רקע עובדתי

1. הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב אישום מתוקן המייחס לנאשם ביצוע עבירות תקיפת סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
2. על פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם ותאמר אבו עואד (להלן: "המתלונן") עבדו יחד באתר טיפול ומחזור פסולת "דודאים" במועצה אזורית בני שמעון. הנאשם עבד במקום כשומר.
3. בתאריך 25.11.19 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, הגיע המתלונן למקום ואמר לנאשם "בוקר טוב". הנאשם קם ממיטתו וצעק על המתלונן "מה בוקר טוב מה אתה רוצה ממני" וכן דחף אותו באמצעות ידיו שלא כדין, כדי שלא יכנס לתא השומר. בהמשך לכך, איים הנאשם על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו בכך שאמר לו: "אני אזיין את אמא שלך", וזאת על מנת להפחידו או להקניטו.

תמצית תסקירי שירות המבחן

1. בתסקירו מיום 19.06.22 סקר שירות המבחן את אורחות חיי הנאשם, הרקע ההשכלתי, ומצבו התעסוקתי והמשפחתי. תואר כי הנאשם כבן 60, גרוש בשנית ואב ל-13 ילדים. כיום מתגורר הנאשם במקום עבודתו ולשם כך הוקצה לו קרוואן, אשר משמש כמקום מגוריו.
2. הנאשם תיאר בפני שירות מבחן כי מסוגל לשלוט בכעסיו ותיאר כי בעברו היה מעורב באירוע אלימות אחד במהלך חייו, אשר התאפיין באלימות פיזית קלה וזאת על רקע סכסוך במסגרת עבודתו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו, מצמצמם מחומרת העבירות האלימות שביצע בעבר, ורואה אותן כלא רציניות.
3. עוד צוין כי הנאשם הביע מוטיבציה להשתתפות בהליך טיפולי בשירות המבחן, גם אם הלכה למעשה לא הגיע לבדיקות שתן אליהן זומן. שירות המבחן ציין כי במסגרת המאסר הקודם שריצה הנאשם בעקבות עבירות אלימות חמורות שביצע בשנת 2013, עבר טיפול של שליטה בכעסים ואף על פי כן שב לבצע עבירות אלימות. שירות המבחן התרשם כי בשלב זה הנאשם מתקשה לערוך התבוננות מעמיקה סביב דפוסי חשיבותו והתנהגותו האלימים ומתארם כאירוע חד פעמי קיצוני.
4. להערכת שירות המבחן קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק וישנה נזקקות טיפולית. יצוין כי הנאשם נאות להשתתף בהליך טיפולי, אך הביע חשש שמא יתקשה בשל מחויבותו לעבודה .
5. בהמלצתו הסופית סבר שירות המבחן כי יש מקום להטלת צו מבחן למשך שנה, במסגרתו יבנה עבור הנאשם תכנית טיפולית פרטנית או קבוצתית בהתאם לצרכיו. שירות המבחן אף המליץ להאריך את המאסר המותנה העומד נגד הנאשם.

טיעוני הצדדים

1. ב"כ המאשימה הגישה את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (ת/1) את המאסר המותנה בן 6 חודשים מת"פ 39943-07-13 (ת/2). הפנתה לתסקיר שירות המבחן לגורמי הסיכון והסיכוי בעניינו של הנאשם כמפורט בעמ' 3 פסקה 3. ב"כ המאשימה עמדה על מאפייני אישיותו של הנאשם ועל עברו הפלילי וכן עתרה למתחם של מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד מספר חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח. עתרה למקם את עונשו של הנאשם בשליש העליון של המתחם, עתרה להפעלת המאסר המותנה מת"פ 39943-07-13 בן 6 חודשים במצטבר לעונש המאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן והתחייבות.
2. ב"כ הנאשם ביקש לאמץ המלצות תסקיר שירות המבחן ולהאריך את המאסר המותנה. כמו כן, הפנה לפוטנציאל ההליך השיקומי כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, לקבלת האחריות מצידו, לנסיבות חייו, לעובדה כי עברו הפלילי התיישן ולפיכך יש לתת לו משקל אפסי, לאור כל אלו עתר למתחם העונש הנע בין מאסר מותנה למאסר בעבודות שירות.
3. הנאשם הביע צער על מעשיו.

