כללי

1. התיק והבקשה הועברו לטיפולי.
2. לפניי בקשת הנתבע 2 להעברת הדיון בתביעה דנן לבית משפט השלום בחדרה מטעמי סמכות מקומית.
3. ברקע הבקשה תביעה נזיקית שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבע 2 וכנגד עיריית באקה אל גרביה (היא הנתבעת 1) לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו למנוח התובע 3 כתוצאה מרשלנותם הנטענת של הנתבעים.

טענות הצדדים

1. לטענת הנתבע 2, כל חלופות הסמכות המקומית הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות") מוליכות באופן מובהק לבית המשפט המוסמך במחוז חיפה הואיל ומענם של הנתבעים בכפר מייסר ובבאקה אל גרביה ובהתאם לחלופה של מען הנתבעים – סמכות השיפוט המקומית נתונה לבית משפט השלום במחוז חיפה.
2. גם בחינת מקום "המעשה או המחדל" בגינו הוגשה התביעה מובילה לטענתו למסקנה זהה.
3. לטענת הנתבע 2 התובעים ניסו לתרץ את הגשת התביעה לבית משפט השלום בתל-אביב בצורה מלאכותית בכך שמבטחיה של הנתבעת 1 "מנהלים עסקים במחוז תל-אביב" הנמצא בתחום סמכותו של בית משפט זה ואולם לסוגיה זו אין כל חשיבות הואיל ומבטחי הנתבעת 1 אינם בעלי דין בתובענה ואין להם מעמד משפטי כלשהו בתיק.
4. מוסיף וטוען הנתבע 2 כי ככל שלא יועבר הדיון לבית משפט השלום המוסמך בחדרה תסוכל כוונת מתקין התקנות אשר ביקש להקל במידת האפשר עם נתבעים בקביעת כללי הסמכות המקומית.
5. מוסיף הנתבע 2 וטוען כי בית משפט השלום בחדרה הוא גם הפורום הנאות לדון בתביעה לנוכח מקום מגוריהם של העדים הפוטנציאליים ומקום תחנת המשטרה שטיפלה בתיק.
6. בתשובתם לבקשה התנגדו התובעים להעברת הדיון מחמת היעדר סמכות מקומית. בתשובתם הפנו לסעיף 14 בכתב התביעה שם נטען כי בית משפט זה רכש לעצמו סמכות מקומית מן הטעם שמבטחי הנתבעת 1 מנהלים עסקים במחוז תל אביב, הן במישרין והן באמצעות שליחיהם וסוכניהם והנתבעת 1 הודתה בטענה זו בכתב ההגנה שהוגש מטעמה ומכאן שבית משפט זה קנה לעצמו סמכות מקומית לדון בתביעה וזאת לנוכח הוראת תקנה 3(ב) לתקנות.
7. בתגובתו מציין הנתבע 2 כי בכתב ההגנה של הנתבעת 1 זו כלל לא התייחסה לסעיף 14 לכתב התביעה וממילא גם לא הודתה בטענת הסמכות המקומית לאור ההכחשה הגורפת שבסעיף 3 לכתב הגנתה.
8. הנתבע 2 חזר בתגובתו על כך שמבטחי הנתבעת 1 אינם בעלי דין בתביעה זו ואין להם כל מעמד במסגרתה, וכי בית משפט אף איננו הפורום הנאות לדון בתובענה והזיקה היחידה של התביעה דנן לבית משפט זה נעוצה במקום מושבו של ב"כ התובעים ולא די בכך כדי להקנות סמכות לבית משפט זה.

דיון והכרעה

1. תקנה 3 לתקנות קובעת את כללי הסמכות המקומית ביחס לתובענה שאינה במקרקעין ולפיה:

"(א)  תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)   מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)   מקום יצירת ההתחייבות;

(3)   המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)   מקום המסירה של הנכס;

(5)   מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

(א1) על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט.

