בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט קמא (כב' הש' א. כהן) מיום 1.4.20 במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לסתור את קביעת הועדה הרפואית מטעם המל"ל לעניין כלל הנכויות שנקבעו למשיבה בגין תאונת דרכים מיום 10.1.16.

הנדרש לנדון

1. המשיבה, ילידת 1986, נפגעה בתאונת דרכים ביום 10.1.16 וכתוצאה מכך נגרמו לה, לטענתה, חבלות גופניות (להלן – התאונה).

כיוון שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, הגישה המשיבה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, וביום 27.6.16 קבעה ועדה רפואית של המל"ל את נכותה בשיעור של 10% בגין הגבלה צווארית קלה (להלן – קביעת הועדה הרפואית).

2. המשיבה ערערה על קביעת הועדה הרפואית, כאשר ערעורה לא נסב על הקביעה בגין הפגיעה הצווארית אלא אך ורק ביחס לפגיעות נטענות נוספות.

ביום 25.6.17 נבדקה המשיבה ע"י רופאי ועדת העררים שציינה כי המשיבה "מוסרת על ירידה בתחושה באספקט המדאלי של ירך ימין" (עמ' 3 לפר'), הדיון בועדה זו הופסק כיוון שהועדה המתינה לחוות דעת נוספת מטעם המל"ל.

ביום 18.3.18 עמדה המשיבה פעם נוספת לפני ועדת העררים אשר קבעה לה נכות בשיעור כולל של 24%, כאשר בנוסף על הנכות הצווארית בשיעור של 10% לגביה, כאמור, לא הוגש ערעור, נקבעה למשיבה נכות בשיעור של 10% בהתאם לתקנה 37 (7) א לתקנות המל"ל בשל הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני ו – 5% בהתאם לתקנה 32(1) א לתקנות בגין "רדיקולופטיה מותנית המתבטאת בהפרעה תחושתית בלבד".

עוד קבעה ועדת העררים כי אין קשר סיבתי בין תלונות המשיבה בתחום האורולוגי לתאונה וכי אין כל ממצא המעיד על פגיעה באוזן הפנימית ביחס לתאונה הנדונה.

3. המבקשת טענה כי יש ליתן לה רשות להביא ראיות לסתור את קביעות ועדת העררים הנזכרות וזאת כיוון שאין כל התייחסות אמיתית ועניינית לעברה הרפואי של המשיבה בפרוטוקול הועדה על אף שלמשיבה עבר עשיר ביותר בתחום האורטופדי ובכלל זה עבר המתייחס לפגיעותיה בשתי תאונות קודמות. המשיבה התנגדה למבוקש וטענה, בין השאר, כי מלוא התיעוד הרלבנטי עמד בפני המל"ל, כי המשיבה עצמה דיווחה למל"ל על אודות שתי תאונות בעברה וכי "עברה" הרפואי מתמצה בתיעוד דל למדיי, המפוזר על ציר זמן מצומצם יחסית, וככזה אין הוא בעל משמעות שיש בה כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

החלטת בית משפט קמא מיום 1.4.20

4. בית משפט קמא בהחלטתו נושא הבקשה מצא כי דין הבקשה להידחות וזאת אחר שבחן את התיעוד הרפואי שהוצג לפניו ע"י המבקשת.

בית משפט קמא סקר את הפסיקה הנוגעת למתן היתר להבאת ראיות לסתור והעלה מתוך צבר הפסיקה הקיים כי מקום בו הוועדה ביצעה בדיקות מפורטות; עמדה על מסמכים רפואיים; דנה בקשר הסיבתי והגיעה למסקנה באופן עצמאי - לא תקום ככלל עילה להבאת ראיות לסתור. בית המשפט הוסיף וציין כי בנדון יש לבחון, ראשית דבר, מהו התיעוד הרפואי שעמד לפני ועדות המל"ל ולאחרי כן להוסיף ולבחון - האם יש בתיעוד הרפואי עליו הצביעה המבקשת כדי להוות מסה קריטית אשר היה בה, לפיה לו עיינו הוועדות באותו תיעוד, כדי לשנות ממסקנתן.

בית המשפט ציין כי מדו"ח הוועדה הרפואית עולה כי מלוא תיקה של המשיבה מקופת החולים עמד בפניה; אותה וועדה אף התייחסה לבדיקות CT ו- MRI משנת 2015 (היינו, עובר לתאונה) וכי המשיבה ציינה בפני הועדה את דבר קיומן של שתי תאונות בעברה. וועדות הערר פירטו בקביעותיהן התייחסות לתיעוד רפואי שעמד בפניהן, עיקרו כזה שלאחר התאונה, אך גם הבדיקות הנזכרות עובר לתאונה, כמפורט לעיל.

