המבקש עותר לצו שיחייב את מח"ש או את משטרת ישראל להעביר לו חומר חקירה.

בחודש אפריל 2020, נעצר המבקש, שהיה אז שוטר במשטרת ישראל, בחשד לביצוען של עבירות שונות, והובא לדיון בהארכת מעצרו בפני בית-המשפט, אשר האריך את מעצרו למשך 10 ימים.

לאחר מכן שוחרר על-ידי קצין ממונה, עוד בטרם חלפו מלוא ימי הארכת המעצר, ותיק החקירה נגדו נסגר.

המבקש פנה למשטרה ולמח"ש בבקשה לקבל לעיונו את חומר החקירה, ומשהומצא לו החומר, הגיש ערר על עילת הסגירה של תיק החקירה. בקשתו נדונה, ועילת הסגירה שונתה לעילה של "חוסר אשמה".

המבקש פנה בבקשה, אותה הגיש במסגרת תיק מעצר הימים, להעביר לעיונו את כל חומר החקירה שהצטבר בעניינו, ובבקשה העלה טענות שונות באשר לפגיעה בשמו הטוב ובעיסוקו, בעקבות מעצרו.

בתגובת מח"ש לבקשה הובהר, כי עובר להגשת הבקשה לשינוי עילת הסגירה, הומצא למבקש מלוא חומר החקירה, לבקשתו, וכן ב"כ המבקש חתם על התחייבות לפיה השימוש בחומר ייעשה רק למטרה שלשמה התבקש - הגשת בקשה לשינוי עילת הסגירה.

לנוכח המפורט, ולאחר שעיינתי בבקשה, בהודעות ובהבהרה שהגיש ב"כ המבקש, ובתגובת מח"ש, מצאתי כי אין מקום להורות על המצאה פעם נוספת של חומר החקירה לידי המבקש, בפרט כאשר עולה מתגובת מח"ש כי הועמד לעיונו כל חומר החקירה מתיק מח"ש. כמו-כן, אין בפניי הליך תלוי ועומד המאפשר לקיים במסגרתו דיון בבקשות לגילוי ולעיון בחומר חקירה, וסמכות לתת בהן החלטות. ככל שבכוונת המבקש לנקוט בהליך משפטי כזה או אחר, יוכל לפנות במסגרתו להליכי גילוי מסמכים, לפי דין.

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ב, 24 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.