ניתן ביום 03 דצמבר 2020

לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן,

נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אופירה דגן טוכמכר ונציגי הציבור מר איסר באומל ומר יהודה פינקלשטיין; ב"ל 24327-11-16), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכרה בליקויים בגבו (בעמוד שדרה צווארי ובעמוד שדרה מותני) כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, בשל העובדה כי המערער לא הוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. כפועל יוצא מכך, לא מונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין עבודתו של המערער לבין הליקויים בגבו.
2. בהמשך לדיון קדם ערעור, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה בכל הנוגע לתשתית העובדתית לצורך העברת עניינו של המערער למומחה רפואי, למעט בנושא אחד – כיסא המשאית שבה נהג המערער.
3. התשתית העובדתית שהוסכמה בין הצדדים היא כמפורט להלן:

א. המערער יליד שנת 1982.

ב. המערער עבד כנהג משאית לחלוקת מוצרי חברת אוסם בין השנים 2008-2015.

ג. המשאית הייתה מסוג איסוזו במשקל 8-10 טון.

ד. המערער הגיע מידי בוקר לרמפת החלוקה, שעליה הועמסו הארגזים שכללו את התוצרת שאותה חילק לחנויות, המערער פירק את הארגזים על גבי המשטח לפי סוגיהם השונים והעמיס אותם ידנית למשאית.

ה. במשאית היה חלק של מוצרים קפואים שבו הטמפרטורה הייתה 18 – (מינוס) מעלות. לתוכו העמיס המערער כמאה ארגזים במשקל ממוצע של 10 ק"ג.

ו. לחלק השני של המשאית שהיה בטמפרטורה של 0 מעלות, העמיס המערער בין 300-400 ארגזי סלטים במשקל ממוצע של 5 ק"ג לארגז.

ז. משך זמן העמסה ארך כשעה וחצי.

ח. משם יצא המערער לחלוקת המוצרים בכ-30 חנויות באזור תל אביב ויפו (בימי חמישי נדרש להמשיך גם לאזורים רחוקים יותר כמו בת ים, ראשל"צ וחולון).

ט. פריקת הסחורה מהמשאית הייתה אף היא ידנית ובוצעה לתוך עגלה שאותה היה המערער משנע לחנות.

י. נהיגתו של המערער הייתה לרוב בכבישים עירוניים שהיו בהם פסי האטה.

יא. המערער עבד בימים א-ה במהלך כ-12 שעות בממוצע ליום עבודה.

1. אשר למחלוקת בנוגע לכיסא טען המערער כי העיד בתצהירו שבמשאית שבה נהג לא הותקן כיסא מתאים אשר יבלום את הזעזועים בנסיעה וימנע את הנזק הרב שנגרם לו (סעיף 18 לתצהירו); חרף העובדה שמדובר במחלוקת מהותית, נוכח האמור בחוות דעתו של רופא המוסד, המערער לא נחקר כלל בסוגייה זו וגרסתו לא נסתרה. נוכח האמור, יש לקבוע כי גרסתו המפורשת והמפורטת של המערער בעניין הכיסא לא נסתרה, כאשר המוסד למעשה זנח את טענתו בעניין זה, שעה שלא חקר את המערער על כך, ועל כן מבחינה משפטית המערער הוכיח את גרסתו.
2. המוסד טען מנגד כי אין די באמירתו של המערער בתצהיר לפיה נהג במשאית שבה הותקן כיסא פשוט כדי שזו תיקבע כעובדה שיש להניח בפני המומחה הרפואי; המערער לא פירט בתצהירו את שנת ייצור המשאית כדי שניתן יהיה להתחקות אחר סוג הכיסא שהותקן במשאיות מדגם זה בשנה הרלוונטית; המערער מתאר את הכיסא באופן סתמי; אין עדות מסייעת לגרסת המערער, נוכח העובדה שמשך את תצהירו של העד הנוסף לאחר שזה לא התייצב לדיון הוכחות.
3. נציין, כי שני הצדדים התנגדו לכך שבית הדין האזורי יכריע במחלוקת בעניין הכיסא. המערער טען כי על בית דין זה להכריע במחלוקת בין הצדדים. המוסד טען כי הוא מתנגד להשבת העניין לבית הדין האזורי, כיוון שיש בכך משום הענקת הזדמנות למקצה שיפורים ופתיחה מחודשת של הליך ההוכחות שהסתיים, ואין מקום להתיר למערער להמציא ראיות נוספות.
4. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק אנו קובעים כמפורט להלן.
5. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להחזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שימונה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין הליקויים בגבו, על יסוד התשתית העובדתית המוסכמת על ידי הצדדים, כמפורט בסעיף 3 לעיל.
6. אשר למחלוקת שנותרה בין הצדדים בעניין הכיסא: חרף עמדתם של שני הצדדים, אנו סבורים כי משמדובר בקביעה עובדתית, מן הראוי שתחילה בית הדין האזורי יכריע במחלוקת שבין הצדדים, על יסוד התרשמותו מהעדויות ומהראיות שהיו לפניו. כעקרון, אין בכך משום פתיחת הליך ההוכחות מחדש, שכן בית הדין האזורי אמור להכריע במחלוקת על יסוד העדויות והראיות שהיו לפניו. עם זאת, נבהיר כי אין באמור כדי לכבול את שיקול דעתו של בית הדין האזורי, ככל שתוגש בקשה להתיר הבאת ראיות נוספות מצד מי מהצדדים. ככל שתוגש בקשה שכזו, בית הדין האזורי יכריע בה על יסוד הכללים שהותוו בפסיקה להבאת ראיות נוספות.
7. בנוסף, בתשתית העובדתית המוסכמת (סעיף ד) לא צוין מיקומה של רמפת החלוקה של חברת אוסם שבה העמיס המערער את הסחורה, בעוד שבסעיף ח' לתשתית העובדתית יש התייחסות למרחק של נקודות החלוקה אליהן היה על המערער לנסוע במהלך עבודתו. על כן, על הצדדים להשלים את התשתית העובדתית ולציין את מיקום רמפת החלוקה של אוסם ואת המרחק ממנה לנקודות החלוקה. ככל שתהיה מחלוקת בין הצדדים בעניין זה, בית הדין האזורי יכריע גם במחלוקת זו.
8. סוף דבר: הערעור מתקבל ועניינו של המערער מוחזר לבית הדין האזורי, כאמור בסעיפים 8 עד 10 לעיל.
9. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בעת פסיקת הוצאות במסגרת פסק הדין הסופי בהליך.

ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"א (03 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.