לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת בהיעדר הגנה ביום 14/11/13 בתובענה שעניינה תשלום חובות ארנונה למשיבה.

טענות הצדדים:

לטענת המבקשת, הנתבע 3 שבתקופה הרלוונטית היה בעלה, פתח על שמה חברה – היא הנתבעת 1 – והפעיל באמצעותה עסק של אולם אירועים. בשלב מסוים פרץ בין הצדדים סכסוך על רקע התנהלות הנתבע 3 שהביא לגירושיהם. המבקשת הפסיקה את פעילות הנתבעת 1 בשנת 2013.

עוד טוענת המבקשת כי היא ידעה במשך זמן רב שלנתבעת 1 חובות לנושים שונים, לרבות למשיבה. עם זאת, מאחר והנתבע 3 הוא זה שטיפל בכל העניינים הכלכליים והתחייב בערבות אישית לשאת בפירעון כלל חובות הנתבעת 1 למשיבה, המבקשת לא הייתה מעורה בפרטים. משננקטו נגדה הליכים בלשכת ההוצאה לפועל והוטלו במסגרתם הגבלות שונות, סברה המבקשת כי מדובר בתיק שעניינו חובות ארנונה אך כלל לא שיערה שמדובר בתיק לביצוע פסק דין.

לטענת המבקשת, כתב התביעה מעולם לא נמסר לה והיא מכחישה בתוקף שסירבה אי פעם לחתום על אישור המסירה. לטענתה, אף ההתראה בטרם נקיטת הליכי הוצאה לפעול ופסק הדין עצמו מעולם לא נמסרו לה. המבקשת אינה מכחישה כי ניהלה לאורך שנים מגעים מול המשיבה, חלקם ישירות וחלקם באמצעות עו"ד שייצג אותה בהסכם הגירושין אך טוענת שמעולם לא הבינה ומעולם לא הובהר לה שהוגשה נגדה תביעה ושניתן במסגרתה פסק דין בהיעדר הגנה.

עוד טוענת המבקשת שהנתבע 3 ניהל משא ומתן עם המשיבה לצורך הגעה להסדר תשלומים. בשלב מסוים גילתה המבקשת שהנתבע 3 זייף את חתימתה וחתם בשמה על הסכם התשלומים. המבקשת מסרה באופן מידי הודעה על כך למשיבה וההסכם בוטל. בסופו של יום הנתבע 3 הגיע עם המשיבה להסדר תשלומים מבלי שהמבקשת תהיה צד להסכם זה. מאז ועד מאי 2019 סברה המבקשת שהעניין הוסדר בכפוף לאישור ועדת המשיבה וזו גם הייתה התשובה ל נציגי המשיבה עת הייתה המבקשת מגיעה למשרדיהם על מנת להתעדכן בנעשה. בסופו של יום הועדה לא אישרה את ההסכם אך הנתבע 3 שילם את הסכום עליו הוסכם.

רק לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה, ביקשה המבקשת לברר את מקורו והבנק הפנה אותה אל המשיבה. לבקשת המבקשת, נמסרו לה המסמכים הרלוונטיים שמהם למדה כי הוגשה נגדה תביעה וניתן במסגרתה פסק דין.

לטענת המשיבה, בוצעה מסירה מלאה של כתב התביעה לידי המבקשת עוד בשנת 2013 וכעולה מתצהיר המוסר, המבקשת סירבה לחתום על גבי אישור המסירה. עוד טוענת המשיבה כי לאחר שניתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד המבקשת, המשיבה פתחה תיק בלשכת ההוצאה לפועל נגד כלל הנתבעים. פסק הדין הומצא בצוותא חדא עם האזהרה בתיק ההוצאה לפועל במסירה מלאה כבר ביום 17/2/14.

עוד טוענת המשיבה כי היא נקטה נגד המבקשת בהליכי גבייה רבים לרבות הגבלות ועיקול על זכויות המבקשת בדירת המגורים השייכת לה ולנתבע 3.

בנוסף, טוענת המשיבה כי בעקבות הטלת ההגבלות, לבקשת עוה"ד שייצג את המבקשת ואת הנתבע 3 התקיימה פגישה בנוכחות הצדדים במשרדי המשיבה במהלכה ניסתה המבקשת לשכנע את המשיבה להפסיק את הליכי הגבייה נגדה . בעקבות הפגישה, המשיכו הצדדים להידבר. המבקשת אף הסכימה לחתום על הסכם התשלומים עם המשיבה אך כאשר נתקבל ההסכם החתום טענה כי חתימתה זויפה וכי היא מוכנה לחתום לאחר עריכת תיקון בהסכם. בהתחייבות זו לא עמדה.

