1. לפני תביעה כספית בסך של 13,193 ₪ שהגישה התובעת, בעלים של הרכב הנפגע, כנגד הנתבעים, בעלי הרכב הפוגע (להלן: "הנתבע") באמצעות מבטחתו בביטוח צד ג', בגין אירוע נזקי רכב.
2. בכתב התביעה נטען כי ביום 25.8.2019, שעה שעמד רכב התובעת, עת נהג בן זוגה של התובעת, בעצירה מוחלטת למופע רמזור אור אדום, נפגע לאורך כל צדו הימני מהרכב הפוגע שבמנוסתו ביצע עקיפה מימין עם שני גלגלים על המדרכה (להלן: "התאונה").
3. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות קרות התאונה, ועל כך כי נהג הרכב הפוגע שנהג ברכב הנתבע באותה עת אחראי לתאונה כאשר נטל את הרכב ללא רשותו של הבעלים (להלן: "נהג רכב הפוגע ו/או "הגנב"). בגין אירוע זה הוגש כתב אישום והוא נידון בין היתר ל- 13 חודשי מאסר בפועל (במסגרת ת"פ 59014-08-19 מדינת ישראל נ' הנטש).
4. הצדדים חלוקים ביחס לחבות הנתבעים - הבעלים והמבטחת בנסיבות אלו.
5. בגין התאונה נגרם לרכב התובעת נזק שעלות תיקונו עומדת על סך 11,993 ₪ בהתאם לדו"ח שמאי וכן עלות שכ"ט שמאי בסך של 1,200 ₪.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי טענות הצדדים וראיותיהם תוך שבחנתי את הוראות הדין והפסיקה אני סבורה כי דין התביעה להתקבל.
2. בכתב התביעה נטען לרשלנות מצד הנתבע בכל הנוגע לאירוע שהובל לאירוע הגניבה. הנתבעת חבה מכח אחריותה לרשלנות המבוטח מכח הפוליסה.

מסכומי הנתבעים עולה כי לשיטתם הנתבעת אינה חבה בתשלום הנזק מאחר שלטענתה לא קמה חבות של המבוטח מכח רשלנות.

1. על כן, השאלה הראשונה הניצבת בפני היא האם הוכחה רשלנות מצד הנתבע שהובילה לאירוע הגניבה ובהמשך לתאונה.
2. בין הצדדים מחלוקת ביחס לנסיבות העובדתיות שהובילו לאירוע הגניבה. על כן, תחילה יש להכריע בנסיבות שהובילו לאירוע הגניבה.

נסיבות אירוע הגניבה

1. כאמור, בין הצדדים מחלוקת עובדתית ביחס לנסיבות בהן נטל הנהג הפוגע את רכב הנתבע ללא רשות ובמנוסתו פגע ברכב התובעת.
2. לטענת התובעת, הנתבע נכנס לחנות חומרי בניין והותיר את רכבו עם מנוע דלוק באופן המזמין כל גנב לעשות בו שימוש. התובעת טוענת להתנהגות רשלנית מצד הנתבע, שכן לטענתה היה עליו לצפות כי באופן בו הותיר את רכבו יוכל כל גורם ליטול את הרכב לידיו. בדיון לפני העיד נהג רכב התובעת, בן זוגה של התובעת שנהג ברכב באירוע התאונה, כי במועד התאונה הנתבע אמר לו כי עזב את האוטו והלך לחנות חלפים, השאיר את האוטו דלוק ונכנס לחנות. עדותו הייתה אמינה. כמו כן הנתבע בחקירתו לפני לא הכחיש כי סיפר לתובע על נסיבות הגניבה בעת האירוע.

הכיצד ידע בן זוג התובעת לספר על החנות של חלקי החילוף אלא מפיו של התובע שאישר כי סיפר לו על הנסיבות? כן.

1. מנגד בכתב ההגנה לא נטענה כל גרסה ביחס לנסיבות גניבת הרכב.

