לפני בקשה שהגישו המבקשים לדון בבקשה שהגישו לפני כשנתיים להארכת המועד להגשת בקשה לביטול צווי הריסה שיפוטיים שניתנו ביום 19.7.2020 לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה– 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) במעמד צד אחד כנגד מבנים שבבעלותם (לטענתם).

רקע

עניינה של בקשה זאת בצווי הריסה שיפוטיים ללא הרשעה פלילית לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה (להלן: צווי הריסה) שניתנו ביום 19.7.2020 ביחס למבנים הנמצאים בפזורת ערערה בנגב, מזרחית לכביש 80, המכונים "צביר 463".

הבקשה לצווי הריסה הוגשה על פי האמור בה לאחר שמוצו הליכי המשא ומתן מול תושבי הצביר, נוכח אי שיתוף פעולה של התושבים עם נציגי הרשות ולאור העובדה כי קיים פתרון הסדרתי עבורם בשכונה 8 בישוב ערערה בנגב, בסמוך למיקומם הנוכחי.

צוין בבקשה כי הותרת המבנים הלא חוקיים על כנם תותיר את תוצאותיו של המעשה האסור, תגרום לפגיעה קשה בסדר הציבורי ותגרום לפגיעה באינטרסים הציבוריים הואיל והמקרקעין מיועדים לאזור תכנון בעתיד, אשר יכול ויסוכל או יופרע על ידי המבנים הבלתי חוקיים הקיימים במקרקעין.

ביום 19.7.20 ניתנו צווים כמבוקש כנגד המבנים. הצווים ניתנו במעמד צד אחד, לאחר שבעלי המבנים לא התייצבו לדיון, על אף שהוזמנו כדין והזמנות לדיון הודבקו על המבנים.

במסגרת החלטתו עמד בית המשפט על התנאים הנדרשים להפעלת הסמכות לפי ס' 212 לחוק התכנון והבניה וקבע כי הם התקיימו בענייננו, היינו - הוכח באמצעות תצהיר המפקח שהמבנים נבנו ללא היתר בניה, הוכח שהמבקשת עשתה כל שניתן כדי לאתר את בוני המבנים או את משתמשיהם וכי לא ניתן להורות על הריסת המבנים לאחר הליך משפטי כנגד העבריינים וכן הוכח אינטרס ציבורי בהריסת המבנים בשים לב לכך שמדובר בשטח המיועד לפיתוח פרבר עתידי ובהינתן שההריסה דרושה כדי למנוע אנדרלמוסיה תכנונית או למנוע תוצאה שחוטא יצא נשכר.

ביום 20.11.20, 3 חודשים לאחר שניתנו הצווים והודבקו על המבנים, המבקשים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול צו הריסה ולמתן צו עיכוב ביצוע ארעי. לבקשה להארכת המועד לא צורפה הבקשה לביטול צווי ההריסה וזו הוגשה מאוחר יותר. במסגרת הבקשה להארכת מועד הובאה עמדת ב"כ המשיבה ולפיה: "ככל שיוגשו בקשות, הן יבחנו לרבות בנושא האיחור בהגשה".

ביום 6.12.20 הוגשה הבקשה לביטול צווי ההריסה.

בית המשפט (כב' השופט עטר) הורה למבקשים לצרף את תגובת המשיבה לבקשות, תוך הבהרה כי אין בהחלטה כדי לעכב את ביצוע הצווים והם עומדים בעינם.

בניגוד להחלטת בית המשפט, המבקשים לא פעלו להגשת תגובת המשיבה, זאת חרף הבהרת בית המשפט כי אין בהחלטה כדי לעכב את ביצוע הצווים.

כעבור כמעט שנתיים, ביום 12.9.22, הוגשה הבקשה מושא החלטה זו לפתיחת התיקים ודיון בבקשת הביטול. המבקשים הטילו את האשמה לאי הגשת תגובה לפתחה של המשיבה וציינו כי הבקשה מוגשת על רקע כוונת המשטרה לבצע את הצווים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה מיום 29.9.22 ציינה המשיבה כי האחריות להגשת תגובת המשיבה הוטלה על המבקשים וכי לא נעשתה אליהם פנייה בעניין, אף לא הומצא להם עותק מהבקשות לביטול צווי ההריסה. כן צוינה חובת המבקשים לעקוב אחר ההליך.