קביעת מתחם העונש ההולם

הערכים המוגנים:

1. הערכים המוגנים שנפגעו בשל מעשיי הנאשם במקרה זה הם זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף והגנה על האוטונומיה שלו, אשר תקיפה הינה אחת ההפרות הגסות ביותר שלה.
2. בכל הנוגע לעבירת האיומים, הרי שהערך החברתי שנפגע מעבירה זו הינו שמירה על שלוות נפשם, ביטחונם וחירות פעולתם של המתלוננים. ביחס לעבירת האיומים נקבע ברע"פ 2038/04 שמואל לם נ' מדינת ישראל:

"האיום הוא אפוא ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי, וזאת כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן פעמים רבות האיום כרוך גם בצפייה להתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".

1. בכל הנוגע לעבירת התקיפה הרי שהערך שנפגע הוא שמירה על שלמות הגוף והאוטונומיה של הפרט. ראו למשל ע"פ 4173/07 פלוני נגד מדינת ישראל:

"רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה.

1. מידת הפגיעה בערכים הללו הינה ברף הבינוני-נמוך משום שמדובר באירוע, יחיד, קצר בזמן, לא מתוכנן והנאשם אף לא הסב חבלות למתלונן.

מדיניות הענישה הנוהגת

1. נקודת המוצא היא שהמחוקק קבע לעבירת התקיפה עונש מקסימום של שנתיים מאסר ולעבירת איומים עונש מקסימום של שלוש שנות מאסר.
2. מעיון בפסיקה עולה כי בעבירות תקיפה סתם ואיומים ברף הנמוך מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות. ראו למשל ע"פ 1007-04-16 כחלון נ' מדינת ישראל, שם אישר בית המשפט מחוזי מתחם של מאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות. בעניינה של נאשמת שהורשעה בעבירת תקיפה סתם ואיומים. ובמקרים חמורים יותר תחתית המתחם אף מתחילה במספר חודשי עבודות שירות. ראו למשל ת"פ 3385-12-12 מדינת ישראל נ' דדון, שם הנאשם הורשע בעבירה של תקיפה סתם ואיומים כלפי בעל פאב, משהתבקש על ידי בעל הפאב לעזוב את המקום. בית המשפט קבע מתחם שנע בין 3 ל-14 ח' מאסר.
3. במקרים חמורים יותר אף הוטלו עונשים קצרים בעבודות שירות או במאסר. ראו למשל ת"פ (ר"ל) 32019-03-16 מדינת ישראל נ' בן שקד, שם הורשע הנאשם, בעל עבר פלילי, בעבירות של איומים, הפרעה לשוטר והעלבת עובד ציבור. ונידון לחודש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי והתחייבות. וכן ת"פ (ר"ל) 65668-05-19 מדינת ישראל נ' בן נון, שם הורשע הנאשם, בעל עבר פלילי, בביצוע עבירות איומים והעלבת עובד ציבור, בכך שקילל ואיים על פקחיות עיריית ראשון לציון כאשר ביקשו ממנו להזיז רכבו שחנה על מדרכה. בית המשפט גזר על הנאשם חודש מאסר בפועל, מאסר מותנה, פיצוי וקנס.
4. יצוין כי גם כאשר מדובר בעבירות איומים לבדן ברף הנמוך מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות. ראו למשל, ת"פ 41196-05-10 (שלום כפר סבא) מדינת ישראל נ' משה גידו , שם הורשע נאשם בעבירת איומים על המתלונן על רקע ויכוח על חנייה. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 8 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי ע"ס 2,000 ₪ ופיצוי למתלונן ע"ס 2,500 ₪. ובמקרי איום חמורים יותר המתחם אף יכול להתחיל ממספר חודשי עבודות שירות. ראו למשל ע"פ 8360/17 חמודה נ' מדינת ישראל, שם נקבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד שנת מאסר, אך זאת בגין עבירות איומים, אשר היו חמורות יותר מאשר בענייננו.