נסיבות הגניבה לא פורטו במסגרת טופס הודעה על התאונה שצורף מטעם הנתבעת.

1. בנוסף, גרסת הנתבע , כפי שטען בחקירתו לפני אף לא צוינה בתיק המשטרה עת נקרא להעיד (עמ' 5 שו' 27-31).
2. הגרסה של הנתבע ביחס לנסיבות אירוע התאונה עלתה רק במועד הדיון עת נחקר או אז העיד כי הוא עוסק בהפצה והיו לו עלונים שעפו לו בתוך תא המטען וכי הוא עצר את הרכב בפינת הרחוב וירד ממנו והלך לתא המטען כי היה צריך לסדר אותו. לדבריו " נסעתי ועצרתי בפינה של רחוב. ירדתי מהאוטו לתא המטען, הייתי צריך לסדר. היו לי כמה דברים שעפו לי. ירדתי מהדלת. הלכתי לתא המטען ואז ניצל את ההזדמנות שב"ח שהיה מעבר לכביש. האוטו היה מונע" (עמ' 2 שו' 4-6 לפרו').

עוד העיד הנהג:

"עצרתי בצד והלכתי לכיוון תא המטען. פתחתי אותו. לא היה לי ממש שדה ראייה אבל אני רואה שמישהו נכנס לרכב. אני הייתי ליד תא המטען. ראיתי בזווית העין שמישהו נכנס לרכב. רציתי מתוך אינסטינקט לקפוץ לתא המטען. לא הספקתי והוא שם גז וברח. בשום שלב לא נכנסתי לשום חנות.

1. מעבר לכך כי עדותו של הנתבע התפתחה רק בשלב דיון ההוכחות כאמור לעיל. לגופו של עניין לא מצאתי מקום לקבלה ועדיפה עלי גרסת בן זוג התובעת.
2. לא סבירה בעיני הגרסה לפיה מצד אחד הנתבע טוען כי לא היה לו שדה הראיה ומצד שני הוא ידע להגיד שראה את השב"ח נכנס. כמו כן הנתבע נחקר והעיד כי מרגע שיצא ועד שהנהג התחיל בנסיעה עברו כמה שניות. כמו כן נראה לי לא סביר כי הגנב יכנס לרכב כאשר דלתו סגורה וכאשר רואה את הנהג ליד הרכב.
3. כמו כן הנתבע סתר עצמו כאשר בתחילת עדותו לא ידע על מקום החנות לחלקי חילוף (עמ' 4 שו' 22) אך בהמשך טען כי יתכן שנכנס לשתות שם מים לאחר האירוע (עמ' 5 שו' 11).
4. לאור האמור לעיל, אני סבורה כי יש לקבל את גרסת בן זוג התובעת שהייתה עקבית, מפורטת וסדורה לפיה הנתבע יצא מהרכב תוך שהותיר אותו ממנוע ונכנס לחנות חלפים ובכך אפשר לגנב להיכנס. גרסת הנתבע מנגד הייתה מתפתחת, כבושה ולא סבירה.

שאלת האחריות הבעלים לאירוע התאונה בעת גניבה

1. האם הנתבע התרשל כאשר הותיר את הרכב מונע ויצא מהרכב ?
2. לצורך בחינת שאלה זו יש לבחון את רכיב ההתרשלות - התנהגות היוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר, כשהמבחן הוא היכולת לצפות את הסיכון.
3. תקנות התעבורה קובעות נורמת ההתנהגות המהווה חובת הזהירות של הנהג ברכב ויש בהן לקבוע את מידת הצפיות (ראו, ע"א 704/71 אגבריה נ' המאירי, פ"ד כו(1) 743 (1972) להלן: "עניין אגבריה"). התובעת טוענת כי הנתבע התרשל בכך שהותיר את הרכב מונע ואת המפתחות בתוכו כאשר הוא יצא ממנו. טענה זו נסמכת על תקנה 74(ב) לתקנות התעבורה. הוראות 74(א) לתקנות התעבורה קובעות לעניין "רכב שנשאר בלי השגחה":

(א) לא יחנה ולא יעמיד אדם רכב אלא לאחר שנקט באמצעי הזהירות הדרושים כדי להבטיח שהרכב לא יזוז ולא ינוע בהעדר נהג.

