1. לפני תביעה על סך 10,600 ₪.
2. בכתב התביעה טוענת התובעת כי באוקטובר 2019 פנתה לנתבעת בקשר לשירות שנדרש לה למקרר (משנת 2014) שהפסיק לקרר. הנתבעת הציעה שלוש אפשרויות להתקשרות בין הצדדים – (א) תשלום עבור ביקור הטכנאי, ותוספת תשלום בקשר לטיפול כפי שיבוצע; (ב) אחריות לשנתיים בתשלום חודשי של 75 ₪; או (ג) אחריות לשלוש שנים בתשלום חודשי של 70 ₪ לחודש. נוכח המלצתה החמה של נציגת השירות בחרה התובעת באפשרות השניה.
3. טכנאי הגיע לבית התובעת, החליף גז במקרר וביקש להמתין עם הפעלת המקרר עד "שהגז ירגע", כדבריו. משהתברר כי הטיפול לא גרם לכך שהמקרר יפעל כנדרש, שבה התובעת ופנתה לנתבעת והופתעה לשמוע כי זו מבקשת לבטל את ההתקשרות בין הצדדים.
4. בצר לה פנתה התובעת לטכנאי שהציע לתקן את המקרר תמורת 5,800 ₪. סכום זה, יחד עם דרישה לפיצוי בגין עגמת נפש על רקע התנהלות הנתבעת (4,000 ₪) והוצאות משפטיות (800 ₪) הם העומדים בבסיס התביעה.
5. בכתב ההגנה נטען כי התובעת פנתה לנתבעת רק כחודש לאחר פנייתה הראשונה, בה קיבלה את הצעות המחיר להתקשרות, וכי בחרה בהתקשרות לשנתיים. לטענת הנתבעת, בביקור הטכנאי התברר כי המקרר סובל ממחסור בגז וכי בנוסף לכך, מצבו התחזוקתי ירוד – נמצאו בו חרקים ושאריות בטון (כפי שנטען גם בדיון). תמונות וסרטון המתעדים את מצבו של המקרר הוצגו, גם בדיון. מאחר שמצב המקרר מלמד כי לא נעשה בו שימוש בהתאם להוראות היצרן, לא חלה האחריות על המקרר של התובעת ואין בידי הנתבעת לשרתה. הנתבעת מציינת כי הציעה לתובעת לבטל את ההתקשרות, אך זו סירבה לכך, וכי אף הציעה לתובעת לשדרג את המקרר "במחיר אטרקטיבי", אך כי זו סירבה אף לכך.
6. הנתבעת טוענת, כאמור, כי משלא טופל המקרר בהתאם להוראות היצרן הרי שיש להחריגו מהשירות שהיא מחויבת להעניק לו. אין בידי לקבל טענה זו, שכן לא מצאתי שנטען (וממילא לא כי הוכח) שתנאי השירות וההחרגה היו ידועים לתובעת טרם ההתקשרות. מכאן, שאף לא ניתן לקבוע שהתובעת הסכימה לתנאים אלו כאשר התקשרה עם הנתבעת לקבל ממנה שירותי אחזקה למקרר. ההתקשרות בין הצדדים, אם כך, נותרת בתוקפה.
7. יחד עם זאת, על התובעת להוכיח אף את סכום התביעה, ולא מצאתי כי עלה בידיה לעשות כן כנדרש. הצעת המחיר לתיקון המקרר (שהתובעת אישרה בדיון שלא פעלה בהתאם לה וכי לא תיקנה בפועל את המקרר) אינה סבירה, בנסיבות העניין, וכאשר הובהר שעלותו של מקרר חדש, מסוגו של המקרר של התובעת, לא מגיעה כדי הסכום שצוין בהצעה לצורך התיקון הרי שאין בידי לקבלה. שוכנעתי, לפיכך, כי היה בידי התובעת להחליף את המקרר בעלות נמוכה מכפי שהוצעה לתקנו (שלא לומר לתקנו, בעלות נמוכה במידה ניכרת) ושיעור הנזק שנתבע בקשר לעלות התיקון לא הוכח.
8. ראשי הנזק של עגמת נפש ושל הוצאות משפט נדחים, אף בשים לב להלכות הנוהגות בבתי המשפט לתביעות קטנות (כי לא ייפסק, ברגיל, פיצוי בגין ראשי נזק אלו).
9. התוצאה היא כי התובעת הוכיחה תביעתה, אולם כי את הסכום שיפסק לה יש לפסוק על דרך האומדנה. נוכח האמור לעיל אני מעמיד את סכום הפיצוי על סך 1,500 ₪, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה בתוך 30 ימים מהמצאת פסק הדין לידי הנתבעת.
10. המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ח' אב תש"פ, 29 יולי 2020, בהעדר הצדדים.