רקע וטענות הצדדים

ענייננו בבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי שניתן ביום 19.7.2020 לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה בנוסחו לפני תיקון 116 לחוק (להלן: חוק התכנון והבניה).

ביום 20.11.20, 3 חודשים לאחר שניתן הצו, המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול צו ההריסה ולמתן צו עיכוב ביצוע ארעי וביום 6.12.20 הוגשה הבקשה.

בית המשפט (כב' השופט עטר) הורה למבקש לצרף את תגובת המשיבה לבקשה, תוך הבהרה כי אין בהחלטה כדי לעכב את הצו. המבקש לא הגיש את תגובת המשיבה, הוא אף לא יידע אותה בבקשה שהוגשה, והצו לא בוטל, אף לא עוכב.

ביום 12.9.20, כעבור כמעט שנתיים, המבקש הגיש בקשה לפתיחת התיק ודיון בבקשת הביטול. צוין בבקשה כי היא מוגשת על רקע כוונת המשטרה לבצע את הצו.

בהחלטה מיום 9.11.22 הבקשה נדחתה. נקבע בהחלטה שנסרקה בתיק 34944-04-20, כי יש לראות את המבקש כמי שזנח את בקשתו המקורית וויתר עליה. כן נקבע כי "היעתרות לבקשה לדון בבקשות לביטול צווי הריסה, שקיים אינטרס ציבורי בביצועם, שנתיים לאחר שניתנו, כאשר המדינה נערכת לביצועם, תביא לעיכוב בלתי סביר בביצוע הצווים ולפגיעה קשה באינטרס הציבורי".

לאורך כל התקופה ממועד מתן הצו ואף לאחר שנדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הצו, לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הצו.

ביום 20.2.23 המבקש הגיש לראשונה בקשה לעיכוב ביצוע הצו "מטעמי הסדרה והתארגנות לאור חודש רמדאן הקרוב" (לשון הבקשה). על פי האמור בבקשה, נקבעה ישיבה עם מר אלי עצמון, הממונה מטעם המועצה המקומית ערערה על ההסדרה של המשפחות, לצורך בחינת התחלת התנעת התהליך של קידום הסדרת ההתיישבות של המבקש ובני משפחתו. בית המשפט התבקש לעכב את ביצוע הצו על מנת לאפשר את תהליך ההסדרה ולצורך התארגנות לחודש רמדאן. נטען כי - "אין אינטרס מיידי דוחק לפנות את המשפחות דווקא בתקופה זו, עונת חורף, חודש רמדאן, כאשר אין להם קורת גג אחרת והם במקביל ממצים את הליך ההידברות בעניין ההסדרה".

המשיבה עתרה לדחיית הבקשה על הסף בשל אופן הגשת הבקשה, בניגוד לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) תשס"ט – 2008 (להלן: התקנות) ו/ או לגופה.

על פי האמור בתגובת המשיבה, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ומבלי שהועברה מראש למשיבה לצורך קבלת עמדתה, בניגוד לתקנות.

לגופה של בקשה נטען כי למבקש ובני משפחתו ניתן פרק זמן ארוך מאד להסדרת התיישבותם, הם סירבו לאורך כל התקופה לנהל מו"מ עם הרשות וגם כעת לא הודיעו כי הם מוכנים לקבל את פתרון המגורים שהוצע להם. לעמדת המשיבה, הגשת הבקשה כעת בחלוף זמן כה רב ממועד מתן הצו לוקה בחוסר תו"ל ושימוש לרעה בהליכי בית משפט.

דיון והכרעה

כאמור בתגובת המשיבה, בהתאם לתקנות יש להגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה עד 21 יום לפני המועד האחרון שנקבע לביצוע הצו בצירוף עמדת המשיבה.

הדרישה להגיש הבקשה לעיכוב ביצוע הצו 21 יום עובר למועד כניסתו לתוקף נועדה "למנוע מצב של הגשת בקשות דחופות בסד זמנים קצר ומתן אפשרות לבית המשפט לראות את התמונה השלמה של המצב התכנוני בטרם ידון בבקשה לגופה וכדי למנוע ניצול הזמן הקצר שנוצר על ידי מגישי הבקשות הדחופות על ידי מי שנגדו הוצא צו ההריסה, המבקשים לחסות תחת טענה של ארכה למניעת מצב בלתי הפיך באמצעות בקשות חסרות בסיס עובדתי וחסרות פרטים מהותיים שמתקין התקנות סבר כי ראוי שיהיו בפני בית המשפט". (ע"פ 28329-04-14 דוד דוגה נ' ועדה מקומית הראל. נבו, 13.6.14).