(ב) לא יחנה ולא יעמיד אדם רכב בלי השגחה אלא לאחר שהופסקה פעולת המנוע ומנגנון ההדלקה, הוצא מפתח ההצתה והופעלו הבלמים המיועדים לבלימת קבע.

1. תקנה 74(ב) לתקנות התעבורה נועדה להגן על הציבור, לא רק מפני הסיכון של תזוזת הרכב מכוח עצמו "אלא גם מפני הסיכון הנוסף שהעדרו של הנהג יאפשר התערבותם של אחרים בהנעת הרכב" (הלכת אגבריה). סיכון זה הוא צפוי עת אדם משאיר את רכבו ללא השגחה, שכן אדם סביר יכול לצפות שאם יותיר את רכבו ללא השגחה כאשר הרכב מותנע ומפתחות הרכב מצויות בו, קיימת אפשרות סבירה כי פלוני ינסה לגנוב אותו. כך בעניין אגבריה נקבע כי :

"שלוש החובות המנויות בתקנה [זו] מראות בעליל כוונה לשמור על הציבור, לא רק מפני הסיכון של תזוזת הרכב מכוח עצמו [...], אלא גם מפני הסיכון הנוסף שהעדרו של הנהג יאפשר התערבותם של אחרים בהנעת הרכב. למניעת הסיכון הזה חייב הנהג להפסיק את פעולת המנוע ולהוציא את המפתח, שבלעדיו אי-אפשר להתניעו מחדש [...]

עינינו הרואות: חובתו של הנהג להישאר ליד [הרכב] כל עוד המפתח תקוע בו באה כדי למנוע הנעת הרכב על-ידי אדם אחר בהעדרו. על כרחך אתה אומר, שאם הפר אדם חובה זו, עליו היה לחזות שהעדרו יאפשר לאחר לעסוק ברכבו [...]

מה טעם לחייב נהג להוציא את מפתח ההתנעה, אם לא ייחשב מחדלו לעשות כן כעילה להטלת חבות? משהפר הנהג את החובה, אין זו משום חכמה שלאחר מעשה, אם אומרים לו שהוא גרם לנזק" (שם, בעמ' 749).

1. בנהג הרכב הוא זה שיוצר את הסיכון ואף הגורם המונע הטוב ביותר להתממשותו. בפסיקה נקבע, כי מקום בו משאיר בעל הרכב את הרכב ללא השגחה בניגוד להוראות התקנה, ואדם אחר נוהג ברכב ללא רשותו וגורם לתאונה, עשוי בעל הרכב לחוב ברשלנות בגין התאונה. (ראו; ת"ק (ת"א) 14811-07-14 בר-זיו נ' לוי (06.09.2015) (להלן עניין "בר-זיו"), תא"מ (שלום רמ') 9817-11-13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' חלוויה(16.03.2016) (להלן עניין "חווילה")).
2. בעניין אגבריה התאונה ארעה עקב כך שבעת שהנהג נעדר ממקומו ליד הגה הטרקטור, עלה עליו אחד מנהגי המשאיות ובאמצעות מפתח ההצתה שנשאר תקוע לו התניע את הטרקטור והסיעו. נקבע כי הנהג התרשל כאשר התרחק מן הטרקטור בהשאירו את מפתח ההצתה במקומו. "חובתו של הנהג להישאר ליד הטרקטור כל עוד המפתח תקוע בו באה כדי למנוע הנעת הרכב על-ידי אדם אחר בהעדרו. על כרחך אתה אומר, שאם הפר אדם חובה זו, עליו היה לחזות שהעדרו יאפשר לאחר לעסוק ברכבו".
3. במסגרת עניין ‏בר-זיו שלעיל; נהג הרכב הנהג התרחק מספר מטרים אך הפנה את גבו לרכב כאשר הותיר את המפתחות ברכבו. במסגרת עניין חלוויה. הנהג ירד ממשאיתו כשהיא מונעת מספר מטרים. כדי לבקש מנהג לפנות את דרכו. במסגרת תאד"מ (שלום ראשל"צ) 47641-04-21 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' טצת (11.03.2022) הנתבע יצא מרכבו כדי לבדוק את לחץ האוויר בצמיגים, כשהוא מונע עם מפתח הרכב האלחוטי לטענתו מכיוון שהשארת המנוע פועל הייתה נחוצה לבדיקת לחץ האוויר. ונקבע כי הנתבע התרשל בשמירה על הרכב כאשר אף השאיר את הדלת פתוחה מעט, והותיר אותו ללא השגחה, בניגוד לתקנה 74 לתקנות התעבורה. נקבע כי איבד קשר עין אזור מושב הנהג, היינו עם החלק ברכב הרלוונטי לצורך השגחה שהרכב לא ייגנב.