מתוך שכך קבע בית המשפט כי אין כל הצדקה לסתור את החזקה לפיה וועדות המל"ל עיינו בכלל התיעוד הרלבנטי. בית המשפט הוסיף וציין כי אין מקום לקבוע כי התיעוד הרפואי אליו הפנתה המבקשת, רובו או כולו, לא עמד בפני המל"ל. יתרה מכך, גם בהנחה לפיה המדובר בתיעוד שלא עמד בפני המל"ל, הרי לגופם של דברים, למרות שמדובר לכאורה בתיעוד ניכר בכמותו, הרי שאין בו כדי להצביע על מסה קריטית שיש בה כדי לשנות מתמונת המצב הכוללת (כגון מידע חסר בדמות ניתוח משמעותי רלבנטי וכיוצ"ב). ובלשון בית משפט קמא – "הכמות במקרה זה לא יצרה "איכות"".

מכלל האמור, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת ומכאן בקשתה לפניי.

תמצית טענות המבקשת

5. שגה בית משפט קמא בקביעתו כי "לא נמצאה כל הצדקה לסתור את החזקה לפיה ועדות המל"ל עיינו בכלל החומר הרלבנטי..." שכן כל שנמצא בפר' הועדות הוא התייחסות אך ורק לבדיקות ה MRI לעמ"ש מותני וCT לעמ"ש שידרה צווארי תוך התעלמות מעבר רפואי עשיר בתחום האורטופדי שקדם לשנת 2015. כמו כן אותן בדיקות משנת 2015 לא זכו להתייחסות או לדיון של ממש בקביעות הועדה.

6. כמו כן, עיון בתיעוד שהוצג לועדות העררים מיום 25.6.17 ומיום 18.3.18 מעלה כי בניגוד לתיעוד שעמד לפני הועדה הרפואית מיום 27.6.16, לא עמד לפניהם תיעוד מעברה הרפואי של המשיבה אלא אך ורק מיום 20.3.16 ועד ליום 17.12.17.

תמצית טענות המשיבה

7. אין ממש בטענת המבקשת כי ועדות המל"ל לא התייחסו לעברה הרפואי של המשיבה, עיון בפר' הועדה מיום 27.6.16 מעלה כי תיקה הרפואי של המשיבה עמד לפניה ובכלל זה בדיקות MRI ו CT שנערכו לה עובר לתאונה. כמו כן המשיבה עצמה דיווחה על שתי תאונות דומות קודמות. יתר על כן בניגוד לטענות המבקשת הועדה הרפואית התייחסה לבדיקות האמורות ואף פירטה את מימצאיהן.

8. מכל מקום, עיון בעברה הרפואי של המשיבה מלמד כי אין בו בכדי להביא לשינוי בקביעת הועדה הרפואית. מדובר באפיזודה של כאבי גב תחתון שנפרשה בעבר הרחוק – בשנת 2008, על פני 4 חודשים כאשר התיעוד הבא מופיע רק בשנת 2012 כארבע שנים לאחרי כן. גם התיעוד הנוגע לתלונות על כאב צוואר ב2012 ו – 2013 אינו משמעותי ובבדיקת CT שנעשתה בעקבות התלונות לא נמצא כל ממצא חריג (ראו סיכום ביקור מיום 7.6.12, כך גם לאחר תאונות קודמות שעברה המשיבה היא נדרשה לכל היותר למספר טיפולי פיזותרפיה ספורים.

אחר שעיינתי עיין היטב בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להדחות. להלן נימוקיי -

9. הלכה פסוקה וידועה היא כי הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים וחריגים ובנסיבות יוצאות דופן כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (1985) ורבים אחרים). ביסוד גישה מצמצמת זו עומדים טעמים הנוגעים ליעילות הדיון ושאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית בין ההליכים השונים המתנהלים בערכאות ובמוסדות השונים (ראו, כדוגמה, רע"א 4484/06 רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בעמ ואח' (2006)).

10. כך הובהר בפסיקה כי בכלל המקרים המצדיקים מתן היתר יבואו אלה שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים (1994); רע"א 9018/12 הנ"ל). בצד זה הובהר כי לא כל חסרון של תיעוד רפואי יהווה עילה להבאת ראיות לסתור אלא יש צורך כי יהיה זה חומר רפואי בעל פוטנציאל להשפיע על קביעת הועדה (וראו כדוגמה - רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול" - המאגר הישראלי לביטוחי רכב (2019); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול נ' פלוני (2016); רע"א 28574-02-18 א. נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (2018)).

לעניין זה הובהר, כדוגמה, ברע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול נ' פלוני (2016) כי יש להתיר הבאת ראיות לסתור כאשר לא הוצג בפני הוועדה חומר רפואי אשר היה בעל פוטנציאל להשפיע על קביעת הועדה בעניינו של המשיב (וראו לעניין זה רע"א 9018/12 הנ"ל; רע"א 8917-07-18 מ.מ. נ שומרה חברה לביטוח בע"מ (2018))

11. ואם כן, לצורך מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית אנו נדרשים לשניים – האחד, קיומו של חוסר בעובדות רלבנטיות שהובאו לפני הועדה, והשני, היותן של עובדות אלו מהותיות באופן שיש בהם פוטנציאל להביא לתוצאה שונה מבחינת קביעת שיעור הנכות.

ומהדין לנדון.