לעמדת המשיבה, לאחר שיהוי של כמעט שנתיים, אין ליתן למבקשים אורכה ואין לפתוח את התיק מחדש. לטענת המשיבה האמור נכון ככלל ובפרט בתיקים בהם עסקינן נוכח האינטרס הציבורי בביצוע ההריסה.

המבקשים ביקשו להשיב לטענות המשיבה. בתשובתם הם הפנו לטענות שטענו בבקשה מטעמם וביקשו לאחד את הדיון עם ההליכים שמתבררים בעניין צביר 568, המתגוררים בסמוך להם, הליכים שעומדים לקראת סיום ונמצאים בשלב הגשת סיכומים.

לשאלת בית המשפט ב"כ המבקשים, המייצג גם את תושבי צביר 568, הבהיר כי הוא מבקש לפתוח מחדש את ההליך המתנהל ביחס לצביר 568 ולשמוע במסגרתו ראיות הרלבנטיות לצביר 463.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את טענות המבקשים והמשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה - להידחות.

זניחת הבקשה

הבקשה לביטול צווי ההריסה הוגשה כאמור ביום 6.12.20, לפני כמעט שנתיים. מאז ועד היום המבקשים לא עשו דבר - הם לא המציאו את הבקשה לביטול צווי הריסה לידי המשיבה וכן לא הגישו את תגובתה בהתאם להחלטת בית המשפט.

מתגובת המשיבה עולה כי היא כלל לא ידעה שהוגשו בקשות ביחס לצביר 463 בשונה מבקשות שהועברו לידיעתה ולטיפולה ממשרד ב"כ המבקשים ביחס לצביר 568.

בהתאם לפסיקה המובאת בתגובת המשיבה, חובתו של מגיש הליך לעקוב אחר התקדמות ההליך בעניינו. האמור נכון גם כאשר העיכוב בהתקדמות ההליך נובע מהתנהלות המשיב ועל אחת כמה וכמה כאשר העיכוב נובע מהתנהלות המבקש, יוזם ההליך.

מי שהגיש בקשה לבית המשפט ובמשך זמן רב נמנע מהמשך הטיפול בה, יש לראותו כמי שזנח את בקשתו.

לעניין זה ר' פסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 1838/16 החבובות חנות הצעצועים של בע"מ נ' מדינת ישראל פקיד שומה פתח תקווה (נבו, 21.4.16) וכן רת"ק 64188-11-18 טל שרה אשכולי ביננבוים נ' עמית יואל קרסני (נבו, 15.4.19).

העובדה שהמבקשים במשך שנתיים ממועד הגשת הבקשות לא ביצעו כל פעולה, אף לא יידוע המשיבה על הגשת הבקשות, מביאה למסקנה כי המבקשים זנחו את בקשתם וויתרו עליה. המסקנה מתחזקת נוכח העובדה שביחס לצביר הסמוך, צביר 568, מתנהל כבר במשך מעל שנתיים הליך בבית המשפט, נשמעו ראיות והתיק נקבע להגשת סיכומים ואילו ביחס לצביר זה המיוצג ע"י אותו עו"ד– שקט ודממה.

בקשה חדשה

משנזנח ההליך המקורי כאמור, יש לראות את הבקשה שהוגשה כעת כבקשה חדשה במסגרתה מבוקש לדון בביטול צווי הריסה שניתנו לפני כשנתיים.

על פי תקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), תשמ"ג-1982 (להלן: התקנות):

" הרואה את עצמו נפגע על ידי צו לפי סעיף 212 לחוק, צו הפסקה שיפוטי, או צו מניעת פעולות, שניתן על פי המבקש בלבד, רשאי, תוך 30 ימים מהיום שבו הגיע הצו לידיעתו, או ממועד הדבקת הצו כאמור בתקנה 2, 4 או 5א, לפי העניין, לבקש את ביטולו מבית המשפט שנתן את הצו, אולם הגשת הבקשה לא תתלה את תקפו כל עוד לא קבע בית המשפט אחרת".