הטענה לפיה נטילת הרכב ללא רשות מנתקת את הקשר הסיבתי נדחתה, נוכח מאפייניו של הרכב כדבר מסוכן אשר חובה להשגיח עלי ראו "עניין אגבריה").

1. ואולם, לא בכל מקרה בו נגנב הרכב בעוד מנועו פועל ייקבע כי בעל הרכב התרשל בהשגחה עליו או פעל בניגוד לתקנה 74 לתקנות התעבורה. כך, בתא"מ (שלום ראשל"צ) 777-04-20‏ ‏פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' יונה (12.1.2022) קבע בית משפט, כי אין להטיל אחריות על אדם שפותה על ידי הגנב לצאת מרכבו בטענה כי נפל ארגז מהרכב, ואז הרחיק אותו הגנב באלימות מהרכב, נכנס אליו ונסע. במקרה כזה, קבע בית המשפט כי אין לומר שהייתה התרשלות מצד בעל הרכב או שהוא השאיר את הרכב ללא השגחה מאחר שהוא לא הותיר פרצה קוראת לגנב. באותו עניין נקבע כי שבמונח "ללא השגחה" שבתקנה 74(ב) לתקנות התעבורה התכוון מתקין תקנות התעבורה ליכולתו של הנהג להשגיח על רכבו על מנת להציב קושי מפני התנעת הרכב על ידי גורם שאינו מורשה.
2. יישום לעניננו:
3. אני סבורה כי בשים לב להוראות החוק והפסיקה הדומה שלעיל, העובדה כי הנתבע הותיר את הרכב מונע ויצא לחנות סמוכה מטילה עליו אחריות כאשר פעל בנגוד להוראות תקנות התעבורה ובניגוד לאדם הסביר.
4. למעלה מן ה צורך אציין כי אף אם אלך לשיטת הנתבע כאשר לפיה גרסתו הוא יצא מהרכב כאשר הוא ממונע לתא המטען כאשר האפשרות לראות את האזור הקדמי של הרכב- מוגבלת, יש בה כדי להטיל אחריות.

הותרת הרכב כשהוא מונע והתרחקות מאזור הרלוונטי של כסא הנהג יש בהם כדי ליצור סיכון משום פרצה הקוראת לגנב. אילו היה התובע מדמם את המנוע ונוטל עימו את מפתחות הרכב, האירוע היה נמנע, וזאת להבדיל ממקרה גניבה רגיל בו אין אחריות של בעל הרכב הגנוב על תוצאות מקרה הגניבה.