עוד טוענת המשיבה כי המבקשת ידעה על הגשת כתב התביעה, ידעה על מתן פסק הדין, ידעה כי מתנהלים נגדה הליכי הוצאה לפועל, הופיעה בעצמה לפגישות אצל המשיבה ואף אישרה במסגרת הסכם התשלומים את חובתה לשלם את החוב.

באשר לביטול משיקול דעת בית המשפט, טוענת המשיבה כי אין מקום לביטול פסק הדין, שכן מדובר בפסק דין שניתן בשנת 2013 ומבקשת הייתה מודעת לקיומו ולקיום הליכי הוצאה לפועל שנועדו לממשו. עוד טוענת המשיבה כי הסיבה האמתית להגשת הבקשה בשלב זה היא החלטת הוועדה שלא לאשר את הסכם התשלומים אליו הגיעה המשיבה עם הנתבע 3.

בנוסף, טוענת המשיבה כי למבקשת אין טענות הגנה מאחר ובעלותה בנתבעת 1 אינה פורמלית ואינה למראית עין. עוד טוענת המשיבה שהתנהלות המבקשת שבאה לידי ביטוי באי תשלום מיסי ארנונה במשך שנים, מלמדת לכשעצמה על חוסר תום לב ומצדיקה הטלת האחריות לפתחה.

דיון והכרעה:

עיון בתיק מעלה כי פסק הדין בהיעדר הגנה ניתן על בסיס אישור המסירה שנתמך בתצהיר מוסר, מהם עולה כי כתב התביעה נמסר ביום 20/8/13 לידי המבקשת והמבקשת סירבה לחתום על גבי אישור המסירה.

כאמור, המבקשת הכחישה את האמור בתצהיר המוסר ואף עמדה על חקירתו. לצורך חקירת המוסר נקבע דיון ובהחלטת בית המשפט מיום 15/9/19 נתבקשה המשיבה לפעול לזימונו.

המוסר לא הובא לחקירה ולא ניתן כל נימוק המניח את הדעת לאי התייצבותו.

המבקשת נחקרה על תצהירה ודבקה בגרסתה שלפיה הייתה מודעת לכך שלנתבעת 1 חובות למשיבה בגין אי תשלום חובות ארנונה אך הדגישה שוב ושוב שבשום שלב לא הובא לידיעתה כי הוגשה נגדה תביעה וניתן במסגרתה פסק דין בהיעדר הגנה.

המבקשת לא הכחישה שניהלה לאורך שנים מגעים מול המשיבה אך הדגישה שמטרתם הייתה להביא למחיקת החוב בהיעדר אחריותה לחובות הנתבעת 1 וזאת מבלי שהבינה שהמשיבה פועלת לגביית פסק הדין שניתן בתביעה שהגישה. עוד העידה המבקשת כי מרבית המגעים עסקו בבקשותיה לביטול הגבלות שונות שהוטלו עליה – אף זאת מבלי שהבינה שההגבלות הוטלו במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנועדו לממש את פסק דין שניתן נגד המבקשת ביום 14/11/13

המבקשת וויתרה על חקירת עו"ד לסרי שתצהירה צורף לתגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק דין.

בסיכומיהם חזרו הצדדים על טענותיהם. המשיבה, ביקשה ללמוד על היעדר אמינות המבקשת תוך שהפנתה לחקירתה הנגדית במסגרתה הכחישה תחילה גם את חתימתה על גבי תצהיר תמיכה בבקשתה.

לאחר סיום הדיון בבקשה המשיכו הצדדים בהגשת מסמכים שונים לתיק בית המשפט. כך, מיד לאחר הדיון, הגישה המבקשת "בקשה לתיקון פרוטוקול ועוד" ובהמשך הגישה הודעה "בגין חשד לפלילים". במסגרת ההודעה, המבקשת הפנתה לתצהיר מוסר שביצע ביום 25/8/19 מסירה לנתבע 3 של המסמך שיועד לו בתיק ההוצאה לפועל תוך שהיא מדגישה כי המדובר באותו מוסר, שבשנת 2013, מסר לה, לכאורה, את כתב התביעה והצהיר שהיא סירבה לחתום על גבי אישור המסירה - מוסר שלא התייצב לדיון שנקבע לצורך חקירתו. המבקשת הפנתה לכך שבתצהיר מוסר מיום 25/8/19 צוין שהמסירה לנתבע 3 בוצעה לידי "רעייתו מרגלית" – היא המבקשת – כאשר היא והנתבע 3 גרושים כבר מספר שנים, הנתבע 3 נשוי בשנית והמבקשת לא מתגוררת במען בו בוצעה המסירה. המבקשת ביקשה להצביע בהודעתה על התנהלות פסולה של המוסר הנוהג לחתום על תצהירים כוזבים.

