בפניי בקשה לאישור פסק בורר שניתן על ידי בית דין צדק בני ברק ונחתם על ידי הדיינים הרבנים פרידמן, פוזן והייזלר שליט"א ביום ה' כסלו תש"פ.

המבקשת סיפקה לחנות שמפעיל המשיב סחורה. בין הצדדים התגלה סכסוך. לאחר שהמשיב הגיש תביעה לבית הדין לדיני ממונות בירושלים ע"ס 480,000 ₪, הסכימו הצדדים להעביר את הדיון לבית הדין צדק בני ברק. בבית הדין חתמו הצדדים על הסכם בוררות, התנהלו 5 דיונים ובסופם דחה בית הדין את תביעת המשיב וקיבל את תביעת המבקשת בגין סחורה שסופקה למשיב, כך שהמשיב חוייב לשלם למבקשת סכום של 38,907.5 ₪ הנובעים מסכום של 24,104 ₪ שהמשיב הודה בהם, ועוד סכום של 14,803.5 שנקבע כפשרה על יתרת התביעה.

המבקשת הגישה בקשה לאישור הפסק שניתן ביום ה' כסלו תש"פ (3.12.19).

הבקשה הועברה לתגובת המשיב, שטען , כי אמנם הוא הסכים להעביר את הדיון לביה"ד צדק בני ברק, ואולם שם הוא הוחתם על הסכמה לבוררות מבלי שעיין בה וללא שקיבל העתק ממנה. לטענתו, גם יפוי הכח למי שייצג את המבקשת בבית הדין – מר מאיר זלזניק – ניתן טלפונית בלבד. עוד טען המשיב כי למרות שהוא היה התובע, הוא הפך להיות נתבע וחויב בסכום האמור ללא שבית הדין נתן נימוקים. גם לאחר שניתן פסק הדין והוא ביקש מבית הדין לנמק את פסק הדין, בית הדין לא עשה כן. גם פניה שלו לבית הדין לאחר מתן פסק הדין, להביא ראיות נוספות , בעקבות גילוי עובדות חדשות, לא התקבלה. המשיב טוען, כי ממהלך עניינים זה ניתן ללמוד שהמבקשת או מנהל או מייצגה מכירים את הדיינים ולא גילו זאת, וכן אי מתן נימוקים והתעלמות מהעובדות החדשות מהוות חריגה מסמכות. יש לציין שהמשיב לא הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות.

בתשובה לתגובה, טענה המבקשת, כי המשיב הפסיד את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות . מתוך המסמכים שהגיש המשיב עצמו עולה, כי הוא קיבל את פסק הבוררות לכל המאוחר ביום 19.1.20, שכן במועד זה הגיש לבית הדין בקשה שנוגעת לפסק הבוררות, ומשכך, המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות חלף. לגופו של ענין, מדובר בפסק דין שניתן לאחר שהצדדים חתמו על שטר בוררות, ניהלו 5 דיונים בבית הדין, ובהתאם לסמכותו של בית הדין, שנקבעה בשטר הבוררות עצמו, לפסוק בין לדין ובין לפשרה וללא צורך במתן נימוקים לפסק הדין.

במהלך כל הדיונים, שכללו חקירת עדים והגשת סיכומים, לא העלה המשיב טענה כלשהי כלפי בית הדין, וטענותיו הנטענות, לאחר שלא היה מרוצה מתוכן פסק הדין, נטענו בעלמא ללא כל ביסוס, תוך הטלת רפש לא מוצדק בדיינים שידועים ומפורסמים במומחיותם, בישירותם ונקיון כפם.

לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי למסקנה שיש לאשר את פסק הבוררות.

ראשית, המשיב לא מכחיש שהוא חתום על שטר הבוררות. חזקה שאדם שחותם על מסמך קרא את תוכנו לפני חתימתו. התובע לא שכנע שלא עשה כך בענייניו.

שנית, המשיב ניהל 5 דיונים בבית הדין, כולל השמעת עדים וסיכומים. במהלך כל הדיונים לא נשמעה תלונה כלשהי של המשיב על בית הדין. רק לאחר שתוצאות פסק הבוררות לא מצאו חן בעיניו, העלה טענות על כשרות בית הדין שנטענו בעלמא וללא כל בסיס.

שלישית, בשטר הבוררין נקבע בפירוש, כי "הדיינים פטורים מהדין המהותי, מסדרי הדין, מדיני הראיות ומרישום פרוטוקולים". וכן נכתב, כי הצדדים "מוותרים מראש על מתן נימוק כלשהוא לפסק הדין". כמו כן, הצדדים הסכימו במפורש לקבל כל מה שיפסקו הדיינים, "הכל לפי ראות עיניהם והנראה להם מצד דין תורה, מצד אומדנא, מצד יושר או נדר או מצד הפשרה".

בנדון דנן, ניתן פסק דין שחלקו נובע מסכום שהמשיב הודה בו במפורש, וחלק מצד פשרה כפי שפורט לעיל.

רביעית, הדרך להתגונן בפני בבקשה לאישור פסק בורר ( או בפני פסק בורר שלא הוגשה בקשה לאישורו), היא הגשת בקשה לביטול פסק הבורר. הגשת בקשה כזו מוגבלת בזמן לפי הוראות סעיף 27 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 כך שיש להגישה תוך 45 יום מיום מתן הפסק, או מהיום שהוא נמסר למבקש. בנדון דנן, לא הוגשה בקשה לביטול פסק הבורר עד היום. פסק הבוררות היה ידוע למשיב כבר ביום 19.1.20, עת הגיש לבית הדין בקשה בענין פסק הבוררות . הבקשה לאישור הפסק הוגשה ביום 19.4.20, תגובת המשיב ניתנה ביום 21.5.20, ובוודאי שהמועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות חלפה. על פי הוראות סעיף 23(2) לחוק הבוררות, בית המשפט לא יזקק להתנגדות לאישור פסק הבוררות אלא בדרך של בקשה לביטולו.

חמישית, סעיף 24 לחוק הבוררות קובע רשימה של עילות שבגינן רשאי בית המשפט לבטל פסק בורר, ואף אחד מהם לא מתקיים בעניינינו, שכן כאמור, מדובר בבוררות שניתנה לאחר שנחתם הסכם בוררות (שטר בוררין) על ידי הבוררים שמונו כדין ושפעלו בהתאם לסמכות שניתנה להם לאחר קיום 5 דיונים בהם רשאי היה כל צד להביא את עדיו ולטעון טיעוניו. אמנם פסק הבוררות ניתן ללא נימוקים, אך הוסכם בפירוש שאין צורך במתן נימוקים.

התוצאה היא אפוא שאני מאשר את פסק הבוררות, הוא פסק הדין של בית דין צדק בני ברק מיום ה' כסלו תש"פ שניתן על ידי כב' הדיינים הרבנים פרידמן, פוזן והייזלר שליט"א.

אני מחייב את המשיב בהוצאות המבקשת וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪

ניתנה היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.