1. תביעה זו עניינה נזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מתאונה שארעה ביום 6.1.20 (להלן: "התאונה").

התביעה הוגשה נגד נתבע 1 שבעת הרלבנטית נהג במשאית, שלטענת התובעת פגעה ברכבה (להלן: "המשאית"), ונגד נתבעת 2, מבטחת המשאית בעת הרלבנטית.

סכום התביעה הועמד על הסך של 52,256 ₪, הכולל סך של 51,255 ₪ בגין סכום הנזק שנגרם לרכב התובעת בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמה, וסך של 1,000 ₪ בגין שכר טרחתו בו נשאה התובעת.

1. התובעת טוענת כי התאונה ארעה עת נסעה ברכבה כדין בנתיב, כאשר המשאית, שעמדה בצדו הימני של הכביש, החלה בנסיעה ועת חלף על פניה רכב התובעת, פגעה בו המשאית בצדו הימני קדמי.
2. מנגד, הנתבעים טוענים כי התאונה התרחשה עת המשאית נסעה בנתיב נסיעתה כדין ובעודה בנסיעה, עקף אותה רכב התובעת משמאל, תוך נסיעה על "פס רצוף" ו"התנגש במדרגה ...והפיל אותה על הרצפה" (סעיף 3 לתצהיר נתבע 1). עוד נטען, כי הנזקים הנתבעים מופרזים וכי בנסיבות האמורות יש לדחות התביעה.
3. במעמד הדיון שהתקיים בפני העידו התובעת, נתבע 1 ומר ארנון ברזילי, שלטענת הנתבעים נסע ברכב שלפני המשאית וראה את כלי הרכב לאחר התרחשות התאונה (להלן: "ארנון").

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי גרסאותיהם, עיינתי בתמונות שצולמו לאחר התרחשות התאונה והוגשו לתיק בית המשפט, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות התאונה, לגרסתו, ראיתי לדחות התביעה.

1. ראשית אציין, כי בכתב התביעה נטען כי התאונה התרחשה עת המשאית, שחנתה מימין לרכב התובעת, יצאה מחניה ופגעה ברכב התובעת. גם בטופס תיאור התאונה על ידי התובעת (נספח ד' לכתב התביעה) נכתב כי "המשאית חנתה ברחוב הברזל".

מנגד, בתצהיר העדות הראשית של התובעת צוין כי "בתחילת הרחוב עמדה משאית גדולה בצד ימין" (סעיף 3 לתצהיר התובעת). גם בעדותה הראשית של התובעת, האחרונה לא העידה כי המשאית חנתה בצד הרחוב ולא ציינה כי התאונה התרחשה בעת יציאת המשאית ממקום חניה.

אוסיף, כי בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי רכבה נסע: "בצמוד לגדה לדופן הימני של הרחוב" (עמ' 3 שורה 15 לפרוטוקול), כאשר מעיון בתמונות שהגישו הצדדים לתיק בית המשפט, לא נראה כי יש שוליים רחבים או מקום חניה מימין, בו יכולה היתה המשאית לעמוד או לחנות מבלי לחסום את נתיב הנסיעה.

התובעת נשאלה אודות האמור, אלא שלא מצאתי כי היה בפיה מענה ענייני:

" ש. אם היית צמוד לימין ואת אומרת שהמשאית פגעה בך והעיפה אותך איפה המשאית נסעה.

ת. המשאית כנראה, אני לא יודעת, שבן אדם נוסע הוא לא בודק מה קורה לכל כלי הרכב שעומדים בשולי הדרך. המשאית חנתה בשולי הכביש או באחד המובלעות שם, אין לי מושג מה והוא יצא לתוך הכביש בלי לראות אותי. הוא סובב את ההגה לתוך רחוב הברזל ולא ראה שחגב קטן כזה עובר על ידו.

ש. אף פעם לא אמרת, ראיתי את התמונות שצירפת, אין מצד ימין של המשאית שום מובלעת חניה. את אמרת שאת נסעת...

ת. אני לא יודעת להגיד. אני יודעת שנסעתי בנתיב וחטפתי בומבה מטורפת. אני יודעת מאיפה הוא יצא? להערכתי הוא חנה בשוליים ויצא" (עמ' 3 שורות 18-25 לפרוטוקול).

מעיון בתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט, לא נראים שוליים רחבים או מקום חניה, לרבות מובלעת, בו יכולה משאית לעמוד, ולא מצאתי כי עדות התובעת בהקשר זה מתיישבת עם התמונות שהוצגו בפני.