אין מחלוקת כי המבקשים ידעו על הצווים שניתנו בסמוך לאחר שניתנו או לכל המאוחר ממועד הגשת הבקשה הראשונה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול צווים, ביום 20.11.20.

היעתרות לבקשה לדון כעת בבקשה לביטול הצווים, שנתיים לאחר שניתנו והודעה עליהם נמסרה למבקשים, לא רק שהיא אינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות, אלא גם אינה מתיישבת עם האינטרס הציבורי בביצוע הצווים, שניתנו לאחר שהוכח כי קיים אינטרס ציבורי בביצועם.

בית המשפט שקל את האינטרס הציבורי בביצוע הצווים במקרה דנן והגיע למסקנה כי הריסת המבנים משרתת את האינטרס הציבורי. מרגע שנקבע אינטרס ציבורי בביצוע הצווים, יש לבצע אותם מוקדם ככל הניתן.

היעתרות לבקשה לדון בבקשות לביטול צווי הריסה, שקיים אינטרס ציבורי בביצועם, שנתיים לאחר שניתנו, כאשר המדינה נערכת לביצועם, תביא לעיכוב בלתי סביר בביצוע הצווים ולפגיעה קשה באינטרס הציבורי. מסקנה זו מתחדדת בשים לב לכך שההליך בעניינם של השכנים בני המשפחה, צביר 568, החל ביום 18.10.20 עם הגשת בקשה לביטול צווים שניתנו במעמד צד אחד ועדיין לא הסתיים.

התוצאה של דחיית בקשה לדון בצווי הריסה במעמד שני הצדדים היא תוצאה קשה עבור המבקשים, שלא יוכלו לטעון טענותיהם ביחס לצווים, אולם בהתחשב בעובדה שניתנו להם מספר הזדמנויות לטעון טענותיהם עוד לפני שניתנו הצווים כאשר הוזמנו לדיון ולא התייצבו אליו וכן לאחר מכן בתוך 30 ימים ממועד הדבקת הצווים, בהתחשב באינטרס הציבורי בביצוע הצווים ובהתחשב באינטרס הציבורי בסופיות הדיון, האינטרס הציבורי גובר.

לא זו אף זו, היעתרות לבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול צווי הריסה משך תקופה כה ארוכה, עלולה להביא למצב בו אחרים במכוון ימתינו עם הגשת בקשה לביטול צווי הריסה עד סמוך לפני ביצועם כדי לדחות את מועד הביצוע כמה שיותר.

בנסיבות אלה נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להארכת המועד להגשת בקשות לביטול צווי ההריסה עד היום, להידחות.

הבקשה לאחד את הדיון עם ההליכים שמתבררים בעניין צביר 568

המבקשים לא ביקשו את איחוד הדיונים במסגרת הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשות לביטול צווי ההריסה, הם לא ביקשו את איחוד הדיונים במסגרת הבקשה שהוגשה לביטול צווי ההריסה, לא ביקשו את איחוד הדיונים במשך שנתיים בהם מתנהלים ההליכים ביחס לצביר 568 ואף לא ביקשו זאת מלכתחילה במסגרת בקשה זו, אלא רק בתשובה לתגובת המשיבה, על אף שהיא כלל לא נובעת ממנה.

מעיתוי הגשת הבקשה כעת, כאשר ההליך השני מתנהל כבר מעל שנתיים, נשמעו בו הוכחות והוא נמצא בשלבי סיום, לא ניתן שלא לתהות שמא מדובר בבקשה המוגשת מתוך מטרה לעכב את סיומו של ההליך ביחס לצביר 568 וכן לעכב את ביצוע הצווים, ככל שלא יבוטלו.

יוער כי כבר במסגרת תגובת המשיבה לפניית המבקשים הראשונה להאריך להם את המועד להגשת בקשה לביטול צווי ההריסה, ב"כ המשיבה הדגיש כי ההתייחסות לצביר 463 שונה מההתייחסות לצביר 568.

נוכח כל האמור לעיל הבקשה על כל רכיביה נדחית.

המזכירות מתבקשת לסגור את התיקים.

ניתנה היום, ט"ו חשוון תשפ"ג, 09 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.