען שהסכם הפשרה גובש באופן גלובלי ללא פירוט של ראשי הנזק, וכן שמדובר בנזק שונה. התובע הסביר כי משום שאלו"ט לא גרמה לכל הנזק, אלא גם לנתבעת היה חלק בכך – הסכם הפשרה מכסה רק את הנזקים שנגרמו על ידי אלו"ט. ואולם, כיוון שבתביעה נגד אלו"ט התובע טען שאלו"ט גרמה בלעדית למות המנוח, טענתו היום למעוול נוסף - אינה מובנת מאליה. לטענה כזו ראוי היה להביא ראיות. יש לכך גם חשיבות מעשית. אף אם התביעה הייתה נדונה לגופה, והיה נפסק שיש לפצות בגין נזק נוסף, הראיות היו מספקות הסבר בגין איזה חלק של הנזק ניתן כבר פיצוי ועל איזה חלק מהנזק לא ניתן פיצוי.

33. אחת הראיות לטענתו של התובע, היא אותם סעיפים שנדונו לעיל בכתב הוויתור והסילוק שהצביעו על כך שהן התובע והן אלו"ט היו מודעים לקיום מעוול נוסף, והתחשבו בקיומו בחישוב סכום הפשרה. כאמור, טוב היה אם טענה זו כלל לא הייתה עולה. מלבד שהיא מוכיחה באופן הברור ביותר את חוסר תום-ליבו של התובע, היא איננה מוכיחה דבר באשר לטענת מיצוי הסכום. אכן, טענת התובע מלמדת שהוא ואלו"ט היו מודעים לכך שהתובע מתכנן לתבוע בעתיד גם את בית החולים. לכן, אלו"ט הגנה על עצמה מבחינה משפטית ודרשה שבהסכם הפשרה יוכנסו סעיפים שיוודאו שהיא לא תיאלץ לשלם בעתיד יותר ממה שנקבע בהסכם. אלא שאין בכך כדי להוכיח שהסכום שנקבע בהסכם הפשרה איננו הסכום שמשקף את מלוא הנזק ויוזכר, כי בכתב הוויתור והסילוק נרשם כי סכום הפשרה כולל את הנזקים שיגובשו לאחר האירוע (ראו סעיף 24 לפסק הדין).

34. בדיון מיום 17.3.2021 ,הודעתי לצדדים שבאפשרותם להגיש את כל הראיות הרלוונטיות לבקשת הסילוק על הסף. התובע בתגובה לכך, שב וחזר כל העת על כך שהנתבעת לא הרימה את נטל הראיה ולא הוכיחה שהסכם הפשרה מיצה את הנזק. אך כיצד היא יכלה לעשות זאת? הסכם הפשרה הגיע בסיומו של הליך גישור ארוך ומפורט, שהנתבעת לא הייתה חלק ממנו. יש להניח שהסכם הפשרה חושב בצורה מנומקת ומלומדת בהתאם לראשי הנזק שנתבעו ולמשא ומתן שנוהל – משא ומתן שבו השתתף התובע, ואצלו בלבד קיים המידע באשר אליו. כל הנתונים הרלוונטיים שהובילו לחישובים המדויקים של סכום הפשרה מצויים אצל התובע וידועים רק לו. אם אכן, הסכם הפשרה התחשב בקיומו של מעוול נוסף – מדוע התובע לא חשף את הנתונים שמצביעים על כך?

נראה שהתובע בחר לשמור אצלו מידע שלכאורה יכול היה להוכיח את טענתו, ואין לכך הסבר מתקבל על הדעת. אין לי אלא להסיק מכך, כי על אף שהתובע היה מודע היטב לקיומו של מעוול נוסף, אין לו ולא ראיה אחת המראה שהפיצוי שקיבל במסגרת הסכם הפשרה אינו משקף את מלוא הנזק. אופן ניהול ההליך בדרך של הסתרת נתונים מבית המשפט והמצד שכנגד, הוא לכשעצמו מעיד גם כן על חוסר תום-הלב של התובע, ומצטרף לאמור על כך בעניין ההשתק השיפוטי.

35. מכיוון שלא היה בידי הנתבעת את היכולת לדעת מה נעשה בחדרי חדרים בהליך הגישור, אין לצפות ממנה – ללא שיתוף פעולה מצד התובע – שתוכל להוכיח כיצד חושב סכום הפשרה. הנתבעת מצידה הראתה שהתובע טען בהליך זה לפיצוי בגין רוב ראשי הנזק, שכבר פוצו במסגרת הסכם הפשרה, ולכאורה, בהיעדר ראיות סותרות, פיצוי של 350,000 ₪ נראה ככזה שעשוי לכסות את מלוא הנזק, זאת בהתחשב במצבו הרפואי המורכב של המנוח – ללא קשר לאירוע. אם כן, הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה הבסיסי, והצביעה על כך שסביר יותר שמוצה הסכום, מאשר שלא. בשלב זה, היה על התובע להראות שלא כך הדבר; והתובע לא עמד בנטל המשני שהועבר לכתפו.

36. יש להביע צער על אופן ההתנהלות הלקוי של התובע, ועל ניסיונותיו לזכות בפיצוי שעולה על נזקו. לא זו התכלית של ההליך המשפטי, ולא כך ראוי לעשות בו שימוש. כפי שהסברתי, הדיון בטענת מיצוי הסכום נעשה בבחינת למעלה מן הצורך. די בכך שחלה דוקטרינת ההשתק השיפוטי כדי לקבל את בקשת הנתבעת.

הכרעה

37. מכל המקובץ לעיל, אני סבור שיש להיעתר לבקשה וכתוצאה מכך אני מורה על דחיית התביעה על הסף.

38. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסכום כולל, בסך של  8,000 ש"ח בתוספת מע"מ. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, התובע יישא ביתרת האגרה.

39. המזכירות תסגור את התיק ותשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

40. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, במוצאי שבת, א' אב תשפ"א, 10 יולי 2021, בהעדר הצדדים.