1. לפניי בקשה לביטול צו עיקול שהוטל ביום 21.4.20 על חשבונות הבנק של המשיבה. המבקשת , תאגיד למתן שירותי מטבע הגישה תביעה שטרית מכוח אחיזתה בשני שיקים המסתכמים בסך של 92,000 ₪ (להלן: "השטרות"),שנמשכו מחשבונה של המשיבה ועם הפקדתם לפירעון חוללו מסיבת נ.ה.ב. התביעה הוגשה כנגד משיבה זו וכנגד שני נתבעים נוספים- חברת וונדר פיקס בע"מ, שהתקשרה עם המבקשת בעסקת ניכיון שיקים, ומר אלון שי שערב לעסקת הניכיון בערבות אישית ( להלן: "הנתבעים האחרים"). האחרונים מסרו לידי המבקשת את השטרות.
2. הבקשה למתן צו העיקול הופנתה כלפי שלושת הנתבעים אך כעת מונחת לפניי רק בקשת המשיבה 3, מושכת השטרות, לביטול צו העיקול.
3. המבקשת טוענת, כי הינה זכאית להיפרע מהנתבעים והמשיבה לאור הסכם הניכיון ולאור העובדה שהמשיבה ביטלה את השיקים שלא כדין. לטענתה קיים לזכותה חוב פסוק בהוצל"פ נגד הנתבעים האחרים שלא נפרע גם במסגרת הסכם פשרה שנחתם עמם, ושקיבל תוקף של פסק דין ובמסגרתו נמסרו לידיה השטרות נשוא התובענה. לטענתה החוב הפסוק נגד הנתבעים האחרים, חילול השטרות על ידי המשיבה ועובדת היותה נתונה בקשיים כלכליים, מצדיקים הותרת העיקול על כנו לצורך הבטחת יכולתה לממש את פסק הדין לכשיינתן.
4. המשיבה טוענת, כי התנאים המצדיקים מתן סעד זמני לא התקיימו שכן לא הוצגו ראיות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה. לדידה המבקשת אינה אוחזת כשורה מאחר ולא הוצגה ראיה בדבר מתן תמורה לנתבעים האחרים בגין עסקת הניכיון הנטענת. עוד נטען שהמבקשת לא שלחה למשיבה מכתב התראה ביום 19.4.20 כטענתה, ולכן בעת הגשת הבקשה למתן צו עיקול טרם חלף המועד שצוין לסילוק החוב ולפיכך המבקשת הינה חסרת תום לב.
5. לטענת המשיבה לא מתקיים גם התנאי להכבדה על ביצוע פסק הדין שכן השטרות לא כובדו עקב הוראת ביטול ואין להסתמך על שיחה טלפונית בין בעל המבקשת עם מנהל המשיבה שאמר שהמשיבה מצויה בקשיים כלכליים. לטענתה מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן העיקול מכביד על התנהלותה בחשבונות הבנקים ופוגע בשמה הטוב. כל זאת כאשר הצווים ניתנו בחוסר תום לב בזיקה למכתב ההתראה וטענת המבקשת כי המשיבה מתחמקת מתשלום.
6. היום התקיים לפניי דיון בו הצדדים חזרו על טענותיהם בקצרה, וכן העידו שני מצהירים הצדדים שהינם מנהלי החברות המעורבות. מטעם המבקשת העיד מר יניב ביטון ומטעם המשיבה העיד מר יעקב נס.
7. בדיון הנחיתי את הצדדים כי עליהם להתייחס למכלול רכיבי התנאים למתן הסעד הזמני למעט באשר לעילת התביעה, שכן על יסוד הטיעונים שלפניי הוברר די הצורך כי ברמה הלכאורית הדרושה לשלב זה הונח המסד לקיומה של עילת התביעה. כידוע בדיון בסעד הזמני אין בית המשפט צריך להכריע בזכויות הצדדים, ואין מקום, לאור זאת, כי בית המשפט ינתח את מכלול הראיות. בע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105, 109-108, עמד על כך כב' הנשיא מ' שמגר:

"בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את עניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע".