המשיבה, מצדה, הגישה בקשה לצרף כראיה טופס בקשה שהגישה המבקשת בלשכת ההוצאה לפועל, במסגרתה טענה לזכויות בדירה בה, לטענתה, לא מתגוררת כבר מספר שנים ואף הצהירה שבכוונתה לפעול לביטול הסכם גירושין לאחר שהנתבע 3 העביר במרמה את חלקה של המבקשת בדירה זו על שמו. בהמשך, הגישו הצדדים תגובות שעסקו בשאלת כתובתה של המבקשת היום.

הטענות שהועלו על ידי המבקשת בהודעה שהוגשה לאחר סיום הדיון יתבררו, ככל שיתבררו, במסגרת הליך אחר. אף עניין מענה העדכני של המבקשת היום אינו משליך על תקינות ההמצאה שבוצעה או לא בוצעה בשנת 2013 וצירוף הראיה התבקש לכל היותר על מנת לתמוך בטענות המשיבה לעניין היעדר מהימנות המבקשת.

המבקשת נחקרה בחקירה הנגדית ודבקה בגרסתה שלפיה כתב התביעה ופסק הדין מעולם לא נמסרו לה ושאף במסגרת המגעים מול המשיבה שעסקו בעיקר בבקשותיה לביטול ההגבלות שהוטלו ובניסיונותיה להסיר מעצמה אחריות לחובות הנתבעת 1, מעולם לא הובא לידיעתה שהמשיבה הגישה נגדה תביעה בבית המשפט ואף נטלה פסק דין בהיעדר הגנה. גרסת המבקשת הייתה עקבית וסדורה ואף ההכחשה הספונטנית של החתימה על גבי תצהיר תמיכה בבקשה אין בה כדי להביא לקביעה כי גרסת המבקשת אינה אמינה. בשים לב לכך שבעבר זויפה חתימת המבקשת על גבי הסכם התשלומים עם המשיבה – טענה שהמשיבה לא חלקה עליה בזמן אמת ואף לא עמדה על אכיפת ההסכם שנחתם – יש בה כדי להסביר את ההכחשה הספונטנית ואת הזהירות מצד המבקשת במצבים בהם מבוקש ממנה לאשר את חתימותיה.

בנסיבות אלו, שעה שגרסת המבקשת לא נסתרה בחקירה הנגדית והמבקשת דבקה בעקביות ובנחרצות בטענותיה שלפיהן מעולם לא קיבלה לידיה את פסק הדין ואת כתב התביעה ומעולם לא סירבה לחתום על גבי אישור המסירה ושעה שהמוסר לא התייצב לחקירה על תצהירו מבלי שהמשיבה הצביעה על סיבה כלשהי לאי התייצבותו, למעט הטענה הסתמית שהחובה להביאו לחקירה מוטלת על כתפי המבקשת - טענה שאף עומדת בניגוד להחלטה המפורשת מיום 15/9/19 - אין אלא לקבוע כי לא עלה בידי המשיבה להוכיח כי בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה לידי המבקשת.

בשלב זה יש להידרש לשאלת מועד הגשת הבקשה לביטול פסק דין מאחר וגם בקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק כפופה למועדים הקבועים בתקנות ולא ניתן להידרש לבקשה המוגשת באיחור מבלי שתצביע המבקשת על טעמים מיוחדים.

כאמור, טוענת המשיבה כי פסק הדין נמסר לידי המבקשת ביום 17/2/14 באמצעות הנתבע 3, בהתאם לאישור המסירה שצורף לתיק. מקום בו מעלה המבקשת כלפי הנתבע 3 טענות של התנהלות לא תקינה כלפיה ובפרט טענת זיוף חתימתה על גבי הסכם התשלומים עם המשיבה, טענה שכאמור, המבקשת לא חלקה עליה במועד העלאתה, הנני סבורה שדי בה כדי לקבל את טענת המבקשת שלפיה פסק הדין וההתראה על נקיטת הליכי הוצאה לפועל מעולם לא נמסרו לה על ידי הנתבע 3 וזו הסיבה לכך שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף שנים לאחר שרק בחודש מאי 2019 קיבלה לידיה את מלוא המסמכים הרלוונטיים.

