1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע דין כספי אשר ניתן בת"א 12718-11-16 על ידי בית משפט השלום שבחיפה. בית משפט קמא הורה למבקשים 1 ו -2 לשלם למשיבים 107,000 ₪. כמו כן, הורה בית משפט קמא למבקשים 3 ו-4 לשלם למשיבים 40,000 ₪. לסכומים אלה הוסיף בית משפט קמא שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
2. לטענת המשיבים, הם חיפשו דירה למגורים, כאשר לדירה שטח נוסף בדמות מרפסת או גינה. משכך, פנו המשיבים למבקשים 3 ו-4 שהינם מתווכים ואלה היפנו אותם למבקשים 1 ו- 2 שהיו בעלי הדירה נשוא פסק הדין. כעולה מפסק הדין, הציגו המבקשים למשיבים מצג, לפיו יוכלו המשיבים לעשות שימוש בגג הדירה, כולל אפשרות בניה על הגג וכי יש היתר בניה ואף נתונה לכך הסכמת שאר בעלי הדירות בבניין.

בסופו של יום קבע בית משפט כי המבקשים הטעו את המשיבים.

1. המבקשים ממאנים להשלים עם פסק הדין, הגישו הודעת ערעור ובד בבד את הבקשה דנן.

לטענת המבקשים, פסק הדין רווי קביעות עובדתיות שגויות. לשיטת המבקשים, נושא הבניה על הגג לא היה עניין מהותי. עוד טוענים המבקשים כי המשיבים נמנעו מהעדת עד רלבנטי. כך גם טוענים המבקשים כי לא הטעו את המשיבים והאחרונים אף לא הוטעו.

המבקשים מוסיפים וטוענים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בעניין זה מפנים המבקשים לכך שהחיוב הפסוק מקורו אינו בנזק מהותי שנגרם למשיבים, אלא בגין עוגמת נפש. מוסיפים המבקשים וטוענים, שלמבקשים לא נגרם נזק אמיתי וכי אלה ממשיכים להתגורר וליהנות מהדירה.

נוסף על כך, טוענים המבקשים, כי נוכח משבר נגיף הקורונה מצבם הכלכלי אינו שפיר. בנקודה זו מדגישים המבקשים 3 ו- 4, כי נוכח הנחיות משרד הבריאות אין הם יכולים להציג דירות לרוכשים פוטנציאלים.

המבקשים 1 ו 2 טוענים, כי עקב משבר הקורונה נפגעו עסקי מכירת הרכב של המבקש 1 ואילו המבקשת 2 הוצאה לחופשה ללא תשלום.

1. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי סיכוי הערעור קלושים. בעניין זה מפנים המשיבים לקביעותיו של בית משפט קמא לפיהם המבקשים הסתירו במכוון מהמשיבים מידע לענין אפשרויות הבנייה על גג הדירה.

כמו כן, טוענים המשיבים שאין לעכב ביצוע של פסק דין כספי.

1. המבקשים, בתגובתם לתשובת המשיבים, טוענים כי המשיבים לא התייחסו לשלל טענותיהם, כפי שהועלו בבקשה. עוד מעלים המבקשים טענה חדשה, לפיה המשיבים תבעו בכתב התביעה 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ואילו בית משפט קמא פסק 190,000 ₪ בגין רכיב זה.
2. תקנה 466 לתקנות הסדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כי ככלל אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע של פסק דין. על מנת להיכנס בגדרי החריג המאפשר עיכוב ביצוע של פסק דין על שני תנאים מצטברים להתקיים. התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים. התנאי השני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים במובן שככל שהבקשה תידחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבלית כוחות, ככלל שמשקלו של תנאי אחד גובר פוחת משקלו הנדרש של התנאי השני. עם זאת, נקבע בהלכה הפסוקה כי לשיקול מאזן הנוחות נתונה הבכורה. ראו לעניין זה ע"א 2397/16 המאגר הישראלי לפיתוח רכב נ' פלוני (פורסם במאגרים) והאסמכתאות שם.

עוד ראו ע"א 8721/16 אס.פי. מוקד תקשורת בע"נ נ' אלתא מערכות בע"מ (פורסם במאגרים) שם נקבע כי: "כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין, הקובע חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים...".

כמו כן ראו ע"א 8374/13 איי. פי. סי,. טכנולוגיות נ' GEO ׁׁ(פורסם במאגרים) שם נקבע:

"על המבקש להוכיח כי ככל שפסק הדין יבוצע ללא דיחוי הרי שהוא יתקל בקושי משמעותי בהשבת המצב לקדמותו. ודוק, לא די בהפרחת טענות כלליות, בדבר מצבו הכלכלי הקשה של המשיב או בדבר חוסר פעילותו. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על מבקש עיכוב הביצוע ועליו להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו, כי לא ניתן יהיה לגבות בחזרה מהזוכה את הכספים שישולמו לו." (סעיף 14 שם).

1. תחילה יש להדגיש, כי מטרת התשובה לתגובה אינה להעלות טענות חדשות אלא להשיב לטענות שהועלו בתגובה. אין להלום את הטענה החדשה שהעלו המבקשים בתשובתם, לפיה משתבעו המשיבים בגין עוגמת נפש 50,000 ₪ לא ניתן היה לפסוק להם סכום גבוה יותר.

דין טענה זו אף להידחות לגופה, שכן המשיבים תבעו פיצוי גם מכוח סעיף הפיצוי המוסכם ללא הוכחת נזק.

1. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובפסק דינו של בית משפט קמא, דומה, בכל הזהירות הנדרשת ומבלי לקבוע מסמרות, כי סיכויי הערעור אינם מובהקים. פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס, בין היתר, על קביעת ממצאים שבעובדה לאחר התרשמות, בלתי אמצעית, מהצדדים. ככלל, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בכך.

מובהר כי בשלב הנוכחי בחינת סיכויי הערעור נעשית בראיה כוללת ובית המשפט אינו נדרש להיכנס לשלל טענות המבקשים.

כמו כן, יש לזכור כי בית משפט קמא עשה שימוש בסמכותו והפחית את שיעור הפיצוי המוסכם.

1. המבקשים אף לא הרימו את נטל ההוכחה, להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתם. טענת המבקשים, לפיה לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והבקשה תידחה והערעור יתקבל, הועלתה על דרך הסתם, ללא עיגון עובדתי ראוי.
2. כמו כן, לא הוכח שלמבקשים ייגרם נזק בלתי הפיך, ככל וישלמו את החיוב הפסוק. עיון בצרופות לבקשה מעלה, כי המבקשים נטלו הלוואות בשיעורים משמעותיים, ואם יכלו לקחת הלוואות, לא ברור מדוע לא יפנו אותן לעבר תשלום החיוב הפסוק. כמו כן, ניסיון החיים מלמד שאם המבקשים נטלו הלוואות הם העמידו בטוחות נדרשות. כלומר, מקום בו המבקשים רוצים יש ביכולתם להעמיד ולשלם את הכספים הנדרשים.
3. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים, ביחד ולחוד, ישלמו הוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ).

ניתנה היום, י"ט אייר תש"פ, 13 מאי 2020, בהעדר הצדדים.