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נתתי דעתי לכך שלא נגרם נזק משמעותי. יחד עם זאת שקלתי אף את הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה. הנאשם תקף את המתלונן שלא כדין בכך שדחף אותו באמצעות ידיו ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו. אמנם האירוע לא נגמר בחבלות של ממש אך הלכה היא כי יש לבחון את המעשים לא רק בראי הנזק שנגרם, אלא גם בשים לב לפוטנציאל הנזק. כמו כן, מכתב האישום עולה כי אין אינדיקציה לכך שהיה מדובר בתקיפה מתוכננת, אלא באקט אמוציונאלי רגעי.
2. בכל הנוגע לנסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה , הרי שהנאשם ביצע את המעשים לדבריו לאור חששו כי המתלונן יכנס לתא השמירה, בניגוד להנחיות מנהליו. לא הוצגו ראיות לכך, והלכה למעשה הדברים עומדים בסתירה מסוימת למתואר בכתב האישום המתוקן.
3. לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה על ידי הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, ובנסיבות ביצוע העבירה, הרי שאני קובע כי מתחם העונש במקרה זה, נע בין מאסר על תנאי לבין 6 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, זאת לצד מאסר מותנה מרתיע, פיצוי משמעותי וקנס מידתי.

סטייה ממתחם העונש ההולם:

1. על נאשם המבקש לסטות לקולה ממתחם העונש ההולם הנטל להציג ראיות לכך שעבר הליך שיקומי משמעותי. ראו למשל: רע"פ 1705/22 אלצראיעה נ' מדינת ישראל. בענייננו לא הוצגו כל ראיות לשיקום כלשהו, וכל שעולה מתסקיר שירות המבחן הוא שהנאשם הביע מוטיבציה לטיפול, אך טרם החל בטיפול. את המוטיבציה לטיפול יש לבחון בעיניים ספקניות בשים לב לכך שהנאשם לא התייצב לבדיקות שתן אליהן זומן ואף בשים לב לכך שהנאשם עבר טיפול במסגרת התיק הקודם ללא הועיל.

קביעת העונש ההולם בתוך המתחם:

1. לשם קביעת העונש ההולם, בגדרי מתחם העונש, על בית המשפט להידרש לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
2. הנאשם אינו צעיר במיוחד, ואף לא הוגשו מסמכים המעידים על נסיבות רפואיות או נפשיות המצדיקות התחשבות.
3. מדובר בנאשם בעל רישום פלילי מכביד, בין השאר בעבירות אלימות חמורות משנת 2014, בגינן ריצה מאסר ממושך בן 5 שנים. אם כך, הרי שזמן קצר לאחר שחרורו ממאסרו האחרון, בגין עבירות אלימות חמורות, שב וביצע את עבירות האלימות והאיומים נשוא כתב אישום זה.
4. זאת ועוד, הנאשם ביצע את העבירות נשוא כתב אישום זה, בעוד מאסר על תנאי בן 6 חודשים מרחף מעל ראשו. ללמדנו שאף במאסר על תנאי ממושך אין כדי להרתיע את הנאשם מלבצע עבירות אלימות.
5. מתסקיר שירות המבחן עלה כי הנאשם לא עבר הליך טיפולי במסגרת תיק זה, לאור חוסר בשלות מצדו, וכן קיים סיכון לביצוע עבירות נוספות בעתיד. עוד צוין, כי במסגרת הרשעתו הקודמת עבר הליך טיפולי ואף על פי כן, שב לבצע עבירות מאותו סוג, בענייננו.
6. מנגד, הנאשם הודה, וחסך בכך זמן שיפוטי יקר.
7. נוכח נתונים אלו, יש לקבוע את העונש הראוי במחצית המתחם.
8. בכל הנוגע לפיצוי, הלכה היא כי מצבו הכלכלי של הנאשם אינו שיקול רלוונטי, ראו למשל ע"פ 4820/18 אליצור נ' מדינת ישראל. מה גם שלא הוצג טיעון כזה בפניי. כך או אחרת, העיקר הוא שהמתלונן יפוצה על שהנאשם גרם לו.