כאמור, טוענת המשיבה שהמבקשת ידעה בפועל שהוגשה נגדה תביעה וניתן במסגרתה פסק דין מאחר והיא ניהלה במשך שנים מגעים מול המשיבה, ביקשה להסיר מעצמה אחריות לחובות הנתבעת 1, פנתה בבקשות לביטול ההגבלות שהוטלו במסגרת הליך הוצאה לפועל בו נקטה המשיבה ואף הסכימה, בכפוף לעריכת שינויים מינוריים, לחתום על הסכם התשלומים מול המשיבה, המאזכר את מספר ההליך שנוהל נגדה והעובדה שניתן בו פסק דין בהיעדר הגנה.

באשר לניהול המגעים, המבקשת לא הכחישה כי אכן נוהלו מגעים מול המשיבה. יתירה מזו, גם על פי גרסת המשיבה כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר עו"ד לסרי, המגעים התנהלו סביב שאלת אחריות המבקשת לחובות הנתבעת 1 וסביב בקשותיה לביטול הגבלות שונות שהוטלו עליה. אף מתצהיר עו"ד לסרי לא עולה כי במסגרת המגעים דנו הצדדים בתביעה לגופה או שהובא לידיעת המבקשת שניתן נגדה פסק דין. ללא טענה מפורשת בעניין זה מצד המשיבה, אין בעצם קיום המגעים בין הצדדים כדי לסתור את טענת המבקשת שלפיה ניהלה מגעים מבלי להבין או לדעת כי הוגשה נגדה תביעה או ניתן נגדה פסק דין.

באשר להסכם התשלומים, הרי שאין מחלוקת שהמבקשת לא חתמה עליו – לא על הנוסח המקורי שנחתם בשמה וללא הסכמתה על ידי הנתבע 3 ולא על הגרסה המתוקנת שעליה, כעולה מההתכתבויות עם עוה"ד שייצג אותה, התחייבה לחתום. מכל מקום, עוה"ד שייצג את המבקשת בעניין זה מול המשיבה לא זומן לעדות על מנת להפריך את טענת המבקשת שלפיה בשום שלב לא הייתה צד להסכם ולא הייתה מודעת לתכנו.

החובה הקבועה בתקנות לבצע המצאה כדין של כתבי-בי-דין לבעלי הדין נועדה להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך המשפטי שהם צד לו יהיה בידיעתם, וכי מרוץ התקופה לנקיטת הליך משפטי בידי בעל דין על יסוד אותו כתב-בי-דין יחל מעת שהומצא לידיו בדין, שאם לא כן, עלולה זכותו הדיונית להיפגע. "כלל דיוני זה נועד להגן על זכויותיו הדיוניות של בעל-הדין, והוא נשמר בהקפדה. עם זאת אם חרף היעדר המצאה כדין כאמור, הגיע כתב-בי-דין בפועל לידי בעל הדין וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על-פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום לב, חובה על בעל הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על פי התקנות באותו מועד שבו תוכנו של כתב בי הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב בי הדין בידיו וידיעת תכנו הוא לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי המצאה פורמאלית של אותו כתב ..." (ראו רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן (פורסם במאגרים)).

במילים אחרות, אכן, בנסיבות מסוימות, ניתן לראות את "כלל הידיעה" כחריג ל"כלל ההמצאה" כך שבית המשפט יעדיף את מועד הידיעה בפועל ובעל הדין לא יישמע בטענה כי השתהה בנקיטת ההליך בשל היעדר המצאה פורמלית. זאת, מקום בו יעלה בידי התובע להצביע על כך שכתב-בי-דין שלא הומצא באופן פורמאלי, הגיע בפועל לידי הנתבעת בדרך אחרת וכי היא הייתה מודעת לתוכנו ובחרה שלא לנקוט בהליך משפטי אלא להתעלם ממנו. כאמור, אין זה המצב בענייננו.

לאור האמור, בהיעדר התייצבות המוסר לחקירה על תצהירו ומשלא עלה בידי המשיבה לבסס את טענת הידיעה בפועל אודות הגשת התביעה ומתן פסק הדין, אין אלא לקבוע כי עומדת למבקשת הזכות לביטול פסק הדין מחובת הצדק ובנסיבות אלו אף מתייתר הצורך להידרש לטענות ההגנה שלמעלה מהנדרש ובמלוא הזהירות יצוין כי המדובר בטענות שלכל הפחות מצריכות בירור מעמיק.

סוף דבר, פסק הדין מיום 14/11/13 מבוטל.

המבקשת תגיש כתב הגנה תוך 30 יום נוספים.

למעקב המזכירות בחלוף המועד.

הצדדים יהיו רשאים לטעון להוצאותיהם בגין הגשת בקשה זו בסיום ההליך.

ניתנה היום, י"ד שבט תש"פ, 09 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.