בסעיף 6 לתקנות נקבע : "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו".

בענייננו הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, שנתיים וחצי לאחר כניסתו לתוקף של צו ההריסה ומבלי שהובאה עמדת המשיבה לבקשה.

המבקש לא נימק מדוע הגיש את בקשתו בשיהוי כה ניכר וללא עמדת המשיבה, הוא בוודאי לא הצביע על נימוקים מיוחדים שמצדיקים את הגשת הבקשה בשיהוי כה ניכר ומבלי להביא את עמדת המשיבה ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

למען הסר ספק יובהר כי התקנות אמנם מתייחסות לבקשות לעיכוב ביצוע צו שניתן מכח סעיף 207 לחוק התכנון והבניה בנוסחו לפני תיקון 116 לחוק, אולם על פי הפסיקה הן חלות גם על בקשות לעיכוב ביצוע צו שניתן מכח סעיף 212 לחוק. לעניין זה ר' פסה"ד של בית המשפט המחוזי בע"פ 3413/05 פטיטו נ' מ"י (נבו, 20.7.05) ופס"ד של בית משפט שלום בהרצליה בתיק שמספרו 1422/12 כהן יצחק נ' מ"י (נבו, 9.4.2017).

דין הבקשה להידחות גם לגופה –

כאמור, הבקשה לעיכוב ביצוע הצו הוגשה שנתיים וחצי לאחר שניתן הצו, 3 שנים לאחר הגשת הבקשה למתן צו הריסה. צוין בבקשה למתן צו הריסה כי היא מוגשת לבקשת הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב מיוני 2018 (!) "לאחר שמוצו הליכי המשא ומתן מול תושבי הצביר נוכח אי שיתוף הפעולה של התושבים עם נציגי הרשות ולאור העובדה כי קיים פתרון הסדרתי עבורם בשכונה 8 בערערה בנגב".

המבקש לא מכחיש בבקשתו את העובדות המפורטות בבקשה למתן צו הריסה ובכללם הניסיון שנעשה לנהל איתו מו"מ להסדרת התיישבותו , סירובו להצעות שהוצעו לו ומשך הזמן שחלף מאז.

במצב זה, כאשר אין מחלוקת לגבי המאמצים שנעשו במשך שנים רבות להגיע עם המבקש ובני משפחתו להסכמה וסירוב המבקש להתדיין עם הרשות, באיזון בין האינטרס הציבורי כמפורט בהחלטה למתן הצו לבין האינטרס הפרטי וצרכי המבקש, האינטרס הציבורי גובר.

האמור נכון ביתר שאת כאשר גם כעת במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע הצו, המבקש לא מביע נכונות לקבל את הצעת המדינה וכל שנטען הוא שישנה כוונה להיפגש עם נציג הרשות / הוועדה המקומית "לבחינת התנעת התהליך ואפשרויות ההסדרה".

למשיב ובני משפחתו היה זמן רב לדון עם הרשות ולהגיע איתה להסכמות בנושא ההסדרה. הבקשה כעת לאפשר את בחינת התנעת התהליך בחלוף 5 שנים מהמועד בו מוצו הליכי המו"מ עם בני המשפחה, אינה מצדיקה אורכה נוספת, בוודאי כאשר משתמע מהבקשה שאין כוונה אמיתית ורצינית להגיע להסכמה.

אף העילה הנוספת לבקשה – התארגנות לחודש רמדאן, אין בה כדי להצדיק את דחיית ביצוע הצו. למבקש ובני משפחתו היה די והותר זמן להתארגנות ואין להם להלין אלא על עצמם.

בהחלטה מיום 9.11.22 נקבע ביחס לבקשה לאחד את הדיון עם ההליכים שמתבררים בעניין צביר 568 – " מעיתוי הגשת הבקשה כעת, כאשר ההליך השני מתנהל כבר מעל שנתיים, נשמעו בו הוכחות והוא נמצא בשלבי סיום, לא ניתן שלא לתהות שמא מדובר בבקשה המוגשת מתוך מטרה לעכב את סיומו של ההליך ביחס לצביר 568 וכן לעכב את ביצוע הצווים, ככל שלא יבוטלו".

הדברים יפים גם לענייננו – מעיתוי הגשת הבקשה זמן רב לאחר שניתן הצו ולאחר שנדחתה בקשה לביטולו ומהרקע להגשת הבקשה – כוונת המשטרה לבצע את הצו, לא ניתן שלא לתהות שמא מטרת הבקשה היא דחיית הקץ בלבד.

בנסיבות אלו, נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות מתבקשת להודיע לב"כ הצדדים בדחיפות.

ניתנה היום, ל' שבט תשפ"ג, 21 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.