1. התובע, יליד 1984, עובד כמפתח תוכנה משנת 2010 ובהליך זה הוא מבקש כי פגימות בכפות וידיו ובמרפקים יוכרו כפגיעות בעבודה.

בכתב התביעה נטען שאין מחלוקת לגבי תנאי העבודה, אלא בשאלת קיומו של קשר סיבתי ולכן התבקש מינוי מומחה. משהנתבע טען בכתב ההגנה כי לא הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה, התיק הועבר להוכחות.

התובע טען בסיכומיו לראשונה כי התביעה היא הן על פי תורת המיקרוטראומה והן כמחלת מקצוע, לפי פריט ליקוי 26 בחלק א' או פריט 13 בחלק ב' לתוספת השניה בתקנות הביטוח לאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954.

2. בטופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1), התובע תיאר את עבודתו כך:

"עוסק שנים בפיתוח תוכנת מחשב

עובד עם מקלדת".

בתצהיר עדות ראשית, התובע פירט והוסיף את התיאור הבא:

א. התובע עבד בשנים 2010 עד 2012 כמפתח תוכנה עצמאי;

בשנים 2012 עד 2016 עבד כמפתח תוכנה בחברת טוטנגו מטריקס בע"מ;

בשנת 2016 עבד כמפתח תוכנה בחברת אינופראקט מערכות מידע בע"מ;

משנת 2017 התובע עובד החברת צ'אט ליפ בע"מ, בה הוא שכיר בעל שליטה.

ב. בתקופה שהיה עצמאי, התובע טען שעבד כ 30 שעות שבועיות, במסגרת עסק בבניית אתרים על ידי כתיבת קודים מסוגים שונים בהקלדה עיוורת ורציפה. התובע העריך שכ 22 -23 שעות מתוך שעות עבודתו עסק בהקלדה רציפה.

ג. בתקופת העבודה השניה, בחברת טוטנגו, התובע טען שעבד כ -10 שעות בממוצע מדי יום, חמישה ימים בשבוע. בשנתיים הראשונות עבד כמתכנת וכתב קוד. לאחר מכן קודם לתפקיד מנהל צוות. לטענת התובע, גם בתפקיד זה, 70% מזמנו בעבודה הוקדש לכתיבת קוד בהקלדה עיוורת ורצופה. ביתר הזמן עסק בביקורת העובדים בצוות (כתיבת הערות והכנת מסמכי אפיון וביקורת) וגם משימה זו בוצעה בהקלדה במחשב.

ד. בשנת 2016, עת עבד בחברת אינופראקט, התובע עבד בהיקף דומה למקום העבודה הקודם – חברת טוטנגו. במרבית הזמן (90%) התובע כתב קוד כמתכנת ובשאר הזמן נדרש לכתוב מאמרים עבור המעסיק.

ה. בחברה שבבעלותו, התובע עוסק בתחום הטכני של בנייה פיתוח של מוצרי תוכנה. התובע עובד בחברה 6 ימים בשבוע, כ – 10 שעות ביום. התובע עוסק בפיתוח קוד תוכנה והדבר נעשה בהקלדה רציפה ועיוורת, במשך שעות רבות ביום. להערכת התובע - 70% מזמנו. ביתר הזמן הוא מבצע ביקורת על העובדים וגם זו מבוצעת בהקלדה.

3. בית הדין הארצי אישר את האבחנה שנערכה בבית הדין האזורי בבאר שבע (כב' השופט אילן סופר), בין הקלדה של קלדנית שמדפיסה לאורך כל היום טקסטים באופן רציף, מהיר וחוזר על עצמו ובין עבודה על מחשב שכוללת הקלדת נתונים, מספרים, חשבוניות וטקסטים קצרים (עב"ל 11412-05-16 פורטנוי – המוסד לביטוח לאומי, 6.4.17). בנוסף עמד בית הדין הארצי על כך שנדרש להוכיח את ה"מידה, אינטנסיביות ותדירות" (עב"ל (ארצי) 56938-05-17 עמר – המוסד לביטוח לאומי, 22.11.17) של התנועות החוזרות ונשנות.

במקום אחר (עב"ל (ארצי) 35304-06-18 ביטון - המוסד לביטוח לאומי, 25.3.19), בית הדין הארצי עמד על כך שלשם הוכחות תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה, יש להוכיח קיומו של רצף אירועים חוזרים ונשנים, במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה.