1. נסיבות העניין בפס"ד תא"מ 19861-08-13 שומרה נ' גרין (להלן: "עניין גרין") אליו הפנתה הנתבעת, שם הנהג נעל את הרכב כחוק אך מפתחותיו נגנבו כאשר ישב בפאב סמוך ונקבע כי לא קיימת רשלנות, אינן דומות למקרה שכאן. ראשית לא קיבלתי את טענת הנתבעת לענין נסיבות הגניבה, שנית באותו ענין לא הופרה תקנה 74, ומצאתי כי הופרה בענייננו. גם לשיטת גרסת הנתבעת, כאמור רכב הנתבע נותר מונע כאשר המפתחות נותרו ברכב בניגוד לתקנה 74 לתקנות התעבורה וללא השגחה מצידו של הנתבע כאשר הנתבע הודה כי שדה הראיה שלו היה מוגבל.
2. מכאן, שאני קובעת כי הנתבע התרשל עת הותיר את הרכב כשהוא מונע והתרחק ממנו ובכך יש להטיל עליו אחריות נזיקית.
3. לאור האמור אני סבורה כי הנתבע התרשל.

אחריות חברת הביטוח

1. התובעת טוענת בסיכומיה כי המקרה הנדון חוסה תחת תנאי הפוליסה אצל הנתבעת 2 שנועדה לשפות צד ג' בגין נזקים הנובעים מרשלנותם ו/או מחדליהם של מבוטחיה.
2. הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי לרכב הפוגע לא היה כיסוי ביטוחי מתאים ותקף ליום התאונה בשל העובדה כי בטרם התאונה רכב הנתבעים נגנב ע"י הנהג הפוגע ללא היתר ובניגוד להוראות הפוליסה ועל כן הנזק הנטען אינו מכוסה.
3. טענה זו נזנחה בסיכומים. בסיכומיה טענה חברת הביטוח כי אינה חייבת מכח הפוליסה מאחר שהנתבע לא התרשל באופן בו התנהל טרם התאונה, בהתבסס על ענין גרין (ראו סעיף 11 לסיכומי הנתבעים).
4. בנסיבות אלו כאשר קבעתי כי הנתבע התרשל, יש לקבע כי הנתבעת אף היא אחראית לאירוע התאונה בהיות ביטוח צד ג' מבוסס על רשלנות המבוטח.
5. לאור האמור מורה על חיוב הנתבעת בנזקי התאונה.
6. למעלה מן הצורך, אוסיף ביחס לטענת העדר כיסוי הביטוחי שעלתה בכתב ההגנה ונזנחה בסיכומים כי על חברת הביטוח הטוענת להעדר כיסוי ביטוחי, הנטל להוכיח זאת. לשם בחינת הטענה להעדר כיסוי ביטוחי אין מנוס מבחינת הפוליסה ופרשנותה על פי הכללים החלים בפרשנות פוליסה. צמצום הכיסוי הביטוחי צריך לבוא לידי ביטוי מפורש בפוליסה בהתאם ל עקרונות תום לב, החובה להבליט סייגים לכיסוי הביטוחי, ועקרונות יסוד של חוזה הביטוח.

בענייננו המבטחת לא צרפה את פוליסת הביטוח על כן , המבטחת לא עמדה בנסיבות אלו בנטל שהוטל עליה. עוד אציין כי בהתאם לפסיקה נקבע כי מקום שרכב נגנב מבעליו, אין המבטח רשאי להתנער מהכיסוי הביטוחי אך בשל כך שנהג הרכב לא נכלל ברשימת הרשאים לנהוג על פי הפוליסה בשל היותו נעדר רישיון נהיגה בתוקף (ראו; ענין חווילה שלעיל בע"א 1314/96 בן שטרית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ( 10.11.1998)).

סוף דבר

1. לא נטענו טענות בענין גובה הנזק. הנתבעת תישא בהוצאות נזקי התאונה שנגרמו לרכב התובעת נזק שעלות תיקונו עומדת על סך 11,993 ₪ בהתאם לדו"ח שמאי וכן עלות שכ"ט שמאי בסך של 1,200 ₪. (כמו כן תישא הנתבצת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך של 5000 שח.