...

(ב)  היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים."

(ההדגשות שלי – מר"א).

1. בענייננו, הנתבעת 1 הינה רשות מקומית המצויה במחוז שיפוט חיפה ומענו/מקום מגוריו של הנתבע 2 בכפר מצר המצוי אף הוא במחוז שיפוט חיפה. משכך, על פי הוראת תקנה 3(א)(1) בית משפט השלום במחוז חיפה רכש לעצמו סמכות שיפוט מקומית לדון בתביעה.
2. בנוסף, אתר הבנייה בו על פי הטענה נפל התובע 3 ז"ל מצוי אף הוא בתחום שיפוטה של הנתבעת 1. בהתאם, גם מקום המעשה או המחדל שבשלו הוגשה התביעה מצוי במחוז שיפוט חיפה, ומשכך גם על פי הוראת תקנה 3(א)(5) לתקנות, בית משפט השלום במחוז חיפה רכש לעצמו סמכות שיפוט מקומית לדון בתביעה.
3. אמנם נכונה טענת התובעים כי בסעיף 14 לכתב התביעה צוין כי בית משפט זה רכש לעצמו סמכות מקומית לדון בתביעה בשל כך שמבטחי הנתבעת 1 מנהלים עסקים במחוז תל אביב, הן במישרין והן באמצעות שליחיהם וסוכניהם. לצד זאת, בניגוד לטענת התובעים, לא מצאתי בכתב ההגנה של הנתבעת 1 כל התייחסות מפורשת לסעיף 14 לכתב התביעה, וטענה זו מוחזקת כמוכחשת בשים לב לסעיף 3 לכתב הגנתה.
4. למעלה מן הנדרש אוסיף ואציין, כי גם לו הייתה מודה הנתבעת 1 במפורש בכתב הגנתה בכך שמבטחיה מנהלים עסקים במחוז תל-אביב - עדיין לא היה די בכך כדי להקנות סמכות שיפוט מקומית לבית משפט זה בשים לב לכך שמבטחת הנתבעת 1 איננה צד להליך, ובהתחשב בכך שעסקינן בתביעה נזיקית אשר כללי הסמכות המקומית הרלוונטיים לגביה הם מקום מגוריו או עסקו של הנתבע או מקום המעשה או המחדל בגינו תובעים (ר' רע"א 3302-03-20 עיריית פתח תקווה נ' פלוני (31.05.2020().
5. מסקנתי זו מוצאת חיזוק גם בהוראות תקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן – "התקנות החדשות") – תקנות שרוחן מרחפת מעל ראשינו והן צפויות להיכנס לתוקף תוך שבועות ספורים בלבד, ולפיהן סמכות השיפוט המקומית בתביעות כגון זו שבפניי נתונה לבית משפט השלום במחוז חיפה.
6. תקנה 7(א) לתקנות החדשות קובעת כי:

"תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים ואם היתה התובענה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו הם מצויים; אם קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שעליו הוסכם."