בעב"ל (ארצי) 28897-05-20 סלאמה – המוסד לביטוח לאומי, 15.12.20, שנזכר בסיכומי הנתבע, נפסק כך:

"עובדים רבים עובדים בימינו בעבודה מול מחשב, אולם לא די בכך כדי להניח תשתית עובדתית למיקרוטראומה, והטוען למיקרוטראומה צריך להוכיח קיומה של עבודה הכרוכה בביצוע תנועות חוזרות ונשנות הנמשכת על פני משכי זמן רצופים ומשמעותיים על מנת לחסות בגדר פגיעה לפי תורת המיקרוטראומה. עבודה מול מחשב כוללת מגוון רחב של עבודות הדורשות פעולות שונות כאשר יש עובדים הנדרשים להקלדות ממושכות ומנגד עובדים אשר אינם מקלידים, או מקלידים לפרקי זמן קצרים בלבד. יש עובדים הנדרשים לעבודת הקלדה או תוך שימוש בעכבר המחשב חוזרת ונישנית ומתמשכת ומנגד עובדים שעבודתם מול המחשב מגוונת וכוללת פעולות ותנועות מסוגים שונים. כל מקרה צריך להיבחן לגופו ולא די בהגדרת העבודה כ'עבודה מול מחשב' כדי לענות על עילת המיקרוטראומה. "

על יסוד עקרונות וכללים אלה, יש לבחון את העדויות שנשמעו בעניינו של התובע.

4. בישיבת ההוכחות העידו התובע, מר יעקב אבימור – סמנכ"ל פיתוח בחברת טוטנגו וכן מר יואב רימון - שותפו של התובע בחברה בבעלותם.

5. לאחר ששקלתי את העדויות שנשמעו, ואת הראיות הספורות שהוצגו (שאלונים של שני מעסיקים של התובע, אחד מהם הוא החברה בשליטתו), לא שוכנעתי כי הוכחה תשתית מתאימה לפי תורת המיקרוטראומה או שהוכחו תנאי העבודה להכרה בליקויו הרפואי של התובע כמחלת מקצוע.

6. לגבי תקופת העבודה הראשונה, התובע אישר כי מדובר בתקופה בה עסק בתכנות כעצמאי, במקביל להיותו סטודנט. לא הוצגו ראיות לגבי תוכנית הלימודים באותה תקופה או הסבר אחר לטענת התובע כי במקביל ללימודיו עבד מדי יום בשבוע שלוש עד ארבע שעות ברצף. מעבר לכך, מדובר בתקופה בה התובע היה עצמאי ולפי הפסיקה מוטל עליו נטל מוגבר. כאמור, מלבד עדות התובע בעל פה, אין כל ראיה אובייקטיבית לגבי תנאי עבודתו של התובע בתקופה זו.

7. בהתייחס לשאר שנות התעסוקה - כפי שצוין לעיל, כבר נפסק כי לא דין קלדנית שמדפיסה לאורך כל היום טקסטים באופן רציף, מהיר וחוזר על עצמו כדין מי שעובד על מחשב ועבודתו כוללת הקלדה מסוגים שונים, הן טקסטים ארוכים והן קצרים, מילוי טפסים או משלוח הודעות דוא"ל.

8. אין חולק כי כלי העבודה העיקרי של מתכנתים הוא המחשב. עם זאת, אין כל ראיה לגבי אופי ההקלדה הנדרש מהתובע. גם לא הוצגה דוגמה של המלל שהתובע מקליד במחשב במסגרת עבודתו.

9. התובע התבקש להסביר כיצד נראית שאילתא או שורת קוד ותשובותיו היו פתלתלות ולא סייעו להבהרת העובדות. ר' בעמוד 3 החל משורה 31:

"ש. איך נראית שאילתא כזאת?

ת. אין בעיה. אני יכול להביא מחשב, תכתבתי SQL חיפוש.. בסיס נתונים שומר את המידע על טבלאות, וזה בתוכו, אני לא כותב את המידע שבתוך הטבלאות עצמו, הוא יכול להיות שמות של מוצרים. אני מפנה לאותה טבלה – המידע שבתוך הטבלה הוא לא מידע שהגיתי או כתבתי, למשל יכול להיות שם כדורגל ב-7 דולר ששולח לישראל. אני לא מזין, כמו שגוגל לא הזינו רשימה של חיפוש, בניתי מנוע שמוציא את המידע הזה לבד, לא כתבתי הנה כדורגל ב-10 דולר.

ש. תאר לי איך השאילתא נראית, זו שורה שמפנה לטבלה או מלל חופשי ?

ת. אני מנסה לתאר לי רכיב קטן מזה, המשתמש הלך וחיפש כדורגל... כשאני נשאל שוב – אני כותב את הקוד שמהרגע שמשתמש חיפש כדור צריך להביא לו 100 תוצאות, כל אחת כמה היא עולה ורלוונטית.

ש. איך נראית שאילתא רצף של 4 עמ' או שורה אחת ?

ת. לא, היא הרבה מאד שורות, יכולה להיות 100 שורות לשאילתות המורכבות כי צריך לחבר מידע, וגם כשהמידע מגיע ...

ש. כמה זמן לוקח לרשום שאילתא זה יכול לקחת שורה?

ת. לשאלתך – לא יכולה להיות שאילתא של שורה, זה מינימום 5 שורות ומקסימום אלפי שורות.

ש. כמה זמן בממוצע לוקח לרשום שאילתא?

ת. יש הרבה ניסוי וטעיה. כותבים ומוחקים הרבה דברים. לכתוב שאילתא לוקח בממוצע בין 10-30 דקות. יש לציין שהשאילתא היא רק רכיב אחד בתוך...".

ור' גם מעמוד 4 שורה 23:

ש. איך נראה הקוד הזה?