1. אוסיף, כי התובעת חזרה והדגישה מספר פעמים בעדותה כי מדובר במשאית גדולה אותה כינתה "מפלצת" (עמ' 2 שורה 22 לפרוטוקול ועמ' 3 שורה 7 לפרוטוקול), אלא שלצד האמור משנשאלה האם ראתה את המשאית לפניה, השיבה בשלילה (עמ' 3 שורות 27-28 לפרוטוקול) והאמור לא ברור.
2. זאת ועוד, בתמונות, שהוגשו לתיק בית המשפט וצולמו לאחר התרחשות התאונה, נראית המשאית בנתיב נסיעתה ואילו רכב התובעת נראה משמאל למשאית בהטיה ימינה. סבורני כי ככל שכטענת התובעת התאונה התרחשה עת החלה המשאית בנסיעה לאחר עמידה בצידו הימני של הכביש, ובהינתן שהמגע בין כלי הרכב היה בחלקיהם הקדמיים, מצופה היה לראות את המשאית בהטיה חדה לכיוון נתיב הנסיעה, למצער לא לראות את חלקה האחורי של המשאית בנתיב הנסיעה, אלא שהמשאית כולה נראית בנתיב הנסיעה.
3. האמור מהווה חיזוק לטענות הנתבעים לפיהן התאונה התרחשה עת רכב התובעת ביצע עקיפה של המשאית תוך מעבר לנתיב הנסיעה הנגדי, ובשלב כלשהו ביקש לחזור לנתיב הנסיעה בו נסע קודם לכן.

נתבע 1 העיד כי התאונה התרחשה עת המשאית נסעה בנתיב נסיעתה כדין: "אני נוסע אחרי נציג של עיריית תל אביב לקחת פסולת מתכת. אני נוסע אחריו, הוא נוסע לפניי, אני נוסע במקום, ואז אני נוסע ישר רגיל והרגשתי מכה בתוך המדרגה של האוטו ועצרתי" (עמ' 4 שורות 19-20 לפרוטוקול).

גם בחקירתו הנגדית, העיד נתבע 1 כי המשאית נסעה אחרי רכבו של ארנון במטרה להגיע לאתר פינוי פסולת:

"ש. למה נסעת אחרי נציג העירייה.

ת. הייתי אמור לנסוע אחריו לפנות פסולת מתכת.

ש. האם ידעת לאן אתה נוסע.

ת. נסעתי אחריו והוא מראה לי את המקום שצריך לקחת ממנו פסולת ברזל.

ש. הוא נתן לך כתובת.

ת. לא. נסעתי אחריו. קבענו בדרך לכיוון המקום ברח' הברזל.

ש. נכנסת אחריו לרח' הברזל.

ת. קבענו ונסעתי אחריו" (עמ' 4 שורות 35-36 לפרוטוקול ועמ' 5 שורות 1-6 לפרוטוקול).

גם ארנון, אותו "נציג של עיריית תל אביב", אליו התייחס נתבע 1 בעדותו, העיד כי עובר להתרחשות התאונה, המשאית, כמו גם הרכב בו הוא נסע, היו בתנועה, ומשנשאל האם יתכן שהמשאית עצרה, השיב בשלילה, תוך שהבהיר כי אין חניה בצד הכביש:

"ש. יכול להיות שבאיזה שהוא שלב הוא נעצר ואתה התקדמת.

ת. אין סיבה. אין איפה לעמוד שם. זה כביש חד סיטרי ישר ואין חניה, זה כביש ישר" (עמ' 10 שורות 5-6 לפרוטוקול).

ארנון הינו צד נטול אינטרס בהליך ויש לייחס לעדותו את המשקל המתאים.

1. אוסיף, כי בתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט, נראה רכב התובעת משמאל למשאית אך לא בצמוד לחלקה השמאלי קדמי. התובעת העידה כי היא סבורה כי כך עמדו כלי הרכב לאחר התרחשות התאונה (עמ' 4 שורות 12-15 לפרוטוקול), ואילו נתבע 1 העיד כי רכב התובעת פגע במדרגת המשאית בצידה השמאלי קדמי של המשאית מתחת לדלת הנהג (עמ' 4 שורות 19-21 לפרוטוקול), וכדי לאפשר לו לצאת מהמשאית, הוזז רכבה של התובעת לכיוון אחורי והתמונות צולמו לאחר שרכב התובעת הוזז.

תימוכין לעדות נתבע 1 מוצאת אני בתמונות שהוצגו בפני, בהן נראה חלק שנחזה כמדרגה של המשאית, מוטל על הכביש לצד דלת הנהג במשאית – קרי ליד חלקה השמאלי קדמי של המשאית.

1. חיזוק נוסף לעדות נתבע 1 ביחס למקום המגע בין כלי הרכב, מוצאת אני בעדותו של ארנון, שהעיד כי: "נסעתי לפני המשאית ובאחד השלבים אני מרים עינים לראות שאני קשר עין עם המשאית וראיתי רכב שתקוע בקבינה של המשאית בצד. זה מקרה שאני ראיתי" (עמ' 8 שורות 23-24 לפרוטוקול).
2. בהינתן כל האמור לעיל, אני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התאונה התרחשה כגרסתה. אבהיר למען הסדר הטוב, כי לא נעלם מעיני כי עת הנתבע הדגים את התרחשות התאונה באמצעות מכוניות צעצוע, הציג את רכב התובעת עומד כמעט בניצב למשאית בעת המגע ביניהם, אלא שלא מצאתי כי באמור לבדו יש כדי לשמוט הקרקע תחת גרסת הנתבעים ביחס לאופן התרחשות התאונה – גרסה, שכפי שפורט לעיל, לא מצאתי כי נסתרה על ידי התובעת ונתמכה בראיות כלשהן מטעמה.

סוף דבר, אני דוחה את התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך של 6,500 ₪, שתשולמנה תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידיה, שאם לא כן יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 60 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ב, 10 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.