1. לפיכך לא מצאתי לנכון בשלב זה, להתחקות אחר גלגול השטרות ומערך היחסים בין כל אחת מחוליות העברת השטרות. הסתפקתי בכך שעל פניו ועל יסוד הנתונים שהובאו במערך היחסים שבין המבקשת למשיבה שהינם בגדר "צדדים רחוקים" לתביעה השטרית, המבקשת נהנית לכאורה מהמעמד של אוחזת כשורה בשטרות בהתאם לסעיף 28 (א) לפקודת השטרות. זאת לאור התקיימות מכלול התנאים להגדרת אחיזה כשורה כולל קבלתם בעד ערך- עסקת הניכיון שאושרה על ידי הנתבעים האחרים והסכם הפשרה שנחתם על בסיסה שקיבל תוקף של פסק דין. טענותיה הנגדיות של המשיבה באשר למסירת השטרות לידי הנתבעים האחרים במסגרת עסקת מימון מוצרים לא הניחה את דעתי בשלב זה.
2. שוכנעתי גם, כי הונח ביסוס לקיומו של יסוד ההכבדה. המבקשת נסמכה על תמלול שיחה בין מצהירי הצדדים (נספח ה לבקשה) לאחר שהשטרות חוללו,בה אמר מצהיר המשיבה, מר יעקב נס, שהמשיבה מצויה בחוסר ודאות כלכלית. הקלטת השיחה הושמעה גם בעת הדיון. מהחקירה הנגדית של מר יעקב נס התרשמתי שמצבה הכלכלי של המשיבה בעייתי, חרף הקושי של מר נס להתבטא ביחס לכך וסירובו להשיב לכך בתחילת העדות. ריכוז היתרות בשלושה חשבונות עו"ש שהוגש לעיוני לבקשתי (מש/1) , גם הוא מבסס את החשש להכבדה וזאת חרף העובדה שסכום התביעה אינו גבוה.
3. אשר למאזן הנוחות - במבחן זה שהוכר בפסיקה על בית המשפט להביא בחשבון את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. למעשה, על המבקש להראות כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו. בבחינת מאזן הנוחות כרוכה גם השאלה אם ניתן לפצות את התובע בכסף מקום שלא יינתן לו הסעד הזמני, ומנגד – מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום לנתבע, אם תידחה התביעה. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת מאחר ושוכנעתי כי ככל שיבוטל הצו היא תיוותר אל מול שוקת שבורה ויגרם לה נזק בכך שלא תיפרע כדי החוב. אם בוחנים את נזקה אל מול נזקה של המשיבה הרי שבעניין זה, אל מול סכום התביעה שאינו גבוה ניצבת עדותו של מר נס באשר לנזק שמסב לו צו העיקול כולל הנזק התדמיתי, אך לא הובאה כל ראייה התומכת בכך, ומעבר לכוחו של הגיון יש לגבות האמור באסמכתאות והנטל רובץ לפתחה של המשיבה בעניין זה.
4. אחרון לבחינה הינה השאלה האם עמדה המבקשת ביסוד תום הלב וניקיון הכפיים. אודה כי ביחס לכך התלבטתי קמעה וזאת נוכח סמיכות הזמנים של משלוח מכתב התראה לידי המשיבה ומועד הגשת התביעה והבקשה להטלת העיקול. אכן יש טעם בטענות המשיבה ביחס לכך שהתביעה והבקשה הוגשו טרם חלוף המועד שהוקצה לפירעון החוב, שכן על יסוד הנתונים שהובאו מסתמן כי אצה דרכה של המבקשת בהגשת התביעה והבקשה לסעד זמני טרם חלוף המועד שנקבע במכתב ההתראה מיום 19.4.20. כמו כן לא הוגש אישור מסירת המכתב לידי המשיבה שטוענת שלא התקבל בידיה.
5. אני מוצאת טעם לפגם באשר להתנהלות המבקשת בעניין זה שדומה שעולה בקנה אחד עם רוח "מצוקת תקופת הקורונה" בעטייה נדמה כי כל גורם עסקי מנסה לצוף מעל פני המים ולהיאחז בכל שריד שנותר טרם שקיעה אל המצולות. כך גם התנהלות המבקשת נחזית בעיניי. מעבר לאי הגשת אישור מסירת המכתב לידי המשיבה לא מצאה לנכון להמתין פרק זמן המינימלי שקצבה. האם יש בהתנהלות זו כדי להצדיק ביטולו של הסעד שניתן? סבורני שיש להשיב לכך בשלילה. ניכר שההתנהלות הבהולה של המבקשת בעתירה למתן צו נועדה כאמור לחלץ גם אותה מהמצב הכלכלי השורר במשק עקב משבר נגיף הקורונה, אני לא מוצאת כי התנהלות זו עולה כדי זדון וחוסר תום לב בוטה. אני מפרשת התנהלות זו כאמור על רקע מציאות חיינו וחרף העובדה שאין לה כל הצדקה והיה ראוי שהמבקשת תתנהל אחרת, אני לא מוצאת על רקע כל המקובץ לעיל להורות על ביטול צו העיקול בשל כך אך אתן לכך ביטוי במסגרת הוצאות בקשה זו.
6. על כן, הבקשה לביטול צו העיקול נדחית. המשיב יישא בהוצאות ושכ"ט המבקשת ע"ס 1,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
7. בשולי הדברים אוסיף, כי החלטה זו ניתנה טרם התקבלו תשובות מחזיקי חשבונות הבנק של המשיבה ולכן העיקול הינו בכפוף לתשובותיהם לצו, וכן מותנה בכך שזכות הבנק אינה גוברת.

המזכירות תדוור ההחלטה לידי הצדדים בפקס ידני.

ניתנה היום, י"ב אייר תש"פ, 06 מאי 2020, בהעדר הצדדים.