ת. הוא כתוב בשפת שרתים באותה עת כתבתי בשפה שנקראת PHP.

ש. תאר ?

ת. יש פונקציה שהיא חתיכת קוד, פונקציה טיפוסית היא בין 5-1000 שורות, למשל לבדוק אם המשתמש רשאי לבצע את הפניה.

ש. כמה פונקציות כאלה אתה כותב ביום?

ת. ביום – מאות. בחודש – תכפילי ב-23 ימי.

ש. הכתיבה רציפה?

ת. כן.

ש. כמה זמן לוקח לכתוב פונקציה אחת?

ת. בגלל השונות שלהן – יש כאלה של 5 שורות וכאלה של 1000 שורות, זה מאתגר, אבל זה בדקות בדר"כ.

ש. גם הכתיבה של הפונקציה מתבצעת עם המחקר?

ת. גם שם יש הליך של ניסוי וטעיה, לפעמים לא כתבת נכון וצריך למחוק ולכתוב מחדש חלקים כדי להגיע לתצורה הנכונה.

ש. כשאתה מתיישב אתה מכין טיוטה ומעתיק אותה למערכת?

ת. לפעמים יש מסמכי אפיון שאני כותב, בדר"כ בטקסט שהוא לא נכתב בעורך קוד או בוורד או במערכות יעודיות, זה טקסט בדר"כ באנגלית, כי זה נוח יותר לכתוב באנגלית, זה הרבה פעמים משמש כרפרנס גם עבורי וגם עבור אחרים. בנוסף יש יוניטקסט, הם סוגי קוד אבל לא הקוד האופרטיבי, לא הקוד שרץ בשרת עצמו, אלא הסבר של מה שאני רוצה שהפונקציות יתפקדו. גם אותו צריך לכתוב במערכות שאתה הרוצה אמינות גבוהה.

10. לא למותר לציין כי מספר פעמים במהלך עדותו, התובע טען כי כתיבת הקוד/ השאילתא נעשית כניסוי וטעיה. היינו, לא מדובר בכתיבה רציפה במשך שעות, אלא בהקלדה, בחינה של התוצר שהוקלד ותיקון או שינוי בהתאם לתוצרים. ברי שאין מדובר בהקלדה טכנית שאין מחשבה בצידה, שמטבע הדברים מאטה את קצב ההקלדה.

11. מעבר לכך, ובהמשך להערה כי לא הוצגו דוגמאות להקלדה שהתובע מבצע, התובע עצמו אישר כי שאילתא / קוד יכולים להיות ארוכים או קצרים. לעובדה זו נפקות לגבי משך ההקלדה (שלא הוכח, אלא הוצג כהערכה כללית של התובע).

12. בנוסף, לא הוכחה כל תדירות או אינטנסיביות שבה התובע נדרשת להקליד או מה אורך / משך ההקלדה.

13. בעניין העדויות שנשמעו, יש לציין כי התובע הוא בעל דין, שמטבע הדברים מעוניין בתוצאת ההליך ואילו מר רימון היה שותפו של התובע בחברה בבעלותם. כלומר, עד קרוב לתובע. העד היחיד שניתן להתייחס אליו כעד נטול פניות שאין לו עניין בתוצאת ההליך, הוא מר אבימור, שהיה ממונה על התובע עת זה עבד בחברת טוטנגו. מר אבימור העיד כך לגבי אופי ההקלדה (עמוד 8 שורות 25 -28):

"הוא כתב קוד ולא מעט, זה חלק מהתפקיד, זה באזור .. הוא גם היה מנהל, לפעמים עבדו ביחד, ולפעמים כל אחד כותב קוד לעצמו, לא יודע לומר כמה זמן הידיים מקלידות, אבל מעריך שזה בערך 50 אחוז מהזמן, שאר הזמן אוכלים, ישיבות, חושבים וכו'. העבודה שלהם זה לא קלדניות."

עדות זו סותרת את גרסת התובע לפיה הקליד באינטנסיביות במשך שעות רבות במהלך יום העבודה (70% או 90% מהזמן).

14. לגבי עבודתו של התובע בצ'אט ליפ, הרי שבניגוד לנטען בתצהיר התובע כי "עבודתי התמקדה בתכנות ובפיתוח הקוד בלבד" (סעיף 27 לתצהיר), מר רימון העיד כי לחברה היו מספר עובדים (בשיאה – 8 עובדים) וכי התובע הוא שנתן להם משימות והיה בקשר איתם בשיחות מקצועיות טכניות.

16. לאור תיאור עבודתו של התובע, כפי שהוכח במסגרת הליך זה, הרי שיש לדחות גם את הטענת בנושא מחלת מקצוע.

נזכיר שלגבי פריט 26, יש להוכיח שהמבוטח עבד בתנאי העבודה הבאים: "עבודות המחייבות תנועות חד גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי העניין, החוזרות ונשנות ברציפות". תנאי העבודה לפי פריט 13 הם : "עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב". שני תיאורים אלה לא הוכחו בהתייחס לעבודתו של התובע.

17. סוף דבר – התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' תמוז תשפ"ב, (30 יוני 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.