הארכת המאסר המותנה

1. בא כוח הנאשם עתר להארכת המאסר המותנה, ועתר לקבל את המלצת שירות המבחן בנדון ובין השאר הפנה לכך שעברו הפלילי של הנאשם רחוק, לכך שהביע חרטה ולקח אחריות ואף מביע מוטיבציה להשתקם.
2. הכלל הוא שמאסר על תנאי יופעל למעט מקרים חריגים בהם הפעלת התנאי תוביל לתוצאה בלתי צודקת. ראו למשל רע"פ 4902/14 בן צבאן נ' מדינת ישראל.
3. בענייננו, לא מצאתי כל טעם להאריך את המאסר המותנה. הן בשים לב לעברו המכביד של הנאשם, הן בשים לב לכך שריצה מאסר ממושך בגין עבירות אלימות חמורות, הן בשים לב לכך שפרק זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר שב וביצע עבירות אלימות במסגרת תיק זה, והן בשים לב לכך שעל אף שעבר טיפול במסגרת תיק האלימות הקודם בו הורשע, שב וביצע עבירות אלימות. והכל על רקע התנהלותו מול שירות המבחן, משלא התייצב לבדיקות שתן, ומשהתרשמות שירות המבחן היא כי הנאשם ממזער מחומרת עבירות האלימות שביצע. אם בכך לא די, הרי שהנאשם אף הביע חשש שמא יוכל להתמיד בהליך טיפולי נוכח מחויבותו לעבודה.
4. בכל הנוגע לאופן הפעלת המאסר המותנה, הרי שהכלל הנקוב בסעיף 58 לחוק העונשין הוא שיש להפעיל מאסר מותנה במצטבר לעונש המאסר שמוטל, אלא מטעמים שיירשמו. יחד עם זאת, מרגע שהפעלה במצטבר של המאסר המותנה הייתה עלולה להוביל להשבת הנאשם אל מאחורי סורג ובריח, ובשים לב לכך שבסופו של יום העבירות אינן ברף החומרה הגבוה ואינן עומדות בהלימה למאסר ממושך מאחורי סורג ובריח, ובשים לב לגילו של הנאשם ולנכונות הראשונית לעבור טיפול, הרי שאורה על חפיפה בין המאסר המותנה לבין עונש המאסר.

סוף דבר

1. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לעיל, לקולה ולחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
2. 3 חודשי מאסר.
3. אני מפעיל את המאסר על תנאי מת"פ (שלום ב"ש) 39943-07-13 מדינת ישראל נ' אלאעסם מיום 2.6.14 , מאסר בן 6 חודשים.
4. עונש המאסר והמאסר המותנה שהופעל ירוצו בחופף כך שבסך הכל ירצה הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ב"גשר שיקום תעסוקתי" ברחוב שאול המלך 113, החל מיום 16.11.22, או לפי קביעה אחרת של הממונה על עבודות השירות.
5. אני מזהיר את הנאשם, כי עליו לנהוג בהתאם לכללים ולתנאים שתקבע הממונה על עבודות השירות, ושאם לא יעשה כן, יכול ויופסקו עבודות השירות, והוא יידרש לרצות את יתרת עונשו בכלא.
6. 6 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים מהיום. מאסר זה יופעל במידה והנאשם יעבור במשך תקופת התנאי יעבור עבירת אלימות מסוג עוון או איומים.
7. 9 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים מהיום. מאסר זה יופעל במידה והנאשם יעבור במשך תקופת התנאי יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.
8. פיצוי בסך 2,000 ₪ למתלונן שישולם עד ליום 1.11.22.
9. קנס בסך של 800 ₪ או 2 ימי מאסר תמורתו שישולם עד ליום 1.6.23.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ט"ז אלול תשפ"ב, 12 ספטמבר 2022, במעמד הצדדים.