12. העובדה כי למשיבה עבר רפואי עשיר בכל הקשור לפגיעות בגב תחתון ובעמ"ש צווארי אין בה כשלעצמה להוות עילה להבאת ראיות לסתור. בנדון לא נראה כי הוסתר או נסתר מהועדות הרפואיות תיעוד הנוגע לעברה של המשיבה, היפוכם של דברים - כעולה מעיון בפרוטוקול הועדה הרפואית מיום 27.6.16 קביעת הנכות שנקבעה על ידה התבססה על בדיקת המשיבה ועל עיון בתיעוד הרפואי שהונח לפניה ואשר כלל תיעוד מעברה הרפואי של המשיבה עובר לתאונה ובכלל זה בדיקות MRI ו CT שנערכו לה עובר לתאונה בשנת 2015. בדיקות אלו מעצם טיבן יש בהן ללמד על מצבה הרפואי של המשיבה עד למועד עריכתן הווה אומר יש בהן אף לכלול בחובן את תוצאות פגיעותיה של המשיבה כתוצאה מהתאונות אותן עברה בשנים 2012-2013 עליהן דיווחה לועדה.

אכן בפרוטוקול הועדה הרפואית לא פורט לפרטיו התיעוד שהונח לפניה והועדה הסתפקה באמירה כללית - כי תיקה הרפואי של המשיבה בקופ"ח היה לפניה (סע' 4 לפר' הועדה הרפואית מיום (27.6.16) ואולם יש לתת את הדעת כי עסקינן בפר' ידני שנהג קודם לפר' הדיגיטלי הנוהג היום והמפרט בפרוטרוט כל מסמך שהיה לפני הועדה (דוגמת המסמכים שפורטו בנדון ככאלה שהיו לפני ועדת העררים מיום 25.6.17 ודוק – אף שהדברים לא צויינו בפירוט המסמכים שעמדו לפני ועדת הערר ברי כי מלוא התיעוד המופיע בתיק הועדה הרפואי הונח לפניה שכן דרך התנהלות במל"ל היא שהתיק שהיה לפני הועדה הרפואית עולה במלואו לעיון ועדת הערר).

ושוב, העובדה שהיו לפני הועדה הרפואית בדיקות מ 2015 שתוכנן אף פורט על ידה בפרק הדיון בפרוטוקול מהווה ראיה לכאורה כי התיק הרפואי בקופ"ח שהיה לפני הועדה כלל את כלל התיעוד הנוגע לעברה של המשיבה וככל שהמבקשת מבקשת לסתור הנחה זו שומה היה עליה לצלם את תיק המל"ל ולהוכיח לבית משפט קמא כי תיעוד כזה או אחר נחסר ממנו.

כבר מטעם זה דין הבקשה להדחות.

13. אך יותר מכך, גם לו יצוייר שהתיעוד הנטען לא היה לפני הועדה הרפואית , לא נראה כי עסקינן בתיעוד אשר יש בו להשליך על מסקנותיה וקביעותיה כפי שנקבעו בהחלטתה מיום 27.6.16. כך עיון בתיעוד הנוגע לתלונותיה של המשיבה באשר לפגיעה בגבה כתוצאה מהרמת משא כבד בשנת 2008 מלמד כי אין מדוברכ בפגיעה ממשית המקנה נכות, כך בדיקת EMG שעברה המשיבה בשל תלונות על כאבים בצווארה נמצאו תקינות (סיכום ביקור ד"ר דגן אלכסנדר 4.5.08), ולמעשה לאחר 5 טיפולי פזיותרפיה שקיבלה המשיבה פסקו תלונותיה ואין כל אזכור לכאבי גב או צוואר עד לשנת 2012, כארבע שנים לאחרי כן שאז נחבלה בתאונה, ואולם גם באשר לפגיעותיה בתאונה זו צויין בתיעוד הרפואי – "עברה צילומים ע"ש צווארי – ללא ממצא חריג" (תיעוד רפואי מיום 7.6.12). הוסף לכך את ממיצאי בדיקות הCT וה MRI המאוחרות יותר אך קודמות לתאונה דנן, מימצאים אשר פורטו פרט היטב בפר' הועדה, עניין המלמד ללא צל של ספק כי רופאי הועדה היו מודעים להם והתחשבו בהם בעת קביעת הנכות וקשירת הקשר הסיבתי, ונמצאת למד כי בנדון אין בנמצא כל עילה להבאת ראיות לסתור.

14. לטעמי צדק בית משפט קמא בקביעתו כי בנדון "אין הכמות מעידה על האיכות" ונראה כי אין בתיעוד לו טוענת המבקשת בכדי להשליך על קביעת הועדה הרפואית, מה גם שלסברתינו, כאמור, תיעוד זה היה לפני הועדה הרפואית קודם להחלטתה.

15. סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בשיעור של 2500 ₪ שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו בהפרשי הצמדה וריבית כדין.

16. ניתן לפרסום ללא פרטי שם המשיבה.

ניתנה היום, י"ט אייר תש"פ, 13 מאי 2020, בהעדר הצדדים.