1. זאת יש לזכור – הגם שבמרוצת השנים חל פיחות מסוים במעמדם של כללי הסמכות המקומית בבתי המשפט, עדיין ההצדקה החשובה ביותר לקיומה של הסמכות המקומית היא הבטחת הנגישות (לאו דווקא נגישות נוחה) של כל אזרח ותושב במדינה למערכת הצדק (ר' יששכר (איסי רוזן צבי ההליך האזרחי 352 (2015)).
2. תכלית חשובה זו מצאה למשל ביטויה בפסיקת בית המשפט העליון, בין היתר בתחום הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בכל הנוגע לתביעות שקרנית צד להן (ר' למשל רע"א 425/20 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' והבה (30.1.20) (להלן – "עניין קרנית").
3. בעניין קרנית קבע בית המשפט, מפי כב' השופט עמית, כי קשה להשלים עם מצב דברים לפיו קרנית, שהיא גוף סטטוטורי המעסיק עורכי דין לאורכה ולרוחבה של המדינה, תגרור נתבעים מאילת להתדיין בתל אביב, ותנקוט כל צעד אפשרי במטרה לסכל את העברת הדיון למחוז הדרום. דברים שנאמרו שם יש להחיל מכוח קל וחומר על ענייננו, מקום שאין בתביעה דנן כל בעל דין שמקום מושבו או עסקו מצוי במחוז תל-אביב, זולת באי-כוחם של התובעים ושל הנתבעת 1.
4. תכלית זו צריכה למצוא ביטוי גם בתביעות נזיקיות מן הסוג שבפניי. כשם שקשה להלום מצב דברים בו בעל דין המחזיק עורכי דין בכל הארץ יגרור מתדיינים מקצה אחד של הארץ להתדיינות בקצה האחר של הארץ משיקולי נוחות של אותו בעל דין, קשה עוד יותר להלום מצב דברים בו יעשה כן בעל דין שכלל איננו מצוי בעצמו במחוז השיפוט אליו הוגשה התביעה ומקום שהתביעה הוגשה אך מן הטעם שבאי-כוחו או מבטחיו, שאינם בעלי דין בעצמם, מצויים שם.
5. כאמור, מקום שמדובר בתביעה שעילתה נזיקית, כללי סמכות השיפוט המקומית הרלוונטיים מצויים בתקנות 3(א)(1) או 3(א)(5) לתקנות ולא נכון ליתן יד לעקיפתם של כללי הסמכות המקומית, אלא אם קיימת הסכמה אחרת בין הצדדים להתנות על כללים אלו, שאם לא כן נימצא עושים את כללי הסמכות המקומית פלסתר.
6. ההחלטה בבש"א 6318/20 תייר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (18.10.2020) אליו מפנה הנתבע 2 (להלן – "עניין תייר") התייחסה לסמכותו של בית המשפט העליון להורות על העברת מקום שיפוט בתובענה לפי ס' 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 ולא לכללי סמכות השיפוט המקומית שבתקנות. לצד זאת, הרציונל שעמד ביסודה מחזק את טעמי הבקשה שבפניי. בעניין תייר נקודת המוצא לדיון הייתה כי זכותו של תובע לבחור את בית המשפט המתאים לבירור תביעתו, כפוף לכללי סמכות השיפוט המקומית. למרות נקודת המוצא האמורה, לאחר שהגיע בית המשפט למסקנה כי הקשר שבין בית המשפט שבו בחר התובע להגיש את תביעתו לבין מקום האירוע העומד לדיון ומקום מושבם של בעלי הדין ועדיהם הינו רופף עד כדי מלאכותי – הורה בית המשפט על העברת הדיון בתובענה לבית משפט בעל זיקות רבות יותר לבירור התובענה.
7. בענייננו כאמור, נקודת המוצא היא שונה שכן על פי כללי הסמכות המקומית התביעה צריכה להתברר בבית משפט שלום במחוז חיפה. כאשר מוסיפים לכך את העובדה שמירב הזיקות לתביעה נתונות למחוז חיפה, וכך – יש להניח – גם מירב העדים, הרי שיש להורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום המוסמך במחוז חיפה.
8. הבקשה מתקבלת אפוא.
9. בשים לב לטיבה של התביעה, אינני מוצאת לנכון לחייב בהוצאות בגין קבלת בקשה זו, אך זאת מבלי לגרוע כמובן מעצמאותו השיפוטית של המותב שידון בתביעה להתחשב בכך בפסיקת ההוצאות בסיומו של ההליך.
10. המזכירות מתבקשת להעביר התיק לכב' נשיא בתי משפט השלום במחוז חיפה אשר יורה על ניתובו למותב השיפוטי הרלוונטי במחוזו, ובמידת האפשר בבית משפט השלום בחדרה כמבוקש בגוף הבקשה.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשפ"א, 03 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.